יום שני, 29 בדצמבר 2008
The rocks of reality are the hardest and toughest thing in the universe
יום ראשון, 14 בדצמבר 2008
לעשות או לא לעשות
יום חמישי, 4 בדצמבר 2008
הסבר מסובך למצב מורכב
יום רביעי, 12 בנובמבר 2008
בחירות .....בחירות....בחירות....
את עמיר פרץ - האיש שהעלה את הנושא החברתי על המפה.
יום שני, 27 באוקטובר 2008
יש שאומרים אנשים: "בעולם, מרוויחים הכי הרבה הטובים והמוכשרים".
בעשורים האחרונים התרכזו בענפי הפיננסים האנשים בעלי השכר הכי גבוה בעולם, והתאגידים עם הרווח הכי גדול בעולם.
האנשים הכי מוכשרים והתאגידים הכי עשירים, האם הם הצליחו, כלומר הרוויחו? האם היו "שווים את הכסף" שקיבלו?
בינואר 1973 התחילה המדיניות הכלכלית הנוכחית, אחד הטיעונים לטובתה היה: השוק הפרטי יודע לנהל, הממשלה יודעת רק לעשות בירוקרטיה.
ממשלות בכל העולם הפריטו נכסים והקטינו פיקוח, הממשל האמריקאי עשה את זה מהר.
ממשלות אחרות בחרו כל אחת את הקצב שלה, אבל כולן עשו את אותו הדבר – העבירו כוח ליידי השוק ה"חופשי".
בסוף 1973 היכה המשבר הראשון, התרופה הייתה עוד הפרטה ופחות פיקוח (קרי – פפפ), ב-1982 היכה המשבר השני (אשראי בנקאי בלי כיסוי) נתנו עוד פפפ. ב- 1986 המשבר השלישי (חסכונות הלוואות ואג"ח זבל), ב- 1989 עוד אחד (התמוטטות בנקאים וסוחרים בוול סטריט) התרופה - עוד פפפ.
ב- 1994 מוקמת קרן הגידור לונג טרם קפיטל, "עסק אויר" בליגה עליונה. בדירקטוריון של הקרן שני זוכי פרס נובל. הקרן מגלה משמעויות חדשות לכסף וירטואלי. ב- 1998 הקרן פושטת רגל. אחרי שמשלם המיסים האמריקאי מנסה להציל אותה עם 3.6 מיליארד דולר.
ב- 2000 התפוצצות בועת ההי-טק, כשכולם מנסים לקלוט מה קורה, נפילה בעולם האמיתי - מגדלי התאומים הופכים לתל אבק וזכרון.
הממשל האמריקאי מגיב בהיסטריה סוגר את נמלי התעופה ופותח את ברזי הכסף. ב-2004 נגיד הבנק הפדרלי עושה צעד נוסף לכיוון כלכלה וירטואלית, הוא תומך במשכנתאות שאי אפשר להחזיר.
ב- 2007 סנונית ראשונה בנק בר-סטרנס פושט רגל. וב-2008 אנחנו רואים את ההמשך.
המשבר הכלכלי הנוכחי מעלה סוגיות כמו: האם המדינה צריכה להציל את המהמרים מהשוק? האם שוק חופשי מתקיים/מועיל? קפיטליזם למי הוא טוב?, צריך רגולציה של משק המדינה? עיסקי אויר זה עסק לגיטימי? ועוד.
אני שואל שאלות יותר פשוטות*: האם אנשי המגזר הפיננסי שווים את הכסף שהם מרוויחים? האם הם יותר טובים מעובדי ממשלה עם שכר זעום?
מי שמן? מי רזה?
מי סוחב את מי?
*(תשובות יש לשלוח אל: בנימין נתניהו, ג'ורג' בוש, מרגרט תאצ'ר, רוג'ר דאגלס, תום פרידמן ונחמיה שטרסלר.)
יום שישי, 17 באוקטובר 2008
שוֹק ניירות ''ערך''
יום רביעי, 1 באוקטובר 2008
קשוחה יותר מפלדה
גמישה יותר מגומי
גבוהה מהשמים
עמוקה מהמים
ומתחזקת לאורך הזמן
---------
התקווה
--------
עם התקווה הזאת
היסוד הכי חזק בעולם
אנחנו מאחלים לכם
שנה טובה
Happy New Year
Stronger then steel
Flexing better then rubber
Higher then sky
Dipper then ocean
Goes ever which way
It is here there and every where
And it toughens with time
-------
Its hope
-------
So with this the strongest element
We wish you a happy new
Jewish year
יום רביעי, 27 באוגוסט 2008
על מחסור ועל יכולת
או על אם ופוטנציה
מענין לראות שדווקא כאשר היכולת הישראלית מגיעה לשיא שלילי של כל הזמנים, השפה המדוברת ממציאה מילה חדשה – "יכולות". חלק מטבע האדם הוא להדגיש את מה שאין לו, כמו אדם שמתחיל כל משפט ב-באמת (משפט כזה מעיר בי את החשד שמדובר בבדיה).
פעם כשישראל הייתה רק בת 10, התחילו לסלול את כביש החוף. זה היה מבצע הנדסי גדול בקנה מידה של אותם הימים. 10 שנים אחר כך הכביש הגיע לחיפה, 100 ק"מ אוטוסרדה, לראשונה ב-2000 שנים.
אחרי 30 שנה, ביום ההולדת 44 למדינה החליטה הממשלה לסלול את כביש 6. היו הצהרות חגיגיות על כביש מודרני, שיבנה ע"י מומחים מהשוק הפרטי ועלותו למדינה מינימלית. קיבלנו 121 ק"מ כביש שאינו עומד בתקני בטיחות מודרניים. הביטוי היחיד לטכנולוגיה (ואפילו לא חדשה) הוא חציבה ומילוי במקום גשרים ומנהרות שמקובלות בעולם המתקדם. עברו ימים ונהיה לנו אחרי 2000 + 12 שנים של בניה כביש האגרה הראשון. המדינה השקיעה מיליארדים המגזר הפרטי ביצע, והחיסכון עף מהחלון. בתכלס' הסתבר שהאימפוטנציה לא מבדילה בין אישים שמנים לרזים, פרטיים לממשלתיים (משל האיש השמן של נתניהו).
מוביל המים הארצי היה מבצע גדול יותר מכביש החוף, את התכנון המפורט שלו התחילו בשנת 1950 בשנת 1964 המוביל הושלם. בהשוואה אליו מנהרות הכרמל הם מבצע פשוט יחסית, גם כאן לפי המסורת הישראלית המודרנית הוחלט להעביר את התכנון והביצוע לידי חברה פרטית, היום 11 שנים אחרי ההחלטה ההיא, הורם המקוש הראשון בפרוייקט. את המקושים לא מרימים עובדים ישראלים הפרוייקט ברובו יתבצע ע"י חברות זרות.
אפשר לראות איך מדינה עניה אבל רזה ואתלטית הצליחה להקים פרוייקטים נועזים ומורכבים בזמן קצר. אף אחד לא התעסק עם תאוריות של יעילות מגזר כזה או אחר. הישראלים של אז פשוט עשו. את התיכנון והביצוע עשו עם כוח מקצועי רלבנטי במשרדי הממשלה (מע"צ משרד החקלאות ת.ה.ל). היום עם כל המחשבים, הטרקטורים, הניסיון וחברות פרטיות "יעילות", פרוייקטים קטנים בהרבה נמשכים יותר זמן.
לא ברור לי מאיפה ולמה התחיל כאן כזה חידלון. אולי בגלל שיטת כיסוי התחת, שנולדה מהכלאה של ועדת אגרנט (אחרי מלחמת יום כיפור 1973) עם הפרטת המדינה שהתחילה להתגלגל ב 1977 וקיבלה תנופה ב 1985.
האם זה קרה משום שלמשרת ציבור בישראל ממורה עד מנכ"ל משרד החוץ אין מעמד?
אולי זה בגלל הכיסוח השיטתי של משרתי ציבור, מהומרסקות של קישון עד ראשי ממשלה שליגלגו ופגעו במגזר הזה, המגזר שהקים כאן מדינה במהירות האור.
יש מי שאומר שאימפוטנציה בגיל 60 זה טבעי, אבל במדינה שלנו זה נפל כבר קודם, כשעוד היינו יחסית צעירים.
המבצעים האזרחיים של קום המדינה ייצרו תעסוקה וצמיחה כלכלית, התקציב שמימן אותם נשאר בידי העובדים, המתכננים והחברות הישראליות שביצעו. את הפרוייקטים של היום מנהלות חברות פרטיות ואת הביצוע הן נותנות לחברות זרות, מהנדסים ועובדים ספרדים טורקים סינים ומי לא? הכספים שמושקעים בהקמת הפרוייקטים הנוכחיים יצמיחו מדינות מסין עד מקסיקו, תרומתם לכלכלה הישראלית קטנה, קטנה מידי.
יום שישי, 15 באוגוסט 2008
גרוזיה והעולם השטוח של תום פרידמן
עכשיו אחרי הפלישה הרוסית לגרוזיה, אפילו "מסוממי קידמה והתפתחויות"* - מאמינים אדוקים בגלבליזציה ושוק חופשי, מבינים שאין כאן לא "קץ ההיסטוריה" ולא בטיח.
העולם האנושי שגלש למצב בלתי מאוזן עם בוא הפרסטרוייקה חוזר לעצמו.
בעיתונות נשמעים קולות נהי על אובדן הדמוקרטיה, ועליית הרודנות. במאמרים מלומדים שוכחים את העובדה שהדמוקרטיה שהם מדברים עליה הייתה מצג שווא שהתרכז בכמה ערים בודדות. איזה דמוקרטיה חווה איכר רוסי שגר 1000 ק"מ מזרחית למוסקווה?
בעולם הגלובלי מונהג השוק החופשי, לאיכר הזה ישנו רק החופש למות מרעב. רוסיה שהעבירה את כל רכושה לכמה אוליגרכים והצהירה שתכבד זכויות אדם, אכן לא הגבילה את אזרחיה בחוק. המגבלות של האדם בעולם "החופשי" הן רק מחסור במזומנים ואת חלוקת המזומנים קובע השוק "האובייקטיבי" "הצודק תמיד"
במדינות בריה"מ לשעבר כמו ברוב מדינות העולם, לאדם אין אמצעים כלכליים להשתמש בחופש שהבטיחו לו הפרידמנים (תום ומילטון).
המחשבה שהעברת ניהול העולם לידי השוק והפיכת האזרח לצרכן תיצור עולם של שלום ושיגשוג, מתבררת כרעיון שיטחי שלא לומר טיפשי.
אנשים צריכים יותר מהמבורגר שמנוני בכדי לחיות חיים מלאים. אין להם רצון לאמץ את סממני "התרבות" האמריקאית, להיפך הם מוכנים להתרסק עם עוד אלפי אנשים ולשמור על על אורח חייהם.
המחשבה המערבית כאילו התרבות שלנו היא המתקדמת והיא צריכה לשלוט (גם בכוח הנשק) אינה נכונה.
תרבויות האדם טוב להן שיהיו מגוונות ואני מקווה שמוושינגטון עד כבול תישתפר השמירה על זכויות האדם וכבודו.
יום שלישי, 12 באוגוסט 2008
סיפורי תקציב 2009
לכבוד תקציב 2009 החלו שר האוצר, פקידי האוצר ובעיקר מנכ"ל האוצר להתראיין בכל כלי התקשורת ולמכור לנו אגדות על תקציב מאוזן וסדרי עדיפויות ותוכניות ממשלתיות. הכי מרגש לשמוע את ירום אריאב מספר במשפט אחד על תוכנית האוצר לצמצם פערים בחברה ועל קיצוץ בתקציבים לשכבות המקופחות. אני לא יודע אם הוא וחבריו מאמינים לסיפורים שלהם כמו ג'וחה*. אילו בדיות וסיפורי מעשיות היו כסף, ירום אריאב היה יכול לממן מכיסו הפרטי את כל תקציב המדינה ועוד היה נשאר לו משהו לחופשה בריבירה.
*ג'וחה חזר לכפר באחרי צהרים אחד ראה שכולם יושבים בצל העץ בככר אמר להם איך אתם יושבים כאן בנחת? הרי ע"י הבאר מחלקים תאנים בחינם. שמעו התושבים, קמו ממקומם ורצו לבאר, חשב ג'וחה אם כולם הלכו אולי באמת מחלקים שם תאנים בחינם ורץ לבאר.
http://glz.msn.co.il/newsArticle.aspx?newsid=25860
http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3102607,00.html
יום ראשון, 3 באוגוסט 2008
על שיכחה והורות
אחר כך חשבתי על הטיול שלי בארה"ב לפני כל כך הרבה שנים (25) ועל העובדה שסיפור כזה היה כמעט כל יום, לפעמים שכחו ילד בתחנת דלק, לפעמים סתם לא באו לקחת אותו מבית הספר/גן. אני זוכר איזה שוק זה היה בשבילי באותם ימים.
יום אחד ביוטה על כביש בין מדינתי, לקחתי ילד שברח מהבית הוא היה לבוש כמו קאובוי מהסרטים ורצה להגיע לויומינג משום ששם זה עדיין המערב האמיתי. בדרך שאלתי על ההורים, הוא היה בן 12 והסביר לי שההורים שלו עסוקים וזאת לא הפעם הראשונה שהוא בורח. הוא אמר זה בסדר אין להם בעיה עם זה, מפריע להם כשהמשטרה מחזירה אותי.
חשבתי אז על החברה האמריקאית ועל העובדה שהתפרקה למרכבים הכי קטנים, חשבתי שבארץ זה לא יקרה לעולם.
הפתעה, זה קורה, וגם קורה שאמא שולחת ילדים ל"חברה" באנגליה, ואנשים מוכרים חלקי גוף ומה לא.
אנחנו לא עמורה אנחנו הואריאציה המודרנית.
אני לא יודע אם זה קורה משום שאנשים כאן בלחץ של קיום כלכלי, עובדים המון שעות, או שאולי חוסר האחריות של המדינה מחלחל עד לרמת האזרח.
האם זה הכל בגלל ההשתעבדות לכסף?
האם זה בגלל שאנחנו החלטנו ברמת החברה לעזוב הכל בידי השוק החופשי/המזל/אלוהים?
יום ראשון, 20 ביולי 2008
שינוי תודעה באמצעות שינוי כלים
הבעיה
כלי הקודש של האוצר הם חבר'ה בני 25-35 בוגרי כלכלה/מנהל עסקים/חשבונאות בהצטיינות. עם גמר הקדנציה הציבורית שלהם הם מתקבלים בזרועות פתוחות אצל מוטביהם – האלפיון העליון.
בניגוד למה שסוציאליסטים חושבים לא מדובר כאן בבעיה ערכית בלבד, כאן מדובר על כישלון כלכלי. מדובר כאן בחבורה הומגנית שמובילה את ישראל מפח לפחת מאז ימי "נערי פטנקין".
בפרסום: "מחיר הכיבוש" של מרכז אדוה, מציין שלמה סבירסקי כי הצמיחה הישראלית 1997-2006 עמדה על 43%, באותו זמן עמד ממוצע הצמיחה העולמי על 67% וממוצע מערב אירופי של 68%.
אין ספק שגם הכיבוש עולה לנו אבל, השוואה עם תקופה לא פשוטה בשנות השישים והשבעים מראה שכאשר הכלכלה הייתה מנוהלת-מדינה, מחיר הכיבוש היה נמוך בהרבה. אשר על כן אפשר לומר בביטחון שהכלכלה הישראלית מנוהלת באופן גרוע ע"י בעלי המקצוע במשרד האוצר.
פתרון:
להחליף בזמן קצר את הפקידות המקצועית במשרד האוצר.
שיטה:
כל פקיד/ה שעוזב את המשרד יוחלף ע"י פקיד/ה בעל נסיון של 5 שנים לפחות שציוניו באניברסיטה נמוכים מ-80, יתקבלו עובדים שיסכימו אחרי תקופת הניסיון לחתום על חוזה לעשר שנים לפחות.
עדיפות תינתן למי שמוכנים לעבוד בתפקיד ממשלתי עד הפנסיה, תקופת צינון מינימלית בין עבודה במשרד האוצר למעבר לשוק הפרטי 7 שנים (7 זה מספר מאגי).
בצורה כזאת נוכל להבטיח פקידות שמכירה את החיים האמיתיים, יודעת מה זה משכנתא וחוגים לילדים, מכירה חולים/פגועים כרוניים, מבינה שבני אדם לא נמדדים במספרים, ויודעת שתפקידה לשרת את הציבור ולא לרהט קן חמים בחיקו של אוליגרך.
עובדי הציבור שישראל צריכה הם אנשים בינוניים שמכירים את גבול היכולת האנושית ורוצים לשרת את הציבור עד פרישה לפנסיה.
דרושים:
מומחים ליחסי ציבור שינסחו את הנוהל בצורה פופולרית והפצת הרעיון בכל הזדמנות עד שיתפוס תאוצה ויהפוך אופנתי.
נשמע לכם בלתי אפשרי? תזכרו מה חשבתם על הלאמת בנק בבריטניה עד לפני חודשיים, ומה חשבתם על הזרמת כספים פדרליים להצלת מוסדות פיננסיים בארה"ב עד בר-סטרנס וחברותיו.
קצת נחת
היום אחה"צ הקשבתי לתוכנית של ירון וילנסקי בגל"צ והייתה לי נחת.
עמי איילון הסביר שצריך לשחרר שבויים תמורת גלעד שליט, נכון שזה ברור? נכון שאנחנו כבר יודעים שהזמן לא משחק לטובתנו וככל שנחכה נשלם יותר? אבל, עדיין לא הפנמנו את הפתרון הנכון.
אני בכלל מציע לשחרר כמה שיותר אסירים פלסתינאים. רובם נמצאים כאן הודות למערכת המשפט שלנו שביצעה מה שאמרו לה כוחות הביטחון ולא מה שאומר ההגיון. את האנשים האלה כדאי לשחרר בכדי שלאבו מאזן יהיה הישג ובידינו לא יהיו סיבות לחטיפות נוספות (אני לא מדבר על מבצעי פיגועים אבל כן על כאלה שבית המשפט בהאג היה משחרר).
ואז ראיינו את יולי תמיר היא הסבירה שהממשלה חתומה על הסכם עם הסטודנטים ע"פ יהיה דיון איתם לפני העלעת שכר לימוד. לדעתה בניגוד לדעתו של שר האוצר בר
אני יודע שזאת רק שמחת עניים ושבשבדיה אף אחד לא מעלה על דעתו שלא לקיים הסכם אבל בשבדיה גם הלימודים בחינם ולצערי המרחק שלנו מהם הרבה יותר גדול מ- 3317.4291190651493 ק"מ שמפרידים בין סטוקהולם לירושלים.
יום שבת, 19 ביולי 2008
במעגלי צדק
עד שמוסדות המדינה יתעשתו ויחזרו לייצג אותנו במקום את אנשי ההון הגדול, אנחנו מנסים להסתדר. חלקנו מעביר לערוץ ויוה ויורד מנטלית מהארץ, חלק אחר נוסע לטייל בחו"ל ויש כאלו שמחליטים לעשות משהו. נכון שעדיף לשנות את השיטה מאשר לחיות איתה אבל אני לא יודע מתי נצליח אז בנתיים..
מרגרט מיד אמרה (תרגום שלי): רק קבוצת אנשים נחושה יכולה לחולל שינוי, ובשורש כל השינויים שראיתי נמצאות קבוצות כאלו.
קבוצת אנשים כזאת התגבשה בירושלים שם הקבוצה "במעגלי צדק", הקבוצה החליטה לחלק לעסקים תעודת הכשר חברתית – "תו חברתי". עסק שמבקש לקבל תו צריך לעמוד במספר קריטריונים של התנהגות מוסרית.
קבוצה אחרת הקימה אירגון – "משולחן לשולחן", האירגון אוסף תרומות מזון מבסיסי צה"ל, פרי מחקלאים ועוד ומחלק אותו בין עמותות שדואגות לעניים שייצרה המדינה.
"עוד לא אבדה תקוותנו" נכון שאנחנו לא יודעים לבחור מנהיגים, אבל אנחנו יודעים לעבוד במקומם.
יום ראשון, 13 ביולי 2008
שכר לעמל
להבדיל מנגיד בנק ישראל, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה ושר האוצר, קוראי המדור הזה יודעים שבישראל רוב העניים הם עובדים או פנסיונרים. בניגוד להצהרות, הבעיה נובעת לא מדתיים שמעדיפים להתפלל וערבים שלא מוכנים לתת לאשה לעבוד בחוץ.
מרכז אדוה מפרסם נתונים עדכניים, על חלוקת פירות הצמיחה הכלכלית בשנים 2003 עד 2006.
עלות השכרו של עובד ממוצע (ברוטו ) עלה מ- 42.7 ש"ח לשעה ל- 42.9 ש"ח לשעה ( כן תוספת של 20 אג' שלמות).
עלות שכרו של מנהל בחברה ציבורית עלתה באותו זמן מ-745 ש"ח לשעה ל- 1,004 ש"ח לשעה (כ-35% או 25,900 אג' תוספת לשעת עבודה).
אילו היו פירות הצמיחה מתחלקים לכולם ולא רק לאלפיון העליון, היה כל שכיר מרוויח 670 ש"ח נוספים כל חודש.
רוב מוחלט (למעלה מ-60%) מכלל השכירים הרוויח פחות מ- 5,800 ש"ח לחודש.
40% מהשכירים הרוויחו פחות מ-3,886 ש"ח.
מספר העניים עולה בקצב גבוה, כשיש מיתון, הממשלה מאשימה את המיתון, אבל כשיש צמיחה מי אשם? תשובה: בשני המקרים אשמה הממשלה (והציבור שבוחר בה).
יום חמישי, 10 ביולי 2008
איפה השוער
שער הדולר נמצא בחדשות כבר זמן רב, בהתחלה חשבו שמדובר בוירוס שיחלוף ולא צריך לטפל. אחרי כמה חודשים כשה"וירוס" לא חלף אמרו זה יותר רציני זה נובע מהאטה בשוק האמריקאי ממשבר שוק ההימורים בהלוואות (סאב פריים). עוד זמן עבר והמומחים הודיעו שזה בגלל האטה עולמית ומחירי נפט וסחורות שעולים בצורה מטורפת וזה בגלל הסינים וההודים שפתאום התחילו לקנות.
כל ניתוחי המצב לא הואילו ושער הדולר המשיך לרדת, אז החליטו להתערב. בנק ישראל כמו בנקים נוספים בעולם החליטו לקנות דולרים כדי לתמוך בשער הנמוך.
אולי זה נשמע לנו פשוט משום שאצלנו בעולם האמיתי מקום שהולכים למכולת ומשלמים שכר דירה ואפילו את חשבון הדלק, אצלנו מקובל לטפל ולנהל בעיות. על דעתנו שלא כמו בממשלות ישראל ובבנק המרכזי יודעים "אם אין אני לי מי לי". אבל בשביל תומכי הגישה הניאו-ליברלית מדובר במהפך, הם לא נקטו צעדים כאלו כבר עשרות שנים.
בראשית שנת 1973 חווה ריצ'רד ניקסון נשיא ארה"ב רגשי התעלות (שלא לומר אופוריה). בבחירות שהתקיימו ב- 72 הוא הביס ברוב גדול את יריבו הדמוקרטי (ג'ורג' מקגוורן), והציבור עדיין לא הכיר את השם ווטרגייט. ניקסון הרגיש כל כך בטוח בעצמו שהחליט לבצע מהפכה בתחום המוניטרי. הוא החליט לבטל באופן חד צצדי את ההסכמים הבין לאומיים בדבר יציבות שערי החליפין ולשחרר את הדולר לחסדי השוק החופשי. ההסכמים הבין לאומיים האלו נכרתו בברטון וודס (בשנת 1944), והם היו לצנינים בעיני אנשי ההון הגדול. ניקסון, כמו שמקובל במפלגה הרפובליקנית שמח לשמח אותם. התהליך שהחל בארה"ב באותה שנה התגלגל להיות משבר כלכלי עולמי, שערי המטבע נשארו ללא שוער, מחירי סחורות האמירו ומחיר הנפט השתולל. התאוריה הכלכלית הניאו ליברלית השתלטה על העולם, על פי התאוריה הזאת משברים לא מנהלים אלא נותנים ל-מזל/אלוהים/היד הנעלמה (מחק/י את המיותר לפי טעמך) לעשות את שלהם. עברו מאז 35 שנים הכלכלה הזאת עדיין איתנו, אבל בבתי הכנסת שלה (הבנקים הלאומיים) מתגלים סימני שינוי. הבנק הלאומי הקוראני רכש 5 מיליארד דולר בנק ישראל ובנקים אחרים גם הם כבר לא סומכים על המזל.
יום שישי, 27 ביוני 2008
לפעמים כשאנחנו מסתכלים על המציאות והפסימיות מצטרפת לחוסר התקווה ואנחנו עוד מעט מתרסקים שווה להתרחק בזמן ולקבל פרספקטיבה.
אז אני מסתכל על פיט סיגר וחושב איך נראתה החברה שלו (האמריקאית) כשהתחיל ואיך היא נראת היום, נכון שישנם שינויים טובים ורעים אבל אני חושב שהסך הכל השתנה לטובה.
ואני מוכרח להוסיף ציטוט שמושמע בסרט:
יום ראשון, 22 ביוני 2008
יום שבת, 14 ביוני 2008
ארבעה גידלו פרדס
רבי הוני שתל פרדס – שתל והשקה וחיכה לטבע החופשי שיעשה את שלו. גדל הפרדס שלו ונתן פרי. והטבע החופשי עשה את שלו, והפרי גדל עם עקיצות של זבוב הים התיכון וענפים יבשים שפצעו את קליפת התפוזים. עשבים רבים כיסו את שבילי הפרדס והפועלים כשלו בם וקיללו כי היה החום גדול והעשבים מיטרד והשכר זעום ובעל הבית קשה. רצה רבי הוני למכור את פרי הפרדס, עבר משוק לשוק בדקו הסוחרים ואמרו: זה רק לתעשיה או למאכל בהמות. ראה רבי הוני שהעבודה קשה והתמורה קלושה לבש חליפה, עמד בשוק ומכר מניות של הפרדס. עמד וצעק "מניות של פרדס עם פוטנציאל", "רק היום בזיל הזול מכפיל רווח גדול". "בדרום ספרד יורד ברד קנו היום המחיר במגמת עליה". שאלו אותו הקונים למחיר והוא בלי להתבלבל אמר שקל אחד למניה, שקל למניה? תביא שתים. כך עמד ומכר את הפרדס עד שנשארו לו "רק" מניות השליטה.
עם הכסף שעשה באותו יום קנה שני דוכנים בשוק והזמין את כל הבסטונרים למסיבת פתיחה. כשהיין והמטעמים עשו את שלהם עבר בין אורחיו והסביר להם על פלאי השוק החופשי וכיצד אפשר כששרים בקול רם את מחירי הסחורה לתאם. היו הבסטונרים שרים ומתאמים והמחירים גדלים ואיתם גם הרווחים. אמר רבי הוני, אנחנו שיש לנו כלכך הרבה הוצאות שיווק וקידום מכירות, עלינו לדרוש הורדה של מחיר הסחורה.
הרי החקלאים צריכים אותנו יותר מאשר אנחנו אותם. נקבע שלא קונים קילו ביותר מש"ח ונגזור קופון שמנמן.
היו הסוחרים גוזרים קופונים ושמים אותם במרצדס וכשהתמלאה המרצדס שמו אותם בבית מידות ואחר כך "השקיעו" בחו"ל. היו נפגשים מידי שנה בעיירות נופש קסומות ודנים בעולם שלנו וכיצד יוכלו לפתח אותו ולהרוויח אותו. היו אפילו חלוצים, כאלו שאמרו למה לנו למכור פרי? אנחנו יכולים למכור רק חוזים לקניית פרי. הנייר של החוזה לא מתקלקל ולא צריך ללכת לשוק, אפשר למכור אותו בבורסה, אפילו כששוכבים בטן גב באקפולקו או בריביירה.
רבי חבר-התי שתל פרדס – השקה ודישן ושלח בדיקות עלים לראות אולי חסר משהו. היה רבי חבר-התי גוזם ומעשב ומתכנן את הטיפול והכיר כל עץ. היה משכים קום ותולה מלכודות דבק נגד זבוב ומטפל בחולים ובניזוקים. היה נותן בהם סימנים ולכל אחד ע"פ צרכיו, כי אומנם אהב את כולם אבל הכיר בהבדלים. היה שוקל כל תפוז ואוסף נתונים של תנובה והשקעה ומתכנן את השנים הבאות. עציו עמדו זקופים וגאים והשתדלו לתת פרים ככל יכולתם והיו גם שנים של ברכה וגם לא.
אהב רבי חבר-התי גם את עובדיו וחלק אתם את מזונו, והיה מבקר בביתם בשמחה ויגון ומשלם להם שכר הוגן. היה רבי חבר-התי אומר: "הון? הרי זה הון אנושי". עם בוא הסתיו הבשילו התפוזים והיו זהובים מקסימים ומנומסים. לקח אותם הרב לשוק, קיבל רק שקל לק"ג וחזר שמח הביתה. שקל לק"ג כיסה את ההוצאות והשאיר לו רווח כמעט זהה לשכר של עובדיו. בימי שישי עם חברים, פיצוחים, מול הקופסא היו דיבורים וקיטורים על קשיי העיתים. אבל בימי ראשון, חזר לפרדס בפיז'ו הנאמן, אל ריחות האדמה ולחבריו העובדים והרב היה מאושר.
רבי בן נוני (שלא בפניו היו מכנים אותו "הדרך השלישיסת") שתל פרדס - הפרדס גדל לתפארת ורבי בן נוני שכר קבלן גיזום וקבלן השקיה וקבלן קטיף. היה רבי בן נוני אומר אני הבעלים, אני לא יודע לגזום ולהשקות ולקטוף אני שוכר בעלי מקצוע. אני גם לא רוצה את כל המשא והמתן עם עובדים, לא רוצה לבוא לחתונות ולא להתעסק באורכם וריבעם.
החבר'ה היו אומרים אצלך הכל זה אאוט-סורסינג, מיקור חוץ. פלא שלא שכרת מישהו שיעשה לך ילדים. והפרדס נתן פריו, לא גדול לא יפה לא הרבה אבל העבודה זולה ועדיף להשקיע בפרסום. כבר שנו רבותינו טוב שם טוב משמן טוב ואם לא יהללך זר יהללך פיך. הלך רבי בן נוני לרבי הוני וכרתו הסכם של שיווק ופרסום.
בא רבי הוני לרבי בן נוני ואמר: הנה אנחנו שותפים ומרוויחים חסר לנו רק שיפור קל במיסים. החליטו כי תאגיד "התפוז המכני בע"מ" חברה ציבורית בשליטת רבי הוני, ירשום כאילו רכש תפוזים שכאילו גדלו בפרדס של רבי בן נוני בכאילו 2.27 ₪ לק"ג, והמסים תוכננו והתשלומים קטנו.
היה רבי בן נוני נוסע במרצדס שקנה משותפו במחיר "מציאה" ועונה לאשתו: "כמו רבי הוני? נהיה בשנה הבאה". מידי פעם כשהביא עסקה טובה, הזמין אותו רבי הוני למפגשים מרגשים עם שרים ושואים והוא התבסם בגבורה ובשיירים. ידע רבי בן נוני בתוך לבו כי נועד לגדולות ואוטוטו זה יקרה כי כדור הרולטה כבר נופל ממש קרוב.
רבי עידנחדש שתל פרדס – היה פוסע בשביליו לעת ערב תופל לו תפילות ומזמורים.
היה מלטף את עליו ומבקש סליחה מכל ענף שגזם. השקה אותו במי מעיין צלולים דישן אותו מפרי שירותי הקומפוסט של המאמינים. הקפיד על טיפולים הוליסטיים אורגניים מבית מדרשו של המהרישי מלבוב. הקימו רבי עידנחדש וחבורתו מאהל בפרדס, לעת ערב היו סועדים את ליבם בפרי גנם ועולים על יצועם לצליל נשימתם הרכה של העצים.
עם בוא הגשם חוללו לכבודו בלבוש חוה בשירת מזמורים עתיקים והבוץ מעניק להם עיסוי אינטימי בין בהנותיהם. היו תפוזיו מעטים ומובחרים וכשפגש את רבי הוני בשוק הצטער הלה לומר: "מצטער חביבי כאן זה שוק חופשי, אתה חופשי למכור לי בשקל ואני חופשי למכור בשמונה. שוק חופשי זה שוק חופשי הוא תמיד צודק, אתה הרי יודע כמה אני אוהב אותך אבל אהבה זה ביזנס של אחרים אני מרוויח מתפוזים".
ארבעה שתלו פרדס וחשבו הנה אני עושה זאת בדרכי וכך אפרנס את משפחתי.
ובא הבנק ואמר: "זה נגמר, עכשיו עידן הנד"לן", לזה שילם מזה לקח והיום הם גרים בקומה 40. לפעמים בפגישה מרגשת למרגלות מעלית הם זוכרים פרי כתום בין עלים ירוקים.
יום שלישי, 10 ביוני 2008
מי שומר על ילדי הגן
פורסם לראשונה ב-עבודה שחורה
נגד גננת* אחת לא חשוב מאיזה עיר, הוגשה תביעה על התעללות בילדי הגן שלה.
מסתבר שכדי ללמד אותם על צייתנות ומידות טובות אחרות נהגה להרים אותם בשערות ראשם ובמקרים יותר מסובכים הטיחה את ראשם בבלטות. בית המשפט מצא אותה אשמה וגזר את דינה, שנה וחצי מאסר בפועל. הגננת ביקשה שהות לערעור ובנתיים הגן פתוח.
התקשורת ראיינה את יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד, נציגים של משרד התמ"ת שמפקחים על גנים, ועובדי רווחה שונים. איך קורה שאלה התקשורת שהגן עדיין פתוח וגננת מתעללת ממשיכה לעבוד כאילו לא הורשעה?
מסתבר שישנה תסבוכת בירוקרטית ועל פי החוק והנהלים אי אפשר לסגור את הגן.
גם אני רוצה לשאול כמה שאלות:
- למה ראש העיר / שר התמ"ת / שר הרווחה לא סוגר את הגן? אולי זה לא לפי הנהלים אבל זה נכון לעשות. לכל היותר הגננת תתבע את ראש העיר / שר ועד שהעניין יתברר בבית המשפט הגן יהיה סגור. אחרי הכל שווה לעבור על החוק כדי להציל כמה ילדים.
- אם בית משפט הרשיע את הגננת והיא אפילו הודתה במקרים שהוצגו לפניו איך קורה שהורים ממשיכים לשלוח לגן את הילדים שלהם? אולי הם בכלל לא מסוגלים להיות הורים?
- בכלכלה ניאו-ליברלית מניחים שהאזרחים פועלים בכדי להגיע למקסימום בשביל עצמם ואם המדינה לא מתערבת סך כל הפעילות של האזרחים מביאה את היעילות הכלכלית לשיא. האם אזרחים שלא מסוגלים לשמור על הילדים שלהם, יכולים באמת להשיא את יכולתם? או האם כלכלה, יכולה להשען על יכולת כל כך נמוכה?
*http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3549438,00.html
יום חמישי, 17 באפריל 2008
דור חופשי
על עובדים שקופים*
חג החרות בא עלינו לטובה ואני חושב על הדור שגדל כאן עכשיו ונהנה מרמת חופש גבוהה. חינוך עם אמצעי עזר (חגורה מקל...) שהיה פעם מקובל כאן, מקבל היום כותרת ראשית בעיתון וההורים "המחנכים" נשלחים לבית הכלא. ההורים מישמים את עקרון הרצף, שולחים לגנים בשיטת מונטסורי, לבתי ספר דמוקרטיים. את מקום הדיסטנס ממורים והורים תופסת השקפה שיוויונית של ערך הילד/ נער / בוגר.
מורים שלא בורכו בכריזמה-מרתקת-תלמידים, צועקים במשך שעות על תלמידים שאינם מקשיבים והולכים הביתה צרודים ומתוסכלים. מי שיכול להרשות לעצמו כלכלית שולח את ילדיו לחוגים. מי שיכול יותר, משקיע עשרות אלפי ש"ח בשנה, קורס קיץ בחו"ל, חדרי ילדים שהם לפעמים סוויטות, תחתוני מעצבים.
בצ.ה.ל כבר יודעים: ההצלחה עוברת דרך ימי הורים, לכל אם עבריה מס' טלפון סלולרי של המח"ט ואצלו גם הן מופיעות – אמא של....
ההגנה ההורית מגיעה לתאילנד, נפאל, ניקרגואה. קונים ביטוח עם פינוי בהיטס וכל מה שנשאר בלמטייל/ריקושט. שוברים חסכונות, לתת לילד לימודים/חתונה/דירה.
כל זה נכון עד שמגיעים לשוק העבודה- שם נעצרת ההגנה ההורית. שם הבן/בת, לבד, חוזה אישי, קנסות מעביד (לא חוקי), השפלות (ראיתם פעם את המטבח בערוץ 2? או שמעתם על משה קצב?) ומה בנוגע ליום של 8 שעות עבודה? הצחקתם אותי! 12-15 שעות זה הסטנדרט ברוב חברות ההיי-טק. ומה עם האופן בו מפטרים אדם שהקדיש את מיטב שעותיו (על חשבון הזמן עם הילדים והאשה) לטובת החברה?- שיחה לא צפויה עם המעביד שבמהלכה מנתקים אותו מכל הקודים של החברה וארגז קרטון עם חפציו האישים מחכים לו ביציאה- אפילו לעבור במשרד להיפרד מעמיתיו אסור לו.
כמה ועדי עובדים חדשים הוקמו - בעיתון הארץ, ברשת בתי קפה, מאבטחים, אבל זה מיעוט מבוטל. בריונים שמובאים לדכא שובתים על זכויות צודקות כמו מקלחת במקום העבודה במיפעל כימיקלים וקלגסים עם כלבים לדיכוי שביתה במערכת של עיתון, או מפעל הפכו להיות חזיון נפוץ.
הילדים האלו שגידלנו להיות חופשיים, בעלי ערך, כשהם מגיעים לשוק העבודה מגלים שזה ג'ונגל. יש חוקי עבודה אבל אין אוכף (והמדינה היא העבריין הכי גדול בתחום), הדמוקרטיה וערך האדם נמצאים מעבר לדלת מקום העבודה.
הילדים שידעו לעמוד על זכויותיהם מולנו ומול מערכות מדינה, מוּשְפָּטִים מול הבוס. זכויות העבודה וזכויות האדם הבסיסיות שלהם נרמסות.
אני שואל את עצמי מה יותר גרוע, שלא חינכנו אותם לעמוד על זכויותיהם? או שייצרנו מדינה שקידשה את הרכוש ולא את כבוד האדם העובד?
חג חרות שמח ומי ייתן בשנה הבאה נהיה עם חופשי בארצנו.
*דו"ח על עובדי קבלן בשרות המדינה - http://kablan.org.il/files/sherut.pdf
תקשורת וזכויות עובדים - http://www.tv.social.org.il/civic/stv-mivzak2-8-4-08.htm
יום רביעי, 12 במרץ 2008
מכונת הזמן
לקראת יום האשה הבין לאומי שחל בתחילת החודש הוזמן נחמיה שטרסלר פרשן כלכלי בעיתון הארץ ומרואיין מבוקש בתוכניות רדיו וטלביזיה להסביר את הבדלי השכר בין נשים לגברים.
בתוכנית הכלכלית של רשת ב' צבע הכסף הסביר הפרשן הבכיר כי האמת בנוגע לפער ההכנסות מורכבת. מדובר כאן לא באפליה, כי אם בבעיה חברתית תרבותית.
הנשים כך הסביר, פחות אסרטיביות מגברים כשמדובר בדרישות שכר. נשים מעדיפות לעבוד בבית בגידול ילדים, ניקיון ובישול, לכן הן משקיעות פחות זמן ותשומת לב בעבודה חיצונית והשכר בהתאם. הוא גם הוסיף כי בגלל עבודות הבית מעדיפות נשים לעבוד במשרה חלקית ולכן ההשוואה בשכר חודשי אינה נכונה, הגברים עובדים משרה מלאה ולכן הם מרוויחים שכר חודשי גבוה יותר.
ובעיית הבעיות אליבא דה שטרסלר היא ההשכלה. דבר ידוע הוא כי משכילים מרוויחים יותר והנשים משכילות פחות משום שהחברה ותרבות הישראלית אינה מעודדת אותן לרכוש השכלה.
למקשיב לדברים היה נדמה כאילו נסענו במכונת הזמן, מאה שנים אחורה לתחילת המאה העשרים.
הדעות השובניסטיות העתיקות של שטרסלר קשות לעירעור, אחרי הכל מי שמחזיק בדעות כאלו קשה להניח שיוכל להתמודד עם הזמן העכשוי ומציאות חיינו.
לעומת זאת קל מאוד להפריך את השטויות האלו כשמדובר בעובדות מספריות.
שכר נשים לשעה (בלי קשר למשרה מלאה/חלקית) נמוך משכר הגברים ב- 16.5%.
נשים משכילות מגברים בצורה משמעותית, בקרב בוגרי תיכון מספר הנשים שפנה להשכלה אקדמית גדול ב-19% ממספר הגברים.
מספרן בקרב בוגרי תואר ראשון גדול ב-33%, בוגרי תואר שני מספרן גדול ב- 25% ובוגרי תואר שלישי מספרן גדול "רק" ב- 10%, כשמדובר בלימודי תעודה לנשים העדיפות הכי גבוהה מספרן גדול פי ארבע ממספר הגברים.
שטרסלר סיכם את דבריו באומרו כי בשוק העבודה הישראלי אין הפליה נגד נשים, העובדות אומרות דברים אחרים והאפליה ברורה.
שטרסלר ועיתונאים כלכליים רבים אחרים לא הצליח לעבור את השיעורים הראשונים במבוא לכלכלה. העיתונאים האלו הם לא פרשני כלכלה כי אם פשטני כלכלה, הם מתגאים בהגשת הנושאים הכלכליים בצורה פשוטה, קלה להבנה והרבה פעמים לא נכונה.
פורסם לראשונה בנוסח אחר עם אותה משמעות ב: עבודה שחורה
קישורים:
http://www1.cbs.gov.il/publications/thunot_demographiot06/pdf/gr00_16.pdf
http://www.adva.org/UserFiles/File/tmunatmazav2007final.pdf עמוד 32
http://www1.cbs.gov.il/publications/thunot_demographiot06/pdf/gr00_01.pdf
http://www.adva.org/UserFiles/File/highereducationfull1.pdf עמוד 25
יום ראשון, 2 במרץ 2008
הנה אנחנו עוד פעם נכנסים לרצועת עזה ונהרוג ונהרג ושוב יהיו הפגנות וועדות חקירה והעיתונות שצועקת תכניסו להם תצעק תתפטרו, והאנשים שמוחאים כפיים ומטקבקים על כל טיל שהגיע ליעדו יצעקו אולמרט תתפטר לא צריך אותך יותר.
אני נזכר בקלילות בכותרות העיתונים לפני שנה וחצי כשמלחמת לבנוןה-II התחילה. ואני חושב איך כל המתלהמים יבואו עוד X ימים וY הרוגים ויתבעו מהממשלה שתיקח אחריות, כן כמו שקרה בספטמבר שנה שעברה.
כאילו לא עברו כבר 40 שנות כיבוש כאילו לא ניסינו ללמד אותם ולצרוב להם ת'תודעה אלפי פעמים וגילינו שבנתיים אנחנו לא כל כך טובים בחינוך ואפילו את הילדים שלנו אנחנו מחנכים כל שנה פחות טוב.
אז כשתקום ועדת החקירה ולא חשוב מי יעמוד בראשה האם המסקנה שלה תהיה צריך לפטר את הממשלה? צריך לפטר את הכנסת? צריך לפטר את התקשורת? צריך לפטר את העם היושב כאן? כי הרי כולם עכשיו בדיוק כמו לפני שנה וחצי צועקים וצורחים תיכנסו בהם תראו להם מה זה.
ואחרי שנראה להם מה זה ואחרי שהם יראו לנו מה זה, מה יהיה אחר כך? מה יעשו כל המתלהבים? הם יכו על החזה של כמוני ויגידו אשמת בגדת דיברת דופי!
וזאת זכותם כי זאת מדינה דמוקרטית ומותר להם להשתמש בראש רק בכדי לחבוש כובע ואף פעם לא לנסות לחשוב רציונלית כי יש הכשר מזוכה פרס נובל כהנאמן "רוב האנשים רוב הזמן מחליטים החלטות לא רציונליות".
יום ראשון, 24 בפברואר 2008
על עסקים ודמוקרטיה
האם לומר לו אירגון עיסקי עובד בשביל רווח ואירגון דמוקרטי עובד בשביל רוח? רוח האנשים שבחרו בו?
להסביר שבאירגון דמוקרטי חישובי רווח והפסד פיננסי תופסים מקום נמוך בסולם העדיפויות וזה לא כך באירגון עיסקי?
שדמוקרטיה באה לתת ביטוי לדעות של הרבה אנשים שונים בעלי אינטרסים שונים, גם אם הם מיעוט?
שאירגון עיסקי נוצר סביב מטרה משותפת (בדרך כלל רווח כספי) ואירגון דמוקרטי נוצר סביב צורך משותף, הצורך בביטוי דעות ואמונות החברים בו. שאירגון דמוקרטי כמו מדינה נוצר כדי לדאוג שהחברים בו יהנו מזכויות האדם (על פי הגדרת האו"מ). שרוב האירגונים העיסקיים נוצרו ע"י קבוצה מצומצמת של אנשים והם נמצאים בראש הפירמידה ורואים באירגון רכוש שניתן להורשה. או לספר על אירגונים דמוקרטיים שהוקמו ע"י קבוצות רבות משתתפים שדיברו על שיוויון זכויות וחובות.
או שאולי אני צריך לספר לו על חבר שביקש ממני לבוא אתו לבדוק פסנתר. אמרתי לו אני לא מבין בפסנתרים אז הוא אמר: אתה מבין בעץ!? ופסנתר עשוי מעץ!? אז אתה מבין בפסנתרים!
גם במנגנון דמוקרטי יש חישובי רווח והפסד כפי שבפסנתר יש עץ, אבל מומחה בעסקים מבין בדמוקרטיה כמו שאני מבין בפסנתרים.
אולי להסביר על יעילות? רשות מקומית צריכה לספק מים לתושביה, ככל שתספק מים באיכות יותר גבוהה, במינימום פחת, ליותר תושבים יעילותה עולה. תאגיד שמספק מים לתושבים יעילותו נמדדת בשורת הרווח במאזן, אז אם יקטין את היצע המים כדי להעלות את מחירם יעילותו תגבר.
מי יותר יעיל? תלוי איך מגדירים יעילות, אירגון דמוקרטי יותר יעיל אם השביע את רצון (צמא) התושבים במים איכותיים בכמות גדולה וללא פחת. אירגון עיסקי יותר יעיל אם הצליח לספק פחות מים לפחות אנשים בהוצאה קטנה יותר ובמחיר גבוהה יותר.
יום שבת, 16 בפברואר 2008
2007 – תמונה חברתית
כמידי סוף שנה מפרסם מרכז אדוה* חוברת על מצב החברה בישראל בשנה שנגמרה.
מהחוברת עולים הדברים הבאים:
- המשך הצמיחה הכלכלית שהחלה ב-2003. ע"פ דו"ח בנק ישראל שני שלישים מהצמיחה הזאת מקורם בצמיחה העולמית ורגיעה יחסית בסכסוך הישראלי פלשתינאי. הצמיחה בישראל בעשורים האחרונים הביאה אותה לרשימת הארצות העשירות, אומנם התוצר לנפש הוא רק חצי מהמקובל באירופה אבל אנחנו במקום טוב בהשוואה עולמית. מ-1980 עד היום קצב הצמיחה ירד והוא נמוך מהקצב האירופי אבל עדיין גבוה מרוב מדינות העולם.
- לא כל המשק הישראלי צמח ב-5 השנים האחרונות, שיאני הצמיחה הם שירותים פיננסיים ועסקיים, אחריהם בפיגור קל היי-טק. תעשייה וטכנולוגיה מסורתית התכווצו במעט. חלוקת פירות הצמיחה מאופיינת ב"זוכה לוקח הכל" הזוכה במקרה שלנו הוא העשירון העליון. אלא שגם בעשירון העליון לא כולם נהנים את רוב פירות הצמיחה גרף לכיסו המאון העליון. מצבו של העשירון התשיעי הוטב במעט - 0.6% ומצב יתר העשירונים הורע (אם נדמה לכם שאתם פחות עשירים בסוף 2007 אתם צודקים).
- חלוקת הצמיחה לפי עדה ומין - ישראלים ממוצא אשכנזי ממשיכים לשפר את מצבם אם כי ישראלים ממוצא מזרחי מקטינים את הפער והיום הוא עומד על 36%, מצבם של ערבים ישראלים לא שופר בכלל והם משתרכים מאחור בהפרש של 69%. מצבן של בנות המין החכם השתפר במעט, ב 1990 הן הרוויחו 43% פחות מהגברים עכשיו הן מרוויחות 37% פחות.
- כפי שראינו בחלוקת הצמיחה לעשירונים את רוב הצמיחה גרפו לכיסם העשירים הגדולים, זה מתבטא היטב בנתונים הבאים – מנהלים בחברות בורסאיות (חברות ציבוריות) שהרוויחו לפני עשור פי 13 מהשכר הממוצע מרוויחים עכשיו פי 22 מהשכר הממוצע, לפני עשור הם הרוויחו פי 30 משכר המינימום ועתה פי 49 משכר המינימום. מעניין לבחון את הנתון הזה לאור העובדה ששכר המקבילים שלהם בשבדיה הוא פי 5 משכר המינימום השבדי(אחרי הכל מה השבדים האלה מבינים בכלכלה).
- גם המעסיקים הרוויחו בגדול בעשורים האחרונים (מאז 1985) מס חברות ממשיך לרדת, מס מעסיקים מבוטל והשתתפות המעסיק בתשלומי ביטוח לאומי ירדו ב-73.5%. ההשתתפות של המעסיק הישראלי בתנאים הסוציאליים של העובדים ירדו עד 15.7% מעלות השכר, בהשוואה ל 23.3% באירופה ו-22.5% בארה"ב. כשהחלו את ההפחתות בתשלומי המעסיקים נטען כי צעד כזה יגדיל את אחוז המועסקים במשק, זה לא קרה אחוז המועסקים במשק הישראלי הוא הנמוך בעולם המפותח, וזה לא בגלל תלמידי תורה.
- השיפור היחיד במצב העובדים העניים הוא הגידול במספרם, יותר אנשים מקבלים פחות משכר המינימום (32.7%) יותר אנשים מקבלים פחות מהשכר הממוצע (73.3%), פחות אנשים מרווים פי שתיים מהשכר הממוצע (8.9%). העניים בישראל הם זקנים (ולא רק ניצולי שואה) דתיים וערבים, 36.7% מהעניים הם שכירים שמשכורתם לא מספיקה לגמור את השבוע.
- במפת העוני הישראלית בולטת הפריפריה, 11 הישובים שסוגרים את רשימת ההבטלה הם יישובים בדואים בדרום, 19 הישובים הבאים מפוזרים על פני כל המפה וכולם ישובים ערבים, אחריהם מגיעות ערי הפיתוח. הישובים שכיכבו כסופגי טילים לפני שנה וחצי מככבים גם ברשימה הזאת. דווקא בשדרות "רק" 3.6% דורשי עבודה, אולי זה משום שדורשי העבודה של שדרות ברחו לקרית-מלאכי שם ישנם 9.4% דורשי עבודה.
- מפות החינוך והבריאות נראת כמו קופּי של מפת העוני, סה"כ הזכאים לבגרות צנח עד 45.9% ועל פי השוואה בין לאומית של השקעה לתלמיד לא נזכה לשיפור משמעותי בזמן הקרוב. בתחום הבריאות התפרסם מחקר שמראה כי תוחלת החיים בפריפריה קצרה בשנתיים מאשר במרכז. מאז ממשלת נתניהו הראשונה סל הבריאות מתעדכן באופן חלקי בלבד ולא ע"פ מדדים מקצועיים, העידכון החלקי הזה מביא אותנו לפיגור מצטבר של 44% שהם 10.5 מיליארד ש"ח. את שהמדינה מחסירה משלימים האזרחים מובן שהעשירים משלמים יותר ומקבלים יותר. כאשר מפריטים את הבריאות היא עולה יותר ואיכותה יורדת, כך יצא ש"חיסכון" של 10.5 מיליארד ש"ח, עלה לנו תוספת 16 מיליארד ש"ח בתשלומים לביטוחי בריאות תרופות ואגרות.
- נסיים בפנסיה, גם כאן גדלו ההבדלים בין פנסיונרים עניים לעשירים, הפער בהפרשות לפנסיה בין שני העשירונים העליונים לשני העשירונים התחתונים שהיה פי 18.5 ב 1998 עלה לפני שנה לפי 36 ועוד היד נתויה.
תמונת המצב החברתית שמצטיירת מהדו"ח של מרכז אדוה ממש לא מעודדת, אבל עכשיו יורד בחוץ גשם אמיתי ויש תקווה לכנרת, לעצים ולנו.
*מרכז אדוה – מרכז למידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל – www.adva.org.
תמונת מצב חברתית 2007 - http://adva.org/UserFiles/File/tmunatmazav2007final.pdf
יום ראשון, 13 בינואר 2008
הלו שוטר למה עוצר ..
במשך מאות שנים זכו רק מעטים בהגנת המדינה על חייהם ורכושם, זה היה חלק מהשיטה הפיאודלית. אחרי המהפכה הצרפתית והאמריקאית התפתחה השיטה הקפיטליסטית, בה לכולם יש זכות לחפש את אושרם. עברו מאתים שנה מאז ונשכחו הסיבות שבגללם נבנו מערכות להבטחת שלומו ואושרו של האזרח הפשוט. זאת הסיבה שרעיונות הפרטה של בתי סוהר, משטרה, בתי חולים וכו'., מתקבלים באדישות ציבורית.
הפרטת המשטרה – תרחיש בארבע מערכות
מערכה ראשונה – נכון לעכשיו
בשלב זה תיבדק המערכת המשטרתית ברמה הכלכלית ע"י מומחים.
תיעשה הערכה של עלויות תיפעול - בלאי ציוד, עלות כוח אדם, תחזוקת מבנים וכו'.
תתבצע סקירת נכסים קיימים והערכת שווי של מבנים, כלי נשק, כלי רכב וכו'.
תבחן ההכנסה הכוללת מדו"חות תנועה ועברות אחרות , שירותי הוצאה לפועל, אבטחה וכו'. יבדקו אפשרויות הכנסה נוספות.
תוקם וועדה לבדיקת יחסי העבודה וההסכמים הקיבוציים של העובדים. תובטח הרציפות במעבר מהסקטור הציבורי לפרטי. העובדים ישותפו בתהליך ההפרטה.
ההנהלה המקצועית תושאר להמשך פעילות. המפכ"ל יהפוך למנכ"ל המשטרה המופרטת.
ייקבע סל שירותים שעל המשטרה לספק לאזרח, והממשלה תתחייב בחוזה ארוך טווח לממן את עלות הסל הזה.
המשטרה תהפוך לחברה ציבורית והציבור הרחב יוזמן לרכוש מניות. לא יימכר גרעין שליטה והממשלה תדאג שלא יווצר ריכוז מניות גדול בידיי אדם יחיד או חברה [לקח חשוב מהפרטת חברות ציבוריות בעבר].
ייבחר דירקטוריון ובו נציגים של צבור המשקיעים, אנשי אקדמיה ושופטים בדימוס.
מערכה שניה - 1 2 3 ניסיון
במשך כהונת הדירקטוריון הראשון יבחנו אספקטים שונים של השירות המשטרתי .
תיבדק אפשרות הורדת עלויות שכר ופעילות מבצעית, ע"י העברה לקבלנות משנה של גורמי חוץ – out sourcing. כמו כן תבוצע "התייעלות" ע"י הוצאה לפנסיה מוקדמת או פרישה בפיצויים מוגדלים לעובדים בעלי משכורות גבוהות.
יוכנסו כוחות זולים תוך חתימה על הסכמי עבודה אישיים וסודיים. מספר העובדים הכלולים בהסכם הקיבוצי יצומצם [כדי להחליש את כוח העובדים] .
דירקטוריון המשטרה יחליט על מימוש [מכירת] חלק מנכסיה כגון: תחנות שיושבות על שטחי קרקע יקרים ומכירת אינפורמציה [מתוך תיקי המשטרה].
מנכ"ל המשטרה יסביר לציבור הרחב, כי אלו צעדים הכרחיים וכי על המשטרה להיות כלכלית. במסיבת עיתונאים, סביב שולחנות עמוסי אוכל ושתיה יסביר המנכ"ל כי היום [ שנת 2012] אין זכות קיום למערכת שאינה מראה רווח כספי. הוא יאמר: "יש לי הרבה סימפאטיה לאידיאולוגיות
הישנות - חשוב לשמור על הסדר הציבורי ועל שלומו של האזרח. אבל יותר חשובה שורת הסיכום של המאזן בסוף השנה".
מערכה שלישית - השנה השניה עד השנה החמישית
בהיסטוריה של הפרטת חברה/שירות ממשלתי, זהו הוא שלב עליית שכר הבכירים. [מטבע הדברים יושווה שכר הבכירים, לשכר המקובל בסקטור הפרטי שגובהו נקבע, לפי גובה הירח].
הממשלה תחליט על צמצום תקציב המשטרה. בשלב הראשון יוקטנו תשלומי המדינה לחברת המשטרה. הממשלה תדרוש ייעול נוסף לפני שהיא עומדת בהתחיבויות הכספיות שלה [כמו במקרה קופות החולים].
בשלב שני יתחילו עיצומי עובדים שתנאי עבודתם יורעו, אז תודיע הממשלה על ביטול המונופול המשטרתי ותנסה למכור זיכיונות לחברות משטרתיות נוספות.
דרקטוריון המשטרה יטען בישיבות עם אנשי משרד האוצר ואנשי משרד ראש הממשלה כי "פעילותה החיונית של המשטרה נפגעת". ו"לא יעלה על הדעת, להעביר סמכויות משטרתיות לידים פרטיות". אחרי מהומה תקשורתית קצרה, יוסכם בין הצדדים שחילוקי הדעות גדולים ולכן יש לקיים מפגש ארוך וממצה במקום ניטראלי. ברוב דעות יוחלט על סמפוזיון של שנים עשר יום, במלון 'הולידיי אין' באיי פיג'י [מקום בהחלט ניטראלי].
בפיג'י תיווסד ועדה לפתרון מעמד המשטרה, ברשות כבוד השופט אולנשפיגל [שלגמרי במקרה שתה קפה אצל רוה"מ באותו שבוע].
הועדה תתכנס מידי כמה שבועות בבתי מלון שונים [הכי טוב דן קיסריה], אבל עקב ויכוחים פנימיים חריפים [אולי הפלפל או החרדל?] תשחרר רק מסקנות ביניים: א. "יש לפתוח את השוק לתחרות חופשית. ב. "המשטרה תוכל לפצות את עצמה ע"י מכירת שירותים חדשים בשוק החופשי".
בניסיון לשמור על מעמדה בשוק תחרותי עתידי, תמכור המשטרה שירותים שאינם כלולים בסל הכללי.
השירותים יכללו למשל: "בטחון אישי משלים", סל בטחון משפחתי, חקירות, אבטחת בר מצוות וכד'.
הסל המשטרתי הכללי יצומצם ושירותים שניתנו בחינם יועברו לקטגוריה של שירותים בתשלום.
בעלי האמצעים יוכלו לקנות "סל שירותים מושלם" [כולל שרותי ליווי, הגנה בפני האזנות סתר וכו'.]
שותפות 'מוזלס – פישרמן' תתחרה מול שותפות 'אריסלון – עופלר' על הקמת רשות המשטרה השניה. ועדה שבראשה יעמוד נציב מס הכנסה לשעבר מר דורון כריש [סמנכ"ל בנק לאומי], תמליץ על פתיחת השוק ומתן רשיון לשתי חברות המשטרה החדשות. בראש משטרה אחת יעמוד מר ליברקל
המצב בו האזרח משלם ישירות לחברת משטרה יגרור דרישה מצד הלקוחות [בעלי האמצעים] לשירות טוב יותר. התוצאה תהיה העברת הכוחות היותר טובים לאזורים בעלי פוטנציאל כלכלי גבוה.
באזורים כאלה תינתן לתושבים אפשרות בחירה בסל קהילתי לפי סדר העדיפויות שלהם. יוחלט על תקנות מקומיות שעליהן תשמור המשטרה. כגון: פינוי חסרי בית, הטלת קנסות על מי שאינו נושא אישור שהיה, או שאינו בעל כרטיס מקבל שירות. מקרים שהקהילה המקומית תגדיר כהתנהגות "בלתי הולמת", יטופלו במלא חומרת הדין. חברות המשטרה השונות יטפלו בעברות על פי מפתח פיננסי, עברות רווחיות יקבלו עדיפות.
באזורים חלשים כלכלית הממומנים ע"י הממשלה, ידולל סדר הכוחות ותרד איכות כוח האדם [שוטרים באזורים כאלו לא יזכו לתוספות שיונהגו באזורים עשירים].
מערכה רביעית - החיים הטובים
עקב כניסה של חברות משטרתיות נוספות ועליית שיעור ההשתתפות הישירה של האזרחים במימון, יקטן בהדרגה הסל הממשלתי עד לביטולו הסופי.
אזורים עם מצוקה כלכלית יקבלו הגנה משטרתית מינימלית שתסופק במימון משרד הסעד .
מאחר ורמת הפשיעה והאלימות באזורי מצוקה תגבר ותהווה סכנה לשכונות מבוססות, יחוקק חוק יסוד להגבלת התנועה האזרחית החופשית.
לצורך טיפול משלים בפשיעה הגוברת, תוחמר הענישה ועלות השהות של הנדונים בבתי הסוהר (שהופרטו במקביל) תוטל על משפחות המורשעים. (כמו בתאילנד)
הנטל הכלכלי הנוסף יקטין את היכולת לרכוש מזון ותרופות באזורים בעיתיים ויקטין בהכרח את הריבוי הטבעי וההישרדות בהם [עניים יחיו פחות שנים דבר שיקטין את מספרם]. בשיטת הברירה הטבעית נצליח סוף סוף לצמצם את היקף העוני.