אדום זה יפה

איפה השוער

שער הדולר נמצא בחדשות כבר זמן רב, בהתחלה חשבו שמדובר בוירוס שיחלוף ולא צריך לטפל. אחרי כמה חודשים כשה"וירוס" לא חלף אמרו זה יותר רציני זה נובע מהאטה בשוק האמריקאי ממשבר שוק ההימורים בהלוואות (סאב פריים). עוד זמן עבר והמומחים הודיעו שזה בגלל האטה עולמית ומחירי נפט וסחורות שעולים בצורה מטורפת וזה בגלל הסינים וההודים שפתאום התחילו לקנות.

כל ניתוחי המצב לא הואילו ושער הדולר המשיך לרדת, אז החליטו להתערב. בנק ישראל כמו בנקים נוספים בעולם החליטו לקנות דולרים כדי לתמוך בשער הנמוך.

אולי זה נשמע לנו פשוט משום שאצלנו בעולם האמיתי מקום שהולכים למכולת ומשלמים שכר דירה ואפילו את חשבון הדלק, אצלנו מקובל לטפל ולנהל בעיות. על דעתנו שלא כמו בממשלות ישראל ובבנק המרכזי יודעים "אם אין אני לי מי לי". אבל בשביל תומכי הגישה הניאו-ליברלית מדובר במהפך, הם לא נקטו צעדים כאלו כבר עשרות שנים.

בראשית שנת 1973 חווה ריצ'רד ניקסון נשיא ארה"ב רגשי התעלות (שלא לומר אופוריה). בבחירות שהתקיימו ב- 72 הוא הביס ברוב גדול את יריבו הדמוקרטי (ג'ורג' מקגוורן), והציבור עדיין לא הכיר את השם ווטרגייט. ניקסון הרגיש כל כך בטוח בעצמו שהחליט לבצע מהפכה בתחום המוניטרי. הוא החליט לבטל באופן חד צצדי את ההסכמים הבין לאומיים בדבר יציבות שערי החליפין ולשחרר את הדולר לחסדי השוק החופשי. ההסכמים הבין לאומיים האלו נכרתו בברטון וודס (בשנת 1944), והם היו לצנינים בעיני אנשי ההון הגדול. ניקסון, כמו שמקובל במפלגה הרפובליקנית שמח לשמח אותם. התהליך שהחל בארה"ב באותה שנה התגלגל להיות משבר כלכלי עולמי, שערי המטבע נשארו ללא שוער, מחירי סחורות האמירו ומחיר הנפט השתולל. התאוריה הכלכלית הניאו ליברלית השתלטה על העולם, על פי התאוריה הזאת משברים לא מנהלים אלא נותנים ל-מזל/אלוהים/היד הנעלמה (מחק/י את המיותר לפי טעמך) לעשות את שלהם. עברו מאז 35 שנים הכלכלה הזאת עדיין איתנו, אבל בבתי הכנסת שלה (הבנקים הלאומיים) מתגלים סימני שינוי. הבנק הלאומי הקוראני רכש 5 מיליארד דולר בנק ישראל ובנקים אחרים גם הם כבר לא סומכים על המזל.