יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

"דגים מתים שוחים עם הזרם"

מול הזרם

שנת 2007 נגמרת בנימה אופטימית: שביתת המורים.

השביתה הראשונה (שאני זוכר) שזכתה לתמיכה ציבורית בשונה משביתות רגילות בישראל. אנחנו שהתרגלנו לראות רופאים כועסים על שביתה בחברת החשמל, עובדי חברת החשמל כועסים על שביתה בנמלים, עובדי נמלים כועסים על שביתה של מפני האשפה, ומפני האשפה שכועסים על שביתת רופאים, נוכחנו שאפשר אחרת. השביתה הזאת קיבלה גיבוי מרוב הציבור, כולל הורים ותלמידים שובתים. זאת הייתה גם הפעם הראשונה שעשרות אלפים (ואולי יותר) יצאו לככרות והפגינו לטובת נושא חברתי.

ההסכם אליו הגיעו הצדדים איננו סוף הסיפור הוא רק שלב בתוך שינוי חברתי שעובר עלינו.

במאבק יוצגו בעצם שלוש עמדות

בקצה אחד עמדת המורים:

לחברה יש אחריות על איכות החינוך והיא חייבת לאזרחיה חינוך שמשתפר משנה לשנה.

אם ישראל שואפת להיות מדינה מפותחת היא צריכה להשקיע בפיתוח אנושי. בכדי להשיג את המטרות האלו צריך ראשית להחזיר את שעות הלימוד שקוצצו בחמש השנים האחרונות – סך כל השעות שהממשלות האחרונות קיצצו מסתכם בשנה וחצי. בישראל 2007 אין 12 שנות לימוד, במקומן יש עשר וחצי.

שנית, יש ליצור תנאים שמאפשרים לימוד והתפתחות, המורים לא ביקשו להגיע לרמה המקובלת בקובה הקומוניסטית (24 תלמידים מקסימום בכתה) הם ביקשו לבנות מתווה יורד, כדי להגיע תוך כמה שנים למקסימום של 30 תלמידים בכיתה (חשוב לזכור כי בשנת 1975 השקיעה המדינה בבנית כיתות לימוד יותר מאשר בשנת 2005*).

שלישית, יש להעלות את שכר המורים, כל אחד מאיתנו יודע להבדיל בין מורים טובים לגרועים (והכי טוב יודעים זאת פקידי האוצר), אבל האמת היא שאין ביננו הסכמה – כל מורה מקבל ציונים כמספר מבקריו והציונים נעים בין - 0 ל- 10. במצב כזה אי אפשר להוסיף שכר לטובים כי לא יודעים מי הם באמת. לכן הפיתרון הוא לשפר את איכות המורים ע"י תגמול כללי, שכר גבוה לכולם, ימשוך כוח הוראה מאיכות גבוהה וישפר במשך הזמן את מעמד המורה ואיכותו. לשכר יש להוסיף תנאים כמו סביבת עבודה ושיפור מערך הניהול והפיקוח של משרד החינוך.

בקצה הנגדי אומרים פקידי האוצר:

1. המורים צריכים לעסוק רק בשכרם לא בתיקון המערכת והעולם, לנו מותר לעסוק בחינוך אבל להם אסור לחרוג מגבולותיו הצרים של המאבק המקצועי.

2. צריך לממש את רפורמת דברת הנשכחת, זאת הייתה הרפורמה האידאלית- היא הבטיחה עליה בשכר המורים, הקטנת הכיתות, שיפורים במשרד החינוך, וכל זאת ללא הגדלת תקציב החינוך (יעני מרצדס 450 SLE חדשה במחיר של ס'קודה יד שניה).

היה בה גם התבלין הזה שחביב כל כך על פקידי האוצר – מתן הכוח בידי מנהלי בתי הספר לנהל את בית הספר כאילו היה מפעל בלטות בשטחים. ניהול "עיסקי" מצד אחד, והעברת האחריות על בתי הספר מהמדינה לרשויות המקומיות מצד שני. מה יכול להיות יותר טוב ממורים עובדי קבלן ומערכת מופרטת?

(פקידי האוצר לא מאמינים ביכולת של המגזר הממשלתי לנהל מערכות מורכבות, וכשמסתכלים על ההתנהלות שלהם במשרד האוצר אפשר להבין אותם).

3. לטענתם של פקידי האוצר ההשקעה הישראלית בחינוך גבוהה והתוצאה נמוכה בהשוואה בין לאומית, כאשר בודקים את ההוצאה לפי מספר התושבים ( למעשה מדובר בהולכת שולל משום שבישראל מס' הילדים היחסי גבוה, לכן בהשוואה להשקעה לתלמיד בעולם המפותח, ישראל נמצאת בתחתית הרשימה).

4. כפי ששיחררנו את כלכלת ישראל יש לשחרר את החינוך, כפי שנתנו לשוק החופשי לנהל את הכלכלה ניתן לו גם לנהל את החינוך.

לסיכום: משרד החינוך מתנהל בחוסר יעילות צריך לפטר מורים, מנהלים, ופקידים. צריך לבנות תוכנית הבראה שתכלול קיצוץ רחב במשרד ובכוח ההוראה והעיקר להקטין את התקציב.

באמצע שרת החינוך, הצוות שלה, ושר האוצר:

כפוליטיקאים הם יודעים שהם צריכים להיענות לציבור, שרת החינוך גם יודעת שהמורים צודקים. הבעיה הגדולה שלהם היא שפקידי האוצר מייצגים את הזרם המרכזי בחשיבה הכלכלית. הזרם הזה אומר להקטין תקציבים, להפריט, פחות פוליטיקה ודמוקרטיה יותר מקצוענות טהורה. הזרם הזה מתייחס לעלות של כל נושא כאילו הייתה העיקר (חינוך = כסף וכסף צריך לחסוך). הם יודעים שלשחות מול הזרם הזה קשה, לכן הם מנסים לקבל רק את מה שלדעתם אפשר, לכן הם נלחמים על קטנות, כך העקרונות וחשיבות החינוך נותרים מיותמים.

השביתה הזאת ותגובת הציבור אליה, מצטרפות לסימני שינוי בכוון הזרם המרכזי והן סימנים חשובים משום שצמחו מהציבור בלי מניפולציות של מעצבי דעת קהל, הן ביטוי אמיתי לשינוי.

השלב הבא יקרה כשהציבור יבין שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה. ששלטון פוליטיקאים טוב משלטון מומחים - כי דמוקרטיה יותר חכמה מאנשי מקצוע. או אז ישבו פקידים במשרד האוצר שמעדיפים חינוך על קיצוץ.

*http://www1.cbs.gov.il/shnaton58/st08_01.pdf

יום רביעי, 28 בנובמבר 2007

משל או ממשלה

בכנסת החל את דרכו חוק חדש לשינוי שיטת הממשל בישראל. כבר שנים רבות מתלוננים חברי הממשלה והכנסת כי: 1. בשיטה הנוכחית אי אפשר למשול, לממשלה אין מספיק סמכויות. 2. העובדה שאין מפלגה בעלת רוב בכנסת מחייבת בניית קואליציה עם מפלגות קטנות וסחטניות.

נדמה שיש כאן שתי טעויות בסיסיות:

1. בשנה שעברה החליטה ממשלת ישראל בישיבה שנמשכה מס' שעות קטן לצאת למלחמה גדולה. הרי זאת דווקא הוכחה שהממשלה יכולה לשלוט כשהיא רוצה. האם שינוי המשטר למשטר נשיאותי כפי שמבקש ליברמן ישפר את המצב (הנשיא בארה"ב צריך אישור של בתי הקונגרס לצאת למלחמה)? ואם השינוי יאפשר לממשלה, לצאת למלחמה אפילו יותר מהר, מה נרוויח? האם הבעיה היא חוסר יכולת לשלוט בגלל השיטה או שאולי מדובר בקיטורים של אנשים חסרי יכולת כל שהיא?

2. נכון שהמפלגות הקטנות שנספחות לקואליציה מציגות תנאים ברורים ודואגות לבוחרים שלהן. נכון שמדובר בצעדים פופולריים, אבל מה רע בזה? האם לא התכנסו הממשלה והכנסת בכדי לדאוג לטובת העם היושב בציון? האם לא בחרו בהם בדיוק בשביל זה? המפלגות הקטנות הן בעלות סדר יום קצר וממוקד יש מקרים שהן מצליחות לכפות אותו על ממשלות וטוב שכך. אילו הייתה הממשלה זוכה לרוב מוצק בכנסת ייתכן שלא הייתה טורחת להקשיב לדעות אחרות.

כשאני חושב מה היה קורה אילו הממשלות בעשר השנים האחרונות היו יותר חזקות אני מתחיל לבכות מצער. בכלל תתארו לעצמכם איזה אסון זה היה אילו הממשלות האלו היו יציבות ושולטות קדנציה שלמה – ביבי כראש ממשלה הצליח תוך פחות משנתיים להביא אותנו לכמעט מלחמה עם סוריה, עימותים סביב פתיחת מנהרת הכותל, חיסל את הצמיחה שיצרה ממשלת רבין והוריד את מעמד ראש-ממשלת ישראל לדרגת לקחן מתנות. ברק אחריו היה אפילו יותר זריז, הוא חיסל את התקוה לשלום וזרע ע"י נסיגה חד צדדית את המלחמה השניה בלבנון. האזרחים הערבים של המדינה שתמכו בבחירתו גילו כי הוא נוהג בהם כפי שנהג בשריו וחברי מפלגתו, בשני המקרים היה בטוח שהם כאן בשבילו ולא הוא בשבילם.

אריק שרון שתק, בשתיקה הוא פינה את רצועת עזה (הדבר הטוב היחיד שעשה), בשתיקה נתן למפונים להתנוון באתרי קרוונים. בשתיקה הניח ללימור ליבנת לחסל את מערכת החינוך, בשתיקה ראה כיצד חבריו הפנסיונרים מגיעים לרעב, בשתיקה נתן לסילבן שלום, ביבי והפקידים של משרד האוצר ליצור כאן מדינה עם עוני של העולם השלישי. הוא לא דיבר יותר מידי גם בחקירות ונתן לעומרי בנו ללכת לכלא במקומו. במקרה של שרון ייתכן שהשתיקה הייתה פשוט תחילת הסימפטומים שהתפתחו מאוחר יותר למצבו היום.

בעשר השנים האלו ראינו 4 ראשי ממשלות מושחתים ברמות מדהימות, החל בתרומות ועמותות לא חוקיות והמשך דרך שחיתות אישית, איזה מזל, היו להם קדנציות קצרות.

במערכת הפוליטית יש געגועים לימים בהם מפלגות גדולות יצאו מבחירות עם יותר מארבעים מנדטים. אפשר לחזור לימים ההם אם יעלו את אחוז החסימה ל-20%.

אובדן האמון בממשלה לא התגשם יום אחד באופן ספונטני, זה תהליך שהחל לפני הרבה שנים כאשר מספר האכזבות של הבוחרים עלה ועבר את מספר חברי הכנסת.

הדרך לשינוי לא עוברת בשינוי השיטה היא עוברת בשינוי המהות, כאשר יהיו מנהיגים ומפלגות פופולריים שמגשימים את רצון הבוחר.

יום ראשון, 28 באוקטובר 2007

רובים חיידקים ופלדה

הספר "רובים חיידקים ופלדה" מאת ג'ראד דיימונד, מנתח את התפתחות הציבילזציות ומנסה לראות מדוע יש שונות בין ציביליזציות שונות על פני הגלובוס.

בפרק 14 - משוויון לקלֶפטוקרטיה, סוקר המחבר את המעבר מחבורות ציידים לקטים שיוויוניות, לשבטים ← נגידויות (Chiefdoms) מדינות.

עמ' 215

עתה כבר צריך להיות ברור שהנגדיות העלו את דילמת היסוד של כל החברות הלא-שוויוניות הנשלטות שליטה ריכוזית. במקרה הטוב הן עושות טוב כשהן נותנות שירותים יקרים שהאדם היחיד אינו יכול להשיגם. במקרה הרע, הן פועלות ללא בושה כקלפטוקרטיות (שלטון גנבים), המעבירות עושר נטו מפשוטי העם אל המעמדות הגבוהים. הפונקציות הנאצלות והאנוכיות האלה קשורות זו לזו לבלי הפרד, אף שיש ממשלות שמדגישות פונקציה אחת הרבה יותר מהפונקציה השניה. ההבדל בין קלפטוקרט ובין מדינאי חכם, בין ברון גזלן ובין נדבן ציבורי, הוא רק הבדל של דרגה: איזה שיעור מן המנחה המוצאת מידי היצרנים מוחזקת בידי האליטה, ומידת שביעות הרצון של פשוטי העם מהשימושים הציבוריים שבהם מושקעת המנחה המחולקת מחדש. מובוטו נשיא זאיר לשעבר נחשב בעינינו קלפטוקרט מפני שהוא שמר לעצמו יותר מדי מנחה (שווה ערך למיליארדים), וחילק מעט מדי מנחה (אין מערכת טלפונים מתפקדת בזאיר). ג'ורג' וושינגטון נחשב בעינינו מדינאי מפני שהשקיע את כספי המס (המנחה) בתוכניות נרחבות שזכו להערצת הכול, ולא התעשר מהיותו נשיא. ואף על פי כן , ג'ורג' וושינגטון נולד למשפחה בעלת עושר, המחולק בארה"ב חלוקה הרבה פחות שוויונית מחלוקתו בכפרי ניו-גינאה (מקום בו חיים האנשים כפי שחיו אבותינו משך מאות אלפי שנים).

בכל חברה מדורגת (לא שוויונית), אם נגידות אם מדינה, צריך איפה לשאול: למה פשוטי העם מוכנים לסבול את העברת פרי עבודתם הקשה לקלפטוקרטים? שאלה זו, ששאלו הוגי דעות במדע המדינה מאפלטון עד מרקס, שואלים שוב הבוחרים בכל מערכת בחירות מודרנית. לקלפטוקרטיות בעלות תמיכה ציבורית דלה נשקפת סכנת הדחה בידי פשוטי העם נדכאים או קלפטוקרטים-מחליפים שאפתניים, המבקשים את תמיכת הציבור בהבטחה לשירות רב יותר תמורת הפירות הגנובים. למשל, ההיסטוריה של איי הוואי זרועה מרידות חוזרות ונשנות נגד מנהיגים עריצים, ובדרל כלל עמדו בראשן אחים צעירים שהבטיחו להקל את הדיכוי. בהקשר של הוואי המסורתית אולי נשמע הדבר מצחיק, עד שאנו נותנים את דעתנו על הסבל שגורמים מאבקים כאלה בעולם המודרני. מה צריכה אליטה לעשות כדי לזכות בתמיכת העם ובכל זאת לנהל אורח חיים נוח יותר מזה של פשוטי העם? הקלפטוקרטים של כל הדורות נקטו תערובת של ארבעה פתרונות:

  1. לקחת את הנשק מהאוכלוסייה ולחמש את האליטה. דבר זה קל הכבה יותר בימים אלה של נשק משוכלל, שרק מפעלי תעשייה מייצרים אותו ואין כל קושי לאליטה לקנות מונופול עליו, מבימים קדומים של אלות וחניתות שנקל לייצרן בבית.
  2. לשמח את ההמונים בחלוקה מחדש, בדרכים פופולריות, של הרבה מהמנחה (המיסים) שהתקבלה. עקרון זה כוחו היה יפה לפנים למנהיגים בהוואי לא פחות משכוחו יפה היום לפוליטיקאים אמריקאים.
  3. להשתמש במונופול על הכוח לצורך הגדלת האושר, באמצעות שמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות. זה יתרון פוטנציאלי גדול ובלתי מוערך של החברות הריכוזיות על פני החברות הלא ריכוזיות (בחברות הלא ריכוזיות רבו מקרי האלימות). ....................................
  4. הדרך האחרונה הפתוחה לפני הקלפטוקרטים המבקשים את תמיכת הציבור היא לבנות אידאולוגיה או דת המצדיקות קלפטוקרטיה. החבורות והשבטים היו תמיד בעלי אמונות על טבעיות, כמו הדתות הממוסדות המודרניות. אבל האמונות העל-טבעיות של החבורה והשבט לא שימשו להצדקת סמכות מרכזית, להצדקת עושר או להשכנת שלום בין בני אדם שאינם קשורים בקשרי משפחה. ...................

יום שבת, 27 באוקטובר 2007

ישראל ואירגון המדינות המופתחות OECD

מדינה מפותחת?

לאחרונה רבו המשבחים והטוענים כי ישראל היא כבר מדינה מפותחת, הגדילו עשות אנשי ארגון המדינות המפותחות שפועלים לצירוף ישראל לארגון. הבעיה היא שהמעבר הזריז ממדינת עולם שלישי מתפתחת למדינת עולם ראשון מתבסס אצלם על נושא עיקרי אחד - תוצר לאומי.

האם תוצר לאומי באמת מייצג, האם אפשר להסמך עליו בכדי לקבוע רמת פיתוח של מדינה?

תוצר לאומי גולמי הוא ייצוג במונחי כסף של סך כל הסחורות השירותים והייצור, כלומר אם עולה מחיר הלחם עולה אתו גם ערך התוצר. דוגמא יותר טובה מלחם היא נפט, כשמחיר הנפט עלה מ-24$ לחבית ב-2002 ל-28$ ב-2003 צמח איתו התוצר הישראלי ב-0.6%, בכמה אחוזים עלה התוצר "הודות" לעליית המחיר עד 77$ היום? אני לא יודע לחשב, אבל יש להניח שהשפיע על הצמיחה יותר מאשר התוכנית הכלכלית של נתניהו.

אנחנו רואים אם כן שתוצר לאומי יכול לשמש מדד לתוצר לאומי בלבד, לעומתו ישנם מדדים אחרים שמלמדים על רמת הפיתוח של מדינה, והרי לכם סקירה של כמה מהם.

איכות סביבה – בתחום הזה נתחיל בגדול - 60% משטח המדינה הוא הנגב, הנגב מתחלק לשלושה חלקים 1 - שיטחי אימונים; 2 - מחצבה של מינרלים; 3 - פח אשפה של כל המדינה.

רמת המיחזור - אצלנו קטנה מאשר במדינה כמו ויטנאם. אשפה – אנחנו עדיין מטמינים ולא מפרידים. אוויר - את הבושם של מפרץ חיפה אפשר להריח מזכרון יעקב ועד עכו. קרקע מזוהמת - יש אצלנו ממעלה ואדי ראש פנה דרך רמת השרון ועד רמת חובב והמכתש הקטן.

תחבורה – רמת פיתוח תחבורה נמדדת ע"פ הזמן הנדרש להגיע ממקום למקום, בעולם המפותח פותרים את בעיית הצפיפות בכבישים ע"י תחבורה ציבורית, לנו יש קו רכבת אחד (נהריה באר-שבע) וקו תחתית אחד (הכרמלית).

חינוך – בימים הקרובים יפתח אירגון המורים בשביתה, אם היא תצליח ואם תצטרף אליהם הסתדרות המורים אולי נעלה כיתה סוף סוף. אם השביתה תיכשל ימשיך משרד האוצר לקבוע את מדיניות החינוך ואת התוצאה של המדיניות הזאת אנחנו חווים כבר כמה שנים טובות.

רווחה – כפי שראינו בדו"ח העוני האחרון, הטיפול היחיד שהממשלה נותנת לפערים הוא הרחבה שלהם. כאן כמו בנושא הפשיעה, משחקת לטובתנו העובדה שארה"ב לא מוכנה להכליל רווחה במדד הפיתוח.

מדד השחיתות – ע"פ מדד זה ישראל נמצאת במקום גבוה, יש לנו הרבה מהחומר הזה. שחיתות במגזר הממשלתי ושחיתות במגזר הפרטי (לכל משוחד יש משחד). אבל במדד הפיתוח שחיתות נרשמת לרעתנו, נכון שבארה"ב הקשר בין הון לשלטון חזק יותר אבל שם זאת שיטה חוקית, אצלנו לא.

יש תחומים בהם אנחנו שייכים לעולם המפותח.

בריאות – למרות מאמצי ממשלת ישראל ממשיכים אנשי הרפואה לשמור על רמת בריאות גבוהה של הציבור. בשנים האחרונות מחסלת הממשלה חלקים חשובים של הרפואה המונעת, סירסה את חוק הבריאות, פוגעת בשירותי בריאות הנפש ועדיין בתחום הזה אנחנו בעשירון העליון של המדינות.

היי טק – בתחומי התוכנה והחומרה אנחנו מצטיינים, גם אחוז העובדים בתחום גבוה מאוד.

מחקר ופיתוח – למרות שהתחום מוזנח ממלכתית יש לא מעט שממשיכים לחקור גם כאשר התקציבים שלהם הם ברמה של העולם השלישי. בתחום הפיתוח של מוצרים חדשים יש השקעה גדולה של המגזר הפרטי ומעט מאוד השקעה ממשלתית.

פשעים אלימים – אנחנו במקום לא רע כשלא מכלילים את השטחים, רק פי שתים מסקנדינביה ורק חמישית מארה"ב. הבעיה היא שבין קובעי מדד הפיתוח יש לא מעט אמריקאים וכך הם אינם מכלילים את הנתון הזה בחישובים.

אני לא יודע אם יקבלו אותנו למועדון המדינות המפותחות וגם לא בטוח שאני רוצה להתקבל, אבל את המצב כדאי לשפר ועכשיו.


יום חמישי, 11 באוקטובר 2007

מילון כלכלי

(המילון החדש לכלכלית מדוברת, הזכויות לא שמורות רצוי ואפשר להוסיף ערכים)

גלובליזציה [קולוניאליזם חדש] השתלטות של אנשי עסקים על "המדינות המתפתחות" תוך כדי מניפולציות פיננסיות שמאפשרות להם לרוקן את הקופה הציבורית.
קולוניאליזם חדש [גלובליזציה] בקולוניאליזם ההיסטורי אנשי עסקים ממדינות מפותחות השתמשו במדינה שלהם לצורך שליטה במדינות אחרות. בקולוניאליזם החדש אנשי העסקים שולטים במדינות ישירות תוך שימוש מסיבי ב"חוקי השוק".
הכפר הגלובלי ההתיחסות אל העולם כאילו היה כפר אחד גדול מלא פריירים ומטומטמים אחרים. כל קיומו למען כמה מאות בעלי הון שמסתובבים בו כמו שועלים בלול תרנגולות. רוב תושבי העולם מאמינים באגדת הכפר הגלובלי, כאילו שהם לא מנצלים את זמנם לחיסול השכנים הקרובים ותיכנון כלי נשק שיאפשרו להם להשמיד את כל היתר. "אף אחד לא אוהב אותנו / אני לא יודע למה / אנחנו לא מושלמים אבל אנחנו משתדלים / הם לא מכבדים אתנו / אז בואו נפתיע אותם / נזרוק את הגדולה [הפצצה] ונאדה אותם". (רנדי ניומן מדעי הפוליטיקה)
חוקי השוק חוקים שמאפשרים לאוליגרכיה העולמית לשלוט בכל האמצעים הפיננסיים והיצרניים בעולם. כמו במשחק מונופול של ילדים, אם קורה שהאוליגרכיה מפסידה, היא מיד משנה את "חוקי השוק". לדוגמא: בנקים יפניים פושטים את הרגל כתוצאה מתאוות בצע לא מרוסנת, מיד מחוקקים חוק שמאפשר למדינה להציל אותם בכספי הציבור ולאחר ההתאוששות להחזיר אותם לידי האוליגרכיה [בחינם].
אוליגרכיה עולמית כ- 350 משפחות מכל העולם שבבעלותן קרוב ל- 50% מכל ההון והרכוש העולמי. האוליגרכיה העולמית שולטת בקורפורציות [תאגידי ענק בין-לאומיים] ע"י החזקת מניות שליטה.
מניות שליטה [מכונה גם - גרעין שליטה] מאפשרות לבעליהן שליטה וניהול בחברה שרובה שייך לאחרים. לדוגמא: משפחות אריסון דנקנר שולטות בבנק הפועלים ועושות בו כרצונן, למרות שברשותן רק 25% מהמניות.
דה רגולציה [ביטול פיקוח/תקנות] ביטול הפיקוח של המדינות על שווקי הכספים, נועד לאפשר לקורפורציות להעביר כמויות כסף ואמצעי יצור בלתי מוגבלים מידי הכלל לידיהן, כל זאת תוך מניעת האפשרות של המדינות להגן על אזרחיהן. לדוגמא: ג'ורג' סורוס הצליח ע"י מניפולציות "ברשות" החוק, להפיל את ערך הליש"ט תוך גרימת הפסד לאזרחי בריטניה ורווח לעצמו.
קרן המטבע הבין לאומית הוקמה לצורך פיקוח ותאום שערי מטבע וריבית בעולם. לאחר ביצוע ה"דה-רגולציה", משמשת לצורך "התאמת" המדיניות הכלכלית במדינות מתפתחות לטובת האוליגרכיה העולמית. נותנת הלוואות בתנאי, שהמדינה המקבלת לא תנהיג מדיניות כלכלית לטובת אזרחיה ותאפשר לקורפורציות לנהל את המדינה. קרן המטבע דורשת בדרך כלל החלפת מונופולים ממשלתיים במונופולים פרטיים, "פתיחת השוק" כך שניתן יהיה לנצל את משאבי הטבע, כוח אדם זול וכספי מדינה.
הבנק העולמי לפיתוח בנק שנוסד לצורך מתן הלוואות פיתוח למדינות עניות. משמש היום לצורך העברת כספים לידי האוליגרכיה העולמית. לדוגמא: הבנק מתנה הלוואה לבנית סכר בסין, בפירסום מיכרז בינלאומי אשר בו זוכות חברות בינלאומיות בשליטת האוליגרכיה. מערכת הבקרה והפיקוח של הבנק, מתחשבת בכך שעובדי הבנק היום, יעבדו כמנהלים בכירים בקורפורציות מחר.
ועידת קרן המטבע הבין לאומית מפגש של מנהלים בכירים בצמרת הכלכלית העולמית, נערך במקומות נופש יוקרתיים ויקרים. מאפשר הכרות בלתי אמצעית בין הנותנים [את כספי משלם המיסים] והמקבלים. הזדמנות טובה, בתנאי אירוח נפלאים לאופטימיזציה של ה"קולוניאליזם החדש".
הפגנות נגד שאיפה פאטתית של אנשים תמימים לשנות את המציאות הכלכלית העולמית. ניסיון כושל להעלות על סדר היום של קרן המטבע נושאים שקשורים בצדק חברתי איכות חיים ואיכות הסביבה.
מנהלים בכירים [בכירי המשק] מאגר מצומצם של ח'ברה שמחלקים לעצמם משכורות עתק ורכוש ציבורי. מוסדות הפיקוח של המדינות מלאים כלכלנים, רואי חשבון, בוגרי מנהל עסקים וכו' וגומר, שבהגיעם לגיל 30 עוברים לעבוד "בשוק הפרטי" כמנהלים בכירים. עובדה זאת פוגמת במוטיבציה שלהם ליישם את חוקי הפיקוח, שעדיין לא בוטלו בסיבוב האחרון של ה"דה-רגולציה".
תחרות חופשית האפשרות שניתנת למנהלים בכירים ובעלי הון להתחרות אחד מול השני בגובה המשכורת/דיווידנדים, אין כידוע חוק משכורת מקסימום.
שוחד מודרני [בקשיש] - כיוון ששוחד קלאסי עדיין אסור על פי החוק, נוהגת האוליגרכיה לשלם שוחד בדרכים אחרות. משרתי ונבחרי ציבור מקבלים תעסוקה עתידית, או אינפורמציה כלכלית שוות כסף. לדוגמא: מיקי אלבין ז"ל "ניהל" את תיקי ההשקעה של מרים בן פורת [מבקרת המדינה], ניסים משעל [ערוץ 2] ועוד דמויות מפתח בישראל. או לחילופין מי שמפריט את בז"ן מקבל ג'וב חלומי בחברה לישראל הבעלים החדשים.
ועידת מדינות אמריקה מפגש של כל מדינות אמריקה, מטרת המפגש שיתוף פעולה כלכלי. שיתוף פעולה כלכלי בין מדינות אמריקה פרושו, יצירת אפשרות למיליארדרים הרבים מארה"ב, בשיתוף המיליארדרים של דרום אמריקה וכמה פוליטיקאים מושחתים, לחלוב את מעט הכסף של הציבור הדרום אמריקאי. לדוגמא במסגרת ההסכמות החדשות יעקרו חצי מהיערות באמזונס. על הקרקע יוקמו חוות בקר ענקיות של חברות בבעלות בעלי ההון. האדמה ביערות העד עניה מאוד ולאחר כמה שנים של ניצול אינטנסיבי כאשר תהפוך לשממה מוחלטת ילכו בעלי ההון למקום אחר וישאירו את הברזילאים העניים והאינדינים העוד יותר עניים עם אבק וצרות אחרות.
שוק חופשי1 החופש של האוליגרכיה העולמית, לעשות בכלכלת העולם מה בראש שלהם.
התאגידים הבין לאומיים מחליפים את המדינות בתפקידי הוויסות של השוק ומכוונים את צינור המזומנים לתוך הכיס שלהם.
שוק חופשי 2 - תאוריה ב"מדע" הכלכלה שאומרת כי השוק מנהל את עצמו טוב יותר מכל מוסד נבחר. בהשלכה אל תחום הבריאות נאמר כי ללא טיפול ובקרה רפואית, יזכה האדם לבריאות הטובה ביותר. בהשלכה אל תחום הרכב, אוטו מונע בהילוך וללא נהג, יודע לאן הכי כדאי ליסוע.
היצע וביקוש - רעיון אנכרוניסטי שאומר שהביקוש מגדיל את המחיר ואז היצרנים מגדילים את ההיצע עד שנוצר איזון בין ההיצע לביקוש תוך ירידת מחירים. במציאות המודרנית אם אתה חי בעולם השבע, לא חסר לך היצע של נעליים, אבל נייקי מצליחה למכור נעליים שעלות היצור שלהם דולר וחצי במאה דולר לצרכן.
משבר אנרגיה - מצב מבויים בו מחיר הנפט הגולמי עולה תוך תאום בין נציגי המפיקות (אופ"ק) לנציגי ההון העולמי למרות שהתפוקה לא משתנה. אם המחיר לא עולה אפשר תמיד להמציא מלחמה בעירק ולהבטיח רווח נאה לייצרנים המשניים (פלסתיק, שמנים וכו'). אם קורה שהמחיר יורד כמו ב - 09/04, מוציא מכון הנפט האמריקאי הודעה לעיתונות כי יש שפל ברזרבות ומיד עולה המחיר.
תקציב מאוזן - קיבוע ואפילו הפחתה של צד ההוצאות בתקציב, כך שסך כל השירותים שהמדינה נותנת ירד כל שנה וישאיר את ניהול הכלכלה בידי התאגידים הגדולים.
הפרטה - מכירה של נכסים ממלכתיים ע"פ מחירם בבורסה/שמאות ממשלתית/משא ומתן בין נציגי הממשלה לגביר תורן. הממשלה מוכנה למכור בכל מחיר ואנשי ההון הגדול עושים תורות כדי לא להעלות את המחיר. במקרה אל על נמכרה השליטה בחברה במחיר כנף של ג'מבו. מקרים זהים אפשר לראות לאורך כל התהליך בארץ ובחו"ל, השיא נמצא כרגע בידי רוסיה.
סדר עולמי חדש - באמריקאית, פירושו שליטה של תאגידי הנשק והנפט על הממשל ודרכו על העולם. ביתר העולם מדברים על דומיננטיות של ארה"ב, תוך התעלמות מנושאים כמו עוני, איכות סביבה (ראה פרוטוקול קיוטו), זכויות אדם.
טרור עולמי - ניסיון חסר משמעות אסטרטגית, של פעילים מוסלמים להטיל אימה על המדינות הקולוניליסטיות של העידן החדש. נכון לרגע זה הם מצליחים בעזרתם האדיבה של דוברי ההון הגדול.
דוברי ההון הגדול - עיתונאים במדורי כלכלה ופרשנים כלכליים אחרים שלא מפסיקים לזמרר את עיקרי האמונה (הדתית) של השוק החופשי/קפיטליזם/גלובליזציה. כל הדוברים סמוכים לשולחן האוליגרכים ו/או מרויחים מהשיטה הקיימת. ברוב המקרים מדובר באנשים עם תאריך תפוגה שלאחריו יזרקו, כי מולך הכסף הגדול לעולם אינו שבע.
איסלם פאונדמנטליסטי - המחליף של הקומוניזם כרע עולמי אבסולוטי תורן. למעשה מדובר בחוק הפיסיקלי הישן "כל כוח שמופעל מפעיל כוח שווה בכיוון הנגדי". הכוח הטוטלי שמופעל היום ע"י הכלכלה הדרוויניסטית, דוחף אנשים וחברות לתגובות נגד מגוונות ולעיתים הרסניות.
המימשל האמריקאני- נציגי בעלי ההון בארה"ב שנבחרים באופן 'דמוקרטי' ע"י האזרחים הרגילים של ארה"ב. במקרים קיצוניים מדובר באנשים שהגיעו לשילטון מתוך חוגי התאגידים הגדולים ואליהם ישובו עם תום הקדנציה.
ממשל רפובליקני - בדרך כלל מדובר בנציגי תעשיות הנשק והנפט והברית הבלתי קדושה בינהם (ראה מקרה סודן).
ממשל דמוקרטי - בממשל זה יש נטיה ליצוג הוגן של כלל התאגידים הגדולים, האזרח הפשוט יוצא מורווח רק כאשר האינטרסים שלו חופפים לאינטרסים של הגדולים (נדיר מאוד).
מדינות העולם החופשי - מדינות שצרפו בהתנדבות את אזרחיהן הפשוטים, להיות וסלים של התאגידים הבין לאומיים.
שוק משוכלל - בשוק רגיל המחירים הם פיקציה תוצרת "עושי" השוק ושליחי הקזינו, בשוק משוכלל גם הסחורה היא פיקציה. ע"ע איגו"ח הלוואות, חוזי סחורות עתידיות ועוד.
התאוששות ענף הנדל"ן - עליית מחירי נדל"ן ללא קשר למצב הכלכלי ולשכר שהיא למעשה אינפלציה המוצגת באופן חיובי. התופעה נובעת מהעובדה שהכתבלבים הכלכליים מזדהים עם בעלי ההון שישליכו אותם מחר מובטלים וחסרי בית.
השוק מתאושש - עליה במחירי המניות באופן חסר קשר לביצועי הפירמות, גם כאן מדובר באינפלציה שנובעת מהימורים של גדולים (הקטנים מהמרים בווגאס או באוניות של אריסון / עופר), היא מוצגת בעיתונות הכלכלית כתופעה חיובית בכדי שהחבר'ה הטובים יוכלו לצאת מהשוק ברווח והציבור יפסיד עוד פעם כי "הציבור מטומטם" כשהוא מאמין לפרשנים.
כשל שוק - ביטוי בעל סתירה פנימית לשוק אין מטרות על פי הדוֹגְמָה השלטת הוא פשוט מערכת סטיכית יעילה מאוד, מה שהוא משיג זה הכי טוב על פי ההגדרה. כלכלני הדוֹגְמָה משתמשים בביטוי בכדי שלא יצטרכו להודות שכמו כל אמונה, גם זאת חסרת רציונליות.

יום שבת, 8 בספטמבר 2007

כלכלנים שלא מבינים בכלכלה - מנהלים את החינוך

בוּרוּת בחינוך


עם פתיחת שנת הלימודים החדשה התבשרנו גם על תקציב חדש למערכת החינוך, הגו אותו במשרד האוצר וככה הוא גם נראה. במשרד האוצר יושבים הרבה מומחים, לחשבונאות, לכסף, לשוק, אבל הם בורים בתחום החינוך. חוסר ההבנה לא מפריע להם כי הם אינם יודעים את שאינם יודעים. אני מביא כאן חלק מהחלק הרלבנטי לנושא החינוך.

מתוך תקציב המדינה: "הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה)

מחליטים

..להקים צוות בראשות מנכ"לית הרשות הארצית למדידה והערכה שבמשרד החינוך, שיגבש, עד

ליום 31 בדצמבר 2007 , הצעת חקיקה שעיקרה הפיכת הרשות הארצית למדידה והערכה שבמשרד

החינוך לרשות פנים ממשלתית עצמאית למדידה והערכה בחינוך אשר תשמש כגוף המוביל והמנחה המקצועי של מערכת החינוך בתחומי המדידה והערכה. ............החקיקה תבטיח את מעמדה העצמאי של ראמ"ה, את אי תלותה ואת סמכויותיה .......הצוות יכלול את נציגי ראמ"ה, משרד החינוך, משרד המשפטים, נציבות שירות המדינה ואגף התקציבים במשרד האוצר".

מובן שהנושא ממשיך על פני פסקאות רבות אבל העקרונות מונחים כאן לפנינו.

תוקם רשות עצמאית שאינה כפופה למשרד החינוך ולמומחים בחינוך. הרשות תפתח שיטות מדידה ל"יעילות" בית הספר, במשך שנת הלימודים יעברו התלמידים שורת בחינות שלא נועדו לגלות אם החומר מובן, כי אם בכדי להדביק מספרים על תלמידים, על כיתות ועל בתי ספר. פרופ' יצחקי הסטטיסטיקן של המדינה (מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) חקר אפשרות להעריך הישגים של בתי ספר בצורה מדעית, תוצאות המחקר: השונות בין בתי הספר לא מאפשרת הערכה מדעית. את המחקר הזה לא קראו במשרד האוצר. אבל במשרד האוצר יודעים רק מספרים, אז מחפשים דרך למדוד כריזמה של מורה או מנהל, אוירה בכיתה, הקשבה, חינוך.

במשרד האוצר גם לא רוצים לשפר את החינוך בדרך המקובלת – כיתות קטנות ושכר גבוה למורים, (את עודפי התקציב הם מעדיפים לחלק לעשירים).

אנשי האוצר כשהם רואים ציור של רמברנט, הם לא חושבים: אני מרגיש שמח/עצוב/כועס, הם אפילו לא חושבים: זה יפה, הם חושבים רק: "ואוו קנו את זה במיליונים", כן ככה זה כשחמורים שופטים סלט פירות.

מלבד השתעבדות למספרים החליטו במשרד האוצר גם לעשות "רפורמה" במערכת.

"רפורמה בחינוך

תחילת יישום הרפורמה במערכת החינוך אשר תיפרס על שש שנים, בעלות תקציבית

כוללת של כ 5- מיליארדי ש"ח.

היבטיםמרכזיים ברפורמה:

שינוי מבנה שבוע העבודה של המורים, תוספת שעות עבודה ושהייה.

קביעת מבנה שכר חדש למורים ומנהלים .

שינוי הליך הפיטורין הפדגוגים והעצמת סמכויות מנהל בית הספר.

........ ועדות ציבוריות שונות ............המליצו על ארגון מחדש של מערכת החינוך, ובמסגרתו העברת סמכויות ממשרד החינוך לגורמים המבצעים בפועל, תוך העתקת מרכז הכובד של פעילות מטה משרד החינוך מביצוע והפעלת המערכת, להתוויית מדיניות, תכנון, תקצוב, מעקב ובקרה."

והנה הפרשנות:

1. המורים יעבדו יותר ויקבלו פחות לשעה.

2.קביעת מבנה שכר דומה למגזר העסקי כאשר מנהלים מקבלים פי 50 מהכפופים להם.

3. הגדלת הסמכויות של המנהל על חשבון סמכויות משרד החינוך, אם המנהל טוב זה יצליח אם הוא ממוצע לא תהיה לו מערכת תמיכה ואם הוא גרוע (כפי שקורה לפעמים) אז "לעזאזל הביתצפר".

4. העברת סמכויות לרשויות המקומיות - רוב הרשויות בישראל בקושי מצליחות לתת שירותים מינימאליים עכשיו יעמיסו עליהן גם את עלות החינוך? רשות מקומית מקבלת הכנסה מארנונה, בראש-פינה סה"כ הארנונה ממגורים נמוך מההוצאה על חינוך. רשות מקומית צריכה הכנסות משטחי מסחר ותעשיה בכדי לממן חינוך. האם יש מצב, שבכל הרשויות יהיו מספיק שטחים כאלו? ברור שלא, מרכזי מסחר ותעשיה מרכזים אליהם יותר אנשים מתושבי המקום בו הם נמצאים.

5. ביטול ניהול מערכת החינוך, במשרד האוצר מאמינים בחוק הטבע – אין צורך במשרד שינהל את החינוך. משרד החינוך יכול לקטון לגודל של המשרד לאיכות הסביבה (6 מפקחים על אשפה בכול הארץ), התלמידים, ההורים, המורים, והרשויות המקומיות יסתדרו. אחרי הכול פעם כשעוד חיינו על העצים הסתדרנו מצוין בלי ניהול מערכות.


יום שבת, 4 באוגוסט 2007

אתם ואני נשנה את העולם

ניצול הניצולים
בשבוע הראשון של אוגוסט נפל דבר, ראש הממשלה החליט על קצבה מיוחדת לניצולי שואה. מדובר בתוספת 120 מליון ₪ שיחולקו ל- 120 אלף ניצולים בשנת 2008 (83 ש"ח לחודש לאדם) ו240 מליון שיחולקו ב-2009, הסכום יעלה עד לתקרה של 300 מליון ב-2011.
בשנת 1952 נחתם "הסכם השילומים" עם גרמניה במסגרת ההסכם הועברו לישראל כ- 2 מיליארד ש"ח לשנה (בערכים של 2007), מדובר בסכומים מכובדים מאוד גם בימינו. לצורך השוואה נאמר כי סך כל התרומות של המגבית היה באותם זמנים כ- 900 מליון ש"ח לשנה.
השילומים נמשכו 12 שנים, ממשלות ישראל השתמשו בכסף להשקעות בתעשיה, בחקלאות, לקליטת עליה ועוד. חברת צים הוקמה בעזרת הכסף הזה.
בויכוח המר שפרץ בעקבות ההסכם עם גרמניה ניצבו בן גוריון מול מנחם בגין. בן גוריון טען כי מדובר בכורח כלכלי ומבחינה מוסרית מגיע לישראל פיצוי על אובדן הרכוש היהודי.
בגין טען מנגד כי מדובר בכסף תמורת דם ועוולות, לכן על לנו לתת לגרמנים למרק את מצפונם בעבור חופן מרקים.
כשאני מסתכל היום על הפן המוסרי של ההסכם עולים בי ספקות קשים. צים כמו רוב הרכוש הציבורי, נמסרה לידיים פרטיות בעבור אחוזים בודדים מערכה.
האם המאבק ההוא היה מוסרי כאשר התוצאה שלו היא, 120 אלף ניצולים על סף רעב והכסף (השווי של צים ודומותיה) בידיים של האחים עופר?
אני יכול להסכים בהסתייגות למצב בו תוצרי השילומים נשארים רכוש כלל הציבור, אבל לחשוב שהויתור על העקרון: "אי אפשר לקנות דם בדמים", הביא בסופו של דבר להתעשרות נוספת של האוליגרכיה המקומית! את זה אני לא מוכן לקבל.
רמיסת הנשארים
בשבוע בו השפילו את ניצולי השואה, חיברו בית ראשון בישוב עין-חוד למערכת החשמל,
עין-חוד היה מה שמכונה "יישוב בלתי מוכר". התושבים הגיעו אליו מעין-הוד (כפר האמנים) משם גורשו אחרי מלחמת השחרור. במשך שנים רבות התנכלו להם השילטונות הישראלים וניסו לגרש אותם הלאה לכפר אחר או מעבר לגבול. התושבים נשארו בתנאים לא תנאים. אחרי 59 שנים, אחרי הפגנות, אחרי עצומות, אחרי תביעות ופסקי דין, סוף סוף בא לציון גואל, המדינה איפשרה לחברת חשמל להתחיל לחבר בתים בכפר לרשת.
לא מעט קרה בארץ הזאת בחמישים ותשע השנים שחלפו, הוקמה חקלאות לתפארת וכמעט חוסלה - הוקמה תעשייה ויוצאה לסין - הוקמה חברה שואפת צדק והפכה שואפת כסף – הוקם בית לאומי לעם היהודי והפך לבית תמחוי (כל ילד שלישי עני).
ישראל היא ארץ אחת די קטנה ושני עמים טוענים לבעלות עליה.
אני יכול להסכים בהסתייגות לנישול שנישלנו את הפלשתינאים אחרי מלחמת השחרור, אחרי השואה היה ברור שהיהודים צריכים ארץ משלהם.
העולים שהגיעו לכאן הפכו לחקלאים, תעשיינים, ומשרתי ציבור שבנו חברה חופשית שיוויונית ודמוקרטית.
אבל היום כאשר רוב הרעבים היהודים בעולם גרים כאן - כאשר חקלאים הופכים לנדלני"סטים - כאשר מגילת העצמאות הופכת לטפט על קירות הבורסה – כשמסתכלים על כל אלו בפרספקטיבה היסטורית, האם באמת המוסר לצידנו? אני חושב שלא.
בשורה התחתונה
לישראל יש חוב מוסרי לעצמה ולעולם, אפשר להחזיר אותו ע"י בניית חברת מופת.
כדאי שנתחיל בזה, כי היום אתם יודעים מי שלא מחזיר חובות, לוקחים לו את הבית וזורקים אותו לרחוב.

יום רביעי, 18 ביולי 2007

לוא רק הייתה לנו ממשלה שלנו

סיבוב פרסה

סיפור פנטסטי

במאי 2007 ועדת חקירה ממשלתית בדקה ופרסמה דו"ח ביניים על התנהלות הממשל הישראלי במלחמה שהייתה קיץ קודם (לבנון 2006).

בדו"ח ניתן היה לראות שורת כשלים אופיינית לישראל.

רוב הציבור קיבל את הדו"ח באדישות. 100 אלף איש שהתכנסו בכיכר ודרשו שהממשלה תתפטר התפזרו מבלי להשאיר רושם. העיתונות ניסתה להפיח בסיפור קצת רוח, אבל משלא נראה כל שינוי בנתוני המכירות נטשה אותו ועברה לנושאים אחרים.

שר אחד (שר הבריאות) החליט משום מה שעבודת הועדה ראויה לחיקוי (אולי בגלל גילו המופלג ושמיעתו הלקויה, נוצר אצלו רושם שהממשלה שבעת רצון מעבודת הועדה). השר החליט להקים ועדת חקירה בראשות שופט, שתבדוק את התנהלות משרדו בשנים שחלפו ותציע פתרונות. דו"ח מקדמי שקיבל פרסום שלושה חודשים מאוחר יותר גילה ממצאים מחרידים. הסתבר כי קיצוצי תקציב לאורך שנים הביאו את תשתית הבריאות הישראלית לרמה של עולם שלישי (מיעוט מיטות בבתי חולים, צפיפות, ומחסור כרוני בכוח אדם גרמו להתפרצויות קדם מגפתיות). הפגיעה בשירותי רפואה מונעת*, רפואה פרטית, הוצאה פרטית גדלה על בריאות, הגדילו את סך כל ההוצאה הלאומית על בריאות והקטינו את התמורה.

מחברי הדו"ח המליצו: לעצור את תהליכי ההפרטה והייקור של שירותי הבריאות, להגדיל את תקציב הבינוי פי שלושה בתוך שנה, להרחיב את חוק ביטוח הבריאות ולבטל ביטוחים "משלימים" שהוצעו ע"י קופות החולים. הפופולאריות של שר הבריאות הגיעה לשיאים (זכה אפילו באות השכן המצטיין שחולק ע"י האגודה לתרבות הדיור).

השר לאיכות הסביבה הצטרף מייד לעגלת החקירות, הסיכוי לכותרת וגעגועים לתפקידו הקודם (השר היה בעברו איש שב"כ - חובב חקירות - אדיש לסביבה). הועדה שמינה גילתה זיהומי מים אויר וקרקע ברמה לא מתקבלת על הדעת. היא הראתה כי המשרד לא השכיל לנצל אפילו את תקציבו הזעיר. הועדה המליצה: להקים מספר רשויות ממשלתיות: רשות ביוב ארצית, רשות ארצית לטיפול בכל סוגי הפסולת המוצקה, רשות חדשה לנושאי איכות האוויר, והקמה מחדש של נציבות המים. הועדה מסרה נתונים על פיהם המשך ההפרטה של הספקת המים תביא לייקור המים ב- 100% ואף יותר.

למקטרגים שטענו כי זאת טעות להגדיל את מצבת העובדים הממשלתית ולהעביר נושאים רבים מהמגזר הפרטי לציבורי. אמרה הועדה: "אין ספק שמבחינה כספית המגזר הפרטי יודע להרוויח יותר מהמגזר הציבורי אבל – איכות הסביבה בישראל היא שאלה של חיים (בדומה לרמת המוכנות הצבאית)." "הוועדה הזאת הוקמה בדיוק משום שהמגזר הפרטי לא הצליח לשמור על איכות הסביבה." "טיפול המגזר העסקי כשהוא נמדד במונחים של השקעה כספית מול תמורה בנושאי סביבה, הוא כשלון מוחלט."

השר לביטחון פנים התקשה להסתיר את קנאתו כשראה איך עמיתו לשעבר מהשב"כ גורף כותרות, הוא הקים ועדה לבדיקת תפקוד המשטרה והשב"ס.

תוצאות החקירה לא ירדו מכותרות העיתונים במשך שבועות, הסתבר כי צמצום הכוח המשטרתי לאורך השנים הביא לחוסר תפקוד מוחלט. אגף החקירות המשטרתי הפך לאגף ההודאות, פושע שלא מצא לנכון להתוודות על מעשיו הלך הביתה ללא עונש.

אין סוף תיקי חקירה שנפתחו, הכילו דף או שניים, תאור מקרה ואפס תוצאות חקירה.

הועדה המליצה להפריד ביטחון פנים ממשטרה ולהקים משרד חדש לביטחון פנים שיאויש ע"י מתנדבי שירות לאומי. היא קבעה כי יש לשלש את מספר השוטרים ולהתחיל בהקמת מערכת חקירות חדשה.

הועדה מצאה שמחסור בנוהל רישום עברות ברור ומחייב, הביא למחסור בנתוני פשיעה, והנתונים שנאספו אינם מייצגים, ואינם ניתנים לשימוש.

הועדה בדקה את הליכי ההפרטה של השב"ס, לנוכח העובדה כי מדובר במהלך יקר מאוד ובלתי מוסרי, המליצה לבטל את ההתקשרות עם הקבלן שזכה במכרז לבניית בית כלא פרטי (לב לבייב). פרשנים בתקשורת הציעו לאפשר ללבייב להשתמש בשלד המבנה לקניון.

הדו"חות הציבו מראה מול התנהלות הממשלה והציבור התעורר, נוצר מומנטום. הציבור הבין שיש סיכוי לשידוד מערכות. עכשיו כבר יצאו 400 אלף מפגינים לכיכר.

ראש הממשלה הבין כי אין ברירה והחליט גם הוא להקים ועדה שתחקור את תפקוד משרדו.

הועדה גילתה כי במשך הזמן הופרטו אין סוף שירותים, שנחשבים בסיסיים במדינה מודרנית, (לדוגמא: אפילו מערכת ההזעקה בזמן חרום הופרטה).

הועדה המליצה לחסל את תופעת "עובדי הקבלן" ולקבל אותם כעובדים מהמניין.

היא מצאה כי השירות הממשלתי הגיע לרמה שמסכנת את קיום המדינה. היא המליצה לגייס כוחות חדשים לשירות הממשלתי במטרה לספק לאזרחים שירותים ברמה מתאימה למאה ה-21. לצורך גיוס כוח אדם חדש ואיכותי הוחלט על הכפלת השכר בדרגות הנמוכות של השירות הממשלתי.

כיוון שראש הממשלה מילא באותה תקופה גם את מקום שר האוצר, חקרה הועדה גם את המשרד הזה. הועדה גילתה כי פקידי משרד האוצר קבעו לעצמם ולכל יתר המשרדים את סדר היום והמדיניות. הפקידים התעלמו לאורך שנים מהוראות הדרג הנבחר, הם אימצו שיטה של הצגת הצעות מקצועיות חד צדדיות והתעלמו מכל האלטרנטיבות.

הועדה הדגישה את העובדה כי המדיניות הזאת הביאה שליש מילדי המדינה אל מתחת קו העוני.

המלצות הועדה היו חריפות מאוד. בעת הצגת מסקנות הועדה לפני הציבור אמרה יו"ר הועדה, השופטת בדימוס פרוקצ'יה: במקרה של משרד זה אנחנו מוצאים כי אין ברירה אלה לפרק את המשרד עד היסוד. יש לפזר את עובדי המשרד במשרדים אחרים ולהקים אותו מחדש. אנחנו חושבים כי באיוש החדש יש לתת עדיפות לעובדים בעלי משפחות מגיל 40 ומעלה שרואים את עתידם בשירות הממשלתי. רק מיון קפדני ותיקון תקנת צינון של חמש שנים בעת מעבר למגזר הפרטי, יוכלו לחסל את תופעת "הכנת הקן" (כאשר כל מעייני הפקידות במשרד נתונים להעדפת בעלי הון בכדי שיוכלו בעתיד לעבוד אצלם). אני חושבת שהמצב היום הוא על סף "שוחד למפרע" והפרת אמונים. יש כאן תופעה ברורה של שלח לחמך, וצריך לשרש אותה מיד ובדיעבד.

תוך כחצי שנה מונו ועדות לבחינת תפקוד כל משרדי הממשלה. הועדות כמו הילד בבגדי המלך החדשים חשפו לאור השמש את שידע כל הציבור כל הזמן. כמו במקרה ועדת וינוגרד הם לא גילו דבר חדש, רק תפקוד מרושל והזנחה שהקיפו את כל מערכות המדינה.

הועדות הפכו כל כך פופולאריות שנשקלה אפשרות לייבא מחו"ל שופטים, שיעמדו בראשן (ההצעה ירדה מהפרק כשהסתבר ששופטים אירופים יקרים מאוד, והמבטא של שופטים הודים גורם לבלבול).

הלחץ הציבורי להגשמת המלצות הועדות נשא הפעם פרי. תקופת הבניה מחדש נמשכה כמעט שנתיים. בתקופה הזאת נבנתה כל המערכת הממשלתית מחדש.

זה היה נס ישראלי, במקום להחליף ראשי חדלי אישים באחרים מאותו הסוג, הוחלט פשוט לתקן והפעם זה הצליח.

*משרד הבריאות החליט להפריט את האחריות לבריאות ילדי ביה"ס. בראש פנה זה קרה באמצע אפריל וכך קרה שחצי מכתה ב' חוסנה נגד טטנוס וחצי לא, ממש כמו בחלם.

עמית הרפז