יום שני, 28 ביולי 2014

פחד


פורסם בעבודה שחורה


כאילו המצב הכללי שלנו לא מרגש אותנו מספיק, אוזנינו ועיננו מותקפות כל הזמן במסעות הפחדה. מסע ההפחדה האחרון נוגע לשלבקת חוגרת, מדובר במחלה וירלית שתוקפת בערך 0.3% מהאוכלוסיה מעל גיל 60 וניתנת לטיפול פשוט. ברור שאם חברת התרופות שמצאה חיסון למחלה, תמכור את החיסון למספר זעום של אנשים (29 אלף איש חולים בישראל) היא לא תרוויח הרבה ולכן פתחה במסע הפחדה. השאלה היא אם כך תצליח למכור את החיסון גם למי שלא צריך?

חברת תרופות אחרת פיתחה חיסון נגד וירוס הפפילומה, ומיד יצאה במסע הפחדה כי וירוס הפפילומה עלול לגרום לסרטן צוואר הרחם לכן כל אמא אחראית צריכה לחסן את בתה. במסע הפירסום הזה לא טרחו לספר לנו את העובדה שהסיכוי שהוירוס יגרום לסרטן אפסי (35 נשים יחלו בכל ישראל).

חיים הכט הוא איש מפחיד באופן טבעי וגם סיבה טובה מדוע תרמתי את הטלוויזיה שלנו למועדון הנוער. לחיים הכט יש פרסומת מפחידה, זה הולך בערך כך: 'אילו הרדאר של צנציפר לא היה מתריע!!!!! היה צריך לקלף אותי! מאחוריה של המשאית שנסעה לפני'. למרות שמספר תאונות הדרכים ירד בשנים האחרונות באופן דרמטי, גם כאן בלי קשר למציאות מתנהל עוד מסע הפחדה.

בתחום תאונות הדרכים דווקא ישנם גם מעשים הגיוניים, עמותת אור ירוק הזמינה מחקר שבדק את יעילותם של מסעות הפחדה בארץ ובעולם, התברר שהם לא יעילים. מסתבר שכאשר עושים מסעות הפחדה הציבור מגיב בכל מיני צורות ולא בדרך המתוכננת. ישנם למשל אנשים שההפחדה גורמת להם לרצות להסתכן. באחד המחקרים מצאו כי ההפחדה יצרה רגשות חרדה וגועל מצד אחד ומצד שני הפכה נהיגה מסוכנת ליותר פופולרית. כך נמצא גם במחקרים שנערכו בישראל, מסעות ההפחדה בנושא נהיגה בשכרות הפכו את ההתנהגות הזאת ליותר מקובלת.

לאחרונה ירדה ההפחדה בנושא מבקשי מקלט אבל אני זוכר איך אפילו ראש הממשלה לא התאפק והודיע כי כמה אלפי סודנים מהווים סכנה קיומית על מדינת ישראל, סכנה קיומית? לא פחות, אחרי הכל הם באו עם טנקים ומטוסים, או שהם כאלו חתיכים ובעלי תכונות בולטות אחרות, שכל בנות ישראל יעזבו את היהודים בעלי הבוטן ירחם השם. האיום הקיומי הזה נשכח מאז ופינה מקום לאיומים קיומיים אחרים. מסעות ההפחדה האלו היו חסרי תועלת מלבד בכמה מקרים, בהם טיפוסים מהקצוות הסהרוריים של החברה כמו מירי רגב זכו בכותרות בעיתון. לדעתי אילו מירי הייתה מאמצת ילד יתום ממשפחה אתיופית שמתה בדרך הייסורים לארץ המולדת, הייתה מקבלת את אותם כותרות בלי איומים והפחדות.

במשך שנים נהגה רשות השידור לערוך מסעות הפחדה בנושא אגרת הרדיו והטלוויזיה, האיום האולטימטיבי היה: "ייקחו לך את הטלוויזיה!!!!". אני לא יודע אם האיומים היו אז אפקטיביים, אבל העובדה שהיום הרשות מתחננת לקצת סימפטיה ציבורית כאשר הממשלה מנסה לחסל אותה, מעידה שהיא לא יצרה בציבור הבנה לחשיבותו של שידור ציבורי. בכל העולם המפותח יש שידור ציבורי, רק בניו-זילנד ובחצי בלגיה בוטלה האגרה. בארה"ב במקום אגרה השידור ממומן ע"י מסים ותרומות ולכן יש הטוענים כי הוא מוטה פוליטית. אם נבחן את הנושא באופן הגיוני כדאי לנו לשמור על שידור ציבורי ממומן אגרה. אם נבחן את זה באופן הגיוני גם לרשות השידור לא היה כדאי להפחיד אותנו, כי עכשיו כועסים עליה.

משהו יותר אקטואלי אם כי בוודאי לא מסע ההפחדה האחרון, "אנחנו פה באשקלון, נחת פה טיל, במקרה, רק במקרה, קרה פה נס והילדים שהראו לי הרסיסים ...... ". מי אמר? רב שעוסק בתורת הנסתר ומכירת קמעות? ראש עיריית זרנוגה תחתית? מירי רגב המפחידה הלאומית? לא, את זה אמר ראש ממשלת ישראל, המדינה הכי יציבה והכי חזקה באזור. הוא לא אמר את זה כחלק מקמפיין בחירות, גם לא משום שהוא בתחרות על תואר ההזוי התורן עם פייגלין, אולי הוא אמר את זה כי זה מה שלימדו אותו בקורס שיווק.

פעם בתחילת האינתיפאדה הראשונה ייסדה ישראל ביחד עם אחמד יאסין את החמאס, בכדי שהארגון ירסן את אש"פ בשטחים. התברר שהארגון באמת נאבק באש"פ אבל זה לא מועיל לישראל. כשממשלת אריאל שרון החליטה לעשות התנתקות חד צדדית היא העבירה את השליטה ברצועת עזה לידי החמאס. ההגיון היה שאם החמאס ישלוט בעזה ואש"פ בגדה אפשר יהיה לגרום להם למלחמה פנימית ובכך להחליש אותם. התכנית עבדה כמה שנים אבל לאחרונה החליטו חמאס ואש"פ להקים ממשלת פיוס לאומית. ממשלת ישראל לא שמחה לראות שהחמאס מתביית ומוכן להישלט ע"י אבו מאזן, להיפך. כך פתחה ממשלת ישראל במסע הפחדה נגד ממשלת הפיוס בארץ וגם בחו"ל, אני חושב שבמקרה הזה ההפחדה עבדה חלקית, רק חלק מהמדינות רואות במלחמת צוק איתן צעד בלתי לגיטימי.

אמנם לפני שמלחמת עזה 2014 התחילה ביצענו חיסול ברצועה, אבל לפחות תודעתית הכול התחיל להתגלגל יום אחרי זה עם סיפור החטיפה והרצח של שלושה צעירים. בממשלת ישראל ידעו שהם נרצחו כבר בבוקר אבל שיתפו את הציבור רק 18 ימים אחרי כן. אלו היו 18 ימים שבהם נבנתה בכוונה תחושה גדולה מאוד של מצוקה וחשש, הם נוצלו לפעילות של מאסר חקירה וחיפושים במאות מקומות בגדה המערבית. תחילת המלחמה הייתה חילופי אש עם תוספת מפחידה טילים ארוכי טווח. מהפחד של הטילים הצילו אותנו כיפת ברזל והעובדה שהשלטון פעל לטובת העורף להבדיל ממלחמת לבנון II. בינתיים בעזה הוחלט להיכנס למבצע קרקעי ו"נתגלו" המנהרות, למרות שהציבור היה עדיין חרד, האינסטינקט הפאבלובי פעל והמדינה הוכנסה לפחד חדש חרדת המנהרות.

אז מה עדיף? למי זה עדיף, למי שרוצה להמשיך את השליטה בשטחים? למי שרוצה לשכנע אותנו לצאת? מה עובד יותר טוב? מה משכנע? לא יודע. אני רק יודע שאחד מאבותיי אמר פעם ש"העיקר הוא לא לפחד כלל", אז אותי זה לא מפחיד.