יום שישי, 26 באוגוסט 2011

על האוהל ועל הקוטג'




למכותבי 


מה שהניע את המכתב הזה הוא העובדה שהיום נאמר לי בסופר מרקט שתנובה כבר לא משווקת חריץ גבינה קשה.
כפי שתוכלו לראות כאן בניגוד לגבינה פרוסה מחירה של גבינה בחריץ נמצא בפיקוח, 
הדרך הקלה למכור ביוקר היא להפסיק לשווק מוצרים בפיקוח.
המשמעות המידית של העובדה הזאת היא שבקרב הקוטג', הוא קרב הצרכנים הפסדנו.

וזה מחזיר אותי למאבק האזרחי שמתחולל כאן למאבק שלנו על הדמוקרטיה הישראלית ועל השלטון בה.
כפי שאפשר לראות ממצב הקוטג' /גבנ"צ תקומתנו לא תהיה שם, היא לא תהיה בתחום הצרכנות.
תקומתנו יכול להיות רק בתחום האזרחי רק במחאה עממית נכונה ואותנטית מחאת האוהלים.
מחיר מוצרי החלב איננו הבעיה, הוא רק סמן שלה.
הבעיה מרימה את ראשה כאשר נבחרינו אינם ממלאים את תפקידם בייצוג האינטרסים שלנו,
בין אם מדובר בהשקעה במיגון העורף או מיגון נגד רעידות אדמה, או פיקוח על התאגידים הגזלנים.
בין אם מדובר על החזרת גלעד שליט או השקעה ברופאים.

מחר מוצ"ש 27-08-2011 בשעה 2100 תתקיים עצרת מחאה בקצרין
בקצרין ובעשרות ישובים אחרים בארץ נדרוש מהשלטון לייצג אותנו ולא את האוליגרכיה.
שבת שלום

יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

צ' זה צדק חברתי


אם ישאל

ואם ישאל ראש הממשלה – מה לא עשינו בשביל הדיור?
זה מה שנענה לו:
לא בניתם דיור ציבורי בכסף שקיבלתם עבור הדירות שמכרתם על פי חוק שקיבלה הכנסת, וממשלת ישראל דוחה כל שנה בחוק ההסדרים. לא בניתם דירות ע"י המדינה בכדי לספק את מה שהשוק לא רוצה לספק, כי השוק עושה רק מה שמשתלם לטייקון.
לא עשיתם דבר נגד יזמים שקנו קרקעות ואינם בונים עליהן למרות שיש חוזים חתומים לבניית 160 אלף דירות שעברו את כל האישורים. דירות שעברו כבר את כל הבירוקרטיה אבל ליזמים ולבנקים שהלוו להם כסף, יותר כדאי שהמחיר יעלה אז הם לא בונים. לא הודעתם לכל מי שקנה שעליו לבנות או שהשטח יילקח ממנו והמדינה תבנה עליו.
לא פיתחתם מנגנון פיקוח על מחירי השכירות כמו בכל העולם החופשי, מניו-יורק עד סידני. הייתם בטוחים שהשוק יותר חכם ולא הבנתם שרק טיפשים חושבים שהשוק חכם.
לא ניהלתם את מינהל מקרקעי ישראל, ולכן המינהל מתנהל כמו ספסר קרקעות כי אתם (הממשלה) החלטתם. לא החלפתם את ההנהלה לא החלפתם את הגישה, לא הבנתם שתפקיד המינהל לעבוד למען אזרחי המדינה. לא הורדתם מחירים, לא שיפרתם שירות למרות שרוב הקרקע שייכת למדינה. לא הוספתם תקנים במינהל לא עיצבתם מדיניות למען האזרח, זו לא אשמת המינהל, זאת אשמתכם, אתם הממשלה.
לא העברתם  את תיקון 90 לחוק התיכנון, תיקון שעבדו עליו שנים רבות, תיקון שהיה מקל על האזרחים ומזרז תהליכים. לא שיפרתם את תהליכי אישור התוכניות, לא הוספתם תקציבים ועובדים לועדות התיכנון. העדפתם שהועדות יתוקצבו מקנסות משפטים ובירוקרטיה מתמשכת, זאת לא אשמת מנגנון התכנון זאת אשמתכם, אתם הממשלה.
לא החלטתם לתת משכנתאות ומענקים מתקציב המדינה למרות שכך בנינו אותה ולא מכספי הבנקים.
לא זכרתם מה תפקיד משרד השיכון, לא זכרתם איך בנו כאן דיור למיליוני עולים משנות החמישים עד שנות התשעים. לא לקחתם על עצמכם אחריות וגם לא אתגרים, השארתם הכל ל"חסדי" השוק החופשי.
***
ואם ישאל ראש הממשלה מה אתם, הממשלה, עשיתם בשביל הדיור?
תשיבו לו כך:
החלטנו להפריט את קרקעות המדינה כי ידוע שיזמים מוכרים יותר זול מממשלה כמו שקרה עם עמלות הבנקים אחרי ההפרטה.
החלטנו להחליש ולהפריט את מינהל מקרקעי ישראל בכדי שהיזמים ישלמו פחות (והאזרחים יותר), בדיוק כמו שעשינו לפני 15 שנים (ואת התוצאות אנחנו רואים היום).
החלטנו להחזיר את חוק "ועדות הדיור הלאומיות" (חוק הודל"ים) בכדי שהיזמים לא יצטרכו לבנות מוסדות ציבור כמו שקרה כבר בשנות ה-90. בכדי שיוכלו להעביר תוכניות בלי לתת לציבור ללמוד אותן, בכדי שיוכלו לבנות דירות בשטחים ציבוריים במקום גינות.
העברנו את "החוק לסגירת מרפסת" בדי שהתהליכים יהיו פחות שקופים ונגישים.  בכדי שהיזמים יוכלו להתחשב פחות בטובת הציבור ויותר בטובת הכיס שלהם. ובעיקר עשינו ספינים תקשורתיים כי כבר ידוע: ספינינג זה טוב, ספיניניג מחטב, ספינינג  מרזה.
***
ובכל זאת אם תשאלו מה ההבדל בין מדינת ישראל למדינות רווחה?
במדינות דווחה זכותו של בעל בית לנהוג ברכושו כרצונו, שווה לזכותו של כל אזרח למקום מגורים טוב ובמחיר סביר. כי זכות הדיור כמו הזכות לנשום אויר, לשתות מים, ולהצביע בבחירות. זו היא זכות ולא סחורה, וחובת המדינה לספק אותה.
במשך לא מעט שנים העדיפו ממשלות בישראל לנהוג אחרת, בלי לשאול את הציבור הקטינו את הרווחה והפריטו אחריות. בלי לקיים דיון ציבורי משמעותי ישראל הפכה ממדינת רווחה למדינת שוק. שוק שעולה ויורד, מזנק ומתרסק, בלי יד מכוונת. הזינוק האחרון של שוק הדיור הביא לאינפלציה משוגעת במחירים והפך בית לחלום ואוהל למציאות. 


יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

מכתב לראש הממשלה בנושא מחאת האוהלים


ראש פנה 02/08/2011
לכבוד
ראש ממשלת ישראל
מר בנימין נתניהו.


זה עתה, בשעת לילה מאוחרת, חזרתי מאוהל המחאה בראש-פנה ואני עדיין תחת הרושם של הביקור. בשבועיים האחרונים אני משתדל לבקר במאהלי מחאה כמיטב יכולתי:  אני מרגיש שותף ונהנה מזה. אני נהנה לשבת סביב מדורת השבט שאין לה שלט רחוק והיא לא ערוץ, מדורה אמיתית עם עצים בוערים, אנשים שרים וכלי נגינה.
אני נהנה מהשבט הזה שצמח פה מתוך תרבות עם הרבה אינסטנט ופלסטיק. שבט שגדל להיות אמיתי ואופטימי ובעל ערכים מופלאים. אני נהנה לשבת בצוותא ולשמוע אנשים שלא מדברים על קניות וצריכה, אנשים שמדברים על אידיאולוגיה, על החברה, על ההשתלבות שלהם בה. שיחות לא דרך מראיינים מתווכים ומנחים, שיחות אמיתיות לא בריאליטי. שיחות באוויר החופשי, חם אבל נטול ריח מזגנים.
אני לא מקנא בך ראש הממשלה, אתה לא יכול לחוות את זה, אתה לא אנונימי כמוני והביטחון האישי שלך לא מאפשר ביקור טבעי במאהל. בשבילי זאת ממש התעלות, בפרפראזה על דברי אברהם שפירא השומר האגדי, אני אומר לך "זה נוער זה? זה זהב!". נוער שגר באוהלים כמו סבא וסבתא שלי (ושלך), החלוצים שהגיעו הנה לפני מאה שנים ויותר. אנשים שבקיץ הישראלי החם והדביק לא הולכים לים ולא יושבים בחדר ממוזג. נכון שבסוף היום הם לא רוקדים הורה (חבל), אבל הם מבטאים סולידריות עם כל החברה הישראלית, והם לא באים ממגזר אחד, הם באים מהשלם.
אנשים שצועדים עם שלטים בפעם הראשונה בחייהם כי הם צעירים, יחד עם אנשים שצועדים בפעם הראשונה עם שלטים כי הפעם הם בטוחים שהם צודקים. צעדתי עם כמה בני מחזור שלך, כאלו שלא הפגינו מעולם, שאלתי מה קרה שבאו, מה הוציא אותם החוצה? זה הילדים, אתה מבין אדוני ראש הממשלה הילדים הצודקים האלו שיושבים באוהלים. הילדים שבני המחזור שלך לא יכולים לעזור להם להסתדר בחיים, כי אין ממה.

וכולם צועדים ואומרים "אנחנו דורשים צדק חברתי", כבר קרו דברים כאלו בהיסטוריה, אבל לא בימינו שלך ושלי. הם מדברים על מהפך תודעתי, על שינוי דפוסי חשיבה, על החשיבות של קהילה. אני לא יודע איזה ציון הם קיבלו במבחני פיז"ה במבחן החיים מגיע להם מצוין. אולי הגזמנו בביקורת על מערכת החינוך: לפחות היא לא פגעה ברצון לתקן את העולם. בתקשורת שמעתי אומרים שאין ייצוג שווה לכל הדעות בעם, אולי הם צודקים, אבל בראש פנה פגשתי את כל הדעות הגילים והצבעים ונוער נוהג בם.


הזמן הזה הוא זמן של שינויים, זמן מהפכני, בכל העולם הערבי אנשים יוצאים לרחובות כדי לשנות את העולם. היסטוריונים אולי יגידו שהכול התחיל ממערכת בחירות שבה התמודדו אישה ושחור על נשיאות של אומה גזענית וסקסיסטית. אולי הם יסמנו את הנקודה הזאת שבה, דור אחד אחרי סגרגציה קיצונית, נבחר איש שחור לעמוד בראש האומה כשהוא נושא מסר אופטימי של שינוי ותיקון. היסטוריונים אחרים יצביעו על טוניסיה ומצרים, תימן וסוריה ועוד שהתעוררו לאביב עמים משלהם. 
הגל הזה של אנרגיה אנושית מדהימה יכול להכניס אותך להיסטוריה העולמית, אם תשכיל לשלבו בעבודתך; רק אתה תקבע אם תיזכר כמתקן או מעכב. 

עמית הרפז
ראש-פנה




העתק ממכתבי זה יפורסם בשבוע הבא בעיתון ראש-פנה והסביבה ובאתר עבודה שחורה.