יום שלישי, 9 ביולי 2002

חקלאות לראש התורן


-->

לא לראש עמוד התלייה
אריק שרון הוא כנראה החקלאי האחרון שכהן כראש ממשלה בישראל.
בשנות השיבעים התפרנסו מחקלאות כ - 17% מכוח העבודה הישראלי, הם היוו כ - 40% מהמגזר הייצרני, היום מתפרנסים מחקלאות כ- 2% מהעובדים. שטחים שהיו מעובדים במשך שנים ניטשו, או יותר גרוע מזה עברו ליזמי נדל"ן, שכספם מאפשר להם לעבור רשויות תיכנון נלעגות ולפגוע באיכות הסביבה ואיכות החיים. חלק מהחקלאות עובר לידי חברות גדולות שכל מטרתן רווח והן משלמות שכר מינימום, ברוב המיקרים לעובדים זרים.
אם המצב הזה לא יתוקן מהיסוד, לא תהיה כאן חקלאות בעוד שנים מעטות. אין עם בעולם שויתר על החקלאות שלו, כי הקשר עם האדמה ועבודת האדמה הוא שיצר את העמים.
אם ירידת התפוקה של החקלאות המקומית, עולים מחירי התוצרת החקלאית מייצור מקומי ויבוא. החקלאות מייצרת אוכל, לא מדובר במצרך שאפשר לוותר עליו. לכן אם נהיה תלויים ביבוא תוצרת מחו"ל, מחירה יעלה ויגיע לרמות המקובלות בצפון אירופה.
החקלאות המתקדמת יכולה לייצר תוצרת יותר טובה, בתנאי שנוותר על חלק מהחומרים אליהם התרגלנו ונשקיע יותר עבודת כפיים.
פרי נקי מריסוסים, פרי שגדל תוך שימוש בקומפוסט. פרי שגדל תוך שימוש במחזור זרעים ובשיטות שפותחו במשך אלפי שנות חקלאות. פרי כזה הוא טעים יותר איכותי יותר ועלול להיות יקר יותר. את המחיר שלו אפשר לווסת על ידי סובסידיה, פער התיווך בין החקלאי לצרכן הוא 1:4. אם משלם המיסים (יעני הצרכן) ישלם ישירות לחקלאי 1 ש"ח הוא יחסוך לעצמו 4 ש"ח במחיר הקמעונאי.
תוצרת חקלאית טובה יותר ובריאה יותר, תעסוקה, איכות סביבה, קיימות, כל אלו ירוויחו משינוי המדיניות.
אריק שרון היה יכול להעביר החלטת ממשלה, שתבטיח שקל ממשלתי על כל שקל משכורת לאנשים, שהשתחררו משרות צבאי למשך תקופה של שלוש שנים. גדודי גולני, גבעתי, תותחנים ושלישות, היו קוטפים שזיפים פה אצלנו בראש-פנה, תמורת שכר של 6000 ש"ח לחודש. עשרים שנה מהיום הם היו ניזכרים בזה בגעגועים, חלקם היה בוחר בחקלאות כדרך חיים, אם היו מגיעים לעמדות השפעה, הם היו דואגים שהחקלאות לא תעלם. אבל במקום כל זאת, אריק שרון ניצל הזדמנות שש"ס יצאה לרגע מהממשלה והעביר החלטה להביא עוד שבעת אלפים עובדים זרים. שנים של רכיבה, בשדות, בשמש, גורמים כנראה לאדם, לחשוב כמו סוס.

יום שישי, 7 ביוני 2002

למה: אדום/פטיש/מגל/אחד במאי?





לפני מאה ועשר שנים הפועלים ניסו לקבוע יום עבודה של שמונה שעות ושבוע עבודה של שישה ימים. המעסיקים קיבלו את זה קשה, הם העדיפו ימי עבודה של 12-14 שעות ושבוע עבודה של שבעה ימים. בימים ההם כמו גם היום, הייתה להם השפעה גדולה מאוד על השלטון, הם השתמשו במשטרה ובבלשים פרטיים, כדי לפזר הפגנות ומשמרות מחאה. את ההפגנה של הרביעי במאי 1886 פיזרו באש חיה, תוך פציעה והריגה של פועלות, האירוע נקרא פרשת היימרקט ובכינוס הקונגרס השני העולמי של תנועת הפועלים בשנת 1891 נקבע האחד במאי, יום זכרון לאירוע וחג שנתי לפועלי העולם.

עשרים שנה קודם, ב- 26 למרץ 1871 בימי מלחמת האזרחים הצרפתית, נבחרה ממשלת פועלים בפאריס, הממשלה נקראה "הקומונה של פאריס". הפועלים התנגדו לכניעה ולהסכמי השילומים שחתמה הממשלה הצרפתית בורסאי, עם הכחות הפרוסים (מדינה בצפון גרמניה שלפני איחוד גרמניה). אירופה בימים ההם הייתה ברובה מלוכנית/פיאודלית, הפועלים בקשו להעביר את השלטון לידיי כל האזרחים, ללא הבדל מעמד כלכלי.
הקומונה הפריסאית הכריזה כי דגלה (האדום) הוא "הדגל של רפובליקת העולם". היא הפרידה את הדת מהמדינה, ושרפה את הגיליוטינה, כצעד סמלי נגד אלימות השלטון. צבא ורסאי בתמיכה פרוסית התקרב לפאריס תוך הרג וביזה, הפועלים סרבו להרוג משתפי פעולה וחיילים שבויים, למרות שצבא ורסאי לא שמר על "טוהר" הנשק, הם המשיכו להילחם בעקשות וגבורה.
הקומונה הרסה שער ניצחון שהקים נפוליון, משום ש"מדובר בסמל שובנסטי ומעורר שינאה". היא הקימה קואופרטיבים של פועלים במפעלים שניסגרו, על מנת להפעיל את המפעלים מחדש והחליטה לאגד את כל הקואופרטיבים בארגון גג אחד. במאי 28-21 פלשו כוחות ורסאי בתמיכה גרמנית לתוך עיר הפועלים מצפון, אחרי הנצחון שלהם, הם רצחו למעלה מ- 30 אלף פועלים, אסרו 38 אלף והיגלו שבעת אלפים. ממשלת הפועלים הפריסאית הייתה בשילטון חדשיים, בזמן הקצר הזה הצליחה להעביר מספר רפורמות אזרחיות חשובות ולחרוט את שמה בהיסטוריה האנושית, דגלה האדום רלבנטי גם היום.

בשלהי המאה ה- 19 ותחילת המאה העשרים היו הפועלים השכירים איש איש לנפשו (חוזים אישיים), מצב שאיפשר לבעלי ההון ניצול מוחלט. תחילת ההתארגנות של הפועלים, היה שיתוף פעולה בעיקר ע"פ סקטורים, מכאן חשיבותה של ברית עובדי התעשיה והחקלאות שקמה בברית המועצות, בשנת 1917 נקבע סמלה מגל שמיצג את עובדי האדמה, ופטיש שמיצג את עובדי התעשיה, היום עובדים עם קומביין ובתעשיה הכל ממוחשב אבל משמעות הסמל נותרה – איחוד כל מגזרי העובדים.

טבע האדם כמו הטבע כולו נע בגלים, בימים אלו כאשר הפער החברתי עולה ובכל יום אנחנו קרובים יותר לחברה פיאודלית, חשוב ליזכור את ההיסטוריה ולנסות להביא לשינוי ללא מהפכה ושפיכת דם.