יום ראשון, 29 באוקטובר 2006

פגישה שכזאת


עם הגשמים הראשונים של העונה עולה ליכלוך הקיץ מתוך חריצי האספלט ומייצר שיכבת החלקה עם מקדם חיכוך אפס. בכביש גדות - גונן משפיעים גם שטחי חקלאות ואתרי תיירות משני צידי הכביש. החקלאים והמטיילים יוצאים מהשטח ומשאירים בוץ וחצץ על פני האספלט. גשם ראשון מספיק חזק כמו השנה, וגם חלק מהחיזר'ה שנמצא בדרך כלל בשולי הכביש עובר למרכזו. על פני התערובת הזאת שבתי לביתי רכוב על אופנועי הנאמן בערב גשום אחד. הנסיבות אילצו ואני נסעתי לאיטי בלי השכבות בסיבובים. הטיפות על שקף הקסדה מפזרות את פנסי המכוניות ממול כמו היו אלא יהלומים והראות ממש לא משהו.

בצד ימין של הכביש לפני הפניה לנוטרה עמד לו חזיר בר בוגר, זוג שיניים בולטות מלסתו והסתכל עלי. הסתכלתי עליו בחזרה האטתי בזהירות (כדי לא להחליק) וצפרתי לו בעליזות. החזיר לא היסס לרגע ופרץ לכביש. האטתי עם ה-ABS הטיבעי שלי, אבל הפגישה הייתה בלתי נמנעת. גלגל האופנוע פגש בצוואר החזיר מוציא אותי ואת האופנוע בריקוד זיגזג שכזה. החזיר גם הוא הושפע מהמפגש. עכשיו היינו שנינו דוהרים קדימה. הוא נשען על האופנוע ועל רגלי הימנית תוך נסיון להטות אותנו שמאלה ואני  כנקמה (ומפחד ירידה לתעלה שבצד שמאל) מטה את הכידון ימינה. אחרי מספר שניות וכמאה מטר של דהרה משותפת, החליט החזיר לחזור בו ושבר ימינה (אולי ראה שם את איווט ליברמן) משאיר אותי סוליקו כמו שאני אוהב. עצרתי לבקרת נזקים על שולי הכביש. באופנועים ישנים אין אורות מצוקה. השארתי את הוינקר דולק בתקווה שאיזו מכונית לא תחליט לגמור את שהחזיר התחיל.
הנזק העיקרי - מזוודה בצד ימין נפתחה תוך פיזור תכולתה על פני האספלט. המכסה התעוות, ישרתי אותו כמיטב יכולתי. סגרתי אותה וחזרתי ברכיבה צפונה לאזור המפגש. מגפיים, תיק ציוד וכפפות קיץ נאספו חזרה. עוד סיבוב באור אחרון לוודא שהכל חזר למזוודה. מכאן הבייתה הנסיעה הייתה אפילו יותר איטית בין 60 ל-80 קמ"ש. הכביש המבריק בולע את הקו הצהוב (לוא רק היה כאן "אספלט שקט" כמו באירופה). המכוניות המסנוורות, הגשם הכבד  וגם זכרון הפגישה. כולם חוברים להם ומעכבים את סיבוב ידית החיפזון.

יום שני, 18 בספטמבר 2006


60 ש' איחוד רשויות
דברים שאמרתי בכינוס מפלגת נעבודה בשכונת התקווה



לפני שנים הייתה לי כמעט פינה כמעט קבועה בתוכנית שעה קלה על כלכלה בגל"צ
פינה באורך 60 שניות, דקה אחת לומר את מה שרציתי.
התוכנית כבר לא קיימת, אז אני מבקש לנצל את הבמה הזאת ולדבר.


אני רוצה לדבר עכשיו 60 שניות על נושא איזוטרי אחד, מתוך חוק ההסדרים.
60 שניות על איחוד רשויות מקומיות.
מי שגמר ללמוד כלכלה בשנה שעברה אומר: איחוד רשויות זה חיסכון בעליות, זה קיצוץ מנגנונים, זה יעיל, זה טוב.
מי שעברו כבר עשר שנים מאז למד כלכלה אומר: איחוד רשויות נשמע נהדר, זה צעד נכון, אני רק לא מצליח להבין מדוע זה לא ריווחי? איך קורה שזה עולה יותר? למה איחוד רשויות שהתבצע במדינות מתוקנות באירופה, התברר ככשלון כלכלי. למה משלמי המיסים האירופיים סובלים פעמים, פעם אחת בגלל העלות ופעם שניה בגלל הפגיעה ביצוג הדמוקרטי.

מי שלמד כלכלה לפני עשרים שנה אומר: במתמטיקה 1+1=2, במציאות בחור + בחורה = זוג. במתמטיקה 2+1=3 במציאות בחורה + בחור + בחורה = מלחמה. במתמטיקה 3+1=4 במציאות לחם+ חרדל + חסה + רוסטביף = סנדביץ'.
ומי שיש לו רק הגיון בריא, מסתכל לו סתם על העולם ורואה כאלו שמרוויחים מאיחוד בין תאגידים, וכאלו שמרוויחים מפרוק תאגידים. הוא לא מתפלא, הוא יודע מזמן שהחיים זה לא מתמטיקה.






















יום שלישי, 6 ביוני 2006

אפשר להתחשמל מזה


*
פורסם לראשונה בעיתון חברה

הולנד
אחד ממכרי נשכר פעם ע"י חקלאי הולנדי להקים חממה. אחרי גמר העבודה כשישבו בנחת על כוס בירה הוא נזכר שמשהו חסר בחממה - גנרטור גיבוי למקרה של הפסקת חשמל. הוא מיהר לשתף את ההולנדי בבעיה, וזה ענה: "אתה באמת צודק, כדאי שנוסיף גנרטור, לפני עשר שנים הייתה לנו הפסקת חשמל שנמשכה כמעט רבע שעה".

אמריקה
כמה שנים מאוחר יותר, ביום ה- 14 לחודש אוגוסט שנת 2003, שקע כבל חשמל, נגע בעץ וגרם להפסקת חשמל. זה היה במרחק 5877 ק"מ מאמסטרדם, ובעיר שנקראה פעם ניו-אמסטרדם ונקראת היום ניו-יורק, פסק החשמל.
זאת הייתה הפסקת חשמל מיוחדת, בניגוד להפסקות החשמל התדירות שמכות בארה"ב כל כמה חודשים. ההפסקה הזאת הייתה מלכת ההפסקות: היא נמשכה ימים. ממישיגן עד בוסטון מניו-יורק עד אונטריו שבקנדה, אזור ששיטחו גדול פי עשרים ממדינת ישראל. אוכלוסייה של 50 מליון איש, פי שבעה ממספר האזרחים בישראל, גילתה כמה קשה לחיות ללא חשמל במאה ה-21.
בית הנבחרים האמריקאי הקים ועדת חקירה, ואלו הן מסקנותיה: 1. מערכת החשמל האמריקאית מיושנת ומפגרת בשנים רבות מבחינת טכנולוגיה ואמינות. כל תייר בעל הבנה בסיסית בתשתית המבקר בארה"ב, יגיע למסקנה הזאת אחרי נסיעה קצרה ברחובות אמריקה – עמודים מטים לנפול, קווי חשמל נמוכים מידי, כבלים קשורים לעמודים כמו בעולם השלישי, ברדק מוחלט של שיטות הולכת חשמל ובקרה מזערית של השלטונות.
2. יש לעשות תיכנון מקיף לכל מערכת ייצור והספקת החשמל בארצות הברית.

אבל המסקנה הכי חשובה הייתה המסקנה שהועדה לא הגיעה אליה: יש לעבור לשיטה ההולנדית, שבבסיסה ההנחה, כי בעת המודרנית אחד מתפקידיה של המדינה הוא לדאוג לייצור ולהספקת חשמל. על פי שיטה זו, ניתן לחלק לספקים פרטיים זכיונות לייצור חלק מהחשמל, ובלבד שיעשו זאת על-פי הוראות המדינה ותחת פיקוחה.
בארצות הברית, מצוי כל משק החשמל  בידיים פרטיות, תוך פיקוח מינימאלי של המדינות השונות.

מושל קליפורניה גרי דיוויס, ניתקל בבעית אמינות אספקת החשמל ומחירו, מספר שנים קודם לכן. בשנים שקדמו לכניסתו לתפקיד, הופרטו נכסי ציבור בתחום אספקת החשמל, והבקרה על הייצור ועל ההולכה עברה "הסרת חסמים בירוקרטיים" (באמריקאית – דה-רגולציה, כלומר, ביטול תקנות והנמכת סטנדרטים). מחיר כלל החשמל במדינת קליפורניה עלה מ-7 מליארד בשנת 1999 ל-23 מיליארד בשנת 2000. המחירים המשיכו ועלו עוד בשנים הבאות.
בכך למדו חברות החשמל בקליפורניה מחברות החשמל הבריטיות שהופרטו בתקופת שלטונה של מרגרט תאצ'ר, הם הקטינו את כמות החשמל המיוצר (ע"י ביום קלקולים במערכת) וטענו, כי הירידה בהיצע מצדיקה את העלאת המחירים.
חלק מ"הסרת החסמים הבירוקרטים" בקליפורניה היה ביטול תקנות זיהום סביבה ובינוי, או הקלה בתקנות אלו. הקליפורנים שילמו הרבה יותר בכסף ובאיכות חיים, ועוד נדרשו לחסוך בצריכת החשמל, "כי אין מספיק".
גרי דיוויס החליט לנקוט צעדים שיבטיחו אספקת חשמל אמינה ובמחיר סביר. הוא זירז פרוייקטים חדשים לייצור חשמל וניסה לקבוע תקנות לפיקוח על מחירי החשמל.
בעלי התעשייה השיבו מלחמה. הם נלחמו לכל רוחב החזית: מהממשל הפדרלי, הקונגרס והסנאט ועד לרחובות קליפורניה. במימשל הפעילו כוח שימנע צעדים "סוציאליסטיים" של פיקוח על המחירים, וברחובות ארגנו צעדי מחאה נגד המושל. כמו בסרט "שביתה" (ובמציאות הישראלית בכלל) הכסף ניצח, המושל הודח ובמקומו נבחרה בובת שרירים - ארנולד שוורצנגר.  ומחירי החשמל? גבוהים, תודה.

ובינתיים בארץ הקודש...

"חברת החשמל לישראל" היא אירגון שהציבור אוהב לשנוא.
קודם כל, יש שם חשמל חינם! איך קורה שאירגון עובדי חברת חשמל עדיין לא ביטל את החשמל חינם, למרות שהוא מביא לו נזק בלתי ישוער?
שנית, על פי אמצעי התקשורת הם "שיאני שכר". האמת היא, שהעובדים משתכרים בממוצע 17 אלף ₪ ברוטו לעומת השיאנים האמיתיים: בכירי המשק שמשכורתם הממוצעת 80 אלף ₪ והם מגיעים עד מיליונים. אבל עובדי חברת חשמל הם 'סתם פועלים', יעני, גרים ב'סתם ערים', אז למה שיקבלו משכורת נורמלית? למה שלא יסתפקו ב-4000 ש"ח כמו כל פועל?
שלישית, לעובדי חברת חשמל יש ועד חזק! לא מתקבל על הדעת הישראלית הממוצעת שלעובדים יש כוח, כי לרובנו אין. רובנו שרויים כל הזמן בפחד מהבוס ומהפיטורים, מצעדי "ייעול" ופגיעת משרד האוצר בפנסיה שלנו, מהחוב בבנק ומהרחוב אליו ניזרק אם לא נשלם משכנתא בזמן. תסמונת האשה השניה במשפט שלמה ("יאללה, תחתוך ת'ילד. תחתוך כבר...") עובדת כאן שעות נוספות ובחינם.
רביעית, בקיץ שנאו אותה יותר. אפשר לקבל בקלות הפסקות חשמל שכוחות הטבע גורמים בחורף, אבל הפסקות שנובעות מסיבות אנושיות כמו ממשלת ישראל שלא דאגה לעודף החשמל שמקובל באירופה (15% - 25% מעל הצריכה המקסימאלית), זה כבר ממש מעצבן (איפה אשמת חברת חשמל? אני ממש לא יודע).
חמישית, התגובה הבלתי משכנעת של דובר החברה בקיץ האחרון, כאשר עמד מול חולי כליות מחוברים לדיאליזה ביתית (אם מישהו זוכר...).

תגובה ציונית הולמת
ממשלות ישראל האחרונות החליטו כבר מזמן שאת חברת חשמל יש לפרק.
בשלב ראשון, הוחלט לאפשר ליצרנים פרטיים לייצר חשמל ולחייב את חברת חשמל לקנות מהם. אבל "אף אחד לא קם": מחירי החשמל היו נמוכים מספיק, כך שלאף גורם פרטי לא היה אינטרס כלכלי להכנס לשוק. אז החליטה המדינה להקשות על חברת חשמל כדי להביא לעליית המחירים, דבר שיהפוך את הכניסה לשוק ליצרנים פרטיים לכדאית:  
1. המדינה הודיעה כי על חברת החשמל להתחיל ולגייס הון בשוק החופשי 2. המדינה קשרה את ידי החברה בפיתוח תחנות חדשות עם טכנולוגיה זולה. 3. המדינה מנעה מהחברה כניסה לתחום הולכת הגז אל התחנות (אחרי שהחברות הפרטיות כולן כשלו בבניית תשתית זו, הוקמה חברה ממשלתית חדשה שתפקידה הולכת גז). מה ההיגיון בכל הצעדים האלו? הרי ברור, שהשיטה שלנו טובה יותר לאזרחים מהשיטה הפרטית. התשובה פשוטה: מדובר כאן בשאלה של אמונה ואידאולוגיה, כפי שאדם דתי לא יאכל לובסטר אפילו שהוא מאוד טעים, כך ממשלות ישראל ממשיכות להפריט את נכסינו למרות שזה מאוד טיפשי.
מי תיתן ויהיה לנו חורף נעים וחמים עם אספקת חשמל בסטנדרט הולנדי בשקעינו ואלדה בליח'ה (גבינה הולנדית בשלה) על שולחנינו.

עמית הרפז

*הכותב מקבל מחברת חשמל רק חשבונות, ומשלם אותם כפי שמקובל באנחה וללא הנחה.