יום שני, 30 באפריל 2012

האשמים



בניגוד לרושם שנוצר מפרסומים שונים בעיתונות, העשור האחרון (2001-2010) היה העשור הכי גרוע כלכלית בהיסטוריה הישראלית. בעשור הזה הסתכמה כל הצמיחה הכלכלית הריאלית ב- 15%, בכדי להסתיר את הנתון הזה נוהגות צמרת משרד האוצר והממשלה לדבר על הצמיחה הכללית. צמיחה כללית איננה מתחשבת בגידול באוכלוסיה ובשיטה הזאת יוצא שיחסית למדינות המפותחות ישראל נמצאת במקום טוב. זאת רמייה משום שבמדינות המפותחות הריבוי האנושי קטן מאשר בישראל. דוגמא: אם הצמיחה עלתה באותה מידה בישראל ובשבדיה אבל בישראל היה הגידול באוכלוסיה גדול יותר, הצמיחה לנפש בשבדיה גבוהה יותר. רק כך ניתן להשוות צמיחה במקומות ובזמנים שונים.
בשנים אלו עלו התשלומים לבריאות ומספר הרופאים לנפש ירד, יותר אנשים התקשו לרכוש תרופות והצפיפות בבתי החולים עלתה לשיא עולמי.
גם הצפיפות בכיתות הלימוד עלתה, בכל שנה מצטרפים בערך 23 אלף תלמידים חדשים למערכת החינוך אבל המדינה לא בונה בהתאם. גם מספר המורים איננו גדל במהירות מספיקה, וההוצאה של הציבור על חינוך "חינם" עולה משנה לשנה. את התוצאות ראינו במבחנים בין לאומיים בהם אנחנו נמצאים בדיוק בין לטביה לטורקיה.
הדיור הציבורי שנבנה לפני שנים הוזנח והממשלה העדיפה לחכות למשיח במקום לבנות דירות, המחסור בדירות הזולות גרם לעליה במחירי הדיור להשכרה. השוק הפרטי הבין שיותר ריווחי להעלות מחיר מאשר לבנות, לכן העדיפו הקבלנים והבנקים שמממנים אותם לרכוש קרקעות לבניה ולא לבנות, הם יצרו מלאי של מאות אלפי דירות על הנייר. במקום שהממשלה תמלא את החסר ותבנה דירות החליטה לתת לספסרי הקרקעות פרס, להפריט את הקרקע ולהחליש את מערכת התכנון, מחירי הדירות עלו כמובן. את העליה במחיר לא יכולנו לראות במדד יוקר המחיה, משום שהממשלה הוציאה את הסעיף מהמדד.
בכדי להוריד מיסים על חברות ולהיטיב עם עשירי ישראל החליטה הממשלה להטיל יותר מיסים עקיפים על מוצרים וכך למשל עלו מחירי הדלק. ההצגה שאנחנו רואים כל חודש לפני ייקור נוסף של מחיר הדלק מגוחכת לאור העובדה שלפני ארבע שנים המחיר העולמי היה יותר יקר והמחיר בישראל היה זול בשקל וחצי.

תוצאת המדיניות הנ"ל היא המשבר בו אנחנו נמצאים, כאשר האנשים מרגישים את המצב הכלכלי ורואים אותו לא רק בטלוויזיה. כאן לא מדובר על שיעור נמוך של מובטלים, כאן מדובר על שיעור נמוך של שכר ושיעור נמוך של עובדים. נכון שבישראל ישנם רק מעטים שמחפשים עבודה אבל זה פשוט משום שהתייאשו.
תגובת האזרחים הייתה מחאת האוהלים בקיץ שעבר, רוב המוחים היו אנשים מהמעמד הבינוני השחוק המעמד הנמוך לא יצא לרחוב משום שאיבד תקווה לחיים ברווחה.
כתגובה החליטה הממשלה להקים את ועדת טרכטנברג ולחפש אשמים, הועדה ישבה דנה וגיבשה הצעות, את ההמלצות האלו הממשלה לא ביצעה.
אבל את האשמים היא דווקא מצאה, מסתננים מאפריקה.
ראש הממשלה התייצב מול המצלמות והודיע כי יש זרם פליטים שהולך להטביע את ישראל, הזרם הזה אמר הוא הבעיה החברתית והכלכלית החמורה ביותר. שר הפנים הגדיל עשות ודיבר על סכנה דמוגרפית, זה אותו שר פנים שחותם כל שנה על ייבוא אלפי עובדים זרים. מתברר שעובד זר משלם לכל מיני מאכרים עשרות אלפי שקלים לכן 200 אלף עובדים זרים אינם בעיה, אבל 55 אלף מסתננים ומבקשי מקלט ששילמו רק למבריחים מצריים הם סכנה.
התוצאה של ההסתה הממשלתית הגיעה לשיא עם תום יום העצמאות ה- 64 לישראל, בקבוקי תבערה הושלכו לתוך גן ילדים ודירות של מסתננים בדרום תל אביב.
יום העצמאות הזה הסתיים עם כתובת אש ברורה, כתובת שאומרת היזהרו בדבריכם אחרת יהיה כאן פוגרום.



יום ראשון, 29 באפריל 2012

הגלילה


המשבר הכלכלי בישראל פגע ב- 90% מהציבור, אבל בפריפריה הוא פגע יותר.
דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה כי אנחנו בצפון מרוויחים בממוצע 41% פחות מאשר במרכז הארץ. הסיכוי שלנו למצוא עבודה קטן בהרבה. רמת הבריאות והחינוך גם הן נמוכות מאשר במרכז.

הממשלה החליטה לפתור את הבעיה ע"י פיזור האוכלוסיה מהמרכז לפריפריה. בעשור האחרון גדלה האוכלוסיה בשיעור ניכר, אבל יחד עם הגידול באוכלוסיה גדל גם הפער בין הצפון למרכז, הבעיה מסתבר לא נפתרה, רק מחריפה.


תושב תל אביבי ממוצע משלם 1,547 ₪ ארנונה לשנה, בתמורה הוא מקבל שירותים בשווי 12,002 ₪. עיריית תל אביב מממנת את ההפרש (87%) בין הארנונה שהיא גובה ממגורים לבין השירות שהיא נותנת לתושבים ע"י גביית ארנונה ממשרדים, ממסחר, מתעשיה וממבנים ממשלתיים.

אצלנו בצפון לא רק שמקורות הארנונה האלו חסרים גם אין שום סיכוי ליצור אותם, משום שהלב הכלכלי של המדינה לא יעבור בהשתלה לצפון.
פעם הממשלה העבירה תקציבים לרשויות הפריפריה בכדי להשוות את התנאים, בעשור האחרון התקציבים האלו קוצצו בחוזקה. אבל לכבוד המחאה של הקיץ שבה הממשלה להזכיר כי בצפון יש דיור זול ומיד יצאה בהצהרות מרעישות על חיזוק הפריפריה. כשהתפזרו הכנסים והנואמים חזרו הביתה לתל-אביב, התברר שמאחורי ההבטחות לא עומד דבר. לא רק שלא הגדילו את תקציבי הרשויות כי אם הגדילו עשות ונתנו תמריצים להגירת אוכלוסיה. כשמספר התושבים יגדל ומקורות הארנונה יישארו כשהיו, אנשים יצטרכו להתחנן יותר לשירותים ומשאבים.
הרשויות המקומיות במאמץ לשרוד מוכנות להכניס לתחומן כל מקור ארנונה שהוא. כך הוחלט להעביר את אחד המפעלים הכי מזהמים ממפרץ חיפה לצפון, וכך מקודמת היום תכניות להקמת שדה תעופה בעמק יזרעאל – 'צחנה מלמטה ובואינג מעל מבית אלפא עד נהלל'.

הכישלון בפיתוח הצפון לא גרם לממשלת ישראל לשנות תכניות, עכשיו היא מקדמת כביש מהיר וממוחלף שיגיע עד קריית שמונה. הנימוק שעומד מאחורי התכנית הוא כי אם תהיה נגישות לצפון יוכלו אנשים לגור בצפון ולעבוד במרכז. מה הואילו חכמי חלם של ממשלת ישראל? אם העסקים נמצאים במרכז מי יממן את השירותים המקומיים? ומה בנוגע לאיכות הסביבה, עכשיו כאשר אנחנו כבר יודעים כי יש לחסוך בנסיעות ושריפת מוצרי נפט מה ההגיון ביוזמה כזאת? יתרה מכך הצפון בורך בהרים ועמקים נוף שמושך אליו מטיילים הכביש המתוכנן יפגע בנוף הזה.
החברה הלאומית לדרכים שהייתה פעם חלק ממשרד התחבורה היא היום רק גוף לניהול ופיקוח על כבישים. את התכניות מכינים משרדים פרטיים שעובדים לפי אחוזים מגודל הפרוייקט. לא פלא שמחלף גולני המוקם בימים אלו ישתרע על 400 דונם שפעם היו עצים אבנים ונוף גלילי. למתכננים כדאי כספית לתכנן בגדול. המחלפים לאורך הכביש תוכננו כאילו הם נמצאים בלב הערבה האוסטרלית. כל מצפה וישוב לאורך הדרך  ללא קשר למספר תושביו זוכה למחלף מפלצתי בגודל של מחלף פילון. מאות מיליוני שקלים שניתן היה להשקיע בפיתוח התיירות והחקלאות בגליל למען רווחת התושבים הופכים למפגע נופי.

לפי אתר משרד התיירות כ-20% מתושבי ישראל מטיילים בצפון. אחרי שיגמרו למלא כל ואדי ולגרוס כל הר, לאן יטיילו? תצפית מחצבות? טיול טעימות בין מפעלי הכימיה? בואו אלינו לגליל במטוס ותוכלו לשמוע המראות ונחיתות כאילו אתם גרים בחולון.

יום חמישי, 26 באפריל 2012

שליטה פטרנליסטית


אמנם זה עדיין לא מופיע בספר של דר' יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות" וגם לא בהרצאות שלו אבל תולדות הדיכוי הנשי מתחילות בשחר ההיסטוריה כאשר לזכרים הסתבר שהנשים טובות מהם בכל התחומים. היה ברור לאבותינו שיש להם רק הזדמנות אחת ועליהם לנצל אותה לפני התפתחות התודעה והתפשטות תורת המדידות (תורה שנולדה אצל המין הגברי: "שלי יותר גדול" והתפתחה לכל הכיוונים). מאז הקטגוריה אליה אני משתייך מלידה, מקפידה לשמור אצלה את הכוח בידיעה שאנחנו יכולים להפסיד רק פעם אחת (ההפסד יהיה נצחי).

יום שבת, 21 באפריל 2012

הטרגדיה של העיתונות הישראלית


נכתב כתגובה על מאמר של סמי פרץ בעיתון הארץ-דה מרקר

פרשנים ממעמד הפועלים נאבקים למען הטייקונים ולמען שיטה כלכלית שפשטה את הרגל.
סמי פרץ בן מכובד למעמד הפועלים מסנגר כרגיל על מעמד הטייקונים. אני מציע לזכור כי אל על בבעלות המדינה הייתה חברה רווחית. אני מציע לזכור כי מנכ"ל אל על כשהייתה בבעלות המדינה עמוס שפירא, הרוויח 30 אלף ש"ח לחודש שהם 5% מהשכר של מנכ"ל אל על דהיום.
אל על איננה רווחית משום שהמשק הפרטי מנוהל באופן כושל ואנחנו משלמי המיסים נקראים כל פעם להציל אותו. צריך להלאים את אל על ולפתח אותה כפי שעשתה המדינה עד ההפרטה.
וסמי פרץ, הוא איננו מהאנשים בעלי הביטחון התעסוקתי ולכן כדאי לו להשקיע בקרטונים איכותיים בכדי שיהיה לו היכן לגור כשיפרישו אותו ממערכת הדה-סמארקר.