"הלכו הלכו הלכו עד שהגיעו לשפת נהר. זה היה סוף הכיוון, שם נעצרו.
מה פתאום נהר? שאל חמורל'ה.
זה לא פתאום. אמר חמורון.
זה היה פה לפני פתאום. אמר חמוריקו.
מי היה? שאל חמורל'ה.
זה. הנהר. וחמוריקו טבל את רגלו במים והוציאה מהר.
רטוב? שאל חמורון.
קצת." (מתוך: חמורל'ה, חמוריקו, וחמורון. מאת: עודד בורלא).
קנו מניות, קנו אופציות, מעו"ף, נדל"ן, ביטוח, נגזרות פיננסיות, קצת אג"ח חברות. קנו אופציות עתידיות בלונג של ביטוח סיכון למניות מגובות אג"ח מוסדי של בנקים למשכנתאות במעל ומתחת לפריים.
עד שהגיעו לקריסת שערים.
מה פתאום קריסה?
זה לא פתאום.
זה היה פה לפני פתאום.
מי היה?
זה. זה ה-0 הגדול הזה שמייצג את שווי הניירות שבידנו, בררר.
אפס?
קצת.
מה לעשות היו ניירות והיו המון אנשים רצים למטה על המדרכה ועושים פוּ פוּ פוּ
והניירות עפו להם גבוה גבוה וכבר לא ראו אם הם לבנים או צהובים, אדומים או קרועים,
כחולים או מלוכלכים.
ופתאום באה רוח, שהייתה שם לפני פתאום, וזרקה אותם לאגם ונהייתה עיסת נייר גדולה גדולה.
כי הניירות האלו של הבורסות כאן ושם ובכל מקום זאת ערמת כלום שמייצגת שום דבר ושווה משהו רק כשאנחנו מאמינים בזה. כמו אוטו-סוגסטיה, כמו אלוהים.
והכלום הזה נמצא שם מאז ומעולם ומי שלא ידע לפני 1929 ידע אחרי, ומי שלא יודע אחרי יכתבו עליו ספר לילדים.
ומה שצריך לעשות אתמול והיום ומחר זה להוציא משם כספי פנסיה וחיסכון של אזרחים רגילים, ולשים אותם באיגרות חוב מיוחדות של המדינה.
ולתת לאחד העם כאן (גלו עפר מעיניו), ולנסדא"ק שם ובכל מקום, לנפח ולפוצץ בלונים כהרגלם, אבל במוסדות הסגורים שלהם.
ואפשר להעביר אליהם שטרות שיוצאים מהמחזור בשביל המַנְיָה, ולהשקיע בשירות פסיכאטרי בשביל הדֶפְּרֶסְיָה.
ושלום עלינו ועל כל העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה