יום רביעי, 12 בנובמבר 2008

בחירות .....בחירות....בחירות....

-->

שם מעבר לים
נשיא שחור נבחר בארה"ב. גזענים ישראלים לא יודעים עד כמה אפשר להשתכלל בתחום. בארה"ב יש מיליוני אנשים שבטוחים שהשחורים והלבנים אינם אותם בעלי חיים. יש שם כאלו שחושבים שהשחורים באו מהקוף והלבנים מחתיכת בוץ.
בחירת נשיא שחור בארה"ב עבור לא מעט גזענים אמריקאים, היא כמו בחירת פרד לראשות הממשלה בישראל. הבחירה הזאת היא שינוי אדיר והיא אחד מהרבה שינויים.
אובמה ישנה את היחס לכלכלה ולחברה, לתאגידי ענק ולבריאות הציבור, למלחמה ולטרור, אבל השינוי הכי משמעותי שהוא מביא איתו הוא התקווה.
תקווה היא היסוד הכי חזק בקיום האנושי ואובמה העיר אותו. הרבה שנים לא היו תקוות גדולות כאלו באוויר העולם, חלקן יתגשם וחלקן יתפוגג, אבל העיקר הוא לנשום אותן עכשיו הרבה וחזק. כי כל זמן שהתקוות האלו כאן כדאי ליהנות מהן, כמו מאוכל טעים, כמו מאהבה גדולה, כמו מהשכבה מהירה בסיבוב, הכול עובר אבל זיכרון הכיף יישאר.
כאן במזרח הים התיכון
מי שהיה בקזינו יודע שלפעמים ייצר ההימור חזק מייצר הקיום. כך קרה שבכנסת החליטו על בחירות חדשות. מפלגות ייעלמו, ח"כים יפרשו, העיקר שנראה מה יביא המזל – עוד סיבוב של רולטה. הצדקנים בעיתונים דיברו על בזבוז כספים, על בחירות מיותרות ואני חשבתי איזה מזל שאנחנו יכולים לבחור. איזה מזל שאנחנו שייכים למיעוט הדמוקרטי בעולם. קשה להאמין באיזו קלות אנשים מוכנים לוותר על זכויות שנוצרו במלחמה של דורות.
אני שמח שיש בחירות, טוב שאנחנו יכולים להחליף את המנהיגים שלנו, נכון שהמצאי לא משהו, אבל הוא מייצג אותנו במדויק. בבחירות האלו נראה מפלגה סביבתית חברתית חדשה, אני אשמח אם היא תהיה הפתעת הבחירות האלו, צריך מפלגה סביבתית אמיתית.
בינתיים בעבודה
כשאני כותב את הדברים עדיין לא ברור מי יישאר על ספינת מפלגת העבודה, נראה שהקברניט הנוכחי חזק בדחייה וחלש במשיכה.
לפני הבחירות לכנסת יהיו בחירות מקדימות. היה ניסיון של אנ"ש לוותר על הדמוקרטיה המעייפת הזאת, אבל כוחותינו ניצחו חלקית, חצי מהרשימה משוריין וחצי לבחירה.
כושר הדחייה של אהוד ברק פועל לא רק על ח"כים, גם הציבור לא מתרשם במיוחד והתוצאה בקלפי תהיה כנראה שיא חדש-חלש.
שנתיים וטיפה עברו מאז נבחרה הכנסת הזאת וזה מספיק בכדי לראות מי איתנו במחנה החברתי. חלק מחברי הסיעה בכנסת מעדכנים אותנו הבוחרים, ראויות לציון חברות הכנסת: נדיה חילו, שלי יחימוביץ', אורית נוקד, קולט אביטל. כולן יודעות שהלכו לשם כדי לייצג אותנו והן גם מקפידות לשתף את הבוחרים. נוקד חילו ויחימוביץ גם מגייסות עזרה ונותנות למתנדבים הזדמנות להשפיע.
גם עמי איילון לא חושש לשתף, ועם יולי תמיר אי אפשר להתקשר.
אז את מי לבחור בפריימריס? לדעתי כדאי:
את יחימוביץ' - פעילות בלתי מתפשרת.
את אורית נוקד – עמדות חברתיות, נגישות, ואנושיות.
את נדיה חילו – פעילה למען צדק לכל ונושאי חברה.
את קולט אביטל – פעילה למען נפגעי השואה ונידחי החברה.
את עמיר פרץ - האיש שהעלה את הנושא החברתי על המפה.

את יולי תמיר – למרות אופק חדש ולמרות שהיא מעדיפה להתפשר, כי בכל זאת השיגה הרבה לחינוך.
את דניאל בן סימון – מצטרף חדש לפוליטיקה מביא איתו תקווה חברתית.
את אבישי ברוורמן – כי רק קפיטליסט שהתפקח יוכל לשנות את המדיניות הכלכלית המטופשת שלנו.
זאת רשימה קצרה אבל יש סיכוי שהרשימה שתיבחר בבחירות הכלליות בפברואר תהיה אפילו יותר קצרה, וחלק יישארו בחוץ.
בבלי הפסקה
התל אביבים כמעט עשו היסטוריה, כמעט בחרו ב"עיר לכולנו". מפלגת התקווה שדב חנין הקומוניסט בראשה. כמעט זכו באובמה מקומי. אבל לסוף העדיפו שליט. כאילו היו עיירה נידחת במערב הפרוע שהלכה לבחור שריף. הם יצטרכו לחכות חמש שנים נוספות לפני שיזכו בתחבורה מתקדמת ועירייה משרתת תושביה.
בפינה שלנו
מקובל לגמור ארוחה במשהו מתוק שיישאר זיכרון טוב כזה. בבחירות אצלנו עשו ההיפך הגישו פלפלי סודניה למנה אחרונה. השבוע האחרון בבחירות בראש-פינה היה זוועתי.
הלכתי לרחבת המתנ"ס – "פיאצה דה פינה" בחשש, אבל יגורתי לא בא.
מה שבא היה קרנבל, חג בחירות. היו ילדים דוהרים לבושים בחולצות מתמודדים. מעגלי שיחות ומוסיקת מעליות. אז ישי גרשוביץ ארגן רביעיית כלי נשיפה וזו נהייתה ממש מסיבה. כץ אללה ירחמו היה אומר: "כשהמכנסיים מלאים זה לא חוכמה להסריח", אז גם לנו המנצחים היה קל לשמוח עם התוצאות. בבחירות האלו התברר כמו לפני עשר שנים בבחירות הראשונות בהן הייתי פעיל, גם הפעם המצביעים העדיפו לבחור חזון חיובי על ביקורת עוקצנית. בבחירות ההן טעינו באיך שאמרנו, וצדקנו במה שאמרנו, והפסדנו.