יום ראשון, 24 בפברואר 2008

על עסקים ודמוקרטיה

מה לומר לעובד ציבור שאומר לך: אירגון עיסקי ואירגון דמוקרטי פועלים אותו דבר?
האם לומר לו אירגון עיסקי עובד בשביל רווח ואירגון דמוקרטי עובד בשביל רוח? רוח האנשים שבחרו בו?
להסביר שבאירגון דמוקרטי חישובי רווח והפסד פיננסי תופסים מקום נמוך בסולם העדיפויות וזה לא כך באירגון עיסקי?
שדמוקרטיה באה לתת ביטוי לדעות של הרבה אנשים שונים בעלי אינטרסים שונים, גם אם הם מיעוט?
שאירגון עיסקי נוצר סביב מטרה משותפת (בדרך כלל רווח כספי) ואירגון דמוקרטי נוצר סביב צורך משותף, הצורך בביטוי דעות ואמונות החברים בו. שאירגון דמוקרטי כמו מדינה נוצר כדי לדאוג שהחברים בו יהנו מזכויות האדם (על פי הגדרת האו"מ). שרוב האירגונים העיסקיים נוצרו ע"י קבוצה מצומצמת של אנשים והם נמצאים בראש הפירמידה ורואים באירגון רכוש שניתן להורשה. או לספר על אירגונים דמוקרטיים שהוקמו ע"י קבוצות רבות משתתפים שדיברו על שיוויון זכויות וחובות.

או שאולי אני צריך לספר לו על חבר שביקש ממני לבוא אתו לבדוק פסנתר. אמרתי לו אני לא מבין בפסנתרים אז הוא אמר: אתה מבין בעץ!? ופסנתר עשוי מעץ!? אז אתה מבין בפסנתרים!
גם במנגנון דמוקרטי יש חישובי רווח והפסד כפי שבפסנתר יש עץ, אבל מומחה בעסקים מבין בדמוקרטיה כמו שאני מבין בפסנתרים.

אולי להסביר על יעילות? רשות מקומית צריכה לספק מים לתושביה, ככל שתספק מים באיכות יותר גבוהה, במינימום פחת, ליותר תושבים יעילותה עולה. תאגיד שמספק מים לתושבים יעילותו נמדדת בשורת הרווח במאזן, אז אם יקטין את היצע המים כדי להעלות את מחירם יעילותו תגבר.
מי יותר יעיל? תלוי איך מגדירים יעילות, אירגון דמוקרטי יותר יעיל אם השביע את רצון (צמא) התושבים במים איכותיים בכמות גדולה וללא פחת. אירגון עיסקי יותר יעיל אם הצליח לספק פחות מים לפחות אנשים בהוצאה קטנה יותר ובמחיר גבוהה יותר.

יום שבת, 16 בפברואר 2008

2007 – תמונה חברתית

פרשנות אישית כמובן

כמידי סוף שנה מפרסם מרכז אדוה* חוברת על מצב החברה בישראל בשנה שנגמרה.

מהחוברת עולים הדברים הבאים:

  1. המשך הצמיחה הכלכלית שהחלה ב-2003. ע"פ דו"ח בנק ישראל שני שלישים מהצמיחה הזאת מקורם בצמיחה העולמית ורגיעה יחסית בסכסוך הישראלי פלשתינאי. הצמיחה בישראל בעשורים האחרונים הביאה אותה לרשימת הארצות העשירות, אומנם התוצר לנפש הוא רק חצי מהמקובל באירופה אבל אנחנו במקום טוב בהשוואה עולמית. מ-1980 עד היום קצב הצמיחה ירד והוא נמוך מהקצב האירופי אבל עדיין גבוה מרוב מדינות העולם.
  2. לא כל המשק הישראלי צמח ב-5 השנים האחרונות, שיאני הצמיחה הם שירותים פיננסיים ועסקיים, אחריהם בפיגור קל היי-טק. תעשייה וטכנולוגיה מסורתית התכווצו במעט. חלוקת פירות הצמיחה מאופיינת ב"זוכה לוקח הכל" הזוכה במקרה שלנו הוא העשירון העליון. אלא שגם בעשירון העליון לא כולם נהנים את רוב פירות הצמיחה גרף לכיסו המאון העליון. מצבו של העשירון התשיעי הוטב במעט - 0.6% ומצב יתר העשירונים הורע (אם נדמה לכם שאתם פחות עשירים בסוף 2007 אתם צודקים).
  3. חלוקת הצמיחה לפי עדה ומין - ישראלים ממוצא אשכנזי ממשיכים לשפר את מצבם אם כי ישראלים ממוצא מזרחי מקטינים את הפער והיום הוא עומד על 36%, מצבם של ערבים ישראלים לא שופר בכלל והם משתרכים מאחור בהפרש של 69%. מצבן של בנות המין החכם השתפר במעט, ב 1990 הן הרוויחו 43% פחות מהגברים עכשיו הן מרוויחות 37% פחות.
  4. כפי שראינו בחלוקת הצמיחה לעשירונים את רוב הצמיחה גרפו לכיסם העשירים הגדולים, זה מתבטא היטב בנתונים הבאים – מנהלים בחברות בורסאיות (חברות ציבוריות) שהרוויחו לפני עשור פי 13 מהשכר הממוצע מרוויחים עכשיו פי 22 מהשכר הממוצע, לפני עשור הם הרוויחו פי 30 משכר המינימום ועתה פי 49 משכר המינימום. מעניין לבחון את הנתון הזה לאור העובדה ששכר המקבילים שלהם בשבדיה הוא פי 5 משכר המינימום השבדי(אחרי הכל מה השבדים האלה מבינים בכלכלה).
  5. גם המעסיקים הרוויחו בגדול בעשורים האחרונים (מאז 1985) מס חברות ממשיך לרדת, מס מעסיקים מבוטל והשתתפות המעסיק בתשלומי ביטוח לאומי ירדו ב-73.5%. ההשתתפות של המעסיק הישראלי בתנאים הסוציאליים של העובדים ירדו עד 15.7% מעלות השכר, בהשוואה ל 23.3% באירופה ו-22.5% בארה"ב. כשהחלו את ההפחתות בתשלומי המעסיקים נטען כי צעד כזה יגדיל את אחוז המועסקים במשק, זה לא קרה אחוז המועסקים במשק הישראלי הוא הנמוך בעולם המפותח, וזה לא בגלל תלמידי תורה.
  6. השיפור היחיד במצב העובדים העניים הוא הגידול במספרם, יותר אנשים מקבלים פחות משכר המינימום (32.7%) יותר אנשים מקבלים פחות מהשכר הממוצע (73.3%), פחות אנשים מרווים פי שתיים מהשכר הממוצע (8.9%). העניים בישראל הם זקנים (ולא רק ניצולי שואה) דתיים וערבים, 36.7% מהעניים הם שכירים שמשכורתם לא מספיקה לגמור את השבוע.
  7. במפת העוני הישראלית בולטת הפריפריה, 11 הישובים שסוגרים את רשימת ההבטלה הם יישובים בדואים בדרום, 19 הישובים הבאים מפוזרים על פני כל המפה וכולם ישובים ערבים, אחריהם מגיעות ערי הפיתוח. הישובים שכיכבו כסופגי טילים לפני שנה וחצי מככבים גם ברשימה הזאת. דווקא בשדרות "רק" 3.6% דורשי עבודה, אולי זה משום שדורשי העבודה של שדרות ברחו לקרית-מלאכי שם ישנם 9.4% דורשי עבודה.
  8. מפות החינוך והבריאות נראת כמו קופּי של מפת העוני, סה"כ הזכאים לבגרות צנח עד 45.9% ועל פי השוואה בין לאומית של השקעה לתלמיד לא נזכה לשיפור משמעותי בזמן הקרוב. בתחום הבריאות התפרסם מחקר שמראה כי תוחלת החיים בפריפריה קצרה בשנתיים מאשר במרכז. מאז ממשלת נתניהו הראשונה סל הבריאות מתעדכן באופן חלקי בלבד ולא ע"פ מדדים מקצועיים, העידכון החלקי הזה מביא אותנו לפיגור מצטבר של 44% שהם 10.5 מיליארד ש"ח. את שהמדינה מחסירה משלימים האזרחים מובן שהעשירים משלמים יותר ומקבלים יותר. כאשר מפריטים את הבריאות היא עולה יותר ואיכותה יורדת, כך יצא ש"חיסכון" של 10.5 מיליארד ש"ח, עלה לנו תוספת 16 מיליארד ש"ח בתשלומים לביטוחי בריאות תרופות ואגרות.
  9. נסיים בפנסיה, גם כאן גדלו ההבדלים בין פנסיונרים עניים לעשירים, הפער בהפרשות לפנסיה בין שני העשירונים העליונים לשני העשירונים התחתונים שהיה פי 18.5 ב 1998 עלה לפני שנה לפי 36 ועוד היד נתויה.

תמונת המצב החברתית שמצטיירת מהדו"ח של מרכז אדוה ממש לא מעודדת, אבל עכשיו יורד בחוץ גשם אמיתי ויש תקווה לכנרת, לעצים ולנו.


*מרכז אדוה – מרכז למידע על שיוויון וצדק חברתי בישראל – www.adva.org.

תמונת מצב חברתית 2007 - http://adva.org/UserFiles/File/tmunatmazav2007final.pdf