יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

תקן סביבתי



חלקכם ראה את הסרט הדוקומנטרי על הנורה החשמלית שדולקת כבר 110 שנים. מסתבר שהחוויה המעצבנת שכולנו מכירים כמו מטריה שרק קנינו וכבר אי אפשר לסגור, סדין חשמלי שלא מחזיק חורף אחד, או מדפסת שנגמרת עם מחסנית הדיו השניה איננה מקרית. זאת אפילו לא קונספירציה סודית, יש אנשים שמדברים על זה באופן חופשי. ישנם גם כאלו שמלמדים כיצד לייצר מכשירים שחייהם קצרים יותר מממשלה ישראלית למרות שהם מאכזבים בדיוק כמוה. על כל פנים מי שלא ראה מוזמן לאתר של וואלה יס תחת הכותרת: "קונספירציית הנורה החשמלית: השתמש וזרוק".
בנתיים נורות הלהט שמככבות בסרט, יוצאות משימוש ונורות פלורסנטיות מחליפות אותן. במקום לשרוד 1000 שעות כמו נורת להט הן שורדות שלושת אלפים או חמשת אלפים שעות, אבל אף אחת מהן לא תהיה איתנו אפילו עוד שנתיים. משום שהסוחרים רוצים למכור כמה שיותר, ונורה שלא מתקלקלת לא מחליפים. בעברית תקנית זה נקראה "השבתה מתוכננת", כאשר מכשיר מתוכנן לעבוד זמן קצר בכדי שיוחלף.
להשבתה מתוכננת יש מחיר משולש: המחיר שאנחנו משלמים בקניה, שרובו פער תיווך. מחיר הטיפול בפסולת, כלומר איסוף והסעה לאתר הטמנה, או מחזור שמחירו גבוה ולא פעם גורם לזיהום נוסף.  ולבסוף המחיר שאנחנו משלמים כאשר אנחנו מבזבזים את משאבי כדור הארץ. כי משאבי כדור הארץ אינם מתחדשים וחלקם נדירים, כמו מתכת הטונגסטן ממנה עושים את החוט של הנורה.
אני חושב שזאת בעיה שניתן לפתור בעזרת תקן סביבתי, תקן שיקבע מחיר כספי למוצרים בעלי אורך חיים קצר. תקן כזה יכול להעלות את מחיר המוצר ולתקן את האיזון בין מוצר זול כספית ויקר סביבתית לבין מוצר יקר שישרת אותנו שנים רבות. אנחנו נתקלים היום במוצרים זולים כספית החל מגיל הינקות כשאנחנו מוקפים אין סוף צעצועים באיכות נמוכה, ועד הבגדים ומוצרי החשמל שצריך להחליף יותר מהר מחילופי האופנות. תקן סביבתי יהפוך מוצר כזה לבלתי כדאי כלכלית. כך נוכל להוריש לדור הבא גם את הצעצועים שלנו וגם את חומרי הגלם שלא יזרקו לאשפה אחרי זמן קצר.
אם למשל התקן יקבע היטל על מכונות כביסה: מכונה שמגיעה עם אחריות ל- 20 שנים היטל 0%, מכונה עם אחריות 15 שנים היטל 20%, אחריות 10 שנים היטל 50%, אחריות 3 שנים היטל 100%. אפשר להניח שייצרו מכונות בעלות אורך חיים גדול יותר ואולי אפילו יחזרו לתקן מכשירים דבר שיכול לספק פרנסה לעובדים במשק. יש לי מגפי עבודה שהחזיקו עשרות שנים ויש לי עדיין חולצות עבודה כחולות תוצרת אתא (נסגר ב-1985). נכון יהיו פחות מקומות עבודה בתעשייה אבל בכסף שיחסך ניתן לתת שירותים יותר טובים לחולים. כוח האדם יעבור לעבוד בתחומים בהם האיכות היא העיקר. בני אדם שיוצרים ומייצרים קל להם יותר להיות גאים במוצר טוב מאשר במוצר זול, כך נקבל גם ערך מוסף חברתי.
אז ברכת חג אורים שמח ותקווה שכבר בשנה הבאה נדליק נורות שיהיו כאן עוד 100 שנים ונרות שידלקו 8 ימים (כמו בתקן של החשמונאים).

יום שישי, 18 בנובמבר 2011

שותפים בבנק קיבוצי

 מליון איש בעולם שותפים בבנק שלהם. דמיינו שאתם שותפים בבנק שלכם - הבנק משרת את המטרה שלו - פחות מהמר בכסף שלכם ויותר משקיע ויציב. הכלכלה חוזרת לאנשים והופכת לדמוקרטית יותר.
הבנקאות בישראל יקרה יותר מקוטג'. שורת העמלה הנהוגה בישראל היא דוגמה קטנה, המהווה קצה קרחון. בעשורים האחרונים כלכלת ישראל עולה ויורדת צומחת ומתרסקת, רק הבנקים יציבים כמו ספינה במִבְדוק ומרוויחים יותר משנה לשנה.
לא מדובר בניהול מצוין, גם לא במזל, מדובר במערכת אל-כשל שמסופקת להם בידי בנק ישראל והממשלה.
בנק ישראל מאמין רק ביציבות הבנקים, לשיטתו  תכליתם איננה לתת שירות ללקוחות וגם לא לאפשר מערכת פיננסית טובה, הם כאן רק כדי להיות יציבים.
הכלים שנותן להם בנק ישראל הם: הפרשי ריבית, הקטנת הפיקוח על המחירים ומחירי עמלות "בתחרות". תרומת הממשלה לנושא היא חזרה על המנטרה הידועה: תחרות, כי רק תחרות יכולה להוריד מחירים.
 
יש חלופות
הבנקים המסחריים הישראליים אינם האופציה היחידה לשירות פיננסי, בעולם ישנם סוגים שונים של בנקים/ מוסדות פיננסיים שנותנים שירות טוב יותר ובמחיר הרבה יותר זול.
נתחיל במוסדות פיננסיים קואופרטיביים. הבעלים/שותפים מקימים אותם לטובת השותפים וברוב מדינות העולם הם מוגדרים מוסדות ללא כוונת רווח, הם נותנים שירות רק לחברים. בנקים קואופרטיביים הוקמו החל מאמצע המאה ה- 19 בגרמניה ובריטניה ומשם התפשטו לכל אירופה. הם בנויים באופן שונה ממדינה למדינה והיום משתמשים בשירותים שלהם 172 מיליון בני אדם ב- 97 מדינות.  בנקים כאלו הם מוסדות פופולאריים ברפובליקה הדומיניקנית, אירלנד(כמעט לכל אירי יש חשבון בבנק כזה), ברבדוס, טרינידד, קנדה, ארה"ב (43% מהתושבים שותפים). אופי המוסדות האלו משתנה בדרך כלל על פי אופי המדינה, ורובם חברים בארגונים בין לאומיים של מוסדות דומים.
 
המדינה נותנת פתרון
מוסדות פיננסיים אלטרנטיביים נוספים הם מוסדות ששייכים למדינה, כרגע המפורסם בהם הוא בנק צפון דקוטה שזכה והגיע אפילו אל אוזניו מלאות השעווה הקפיטליסטית של דה-מרקר.
הבנק הממשלתי הכי מפורסם היה הג'ירו-בנק של בריטניה, הוא הוקם בתקופת הפריחה של הסוציאל דמוקרטיה (1968) הבריטית ע"י בנק הדואר הבריטי. קשה לדמיין את הבנקאות המודרנית בלעדיו, הוא הראשון שהנהיג פעילות ממוחשבת, הראשון שהציע חשבונות עו"ש נושאי ריבית, הראשון שהכניס בנקאות בטלפון,  והניע תקופה של שיכלולים ושיפורים רבים במערכת. הג'ירו-בנק היה למעשה חלומו של כל סוציאל דמוקרט שרואה כיצד מנגנוני השוק החופשי נכשלים במתן פתרונות פשוטים, יצירתיים, והגיוניים. במקום לפקח, לכעוס, ולקנוס את המערכת הקיימת, מקימים לה תחרות בבעלות המדינה. הממשלות השמרניות שפקדו את בריטניה החל מסוף שנות ה-70 היו מפרקות את הבנק בכל מקרה, אבל ההצלחה שלו זירזה את התהליך והוא הופרט לחתיכות ובא אל סופו בשנת 1989.
 
הבנק הממשלתי הכי טוב היה הח'ירו-בנק (ג'ירו בהולנדית) של הולנד, שהוקם במסגרת בנק הדואר. כל אזרח הולנדי נשא כרטיס מגנטי של הבנק, לכל בית עסק היה חשבון, הבנק ביצע א
 
ת כל הפעולות הפשוטות. ניתן היה להעביר/להוציא מזומן מחשבון פרטי לחשבון פרטי בכל קורא כרטיסים (כולל מכשירים בעסקים), למעשה רק מי שעסק בפיננסים ואשראי פתח חשבון בבנק מסחרי. הבנק נתן שירותים בסיסיים בחברה מודרנית במחירים נמוכים מאוד.
 
 
חלוקת כסף במוצאי שבת, ארכיון נאות מרדכי
 
 
ומה בישראל?
בישראל פותחו בעבר מודלים של מוסדות פיננסיים ללא כוונת רווח. המודל המפורסם בהם הוא ארגוני הקניות של ההתיישבות העובדת. ארגונים אלו קמו כדי לשמש צינור שיתופי לקניה ומכירה והם חוסלו במסגרת התוכנית הכלכלית של שנת 1985, בה הועברו רוב נכסי המגזר היצרני לידי המגזר הפיננסי.
מוסדות פיננסיים אחרים כמו אגודת הלוואה וחיסכון התפרקו מעצמם מסיבות מגוונות שעיקרן האשליה כי מרגע שהקמנו מדינה יש על מי לסמוך ואין יותר מקום להבחנה מעמדית ומגזרית.
המוסד הפיננסי ללא כוונת רווח האחרון שנשאר כיום הוא בנק הדואר. אותו הממשלה מנסה להפריט בשיטת ייבוש ייחודית, במקום לקצץ תקציבים מגדילים שירותים בלי להגדיל תשתית עד להפרטה הגואלת.
המהפכה של הקיץ האחרון נבטה עם שינוי התודעה של הציבור הישראלי וההכרה כי הדמוקרטיה הישראלית עברה השתלטות עוינת של משטר קלפטוקרטי – אוליגרכי (הר הבית?.. לא בידנו!)  וההבנה שמנגנונים אנושיים (כמו דמוקרטיה) דורשים טיפול והשגחה תמידית בכדי להמשיך לתפקד.
 

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

העם דורש תקציב חברתי



התפרסם בעבודה שחורה

בקיץ דרשנו צדק חברתי, אבל עכשיו כבר סתיו ועם הענן הגיע מושב החורף של הכנסת וההזדמנות האחרונה לתקן את תקציב  שנת 2012, לכן עכשיו אנחנו דורשים את התקציב החברתי!

מה זה תקציב חברתי? זה תקציב שעושים כשמדינה מחליטה להיות אחראית לאזרחיה. זה מה שעושים כשרוצים להקל את הנטל. כשהמטרה היא רווחה ולא רווח. כשהיעילות היא לתת שירותים לכל אזרח לא סך כל העלות, כי מה שזול בסוף עולה לנו ביוקר.

מה מבקשים? רק דברים פשוטים, כאלו שיקלו את החיים ואת סוף החודש, כאלו שישפרו את מצב השירותים, כאלו שהמדינה תבצע בשבילנו ולא תשאיר אותנו לחזירי השוק (כפי שאפשר לראות בטבלה שלמטה).
תקציב חברתי זה לא קשה, זה לא מסובך וזה מאוד כלכלי אז הנה מתכון פשוט לתקציב כזה.

א' – זה חינוך, כי זה הבסיס לפיתוח חברה, וצריך תקציב לחינוך מזמן גמילה (כשגומרים לינוק) עד מכללה (או אוניברסיטה). צריך תקציב לבנות כיתות כי הן צפופות מידי ומעטות מידי, צריך תקציב לבתי ספר חדשים כי הם מעטים מידי כי התקציב לתלמיד בישראל הכי נמוך בארצות ה- OECD וגם יותר נמוך משהיה לפני שנים.

ב' – זה דיור, צריך תקציב לחיזוק כל המבנים שעלולים לקרוס ברעידת אדמה, באזורי ביקוש צריך להוסיף דירות. התכנון והבניה צריכים להתבצע על ידי המדינה. הפיתוי לבנות באופן לא בטיחותי גדול מידי, והמדינה תוכל למכור את הדירות הנוספות במחיר סביר ללא רווח קבלני. צריך לבנות אלפי דירות ציבוריות לחסרי יכולת בכדי לפתור את הבעיה, ולהתאים את כמות הדיור הציבורי בישראל לרמה המקובלת בארצות מפותחות.

ג'- זאת בריאות, צריך להכפיל את התקציב לבריאות. להגדיל את התקנים בבתי החולים (הצעת האוצר) כשחסרים אלפי רופאים, זה כמו לקנות כפפות לגידם. להלחם במתמחים זה כמו לירות לעצמך ברגל ולבכות שזה כואב. מי ילך להיות רופא אם הוא לא יכול להתפרנס? לחכות לנדבנים שיבנו בתי חולים זה כמו בימי החלוקה ה"טובים". אם האוצר מציע לנו להתפלל ולהתחנן במקום לעבוד, למה הוא מתלונן על חרדים?

ד' -  זה תחבורה, צריך להוסיף אוטובוסים ורכבות, צריך לסבסד את התחבורה הציבורית. היום שני אנשים במכונית פרטית מוציאים פחות מאשר אילו נסעו בתחבורה ציבורית, זה מצב לא שפוי. במקום להוציא מיליארדים על כבישים שיתפקקו מחרתיים עדיף להגדיל להוזיל ולשפר אוטובוסים ורכבות. כבישי ישראל צפופים פי שלוש מהולנד לא יעזרו המחלפים ולא דונמים של אספלט עקר. כאן צריכים פתרונות חכמים. ניסינו וראינו כמה זמן לוקח ליזמים לבנות רכבת "קלה" ראינו איך נכשלו בבניית רכבת תחתית. צריך להחזיר את המושכות לידי המדינה ולבנות רכבות תחתיות בכל כרך, ועיליות לפריפריה.

ה' – זה מזון, מחירי תוצרת גבוהים הם לא חובה, הם תוצאה של חוסר פיקוח. אפשר לחכות שתגדל כאן תחרות ואפשר לחכות למשיח אבל בנתיים צריך לאכול אז תביאו מפקח. כי עובדה שחמאה בפיקוח עולה שליש פחות ולחם אחיד עולה שליש. פעם היה כאן ניהול המשק החקלאי וחקלאים עשירים, עכשיו יש לנו אזרחים עניים וחקלאים בלי עתיד. פער התיווך מהחקלאי לצרכן הוא פי 4, אם המדינה תנהג כמו התאגדות צרכנים ותסבסד את החקלאים נחסוך 4 ₪ על כל 1₪ סובסידיה.

ו' - זה תקשורת, אנחנו חיים בעידן המידע עכשיו תקשורת זה לא מותרות. תקשורת בישראל היא הכי יקרה בין המדינות המפותחות וגם הכי איטית. כולם עוסקים כל הזמן בקניה ומכירה של חברות תקשורת ובנתיים אין להם חשק לבנות כאן תשתית, אז ביקשו מחברת חשמל שתקים את מה שהשוק הפרטי לא רוצה לעשות- קווים אופטיים בפרישה ארצית. אחר כך יתנו לשודדי הסלולר וגזלני התקשורת הקווית להשתמש בתשתית שהמדינה מימנה בכדי להכניס לנו יד חמדנית לכיסים.  למה לא להקים חברת תקשורת ממלכתית שתתחרה ותוריד מחירים?

ז' – זה בנקים, אומרים שהמאפיה בניו-יורק לומדת כאן שיטות עושק חדשות כי הבנקים שלנו מאוד יצירתיים כשהם באים לקחת. זה לא מחוייב המציאות, הבנק עם הכי הרבה סניפים הוא בנק ממשלתי, בנק הדואר. אנחנו רוצים שהמדינה תאפשר לו לתת שירות בנקאי רגיל. לא צריך יועצי השקעות וגם לא הלוואות ומשכנתאות. רק חשבון עו"ש פשוט וחשבון חיסכון צמוד. חשבון בבנק שמטרתו שירות לא רווח, חשבון שיוכל כל אזרח להחזיק בלי עמלת שורה ואות. בנק פשוט, שבו השודד לא יושב מאחורי הדלפק.

ח' – זה הפגנה, אנחנו מוכרחים לשנות את המדיניות הכלכלית בארץ הזאת, כי לנו אין (ארץ) אחרת ובמדיניות הנוכחית הגיעו מים עד גועל נפש.



(1) הוצאות למשק בית באחוזים מתוך כלל ההוצאה והשינוי בעשור האחרון ב-₪ ע"פ סקרים של הלמ"ס


גידול בעשור האחרון (₪ לחודש)
20062007
2002
1998
1993
1980
1968
דיור
0%
23%
24%
23%
20%
21%
14%
אחזקת בית
27%+ בש"ח     
10%
-
9%
-
-
-
בריאות
42%+
5%
-
4%
-
-
-
חינוך תרבות ובידור
8%+
14%
-
14%
-
-
-
תחבורה ותקשורת
21%+
20%
20%
19%
16%
13%
9%
מוצרים ושירותים אחרים
14%+
5%
-
5%
-
-
-

(2) טבלת צמיחה ממוצעת לנפש  1951 - 2010


צמיחה ממוצעת 1951-1977- 4.6% לשנה
צמיחה ממוצעת 2000 – 2010 1.45% לשנה
 
מקורות תקציביים:
ביטול הפחתת המס על פי המלצות ו. טרכטנברג תוספת כ- 5 מיליארד ₪ לשנה,
שינוי מדיניות כלכלית מכלכלה חופשית לכלכלה מתוכננת תוספת של כ- 23 מיליארד ₪ לשנה.

ובא לציון גואל

תכנון דמוקרטיה וצדק חברתי



בשנים האחרונות מבצעת ממשלת ישראל מספר שינויים בתחום הקרקע, התכנון, ורישוי הבניה. השינויים כולם באים מתוך מטרה לקבוע כי קרקע ודיור הם סחורה.
בניגוד להבטחות השינויים אינם באים להוריד עלויות דיור, להקטין בירוקרטיה ולזרז בניה.
הממשלה יזמה את השינויים האלו מתוך מטרה להגדיל את סך כל הסחורה בשוק ההגדלה חיובית על פי התפיסה הכלכלית הניאו-ליברלית כי היא מאיצה ומרחיבה את השוק ויוצרת רושם של צמיחה.

לצעדים אלו קדמו צעדים אחרים שכולם מכוונים לאותה מטרה - הפיכה של שירותים, משאבים, זכויות יסוד, ורכוש ציבורי לסחורות בשוק.
למשל הפרטה של משאבי טבע, חברות ממשלתיות, קרקע הלאום, שירותים ציבוריים ועוד לסחורה. הפרטת חלקים מהשירות של השלטון המקומי. הקטנה של הבקרה והפיקוח על חוקי עבודה בכדי להפוך את העבודה והעובדים לסחורה.
הפרטה של חלקים ממערכת הבריאות והשירותים החברתיים, הפרטה של חלקים ממערכת החינוך.
מהלך להפרטה של ייצור המים וההספקה שלהם כמו גם הפרטת הביוב והטיפול באשפה. הפרטת קרנות הפנסיה ושליחת כספי החוסכים לקזינו בורסה.

תפיסת העולם שהניעה את המהלכים האלו משותפת לכל הממשלות האחרונות.
בקיץ העבירה הממשלה את חוק הוד"לים – ועדות דיור לאומיות זה צעד נוסף בתהליך אחרי הפרטת הקרקעות. חוק דומה הועבר בתקופת ממשלת שרון, אז קראו לו חוק הוול"לים. בהתאם לחוק הקודם תוכננו ונבנו שכונות באיכות נמוכה חסרים בהן מבני ציבור, גנים ועוד דברים לא רווחיים.
עכשיו מונח על שולחן הכנסת חוק התכנון החדש זה שמכונה "חוק המרפסות" כי ראש הממשלה טען שבארץ לא נותנים לסגור מרפסת.
החוק החדש לא מקטין בירוקרטיה הוא מקטין בעיקר את היכולת של הציבור להשפיע על תוכניות. הוא מגדיל את כוחו של היזם על חשבון כוחו של הציבור. הוא נותן לציבור פחות זמן ללמוד תוכנית ולהגיש לה הסתיגויות/תיקונים. החוק מקטין את יכולתו של אזרח שנפגע מהתוכנית לדרוש פיצויים. בניגוד להבטחות מדובר בשינוי לרעה מבחינת שיתוף הציבור ודמוקרטיה תיכנונית.
חוק התכנון הקיים איננו מושלם, יש לו שני חלקים הראשון מערכת תכנונית היררכית שמשתדלת לתת תשובות מהמקרו – המדינה עד המיקרו – מרפסת בבית פרטי. החלק השני הוא ועדות הרישוי בהן נתקל כל מי שבנה בית, מדובר בתהליכים מסורבלים ומעצבנים. את תהליך הרישוי צריך לתקן כך שהועדות יתנו שירות טוב לציבור. אנשי המקצוע בתחום התכנון הכינו תיקון לחוק שמטפל בכל הבעיות האלו. ממשלה שרוצה לאפשר תכנון איכותי ודמוקרטי תוך שיפור השירות לאזרח צריכה לקבל את החוק ולהוסיף תקציבים ובעלי מקצוע לועדות המקומיות. המצב הקיים בו הועדות האלו מתקיימות מאגרות וקנסות מעודד עבירות בניה ותכנון לקוי.

החוק מקטין את השקיפות והיכולת של הציבור לדרוש תיקונים בתכניות לבנייה למגורים. הוא מאפשר לטייקונים ליזום שכונות




פגישה אסביר בקווים כללים את החוק התכנון והבניה הקיים והשקפת העולם שיצרה אותו.
את השינוי שמבקשת הממשלה להחיל בחוק התכנון והבניה, ואת חוק הוד"לים.
ננסה לחשוב יחד מהי השקפת העולם שמאחדת את המאבק החברתי ואיזה ביטוי ניתן לתת לה בחוק תכנון ובניה אלטרנטיבי.
על פי השקפתי חשיבותם של זכויות יסוד של האדם והסביבה הטבעית וחיים ברי קיימה מבחינת  משאבי העולם,
גדולה לאין ערוך מחשיבותו של המסחר והשוק.

יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

צמיחה וצריכה לנפש בישראל

כפי שניתן לראות מקו הממוצע המעבר לכלכלת שוק חופשי הקטין את הצמיחה השנתית הממוצעת באופן משמעותי מאוד, בשנים 1951-1977 עמדה על 4.6% לשנה, בשנים 1978-2010 עמדה על 1.7%.

יום שישי, 26 באוגוסט 2011

על האוהל ועל הקוטג'




למכותבי 


מה שהניע את המכתב הזה הוא העובדה שהיום נאמר לי בסופר מרקט שתנובה כבר לא משווקת חריץ גבינה קשה.
כפי שתוכלו לראות כאן בניגוד לגבינה פרוסה מחירה של גבינה בחריץ נמצא בפיקוח, 
הדרך הקלה למכור ביוקר היא להפסיק לשווק מוצרים בפיקוח.
המשמעות המידית של העובדה הזאת היא שבקרב הקוטג', הוא קרב הצרכנים הפסדנו.

וזה מחזיר אותי למאבק האזרחי שמתחולל כאן למאבק שלנו על הדמוקרטיה הישראלית ועל השלטון בה.
כפי שאפשר לראות ממצב הקוטג' /גבנ"צ תקומתנו לא תהיה שם, היא לא תהיה בתחום הצרכנות.
תקומתנו יכול להיות רק בתחום האזרחי רק במחאה עממית נכונה ואותנטית מחאת האוהלים.
מחיר מוצרי החלב איננו הבעיה, הוא רק סמן שלה.
הבעיה מרימה את ראשה כאשר נבחרינו אינם ממלאים את תפקידם בייצוג האינטרסים שלנו,
בין אם מדובר בהשקעה במיגון העורף או מיגון נגד רעידות אדמה, או פיקוח על התאגידים הגזלנים.
בין אם מדובר על החזרת גלעד שליט או השקעה ברופאים.

מחר מוצ"ש 27-08-2011 בשעה 2100 תתקיים עצרת מחאה בקצרין
בקצרין ובעשרות ישובים אחרים בארץ נדרוש מהשלטון לייצג אותנו ולא את האוליגרכיה.
שבת שלום

יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

צ' זה צדק חברתי


אם ישאל

ואם ישאל ראש הממשלה – מה לא עשינו בשביל הדיור?
זה מה שנענה לו:
לא בניתם דיור ציבורי בכסף שקיבלתם עבור הדירות שמכרתם על פי חוק שקיבלה הכנסת, וממשלת ישראל דוחה כל שנה בחוק ההסדרים. לא בניתם דירות ע"י המדינה בכדי לספק את מה שהשוק לא רוצה לספק, כי השוק עושה רק מה שמשתלם לטייקון.
לא עשיתם דבר נגד יזמים שקנו קרקעות ואינם בונים עליהן למרות שיש חוזים חתומים לבניית 160 אלף דירות שעברו את כל האישורים. דירות שעברו כבר את כל הבירוקרטיה אבל ליזמים ולבנקים שהלוו להם כסף, יותר כדאי שהמחיר יעלה אז הם לא בונים. לא הודעתם לכל מי שקנה שעליו לבנות או שהשטח יילקח ממנו והמדינה תבנה עליו.
לא פיתחתם מנגנון פיקוח על מחירי השכירות כמו בכל העולם החופשי, מניו-יורק עד סידני. הייתם בטוחים שהשוק יותר חכם ולא הבנתם שרק טיפשים חושבים שהשוק חכם.
לא ניהלתם את מינהל מקרקעי ישראל, ולכן המינהל מתנהל כמו ספסר קרקעות כי אתם (הממשלה) החלטתם. לא החלפתם את ההנהלה לא החלפתם את הגישה, לא הבנתם שתפקיד המינהל לעבוד למען אזרחי המדינה. לא הורדתם מחירים, לא שיפרתם שירות למרות שרוב הקרקע שייכת למדינה. לא הוספתם תקנים במינהל לא עיצבתם מדיניות למען האזרח, זו לא אשמת המינהל, זאת אשמתכם, אתם הממשלה.
לא העברתם  את תיקון 90 לחוק התיכנון, תיקון שעבדו עליו שנים רבות, תיקון שהיה מקל על האזרחים ומזרז תהליכים. לא שיפרתם את תהליכי אישור התוכניות, לא הוספתם תקציבים ועובדים לועדות התיכנון. העדפתם שהועדות יתוקצבו מקנסות משפטים ובירוקרטיה מתמשכת, זאת לא אשמת מנגנון התכנון זאת אשמתכם, אתם הממשלה.
לא החלטתם לתת משכנתאות ומענקים מתקציב המדינה למרות שכך בנינו אותה ולא מכספי הבנקים.
לא זכרתם מה תפקיד משרד השיכון, לא זכרתם איך בנו כאן דיור למיליוני עולים משנות החמישים עד שנות התשעים. לא לקחתם על עצמכם אחריות וגם לא אתגרים, השארתם הכל ל"חסדי" השוק החופשי.
***
ואם ישאל ראש הממשלה מה אתם, הממשלה, עשיתם בשביל הדיור?
תשיבו לו כך:
החלטנו להפריט את קרקעות המדינה כי ידוע שיזמים מוכרים יותר זול מממשלה כמו שקרה עם עמלות הבנקים אחרי ההפרטה.
החלטנו להחליש ולהפריט את מינהל מקרקעי ישראל בכדי שהיזמים ישלמו פחות (והאזרחים יותר), בדיוק כמו שעשינו לפני 15 שנים (ואת התוצאות אנחנו רואים היום).
החלטנו להחזיר את חוק "ועדות הדיור הלאומיות" (חוק הודל"ים) בכדי שהיזמים לא יצטרכו לבנות מוסדות ציבור כמו שקרה כבר בשנות ה-90. בכדי שיוכלו להעביר תוכניות בלי לתת לציבור ללמוד אותן, בכדי שיוכלו לבנות דירות בשטחים ציבוריים במקום גינות.
העברנו את "החוק לסגירת מרפסת" בדי שהתהליכים יהיו פחות שקופים ונגישים.  בכדי שהיזמים יוכלו להתחשב פחות בטובת הציבור ויותר בטובת הכיס שלהם. ובעיקר עשינו ספינים תקשורתיים כי כבר ידוע: ספינינג זה טוב, ספיניניג מחטב, ספינינג  מרזה.
***
ובכל זאת אם תשאלו מה ההבדל בין מדינת ישראל למדינות רווחה?
במדינות דווחה זכותו של בעל בית לנהוג ברכושו כרצונו, שווה לזכותו של כל אזרח למקום מגורים טוב ובמחיר סביר. כי זכות הדיור כמו הזכות לנשום אויר, לשתות מים, ולהצביע בבחירות. זו היא זכות ולא סחורה, וחובת המדינה לספק אותה.
במשך לא מעט שנים העדיפו ממשלות בישראל לנהוג אחרת, בלי לשאול את הציבור הקטינו את הרווחה והפריטו אחריות. בלי לקיים דיון ציבורי משמעותי ישראל הפכה ממדינת רווחה למדינת שוק. שוק שעולה ויורד, מזנק ומתרסק, בלי יד מכוונת. הזינוק האחרון של שוק הדיור הביא לאינפלציה משוגעת במחירים והפך בית לחלום ואוהל למציאות.