יום שלישי, 25 ביוני 2013

יוקר המחאה

ואפסות הממשלה


המחאה החברתית מקיפה היום חלק גדול מהעולם היא נובעת מרצון משותף של האזרחים בעולם לתקן את השיטה, לשפר את הרווחה ואת הדמוקרטיה.

ב-21 ביוני היום הארוך ביותר בשנה אצלנו, יצאו תושבי ברזיל לרחובות והם לא יצאו משום שאצלם בחצי הדרומי זה היום הקצר ביותר. הם גם לא יצאו לרחוב בגלל התייקרות מחירי התחבורה הציבורית בברזיל, כפי שנאמר בכמה כלי תקשורת. בטורקיה ההפגנות המשיכו והן לא נעשו בגלל תוכניות בניה בכיכר תאקסים, הספרדים שישנים ברחובות כבר יותר משנתיים לא עשו את זה בגלל מחירי דיור ואבטלה. גם אצלנו מול בית ראש הממשלה, מול ביתו של יאיר לפיד שר האוצר ובכיכרות לא   צועדים אנשים בגלל "יוקר המחיה". נכון שיקר כאן, נכון שזה מרגיז, נכון שגם בספרד וטורקיה המחייה מתייקרת והשכר יורד, אבל זאת לא הסיבה למחאה החברתית סביב כול העולם.
המחאה ביוון ובאיטליה, בארה"ב ובישראל, בברזיל וטורקיה באה לומר דבר פשוט: "לפני 20 שנים עברו מדינות העולם למדיניות קפיטליסטית מובהקת, מאז הן משאירות את ניהול הכלכלה לשוק. השיטה הזאת לא עובדת, מיום ליום המצב הכלכלי מחמיר. זה לא מתאים לנו, בחרנו ממשלות כדי שינהלו את המשק, לא בחרנו את השוק".
בעשרים השנים שחלפו מאז השתלטות הזרם הקפיטליסטי ניאו-ליברלי על רוב מדינות העולם ירדה הצמיחה הכלכלית הכללית. בעשרים השנים האלו גדלו הפערים בין עניים לעשירים, בעשרים  השנים האלו מליוני בני אדם איבדו תקווה למצוא פרנסה, אפילו עבודה בלי פרנסה קשה להם למצוא. בשנים האלו נשלטות מדינות דמוקרטיות בידי מיעוט בעלי הון שהופכים את המילה דמוקרטיה למצבה. ההבטחות לשיגשוג כלכלי וגידול כולל בעושר לא עומדות במבחן המציאות. הטענות כי רק שוק חופשי ממצא את מלוא היכולת האנושית, מתגמל את היזמים ומשיא את יכולת ההמצאה התבדו. אלו עשרים שנים אבודות כלכלית, עשרים שנים של לוביסטים בפרלמנטים, עשרים שנים של הפחתת המיסוי על חברות ענק עד לאפס. עשרים שנים של כישלון כלכלי וחברתי, העמים נקעה נפשם (ורגלם) ממשלות שחושבות כי תפקידן הוא פיקוח בלבד, הם רוצים שהנבחרים ייקחו אחריות.
לא משנה אם מפריטים פארק ציבורי בטורקיה או מצילים בנקים פטורים ממס - בעזרת המיסים של מעמד הביניים בארה"ב. לא משנה אם נותנים לכמה טייקונים את אוצרות הטבע של מדינת ישראל בעבור נזיד עדשים. אם מוכרים את כל יוון לכמה בנקאים חזיריים מהאיחוד האירופי, או מחסלים את התעשייה האיטלקית שהייתה מספר חמש בגודלה בעולם. מה שמשנה הוא שהממשלות צריכות להחזיר לידן את השלטון, בשביל זה בחרנו בהן.

סביב כול העולם אומרים המפגינים, בדמוקרטיה השילטון צריך להיות בידי העם, לא בידי השוק שספק אם הוא חופשי אבל בטוח שהוא עיוור. השוק לא מקדם את רווחת האזרח, זה לא תפקידו, את זה צריכה לעשות הממשלה. ברור שהמחירים עולים כשמסירים מהם את הפיקוח, שכשמפריטים סלילת כבישים היא מתייקרת, כי המתכננים והקבלנים רוצים להרוויח יותר. ברור שהטייקונים מנסים להוציא את הגז של כולנו לפני שנתעורר ונבין מה קורה פה. מה שלא מתקבל זה שהממשלה לא עושה את מה שנדרש ממנה, לייצג את האזרחים ולנהל את המדינה.

כנראה שההפגנות בישראל 2013 לא הגיעו לממדים הרצויים ואולי זאת הסיבה שממשלת ישראל הרשתה לעצמה לקבל שתי החלטות בעיתיות מאוד. ללא  אינפורמציה מבוססת בנוגע לכמות הגז הנמצאת בחופי ישראל וללא ידיעה כמה גז צריך המשק הישראלי, חליטה הממשלה לייצא גז. להחלטה הזאת יש תוצאה מידית והיא ייקור הגז, אם מונופול הגז של דלק ונובל אנרג'י יכול למכור גם בחו"ל, הביקוש העולמי יעלה את המחיר. כשמדובר  בהחלטה עם משמעות כל כך גדולה לעתיד המדינה עדיף היה לבדוק לפני שמחליטים. ההחלטה השניה של הממשלה החזירה את פרופ' יעקב פרנקל לכיסא נגיד בנק ישראל. בקבלת הפנים לנגיד שכבר היה כאן לפני שנים נאמר בצחוק כי הוא איננו צריך תקופת חפיפה, הוא כבר מכיר את הבעיות של המשק הישראלי. זה לא מצחיק, הוא ייצר כמה מהבעיות האלו בפעם הקודמת. פרופ' פרנקל מילא לא מעט תפקידים מאז שעזב אותנו, הוא עזר להוביל את חברת הביטוח AIG לפשיטת רגל, היה יו"ר בנק ג'.פ. מורגן שקיבל מיליארדי דולרים ממעמד הביניים בארה"ב בכדי להציל אותו מפשיטת רגל וחילק לעובדים הבכירים בונוסים בשווי מליונים, כי במורגן כמו בבנקים ישראלים מקבלים בונוס גם עבור הפסדים.  כשפרופ' פרנקל עזב את בנק ישראל בפעם שעברה הסתבר שלקח 238 אלפי ₪ מכספי הבנק, טוב שמבקר המדינה שם לזה לב ויש לקוות שבפעם הזאת הנגיד יקפיד למחוא כפיים כשהוא בבנק.