יום ראשון, 3 באוגוסט 2008

על שיכחה והורות


כששמעתי את ההודעה הבאה ברדיו חשבתי קודם כל על אמא בומבק וספרה אמהות המקצוע השני העתיק בעולם.
אחר כך חשבתי על הטיול שלי בארה"ב לפני כל כך הרבה שנים (25) ועל העובדה שסיפור כזה היה כמעט כל יום, לפעמים שכחו ילד בתחנת דלק, לפעמים סתם לא באו לקחת אותו מבית הספר/גן. אני זוכר איזה שוק זה היה בשבילי באותם ימים.

יום אחד ביוטה על כביש בין מדינתי, לקחתי ילד שברח מהבית הוא היה לבוש כמו קאובוי מהסרטים ורצה להגיע לויומינג משום ששם זה עדיין המערב האמיתי. בדרך שאלתי על ההורים, הוא היה בן 12 והסביר לי שההורים שלו עסוקים וזאת לא הפעם הראשונה שהוא בורח. הוא אמר זה בסדר אין להם בעיה עם זה, מפריע להם כשהמשטרה מחזירה אותי.

חשבתי אז על החברה האמריקאית ועל העובדה שהתפרקה למרכבים הכי קטנים, חשבתי שבארץ זה לא יקרה לעולם.
הפתעה, זה קורה, וגם קורה שאמא שולחת ילדים ל"חברה" באנגליה, ואנשים מוכרים חלקי גוף ומה לא.
אנחנו לא עמורה אנחנו הואריאציה המודרנית.
אני לא יודע אם זה קורה משום שאנשים כאן בלחץ של קיום כלכלי, עובדים המון שעות, או שאולי חוסר האחריות של המדינה מחלחל עד לרמת האזרח.
האם זה הכל בגלל ההשתעבדות לכסף?
האם זה בגלל שאנחנו החלטנו ברמת החברה לעזוב הכל בידי השוק החופשי/המזל/אלוהים?

אין תגובות: