יום רביעי, 27 באוגוסט 2008

על מחסור ועל יכולת

או על אם ופוטנציה

מענין לראות שדווקא כאשר היכולת הישראלית מגיעה לשיא שלילי של כל הזמנים, השפה המדוברת ממציאה מילה חדשה – "יכולות". חלק מטבע האדם הוא להדגיש את מה שאין לו, כמו אדם שמתחיל כל משפט ב-באמת (משפט כזה מעיר בי את החשד שמדובר בבדיה).

פעם כשישראל הייתה רק בת 10, התחילו לסלול את כביש החוף. זה היה מבצע הנדסי גדול בקנה מידה של אותם הימים. 10 שנים אחר כך הכביש הגיע לחיפה, 100 ק"מ אוטוסרדה, לראשונה ב-2000 שנים.

אחרי 30 שנה, ביום ההולדת 44 למדינה החליטה הממשלה לסלול את כביש 6. היו הצהרות חגיגיות על כביש מודרני, שיבנה ע"י מומחים מהשוק הפרטי ועלותו למדינה מינימלית. קיבלנו 121 ק"מ כביש שאינו עומד בתקני בטיחות מודרניים. הביטוי היחיד לטכנולוגיה (ואפילו לא חדשה) הוא חציבה ומילוי במקום גשרים ומנהרות שמקובלות בעולם המתקדם. עברו ימים ונהיה לנו אחרי 2000 + 12 שנים של בניה כביש האגרה הראשון. המדינה השקיעה מיליארדים המגזר הפרטי ביצע, והחיסכון עף מהחלון. בתכלס' הסתבר שהאימפוטנציה לא מבדילה בין אישים שמנים לרזים, פרטיים לממשלתיים (משל האיש השמן של נתניהו).

מוביל המים הארצי היה מבצע גדול יותר מכביש החוף, את התכנון המפורט שלו התחילו בשנת 1950 בשנת 1964 המוביל הושלם. בהשוואה אליו מנהרות הכרמל הם מבצע פשוט יחסית, גם כאן לפי המסורת הישראלית המודרנית הוחלט להעביר את התכנון והביצוע לידי חברה פרטית, היום 11 שנים אחרי ההחלטה ההיא, הורם המקוש הראשון בפרוייקט. את המקושים לא מרימים עובדים ישראלים הפרוייקט ברובו יתבצע ע"י חברות זרות.

אפשר לראות איך מדינה עניה אבל רזה ואתלטית הצליחה להקים פרוייקטים נועזים ומורכבים בזמן קצר. אף אחד לא התעסק עם תאוריות של יעילות מגזר כזה או אחר. הישראלים של אז פשוט עשו. את התיכנון והביצוע עשו עם כוח מקצועי רלבנטי במשרדי הממשלה (מע"צ משרד החקלאות ת.ה.ל). היום עם כל המחשבים, הטרקטורים, הניסיון וחברות פרטיות "יעילות", פרוייקטים קטנים בהרבה נמשכים יותר זמן.

לא ברור לי מאיפה ולמה התחיל כאן כזה חידלון. אולי בגלל שיטת כיסוי התחת, שנולדה מהכלאה של ועדת אגרנט (אחרי מלחמת יום כיפור 1973) עם הפרטת המדינה שהתחילה להתגלגל ב 1977 וקיבלה תנופה ב 1985.

האם זה קרה משום שלמשרת ציבור בישראל ממורה עד מנכ"ל משרד החוץ אין מעמד?

אולי זה בגלל הכיסוח השיטתי של משרתי ציבור, מהומרסקות של קישון עד ראשי ממשלה שליגלגו ופגעו במגזר הזה, המגזר שהקים כאן מדינה במהירות האור.

יש מי שאומר שאימפוטנציה בגיל 60 זה טבעי, אבל במדינה שלנו זה נפל כבר קודם, כשעוד היינו יחסית צעירים.

המבצעים האזרחיים של קום המדינה ייצרו תעסוקה וצמיחה כלכלית, התקציב שמימן אותם נשאר בידי העובדים, המתכננים והחברות הישראליות שביצעו. את הפרוייקטים של היום מנהלות חברות פרטיות ואת הביצוע הן נותנות לחברות זרות, מהנדסים ועובדים ספרדים טורקים סינים ומי לא? הכספים שמושקעים בהקמת הפרוייקטים הנוכחיים יצמיחו מדינות מסין עד מקסיקו, תרומתם לכלכלה הישראלית קטנה, קטנה מידי.

אין תגובות: