יום שישי, 21 בדצמבר 2012

בזכות המגוון





שיטת הבחירות הישראלית מביאה לממשלות השונות הרכב מגוּון של חברים. העובדה שאין שום מפלגה בעלת רוב, מחייבת הקמת קואליציות מרובות מפלגות. ישנם פרשנים ופוליטיקאים שטועים ומתלוננים על כך, אבל זה רק משום שאינם מבינים את חשיבות היצוג המגוּון. המיגוון הזה הציל אותנו מגורל קפיטליסטי קיצוני כפי שקרה בבריטניה בארה"ב ובעוד מספר מדינות.
הממשלה שנבחרה בשנת 2001 הייתה שונה רק במעט מהמקובל, הרכיבו אותה 10 מפלגות. בראשה עמד אריאל שרון, והיו בה יהדות התורה החרדית ושינוי האנטי חרדית, הליכוד הקפיטליסטית ועם-אחד הסוציאליסטית, מפלגת המרכז חסרת האג'נדה וש"ס בעלת אג'נדה של אמונה דתית וסעד. קל יותר לספור את המפלגות שלא השתתפו בה, כמעט כולן מפלגות ערביות.

הבחירות שהביאו להקמת הממשלה הזאת התקיימו לאחר קריסת ממשלת העבודה ברשות ברק ופריצת האינתיפדה השניה, אינתיפדת אל-אקצע. העולם היה שרוי באחד מהמשברים הרגילים של הקפיטליזם (הפעם הייתה זאת התפוצצות בועת ההיי-טק). אבל הייתה גם תוספת משמעותית, בספטמבר 2001 חצי שנה אחרי הבחירות הרסה התקפה של אירגון אל-קעידה את בניני התאומים בניו-יורק. בישראל התווסף לזה המצב המדיני והמשבר הכלכלי היה עמוק מאוד. התוצר הלאומי הגולמי ירד וקפא למשך 3 שנים. הכלכלה, המצב הביטחוני ואובדן האופק המדיני יצרו קוקטייל שפגע מאוד בשווי המשקל בממשלה ובכנסת. לאורך שנתיים וחצי נכנסו ויצאו כמעט כל מפלגות הכנסת לממשלה. סה"כ השתנה ההרכב של הקואליציה 9 פעמים עד שלבסוף ב- 2/11/2002 פרשה העבודה-מימד והממשלה התפרקה ב- 28/02/2003.

על רקע הדברים האלו התקבלו כמה חוקים ששינו את הכלכלה והחברה הישראלית באופן מהותי. חוקים שלמרות המגוון בממשלה ובכנסת  לא היו כוחות שיעצרו אותם, אני מתרכז באלו שמשפיעים על הסביבה. התקבל חוק תאגידי המים שהפך את המים מזכות יסוד – למוצר. מטרתו הייתה הפרטה של הספקת המים. במקביל התקבלו החלטות להקים מפעלי התפלה פרטיים. שתי ההחלטות האלו גרמו לעליה ריאלית של מחירי המים ב 125% תוך 6 שנים (2005-2012).
למרות העובדה שמחיר המים בהספקת הרשויות היה נמוך, הן הרוויחו מהספקת המים וזה היווה חלק ממקורות ההכנסה שלהן. החלטה נוספת באותה תקופה הייתה שינוי משמעותי של המימון הממשלתי לשירותים מקומיים, שירותים ציבוריים שניתנים באמצעות הרשות המקומית (רווחה חינוך וכו'). השינויים האלו הביאו לירידה משמעותית מאוד בהכנסות הרשויות, חלקן קרסו, חלקן לקחו הלוואות וקרסו יותר מאוחר. החלק האחרון לקחו הלוואות וחיפשו דרכים שונות להגדיל את ההכנסה. כך נוצר המרוץ אחר הארנונה, שיקולים חברתיים וסביבתיים נדחקו החוצה מפני הכורח לשרוד.

במסגרת התחרות הזאת קרו מאז מספר דברים. 1) בעשור האחרון הוקמו אזורי קניות מחוץ  למרכז העירוני – גורם שמגדיל את השימוש ברכב ומייבש את המרכזים המסורתיים. אלו מרכזים בהם שולטות רשתות ארציות ועולמיות, שתופסות את מקומם של העסקים המקומיים ומייצאות את הרווח לבעלים שגרים מחוץ לאיזור. 2) הוקמו איזורי תעשיה חדשים – מפעלים שתנאי העבודה בהם ירודים עברו מהמרכז אל אזורי תעשיה האלו יחד עם הזיהום ושכר העבודה הנמוך.
3) ניתנו אישורים להקמת תחנות דלק בשטחים פתוחים – תחנות בעלות מחזור עסקים נמוך ותחזוקה לקויה שמיכלי הדלק שלהן דולפים לתוך מי התהום. 4) קודמה הקמת מחצבות – גורמות לזיהום האויר באבק ופגיעה בנוף ובתיירות. 5) אושרו מיזמי נופש על חוף הים – חוף שגודלו לנפש בישראל מאפשר כבר היום רק עמידה על רגל אחת, ועוד ועוד פרויקטים בעיתיים.

לרשויות המקומיות יש כוח פוליטי לא מבוטל אבל במקום להיאבק בתוכניות האלו הן העדיפו לריב זו עם זאת. כך נבנו כפילויות, שטחי טבע הפכו והופכים למשטחי בטון וארנונה שחלקם לא מאוכלסים בגלל עודף שטחי מסחר. גבעות יושרו ומבנים חדשים נבנו עליהם למרות שבמרחק של כמה מאות מטרים מהמקום ניתן למצוא מבני תעשייה נטושים. במקום שיתוף פעולה בין רשויות נוצרה תחרות קפיטליסטית הרסנית. המדיניות הזאת המשיכה ואפילו הוגברה לתוך ממשלתו השניה של אריק שרון שנבחרה בתחילת 2003. שר האוצר באותה תקופה ומי שהיום הוא ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שאף כאז גם היום להקטנת השירות הממשלתי. הוא העביר נכסים למגזר העיסקי גם כאשר זה כרוך בהפסד כספי. מטרתו הייתה הפרטת השירותים שנותנות הרשויות, בחלק מהמקרים המהלך נכשל. אבל נתניהו שרצה בסך הכל ליישם תוכנית כלכלית קפיטליסטית שהוא מאמין בה, לא לקח בחשבון את הנזק הסביבתי. האמונה בשוק חופשי לא איפשרה לו לתת ביטוי לאחת מהנחות היסוד של השוק הזה – "הצרכן (וראש הממשלה) הוא רציונאלי ובעל ידע נרחב בתחום השוק".

המגוון בממשלות ישראל האט ללא ספק את השינויים ההרסניים האלו. ישראל לא הזיקה לרשויות המקומיות ולאזרחים בהיקף שהדבר נעשה במדינות אחרות. גם הפרטת המים לא הביאה לניתוק הספקת המים לעשרות אלפי אזרחים כפי שזה קרה בבריטניה. מכירת קרקעות ומשאבי טבע לאזרחי חו"ל עדיין לא הגיעה להיקף שנעשה בניו-זילנד. בחג הבחירות הקרב ובא, כדאי לזכור את חשיבות המגוון הזה כדי שממשלות עם חזון צר וממוקד לא יקצרו את עתידנו המשותף.