יום שלישי, 11 בנובמבר 2014

ביטחון המולדת?





לפני 13 שנים בוצעה אחת מפעולות הטרור הלא ממשלתיות הגדולות בהיסטוריה, אסון בניני התאומים בניו-יורק, מטוסי נוסעים עמוסים באנשים ודלק התרסקו על בניני מרכז הסחר העולמי בניו-יורק ועל הפנטגון, הפעולה הזאת הייתה נקודת מפנה היסטורית. לאסון הזה היה מחיר כבד בחיי אדם, נזקים כבדים לסביבה ומחיר כספי. אבל ההשפעות שלה הרבה יותר גדולות מההרג וההרס שנבעו מעצם ההתנגשות. התגובה המידית הייתה "המלחמה בטרור" עליה הכריז הנשיא בוש, במסגרת התגובה הזאת הובילה ארה"ב מלחמות בעירק ובאפגניסטן. את המלחמות האלו אי אפשר להכליל במחיר אסון התאומים משום שיש להניח שארה"ב הייתה מוציא אותן אל הפועל בכל מקרה. ישנם היום מומחים בעולם שמעריכים את ההוצאה התקציבית על "ביטחון המולדת" בארה"ב בטריליון דולר (אלף מיליארד).
ההוצאה התקציבית הזאת מאוד מרשימה אבל כשאנחנו מסתכלים על תופעות אחרות שיצר הפחד מפני הטרור העולמי מתברר שזה החלק הזול. הפחד הזה יצר מערכת שלמה של עיקוב אחרי אזרחים, מאות אלפי מצלמות הוצבו ברחובות של ערים שהיו פעם חופשיות ודמוקרטיות. ערים בארה"ב מצטיידות בטנקים ונגמ"שים, שוטרים בכל העולם מצטיידים בנשק ואמצעים מיוחדים כאילו תפקידם לפטרל בבגדד ולא בערים שלוות של אירופה וארה"ב. מדים שחורים שאפיינו בעבר משטרים פאשיסטיים אפלים כבר נמצאים בארונות הבגדים של שוטרים גם בעולם הדמוקרטי כולל ישראל.
חלק בולט של המלחמה בטרור הוא ביצור הגבולות היבשתיים בעיקר בארה"ב (וגם אצלנו), נכון שהטרוריסטים לא מגיעים מהגבול היבשתי ושהם מספיק מתוחכמים לעבור כל גבול פיסי, אבל אם? אז מה שבטוח! הסיפור הזה של ביצור הגבולות היבשתיים (ואני לא מתכוון לגדר הרשת בין ישראל לסיני) מראה שאין כאן שאלה של ביטחון או של טרור. המטרה העיקרית של הגבולות המבוצרים היא מניעת הגירה מארצות עניות אל הארצות שהתעשרו על חשבונן. ביצור הגבולות היבשתיים ריווחי מאוד לא רק למי שתכנן אותו ולמי שבונה אותו, הוא ריווחי גם למי שמייבא עובדים זרים. הוא ריווחי עבור מי שמבריח מאות אלפי מקסיקנים מעבר לגבול ארה"ב מקסיקו.
המלחמה נגד הטרור יצרה הזדמנות כלכלית עצומה עבור חברות אבטחה, היא אפשרה לעוסקים בביטחון האזרחי פלישה אל תחום הפרט. המלחמה נגד הטרור הצליחה להביא ביטחון כלכלי למספר בלתי מבוטל של טייקונים. המלחמה הזאת אפשרה לבטל שורה  של זכויות דמוקרטיות, הטרור הצליח, הצליח לפגוע בדמוקרטיות, הצליח להפחיד את כולנו.
מנפילת ברית המועצות ועד מתקפת הטרור במנהטן היו מספר מומחים שדיברו על עולם בו תהיה רק מעצמה אחת, עולם עם שיטה כלכלית אחת, עולם בו יש למסחר חופש שאין לבני האדם, עולם שנמדד רק לפי השורה התחתונה. הנבואות האלו לא התגשמו ברובן, התברר שישנם מיליארדי אנשים בעלי סדר יום אחר, שיש לנו עולם מגוון. עולם עם קטלונים ועם סקוטים, עם וולונים ועם בלגים. עם אנשים שרוצים לשמור על התרבות שלהם ולא רוצים שנסטלה או יוניליוור, או קוקה קולה יאמרו להם מה הם אוהבים.


יום שלישי, 4 בנובמבר 2014

עלייתה ונפילתה של דמוקרטיית השוק החופשי והשתחררותו של המדע מכבלי ההיגיון.



            
או הייק ופופר משחררים את העולם לעבדות בזמן שהמדע חומק מידיהם.

בשנות ה- 40 של המאה הקודמת הפילוסופים קרל פופר ופרידריך פון האייק הציעו חברה שאיננה נתונה לשליטתם של רודנים. חברה פתוחה בעלת יכולת השתנות מבוססת על ציבור אינדיווידואליסטי וכלכלת שוק חופשי. באותו זמן טען פופר כי יש הבדל מוחלט בין מדע לכל  דבר אחר[1], ופון האייק טען כי רק התיאוריה הכלכלית שלו עומדת בפרמטרים המדעיים הנ"ל ולכן היא עדיפה על כל תיאוריה כלכלית אחרת. בשבעים השנים שעברו מאז הפכו שתי התיאוריות שלהם לחוכמה המקובלת ולאחר מכן התרסקו. מדע הכלכלה התברר כחסר יכולת הסבר מינימלית וכולם יודעים כי אובייקטיבי נהרג במפץ הגדול[2] (או כל תיאוריה מדעית מקובלת אחרת), עכשיו ההבדל בין מדע למה שאינו מדע תלוי בעיני המתבונן.
חלק ראשון ובו יסופר על זוג חברים
קרל פופר חווה את המשבר הכי גדול בתולדות המין האנושי, את מלחמת העולם השניה. מלחמה שהייתה למעשה הקיר בו התנגשו האידאולוגיות הגדולות קומוניזם, אנרכיזם, חברה הומניסטית אוטופית. כמו גם המחשבה המודרנית: 'גורלו של האדם נמצא בידיו'. בספרו "החברה הפתוחה ואויביה" הוא מדבר על כך שההיסטוריה תלויה בנקודת המבט של החוקר, אין בה אמת אובייקטיבית ושכל כולה עיסוק בתולדות הכוח בחברה האנושית. הוא טוען בעד חברות אינדיווידואליסטיות בהן יש שלטון חלש וניתן לשינויים, שילטון שאיננו מנסה להגשים מטרה "קדושה" תוך רמיסת האזרחים. פרידריך פון האייק וינאי כמו פופר ועמית לחשיבתו, ראה את החברה החופשית כמטרה אליה מובילה רק דרך אחת והיא כלכלת שוק חופשי – ניאו ליברלית. כמו פופר גם האייק מצא הבדל מובהק בין מדע למטפיזיקה, האייק חשב שכל כלכלן שתומך בתיאוריה המבוססת שלו הוא מדען ומי שלא, פשוט טועה. האייק טען שישנה דואליות של השוק, אין אפשרות לנהל את הכלכלה מפני שעצם העובדה שהשלטון פועל בכדי לפתור בעיה משנה את התנאים וכך הפתרון כבר לא מתאים. יש לראות את השוק כמערכת טבעית יוצרת מציאות שכל התערבות תבונית שוברת אותה ומקטינה את יעילותה. ניתן להמשיל את זה לנסיון לתפוס כדור צמר טעון חשמלית בעזרת כפפה טעונה חשמלית, כאשר אני שולח את היד לתפוס את הכדור במסלול בו הוא נע, הוא מושפע מהכפפה משנה את המסלול ואני תופס אויר ריק. במקום שהכדור ינוע במסלול הקצר והנכון מסלולו משתבש וכך הוא לא מגיע אל מטרתו. האייק ראה בניהול כלכלה סוג של דיקטטורה “Economic control is not merely control of a sector of human life which can be separated from the rest,” he wrote, “it is the control of the means for all our ends. הוא ביסס את המסקנות שלו על תצפיות תוך שאיפה להפוך את כל המשתנים בתחום הכלכלה למשתנים מדידים, כי אם זה לא מדיד לא ניתן לבסס תזה מדעית[3]. המניע הכי חזק של שניהם היה המאבק בשלטון הנאציונל-סוציאליסטי והרצון להציב אלטרנטיבה ברורה לקטגוריות שקידם: שלטון רודני מובהק, מדיניות חברתית סוציאליסטית ורומנטיקה מיסטית. ומכאן ההצעה שלהם: בתחום המדיני כלכלי חופש חסר מסגרת עם שלטון חלש ובתחום המדעי כסתירה לרומנטיקה קריטריונים ברורים לאישוש תאוריה מדעית והבחנה חד משמעית בינה לבין פסאודו מדע / מטפיזיקה.
חלק שני ובו יסופר על החברים ורוח הזמן
בשנות ה- 40 לא היה קונה לרעיון החברה הפתוחה והשוק החופשי, חוויות המשבר הכלכלי של 1929 והמלחמה, גרמו למנהיגי העולם לבחור באופציה של כלכלה מנוהלת שתבטיח פערים נמוכים וצמצום מתחים חברתיים בתוך ובין מדינות. הם בחרו ברעיונות של ג'.מ. קיינס שביסס את התאוריה הכלכלית שלו בלי להזדקק לפרמטרים מדעיים מדויקים, משפטים ארוכים, והעדיף הומור על פני מודלים מתמטיים. בתחום המדעי והחברתי הייתה דעתם מקובלת יותר, הריאליזם התבסס עם עבודות פורצות דרך בתחומי הביולוגיה הכימיה ובעיקר הפיסיקה. האמונה ביכולת האדם לקבוע את עתידו קיבלה מכת מוות במלחמה אבל זה היה מוות מושהה. מוות שיתגשם רק 25 שנים מאוחר יותר כאשר ישתלב עם ההצלחה הכי גדולה של רוח האדם, מהפכת שנות ה- 60. בשנות השבעים אירעה מהפכה כפולה. מבחינה מדעית, הריאליזם פינה מקום למיסטיקה ומבחינה כלכלית הכלכלה המנוהלת/תבונית נזרקה לאשפה. פון האייק שנטש בשנות ה-50 את עיסוקו בכלכלה בשל חוסר עניין עולמי ברעיונותיו, חזר למרכז הזרם והפך מרואיין מבוקש. תלמידיו באסכולת שיקגו הצטרפו למהפכה הצ'יליאנית וכוננו משטר פאשיסטי עם כלכלת שוק. רעיונותיו של פופר בדבר הבדל מובהק בין מדע למטפיזיקה פינו מקום לעידן החדש, עידן שהעדיף להסתכל על העולם דרך מסקלין במקום בינוֹקוּלר.
חלק שלישי ובו יסופר על הרעיונות שנשארו בחיים והיכן הם היום.
בשנות ה- 80 ההשקפה כי מדע הוא תופעה מאובחנת היטב, נחלשה אבל הייתה עדיין הזרם המרכזי במרכזי הכוח. כלכלת השוק החופשי שקמה מאפרה בשנות ה- 70 ידעה הרבה תלאות בשנים אלו, בפרפרזה על דבריו של ג'ון ווין ניתן לומר כי הכלכלה "נשענה לה בצד מתבוננת בשוק המתנחשל בעוצמה עד שנרגע ובחר בגלים בינוניים שניתן להלך עליהם בבטחה יחסית..." מאורעות השוק היו כל כך שונים מהמצופה שהאייק ושותפיו לדעה בחרו שמות חדשים לתופעות שלא יכלו להסביר סטגפלציה[4], היא הידועה שביניהם. לשמחתו ושמחת רעיו לפרדיגמה, בסוף שנות ה- 80 התפגרה הדיקטטורה הסובייטית, הם חגגו וראו בזה הוכחה לכישלון שיטה כלכלית אלטרנטיבית[5].  האייק ופופר זכו לראות את תקופת האופוריה של השוק שהגיעה בתחילת שנות ה- 90, היו כאלו שחשבו שזה קץ ההיסטוריה והיו שחשבו שהעולם שטוח[6]. בשיא הזה נפטרו שני החברים והלכו לטעום מבשר שור הבר. עולם הכלכלה המשיך לנוע וכמו בכל חוויה דו קוטבית ב-2008 התנפץ על סלעי המציאות[7]. היום הולכת ומתגבשת תפיסה כלכלית שונה, תפיסה שאומרת כי הסכנה הגדולה לחברה החופשית היא כלכלת שוק. התפיסה החברתית נמצאת באופן חריג ללא פרדיגמה שלטת ואפשר לראות אמפריציסט לוגי רוקד עם קוראת בקלפים. התפיסה המדעית המובחנת שנחלשה מאוד עם התאוריה של תומס קון נמצאת בשפל וניתן למצוא בקלות ביולוג שמאמין בפרפטום-מובילה. אין ספק ששני החברים נהגו נכון כשפרשו בשיא עם חיוך מנצחים על השפתיים.
סיכום
אנחנו רואים פה מהפכות כפולות כאשר פרדיגמה מתה (שוק חופשי) מתעוררת תוך 30 שנים, תופסת את מרכז הבימה למשך 15 שנים אחר כך ומתפגרת מחדש בחלוף 15 שנים נוספות. באותו זמן תאוריה אחרת, המדעית, הולכת ונחלשת (כאשר פרדיגמה חברתית אזוטרית הולכת ומתחזקת) ובשנות השישים התיאוריה הכלכלית והתאוריה המדעית נפגשות באמצע ומכאן הן מחליפות כיוון (סימן) +\-, התיאוריה הכלכלית כבר יותר חזקה מהתיאוריה המדעית והן הולכות ומתרחקות זה מזו עד תחילת המשברים הכלכליים של שנות ה- 2000 בהן התיאוריה הכלכלית מתרסקת ומצטרפת לחברתה המדעית בשולי הזרם המרכזי. מי שעוקב אחרי גידול ילדים יודע שהם גדלים בבום לא באופן לינארי, מי שמדבר עם אנשים מבוגרים יודע שגם הנסיגה באה בבום, אין כאן מהלך רציף. "על פי מדעי הטבע, האדם כלול בטבע, אם כלול האדם בטבע כלולים כל מעשיו" ולכן לפי שגם פרדיגמות מדעיות הן מעשה האדם ולפי שהטבע הוא בלתי צפוי כך גם החלפה של פרדיגמות מדעיות היא בלתי צפויה, בלתי רציפה ולפיכך מהפכנית.
היו פעם שני חברים שחשבו שהכול צריך להיות רציונלי (במובן של שפת יום יום) חוץ מאשר ההתנהגות החומרית של בני האדם, איך זה קרה ששני אנשים אינטליגנטיים ומשכילים חושבים בצורה פרדוקסלית? זה קרה משום שהם ראו דברים מזעזעים. היה זמן שהאופנה בעולם הייתה הסכמה עם חלק אחד של דבריהם, והיה זמן שהייתה הסכמה עם חלק אחר, ועכשיו אין בכלל הסכמה, וכך יהיה עד המהפך הבא.



[1] הוא וחבריו לקבוצת הממעגל הוינאי קבע גבולות ברורים בין מדע למטפיזיקה ופסל כול רעיון בלתי מבוסס מדעית.
[2] כלומר עכשיו אובייקטיבי איננו והכל סובייקטיבי, אין אמת אחת ואין צודק ונכון.
[3] מדעי כפי שהיה מקובל על פופר והאייק כלומר מוכח אמפירית וניתן תאורתית  להפרכה.
[4] על פי התאוריה המקובלת השוק נע במחזורי עסקים, כאשר הוא עולה, עולה האינפלציה ויורדת האבטלה וכאשר הוא יורד, עולה האבטלה ויורדת האינפלציה – סטגפלציה הוא מצב של אבטלה ביחד עם ירידה בשוק.
[5] ישנם כמה אנשים מאוד אינטליגנטיים שחשבו כך משום שאינטליגנציה שלא משתמשים בה כמו מטריה סגורה בגשם לא יכולה להועיל.
[6] ספריהם של פרנסיס פוקוימה ותום פרידמן.
[7] החומר הכי חזק ביקום.