יום רביעי, 29 באפריל 2009

על החיים

החיים כמו בחורות

את/ה יכול לבחור מה את/ה רואה

אפשר לראות רק את היפות

אפשר לראות רק את המכוערות

אפשר לראות את כולן

אני שהראיה שלי לא משהו

לא יכול להרשות לעצמי ביזבוז

אני רואה רק את היפות

חג שמח

יום חמישי, 16 באפריל 2009

תקציץ 2009

*פורסם לראשונה בעבודה שחורה


הקבוצות עדיין לא עלו לכר הדשא, עדיין לא הסתדרו זו מול זו.

הקהל (זה אנחנו) עדיין לא גילה מי? באיזה צד? והמשחק כבר הוכרע.

אני מדבר כמובן על הקרב על תקציב 2009.

משמעות הדחייה של התחלת תקציב 2009 ליולי, היא קיצוץ רוחבי עומקי ותלת שלבי.

אין לי כל דרך להעריך מה גודל הקיצוץ אבל אני אעלה כאן חלק מהנקודות.

נניח שהתקציב היה צריך לגדול ב- 4%, אזי דחיה בחצי שנה והמשך התנהלות ע"פ תקציב 2008 היא קיצוץ של 2%.

בתקציב ישנם סעיפים מתמשכים אלו נפגעים מעט מהעובדה שהם נשארים ברמת 2008 אבל מה קורה עם פרוייקטים שהסתיימו?

נניח כביש, כתת בית ספר, מחלקה בבית חולים, תחנת רכבת במקום הסעיף הזה היה צריך לבוא סעיף חדש באותו תחום,מה יקרה לסעיפים כאלו? נניח הרחבת/שיפוץ בית ספר, אם הסעיף התקבל בינואר יש זמן לתכנן/לפרסם מכרז לביצוע, כך בחופשת יולי אוגוסט אפשר לעשות. אבל אם רק ביולי אולי יאושר התקציב? או נאמר תיקצוב ניסוי לחיסכון בהשקיית גידולים בחקלאות, התקציב יאושר בסוף עונת הגידול כלומר הפסדנו שנה שלמה. ואם כבר מדברים על חופשת יולי אוגוסט, זאת גם הפגרה של הכנסת וחלק גדול ממשרדי הממשלה. אתם מתארים לעצמכם איך יתנהלו דיוני התקציב כאשר השרים הח"כים והפקידים בחופש?

ואם כבר אישרו את התקציב הרי צריך גם לתכנן (כמה חודשים או יותר) ולהוציא מכרז (חודש לפחות) ולהחליט מי זכה בו (שבועיים כולל חוו"ד משפטית) ואופס הלכה כל השנה.

אז מה עומק הקיצוץ של תקציב 2009? אתם מוזמנים לזרוק מספרים, את התשובה תצליח אולי לגלות איזה עבודה סמינריונית שתתבצע בעוד הרבה שנים.

העולם כולו עוסק בשאלה איך להתמודד עם המשבר, השוק חופשיסטים אומרים: תנו לאוליגרכים ליפול, אבל תעזרו למשק.

הסוציאליסטים אומרים: תחזירו לציבור את נכסיו- תלאימו. הדרך שלישיסטים אומרים: נציל גם את שוק הפיננסים וגם את התעסוקה.

וכולם אומרים נגדיל את התקציב כולם כולם בכל העולם חוץ מאשר בישראל, כאן הסכין ממשיכה לקצץ.

אין דיון על כמה או למה

אין דיון על מה נכון או מה טוב

אין דיון על יעיל או עתיד קרוב

רק לקצץ כי זה האינסטינקט

זה ההרגל כך לימדונו

רק לחתוך כי כך אנחנו רגילים.

וכך אמר פבלוב.