יום ראשון, 29 באוקטובר 2006

פגישה שכזאת


עם הגשמים הראשונים של העונה עולה ליכלוך הקיץ מתוך חריצי האספלט ומייצר שיכבת החלקה עם מקדם חיכוך אפס. בכביש גדות - גונן משפיעים גם שטחי חקלאות ואתרי תיירות משני צידי הכביש. החקלאים והמטיילים יוצאים מהשטח ומשאירים בוץ וחצץ על פני האספלט. גשם ראשון מספיק חזק כמו השנה, וגם חלק מהחיזר'ה שנמצא בדרך כלל בשולי הכביש עובר למרכזו. על פני התערובת הזאת שבתי לביתי רכוב על אופנועי הנאמן בערב גשום אחד. הנסיבות אילצו ואני נסעתי לאיטי בלי השכבות בסיבובים. הטיפות על שקף הקסדה מפזרות את פנסי המכוניות ממול כמו היו אלא יהלומים והראות ממש לא משהו.

בצד ימין של הכביש לפני הפניה לנוטרה עמד לו חזיר בר בוגר, זוג שיניים בולטות מלסתו והסתכל עלי. הסתכלתי עליו בחזרה האטתי בזהירות (כדי לא להחליק) וצפרתי לו בעליזות. החזיר לא היסס לרגע ופרץ לכביש. האטתי עם ה-ABS הטיבעי שלי, אבל הפגישה הייתה בלתי נמנעת. גלגל האופנוע פגש בצוואר החזיר מוציא אותי ואת האופנוע בריקוד זיגזג שכזה. החזיר גם הוא הושפע מהמפגש. עכשיו היינו שנינו דוהרים קדימה. הוא נשען על האופנוע ועל רגלי הימנית תוך נסיון להטות אותנו שמאלה ואני  כנקמה (ומפחד ירידה לתעלה שבצד שמאל) מטה את הכידון ימינה. אחרי מספר שניות וכמאה מטר של דהרה משותפת, החליט החזיר לחזור בו ושבר ימינה (אולי ראה שם את איווט ליברמן) משאיר אותי סוליקו כמו שאני אוהב. עצרתי לבקרת נזקים על שולי הכביש. באופנועים ישנים אין אורות מצוקה. השארתי את הוינקר דולק בתקווה שאיזו מכונית לא תחליט לגמור את שהחזיר התחיל.
הנזק העיקרי - מזוודה בצד ימין נפתחה תוך פיזור תכולתה על פני האספלט. המכסה התעוות, ישרתי אותו כמיטב יכולתי. סגרתי אותה וחזרתי ברכיבה צפונה לאזור המפגש. מגפיים, תיק ציוד וכפפות קיץ נאספו חזרה. עוד סיבוב באור אחרון לוודא שהכל חזר למזוודה. מכאן הבייתה הנסיעה הייתה אפילו יותר איטית בין 60 ל-80 קמ"ש. הכביש המבריק בולע את הקו הצהוב (לוא רק היה כאן "אספלט שקט" כמו באירופה). המכוניות המסנוורות, הגשם הכבד  וגם זכרון הפגישה. כולם חוברים להם ומעכבים את סיבוב ידית החיפזון.