יום שבת, 21 בפברואר 2009

ישראל מתייבשת



-->
הכמות הקטנה במיכל הדחה דו כמותי היא 4 ליטר, צאו וחשבו כמה תחסכו אם תשתינו על דשא או עץ (15 מ"ק לאדם לשנה).

איסלנד למשל



-->

כשהויקינגים הקדמונים הגיעו לאיסלנד לפני בערך 1100 שנים, הם חשבו שהגיעו לגן עדן (המושגים של הויקינגים על גן עדן שונים משלנו לפחות בנוגע לטמפרטורה הרצויה).
הים והנחלים סיפקו שפע של דגה, פירות ים ועופות ים. שפע חיות שלא הכירו בני אדם והיה קל מאוד לצוד אותם. על החופים היו מושבות של כלבי ים וניבתנים (יונק ימי שנכחד). שפלת החוף הייתה מכוסה יער והרמות הנמוכות לרגלי הקרחונים היו כרי מרעה עשירים.
הם הגיעו לאי עם חיות המשק להם הורגלו בנורבגיה וסקוטלנד, כבשים, פרות, חזירים, עיזים וסוסים.
המתיישבים החדשים חשבו שאדמת איסלנד וצימחייתה מתנהגות כמו בנורבגיה, הם לא העלו בדעתם שכרי המרעה מתחדשים רק אחרי שנים והיערות צריכים מאות שנים כדי להשתקם מכריתה.
הם לא ידעו שאדמת האי כל כך קלה, שהרוח והגשם נושאים אותה כשהיא נחשפת.
תוך מספר שנים מועט חוסלו חלק ניכר מעופות הים, הניבתנים וחלק מכלבי הים.
העשב על הרמות הנמוכות שנאכל ע"י הבהמות לא התחדש והרוח סחפה את האדמה.
המתיישבים הראשונים נהגו לשרוף חלקות יער בכדי שיגדל מרעה. אבל המרעה שרד רק זמן קצר לפני שהגשמים המרובים חרצו את הקרקע וסחפו את האדמה.
הם התרבו והפעילו לחץ גובר על אדמת האי, והלחץ הזה הקטין את התנובה החקלאית. בתוך כמאה שנים נעלמו היערות ורוב כרי המרעה, התושבים התקיימו יותר ויותר על דיג. עכשיו הבינו שהדרך היחידה לשרוד מבלי להפוך את האי למדבר קפוא היא שתוף פעולה. האיסלנדים הקדומים היו חברה מעמדית עם פיאודלים עשירים, צמיתים, ואיכרים קטנים. בכדי ליצור שיתוף פעולה היו צריכים ליצור מנגנון חלוקה שיוויוני של משאבים.
מנגנון שיווסת את המרעה ויקבע מתי ואיפה מותר לכל אחד לצאת לשדות, ומה מותר לעשות בהם.
החברה האיסלנדית פיתחה מנגנוני שיתוף פעולה וזהירות מסיכונים.
עם הזמן נוצרה באי סולידריות חברתית שהפכה אותו לדמוקרטיה שיוויונית ומדינת רווחה.
לאורך המאה ה-20 התבססה כלכלת איסלנד בעיקר על דיג, חלוקת המשאבים הבטיחה עושר לכל אזרח. משנות ה-60 האי היה אחת החברות העשירות והמצליחות בעולם.
בסוף שנת 2007 הייתה איסלנד באחד משלושת המקומות הראשונים בעולם ע"פ מדדי איכות חיים של האו"מ.
תהליכים נאו-ליברליים שהתפתחו בכלכלת העולם המערבי, בשנות ה-70 של המאה הקודמת החלו לחלחל לאי. בשנות ה-90 נעשו מהלכי הפרטה והסרת "חסמים בירוקרטייים" (דה-רגולציה), בשנת 2000 ההפרטה הגיעה לשיא כאשר הבנקים הופרטו.
מספרם של כל תושבי האי הוא בגודל של עיר רגילה, מעט יותר מ-300 אלף.
האיסלנדים נסחפו עם האופנה העולמית לתוך הרולטה של ה"שוק החופשי".
החל משנות ה-90 המערכת הפיננסית האיסלנדית תרמה כרבע מהצמיחה הכלכלית של המדינה. המערכת הזאת הציעה לאזרחים אירופים ריבית גבוהה על חסכונותיהם, עם חסכונות אלו מינפה השקעות עצומות, גדולות בהרבה מכל הכלכלה האיסלנדית.
עם תחילת המשבר הכלכלי העולמי לפני שנה, התעוררו הכרישים הפיננסיים העולמיים והחלו להמר על הבנקים האיסלנדים* (למכור חוזים עתידיים על מניות הבנקים בזול).
אומנם הבנקים האיסלנדים היו יציבים, אבל הרווח הצפוי מנפילה שלהם היה גדול.
ההימורים הצליחו, תוך פחות משנה קרסו הבנקים העיקריים של איסלנד והממשלה נאלצה להלאים אותם.
הבעיה של איסלנד (כמו שקורה לפעמים) היא הגודל, מדובר בהרבה כסף, יותר ממחיר האי כולו.
מדינת איסלנד שהצליחה לעבור אלף שנים של משברים אקולוגיים חריפים, תקופת קרח, והתמודדות עם קשיים חברתיים, ניצבת מול אפשרות של חידלון.
האיסלנדים לא השתמשו הפעם בשיעור ההיסטורי שלימד אותם האי שלהם. הם נתנו לרוחות השוק החופשי לסחוף אותם הרחק מגן העדן הקריר שלהם.
עכשיו הם נמצאים בהשרדות אמיתית, לא בריאליטי.
* ע"פ נתוני האקונומיסט, בשנת 2008 97% מהכסף במחזור העולמי היה כסף לא אמיתי, הוא היה סחר של מוסדות פיננסיים בניירות שייצגו הימורים (על מחירי סחורות, מניות, אג"ח ועוד).
מקורות:
ג'ארד דיימונד – התמוטטות, הארץ, גרדיין, גלובס, ויקיפדיה,אקונומיסט,פול קרוגמן - ני"ט.

יום ראשון, 8 בפברואר 2009

פוגרום עזה

-->

קובץ שאלות מטרידות


למה ואיך התדרדרה מדינת ישראל לפוגרום עזה?
מאיפה נובע חוסר המוסר הישראלי האם הוא ייחודי לנו? בהיסטוריה האנושית לא חסרה אכזריות, עמים רבים נקטו בה כלפי שכניהם ואויביהם.
גם העובדה שהישראלים מתייחסים לערבים כאל תת-אדם איננה חדשה, כך התייחסו לשחורים באפריקה ובארה"ב.
כך התייחסו ליהודים לאורך דורות באירופה, עד לשיא הגדול של השואה.

האם מדובר באלפיים שנים של פוגרומים בהם הועשר מאגר הגנים היהודי בגנים של פוגרומצ'יקים? יכול להיות, אבל ידועים מקרים דומים בעולם, דורות של סודנים שטובחים בדרפורים לא היו מטרה לפוגרומים באירופה. מצד שני לאור העובדה שהתופעה נפוצה בקרב המין האנושי, ייתכן שיש ייתרון גנטי לעמים המבצעים. אחד ההבדלים הבולטים ביננו לבין פוגרומיסטים אחרים הוא מיעוט מקרי האונס. אולי זה נובע מתחושת העליונות הישראלית.

האם תחושת הקורבן האולטימטיבי, זה ששרד את הפוגרומים והשואה, נותנת לנו אישור לעשות באחרים את שעשו בנו?
האם כמו שילד מוכה הופך לאב מכה כך גם אנחנו, עם מוכה שהופך לעם מכה באכזריות חסרת כל רסן שהוא? אולי זאת התבנית בתוכה גדל העם היהודי, אבל תופעות של אכזריות יהודית כמו שאנחנו חווים בישראל, לא מוכרות בגולה היהודית. אולי ההתנהגות הזאת התפתחה פשוט מפני שאנחנו יכולים? מול הסורים המצרים והלבנונים פשוט לא יכולנו להתנהג כך.

האם התגובה המופרזת שלנו בעזה קשורה לכהונתו של אהוד ברק כשר ביטחון? כשברק היה שר ביטחון בפעם הקודמת, הוא השתמש לראשונה בתולדות הסכסוך עם הפלשתינאים במטוסי קרב – הפצצה מודרניים, נגד אזרחים F-16 מול קלאצ'ניקוב.פצצות של טון ויותר פירקו מבנים בלב ערים צפופות ללא כל התיחסות לפגיעה באזרחים.
כבר לפני 8 שנים ראינו תגובה חסרת פרופורציה ומוסר, האם שר ביטחון אחר היה נוהג כמוהו?
האם מדובר בתסכול פשוט? כזה שנובע מחוסר יכולת לפתור סיכסוכים בצורה בלתי אלימה.
תסכול שדוחף אותנו לתגובות בלתי פרופורציונליות בכל פעם שכבודנו האתני נפגע.
או שאולי התסכול מהעובדה שלמרות האמצעים, המצור, השליטה הטוטלית בשטח, כמות המשת"פים,
אמצעי הלחימה המודרניים עדיין הפלשתינאים לא נכנעים.
כמו איזה גוליית שמסלים את אמצעי הענישה ומחכה שהדויד שמולו יגיד, נכנע.
אבל הכניעה לא באה וגוליית מכה יותר חזק ויותר חזק....
או אולי זה התיסכול של דויד סאמנר שמתחיל בחיפוש פשרה ונגמר בטבח נוראי ממטבחו של פקינפה.