יום רביעי, 18 ביולי 2007

לוא רק הייתה לנו ממשלה שלנו

סיבוב פרסה

סיפור פנטסטי

במאי 2007 ועדת חקירה ממשלתית בדקה ופרסמה דו"ח ביניים על התנהלות הממשל הישראלי במלחמה שהייתה קיץ קודם (לבנון 2006).

בדו"ח ניתן היה לראות שורת כשלים אופיינית לישראל.

רוב הציבור קיבל את הדו"ח באדישות. 100 אלף איש שהתכנסו בכיכר ודרשו שהממשלה תתפטר התפזרו מבלי להשאיר רושם. העיתונות ניסתה להפיח בסיפור קצת רוח, אבל משלא נראה כל שינוי בנתוני המכירות נטשה אותו ועברה לנושאים אחרים.

שר אחד (שר הבריאות) החליט משום מה שעבודת הועדה ראויה לחיקוי (אולי בגלל גילו המופלג ושמיעתו הלקויה, נוצר אצלו רושם שהממשלה שבעת רצון מעבודת הועדה). השר החליט להקים ועדת חקירה בראשות שופט, שתבדוק את התנהלות משרדו בשנים שחלפו ותציע פתרונות. דו"ח מקדמי שקיבל פרסום שלושה חודשים מאוחר יותר גילה ממצאים מחרידים. הסתבר כי קיצוצי תקציב לאורך שנים הביאו את תשתית הבריאות הישראלית לרמה של עולם שלישי (מיעוט מיטות בבתי חולים, צפיפות, ומחסור כרוני בכוח אדם גרמו להתפרצויות קדם מגפתיות). הפגיעה בשירותי רפואה מונעת*, רפואה פרטית, הוצאה פרטית גדלה על בריאות, הגדילו את סך כל ההוצאה הלאומית על בריאות והקטינו את התמורה.

מחברי הדו"ח המליצו: לעצור את תהליכי ההפרטה והייקור של שירותי הבריאות, להגדיל את תקציב הבינוי פי שלושה בתוך שנה, להרחיב את חוק ביטוח הבריאות ולבטל ביטוחים "משלימים" שהוצעו ע"י קופות החולים. הפופולאריות של שר הבריאות הגיעה לשיאים (זכה אפילו באות השכן המצטיין שחולק ע"י האגודה לתרבות הדיור).

השר לאיכות הסביבה הצטרף מייד לעגלת החקירות, הסיכוי לכותרת וגעגועים לתפקידו הקודם (השר היה בעברו איש שב"כ - חובב חקירות - אדיש לסביבה). הועדה שמינה גילתה זיהומי מים אויר וקרקע ברמה לא מתקבלת על הדעת. היא הראתה כי המשרד לא השכיל לנצל אפילו את תקציבו הזעיר. הועדה המליצה: להקים מספר רשויות ממשלתיות: רשות ביוב ארצית, רשות ארצית לטיפול בכל סוגי הפסולת המוצקה, רשות חדשה לנושאי איכות האוויר, והקמה מחדש של נציבות המים. הועדה מסרה נתונים על פיהם המשך ההפרטה של הספקת המים תביא לייקור המים ב- 100% ואף יותר.

למקטרגים שטענו כי זאת טעות להגדיל את מצבת העובדים הממשלתית ולהעביר נושאים רבים מהמגזר הפרטי לציבורי. אמרה הועדה: "אין ספק שמבחינה כספית המגזר הפרטי יודע להרוויח יותר מהמגזר הציבורי אבל – איכות הסביבה בישראל היא שאלה של חיים (בדומה לרמת המוכנות הצבאית)." "הוועדה הזאת הוקמה בדיוק משום שהמגזר הפרטי לא הצליח לשמור על איכות הסביבה." "טיפול המגזר העסקי כשהוא נמדד במונחים של השקעה כספית מול תמורה בנושאי סביבה, הוא כשלון מוחלט."

השר לביטחון פנים התקשה להסתיר את קנאתו כשראה איך עמיתו לשעבר מהשב"כ גורף כותרות, הוא הקים ועדה לבדיקת תפקוד המשטרה והשב"ס.

תוצאות החקירה לא ירדו מכותרות העיתונים במשך שבועות, הסתבר כי צמצום הכוח המשטרתי לאורך השנים הביא לחוסר תפקוד מוחלט. אגף החקירות המשטרתי הפך לאגף ההודאות, פושע שלא מצא לנכון להתוודות על מעשיו הלך הביתה ללא עונש.

אין סוף תיקי חקירה שנפתחו, הכילו דף או שניים, תאור מקרה ואפס תוצאות חקירה.

הועדה המליצה להפריד ביטחון פנים ממשטרה ולהקים משרד חדש לביטחון פנים שיאויש ע"י מתנדבי שירות לאומי. היא קבעה כי יש לשלש את מספר השוטרים ולהתחיל בהקמת מערכת חקירות חדשה.

הועדה מצאה שמחסור בנוהל רישום עברות ברור ומחייב, הביא למחסור בנתוני פשיעה, והנתונים שנאספו אינם מייצגים, ואינם ניתנים לשימוש.

הועדה בדקה את הליכי ההפרטה של השב"ס, לנוכח העובדה כי מדובר במהלך יקר מאוד ובלתי מוסרי, המליצה לבטל את ההתקשרות עם הקבלן שזכה במכרז לבניית בית כלא פרטי (לב לבייב). פרשנים בתקשורת הציעו לאפשר ללבייב להשתמש בשלד המבנה לקניון.

הדו"חות הציבו מראה מול התנהלות הממשלה והציבור התעורר, נוצר מומנטום. הציבור הבין שיש סיכוי לשידוד מערכות. עכשיו כבר יצאו 400 אלף מפגינים לכיכר.

ראש הממשלה הבין כי אין ברירה והחליט גם הוא להקים ועדה שתחקור את תפקוד משרדו.

הועדה גילתה כי במשך הזמן הופרטו אין סוף שירותים, שנחשבים בסיסיים במדינה מודרנית, (לדוגמא: אפילו מערכת ההזעקה בזמן חרום הופרטה).

הועדה המליצה לחסל את תופעת "עובדי הקבלן" ולקבל אותם כעובדים מהמניין.

היא מצאה כי השירות הממשלתי הגיע לרמה שמסכנת את קיום המדינה. היא המליצה לגייס כוחות חדשים לשירות הממשלתי במטרה לספק לאזרחים שירותים ברמה מתאימה למאה ה-21. לצורך גיוס כוח אדם חדש ואיכותי הוחלט על הכפלת השכר בדרגות הנמוכות של השירות הממשלתי.

כיוון שראש הממשלה מילא באותה תקופה גם את מקום שר האוצר, חקרה הועדה גם את המשרד הזה. הועדה גילתה כי פקידי משרד האוצר קבעו לעצמם ולכל יתר המשרדים את סדר היום והמדיניות. הפקידים התעלמו לאורך שנים מהוראות הדרג הנבחר, הם אימצו שיטה של הצגת הצעות מקצועיות חד צדדיות והתעלמו מכל האלטרנטיבות.

הועדה הדגישה את העובדה כי המדיניות הזאת הביאה שליש מילדי המדינה אל מתחת קו העוני.

המלצות הועדה היו חריפות מאוד. בעת הצגת מסקנות הועדה לפני הציבור אמרה יו"ר הועדה, השופטת בדימוס פרוקצ'יה: במקרה של משרד זה אנחנו מוצאים כי אין ברירה אלה לפרק את המשרד עד היסוד. יש לפזר את עובדי המשרד במשרדים אחרים ולהקים אותו מחדש. אנחנו חושבים כי באיוש החדש יש לתת עדיפות לעובדים בעלי משפחות מגיל 40 ומעלה שרואים את עתידם בשירות הממשלתי. רק מיון קפדני ותיקון תקנת צינון של חמש שנים בעת מעבר למגזר הפרטי, יוכלו לחסל את תופעת "הכנת הקן" (כאשר כל מעייני הפקידות במשרד נתונים להעדפת בעלי הון בכדי שיוכלו בעתיד לעבוד אצלם). אני חושבת שהמצב היום הוא על סף "שוחד למפרע" והפרת אמונים. יש כאן תופעה ברורה של שלח לחמך, וצריך לשרש אותה מיד ובדיעבד.

תוך כחצי שנה מונו ועדות לבחינת תפקוד כל משרדי הממשלה. הועדות כמו הילד בבגדי המלך החדשים חשפו לאור השמש את שידע כל הציבור כל הזמן. כמו במקרה ועדת וינוגרד הם לא גילו דבר חדש, רק תפקוד מרושל והזנחה שהקיפו את כל מערכות המדינה.

הועדות הפכו כל כך פופולאריות שנשקלה אפשרות לייבא מחו"ל שופטים, שיעמדו בראשן (ההצעה ירדה מהפרק כשהסתבר ששופטים אירופים יקרים מאוד, והמבטא של שופטים הודים גורם לבלבול).

הלחץ הציבורי להגשמת המלצות הועדות נשא הפעם פרי. תקופת הבניה מחדש נמשכה כמעט שנתיים. בתקופה הזאת נבנתה כל המערכת הממשלתית מחדש.

זה היה נס ישראלי, במקום להחליף ראשי חדלי אישים באחרים מאותו הסוג, הוחלט פשוט לתקן והפעם זה הצליח.

*משרד הבריאות החליט להפריט את האחריות לבריאות ילדי ביה"ס. בראש פנה זה קרה באמצע אפריל וכך קרה שחצי מכתה ב' חוסנה נגד טטנוס וחצי לא, ממש כמו בחלם.

עמית הרפז

יום שני, 16 ביולי 2007

הומניות

חוק הקופאיות

בחודש מאי נכנס לתוקפו חוק הקופאיות. החוק איננו עוסק בקופאיות בלבד הוא עוסק בכלל העובדים במשק הישראלי ובעיקר באלו שיכולים לבצע את עבודתם או חלקה בישיבה. לגבי אלו החוק קובע כי על המעסיק לספק כסא לכל עובד ולאפשר לו לעבוד בישיבה. במקרים בהם אין אפשרות לשבת בזמן העבודה החוק קובע כי יש לספק לעובדים כסאות כדי שיוכלו לנוח בהפסקות. העונש הקבוע בחוק הוא קנס עד 200,000 ₪ והעובד אינו צריך להוכיח שמניעת ישיבה גרמה לו נזק.

מצד אחד מדובר בהישג לעובדים (בישראל כ- 90% עובדים ורק כ- 8% הם מנהלים ועצמאיים), מצד שני עצוב מאוד שהיה צריך לחוקק חוק בכדי לשמור על כבוד אדם בסיסי.

בתהליך חיסול מדינת הרווחה בישראל והפניה לכיוון הקפיטליסטי, נשכחו כמה כללי התנהגות מובנים מאליהם ונעלם לחלוטין המוסר. איזה טיפש אחד מארצות הים החליט ללא בדיקה, כי עבודה בעמידה יותר יעילה. מכיוון ששיקולי מוסר אפסו מהארץ, החליטו יותר ויותר מעסיקים לוותר על כסאות לעובדים. התהליך תפס תנופה והיום אלפי מקומות עבודה מכריחים את עובדיהם לעמוד במשך כל יום העבודה. התופעה החמירה עד כדי כך שלא נותר אלה לערב את הכנסת וכך בא החוק לעולם.

תחת הסיסמה "חברה המכבדת את האדם, היא חברה טובה יותר" , יצאו פעילי הנוער העובד והלומד, החוג החברתי כלכלי, צעירי מפלגת העבודה, צעירי הליכוד, אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, המרכז לפלורליזם יהודי, במעגלי צדק, מעגל תנועות הנוער, השומר הצעיר, אירו תל-אביב, המחנות העולים, ההסתדרות בנגב, האוניברסיטה העברית, ההסתדרות מרחב רחובות, בינה, לחלק דפי הסבר על החוק ברחבי הארץ. בראש-פנה ביקרה קבוצת מדריכים בוגרים של הנוער העובד, הביקור העלה כי יש חנויות שאינן מקיימות את החוק. במספר מקרים נרשמו גם התבטאויות מכוערות של מנהלים.

.

בתנ"ך ישנן התייחסויות לחיות המשק, הוא אומר באופן כללי כי יש להתייחס אליהן בכבוד. יש לאפשר להן ליהנות מפרי עמלן (לא תחסום שור בדישו) לתת להן לנוח בימי המנוחה ועוד.

בישראל 2007 יש מעסיקים שאינם נותנים אפילו את היחס המינימאלי הזה לעובדיהם.

אישית החלטתי להפסיק לקנות בכל חנות שאינה מאפשר לעובדיה לשבת, אומנם זה גרם לי להחליף חנות ולפעמים אפילו לצאת מראש-פנה אבל התמורה – לנהוג על פי הצדק, שווה יותר.

אני מציע לכם לעשות כך, יש כאן ובאזור הקרוב מעסיקים שיודעים לכבד אחרים ומגיע להם שנקנה אצלם.

לפניות/ תלונות על אי כיבוד החוק אפשר לשלוח פקס ל- 03-5125157 או בדואר אלקטרוני right2sit@gmail.com

נשארו לי כמה דפי הסבר על החוק ואשמח לחלק אותם לכל מי שרוצה.

עמית הרפז

נתונים כדאי לבדוק

מספרים פורחים
שנות האלפיים בשיח הציבורי מתאפיינות בשימת דגש על כלכלה, אפילו אחרי המלחמה של השנה שעברה היה הנושא הכלכלי בראש החדשות, וזאת מבלי להזכיר שגם בתקופת המלחמה כיכבו דיווחים מהבורסה ואפילו הרמטכ"ל מצא זמן לעסוק בה.
בשבועות האחרונים מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתוני סיכום לשנת 2006, וזה נראה לי זמן טוב לסיכום ביניים והשוואות עם העבר.
השנים 2000 עד 2007 היו שנים מלאות שינויים, מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם המערבי נכנס להאטה כלכלית, סכנות הטרור העולמי התגברו. בישראל עברנו אינטיפדה ומלחמה בלבנון.
התוצר הישראלי לנפש שהיה בשנת 2000 84 אלף ש"ח נפגע, התאושש, וב-2006 הסתכם בלמעלה מ – 88 אלף ש"ח.
רוב הפרשנים הכלכליים תומכים במדיניות שהביאה אותנו עד הלום. הם מציינים לטובה את הקטנת תקציב המדינה והמעורבות הממשלתית במשק, הם דורשים המשך הפרטה וקיצוצים בתקציב. הם מתגאים ביציבות המשק הישראלי ומהללים את ההשקעות שבאות ממקורות זרים ובעיקר מחברות בין לאומיות. הם מזהירים שיש להמשיך במדיניות הנוכחית אחרת יעזבו אותנו המשקיעים הזרים ומי יודע מה יקרה.
תקופה דומה לשנות האלפיים מצאתי בשנות השבעים 1970 עד 1977, גם השנים האלו התאפיינו בחוסר יציבות עולמי, באירופה ויפן קמו לא מעט קבוצות טרור מקומיות (הבריגדות האדומות-איטליה, באדר מיינהוף- גרמניה, אש"ף במזרח התיכון ועוד ועוד), מחיר הנפט עלה במהירות מסחררת, העולם נכנס להאטה כלכלית. בישראל עברנו את מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור. הפרשנים הכלכליים של התקופה היו הרבה פחות אופטימיים מהפרשנים היום. הייתה דאגה גדולה מהיציבות הכלכלית של ישראל.
המשק הישראלי סבל, אבל הוכיח חוסן. התוצר לנפש צמח בין 1970 ל 1977 ב – 22%, הרבה יותר מצמיחת התוצר בשנות אלפיים (5.6% 2000-2007).
בניגוד לדעה המקובלת בקרב הפרשנים, מסתבר שהכלכלה הישנה ההיא של תכנון ומעורבות ממשלתית (והבירוקרטיה שאוהבים לשנוא), יעילה פי ארבע מהכלכלה הנוהגת היום.
מסתבר שבעבר הצלחנו להיטיב את מצבנו גם מבלי שהתפלשנו לרגלי האוליגרכיה העולמית ומבלי שחיכינו לפירורים משולחנם וציונים מחברות לדרוג אשראי.
בשנים ההן עדיין לא היה נהוג לומר "ראשית יש לדאוג לכלכלה פורחת ורק אחרי זה לדאוג לחלשים", אלה היו שנים של חקיקה חברתית מסיבית. הכלכלנים בתקופה ההיא טענו שצריך תעסוקה מלאה בכדי לשמור על חוסנה של החברה הישראלית. ישראל של הימים ההם לא הכירה אבטלה כרונית, כזאת שאנחנו סובלים ממנה היום.
אז אם באיזה יום שישי מול הטלויזיה, בין גרעין לפיסטוק, יגיד לכם מישהו: המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל היא ורק היא מחזיקה אותנו צפים על פני מים סוערים, אמרו לו: נכון, עם מדיניות אחרת כבר מזמן היינו בחוף מבטחים.