יום שני, 17 בדצמבר 2001

החטא ועונשו

-->
דצמבר 2001

ארה"ב בימיו של רונלד רייגן כנשיא הייתה מקום מענין ומפחיד. ביציאה מהטרמינל בשדה התעופה קנדי, עמד שוטר, יד אחת על קת האקדח והעיניים סוקרות בדריכות את המכוניות העוברות. השוטר לא פחד מטרור איסלמי קיצוני, הוא פחד מפושעים רגילים. רחובות ניו-יורק וערים אחרות בארה"ב שידרו אלימות. קירות בטון, אוטובוסים ורכבות היו מכוסים גרפיטי שחור, ציורים של כעס ומילים של שנאה. השוטרים שפגשתי לאורכה ורוחבה של ארה"ב היו אדיבים ומפוחדים. הטרור הפנימי האמריקאי רשם שיאים חדשים, נסעתי על כבישים רחבים במכונית אמריקאית גדולה וחשבתי: אם השוטרים ישבתו שבועיים, לא ישאר בכל הארץ הגדולה הזאת אף אדם, הם ירצחו אחד את השני כמו באיזה במערבון ישן.
הביקור הבא שלי בארה"ב היה בימי קלינטון, זאת הייתה חויה אחרת לחלוטין, ניו-יורק יותר נקיה, ופחות חרדה ברחובות. אמרו לי: "זה בגלל ראש העיר ג'וליאני, הוא גירש חסרי בית והגדיל את מספר השוטרים", אבל אלו עובדות שלא יכולות להסביר את הירידה בפשיעה בכל ארה"ב. על פי נתוני הפשיעה של ה- FBI שיעור הפשיעה בארה"ב ירד ב 45% מימי רייגן עד סוף תקופת הנשיאות של קלינטון. הוא ירד בערים גדולות וקטנות ערים עם משטרה חזקה וערים עם משטרה חלשה.
הממשל של רונלד רייגן היה שמרני מאוד, בתקופתו הוחמרה הענישה מצד אחד ותשלומי רווחה קוצצו מצד שני. בשם תאוריות השוק החופשי ותקציב מאוזן הושלכו לסל תוכניות סיוע חברתיות. התוצאה הייתה משבר כלכלי ועליה של 15% ברמת הפשיעה. קלינטון קיבל ב- 1992 (מבוש הגדול) משק במשבר ופשיעה במגמת עליה. כשנבחר היו לו חלומות גדולים, הוא רצה להנהיג מדיניות כלכלית מתקדמת. חלק מהחלומות (כמו ביטוח בריאות ממלכתי) ניגנזו מול המציאות האמריקאית השמרנית, אבל החלק שהצליח להגשים הביא את ארה"ב לפריחה הכלכלית הארוכה ביותר, שידעה אי פעם. עם הגדלת התקציבים החברתיים ירדה גם רמת הפשיעה, לרמה הכי נמוכה מאז החל ה- FBI לאסוף נתונים (1973).
את הקשר ההפוך בין שיוויון כלכלי לפשע אפשר לראות גם בהשוואה עולמית.
מדיניות הרווחה בעולם שונה ממדינה למדינה, המדיניות הכי מתקדמת נהוגה בסקנדינביה והכי שמרנית בארה"ב. נתונים השוואתיים של מספר האסירים ל- 100 אלף תושבים, מראים כי מספר האסירים הגבוה ביותר בעולם הוא בארה"ב - 730 אסירים (אם מסתכלים על יחס אסירים - אזרחים בוגרים זה מגיע ל-1%), לעומת 80 אסירים-הממוצע האירופי.
בהנחה שההוצאה הכספית להחזקת אסיר, דומה באירופה ובארה"ב, האמריקאים מוציאים פי תשע יותר מהאירופים. עלות ההחזקה של אסיר גבוהה בערך פי ארבע מהעלות של משפחה רגילה, מכאן יוצא שאילו השקיעו האמריקאים את הכסף בסעד למשפחות עניות היו יכולים לסבסד ברמה סבירה 4% מהתושבים שלהם.
פשיעה מוגברת, עולה למשק האמריקאי הרבה כסף - מעבר להוצאה על אסירים. כמו אצלנו גם הם משקעים בהזעקות לרכב ולבית, חברות שמירה, כוח משטרה גדול ועלות גבוהה של ביטוח רכוש. בשל הפחד מאלימות הם משלמים גם מחיר נפשי גבוה. הגנרל זיני בביקורו בישראל אמר, אז מה אם יש תקריות ירי בשטחים? אצלנו בעיר ממוצעת ישנם 1500 מיקרי ירי בשנה.
את הכסף שהאמריקאים חוסכים בתשלומי מס, הם משלמים ישירות לנזקקים, כאשר אלו פורצים לבית שלהם בשעות הקטנות של הלילה, עם גרב על הראש ואקדח ביד.