יום שישי, 18 בנובמבר 2011

שותפים בבנק קיבוצי

 מליון איש בעולם שותפים בבנק שלהם. דמיינו שאתם שותפים בבנק שלכם - הבנק משרת את המטרה שלו - פחות מהמר בכסף שלכם ויותר משקיע ויציב. הכלכלה חוזרת לאנשים והופכת לדמוקרטית יותר.
הבנקאות בישראל יקרה יותר מקוטג'. שורת העמלה הנהוגה בישראל היא דוגמה קטנה, המהווה קצה קרחון. בעשורים האחרונים כלכלת ישראל עולה ויורדת צומחת ומתרסקת, רק הבנקים יציבים כמו ספינה במִבְדוק ומרוויחים יותר משנה לשנה.
לא מדובר בניהול מצוין, גם לא במזל, מדובר במערכת אל-כשל שמסופקת להם בידי בנק ישראל והממשלה.
בנק ישראל מאמין רק ביציבות הבנקים, לשיטתו  תכליתם איננה לתת שירות ללקוחות וגם לא לאפשר מערכת פיננסית טובה, הם כאן רק כדי להיות יציבים.
הכלים שנותן להם בנק ישראל הם: הפרשי ריבית, הקטנת הפיקוח על המחירים ומחירי עמלות "בתחרות". תרומת הממשלה לנושא היא חזרה על המנטרה הידועה: תחרות, כי רק תחרות יכולה להוריד מחירים.
 
יש חלופות
הבנקים המסחריים הישראליים אינם האופציה היחידה לשירות פיננסי, בעולם ישנם סוגים שונים של בנקים/ מוסדות פיננסיים שנותנים שירות טוב יותר ובמחיר הרבה יותר זול.
נתחיל במוסדות פיננסיים קואופרטיביים. הבעלים/שותפים מקימים אותם לטובת השותפים וברוב מדינות העולם הם מוגדרים מוסדות ללא כוונת רווח, הם נותנים שירות רק לחברים. בנקים קואופרטיביים הוקמו החל מאמצע המאה ה- 19 בגרמניה ובריטניה ומשם התפשטו לכל אירופה. הם בנויים באופן שונה ממדינה למדינה והיום משתמשים בשירותים שלהם 172 מיליון בני אדם ב- 97 מדינות.  בנקים כאלו הם מוסדות פופולאריים ברפובליקה הדומיניקנית, אירלנד(כמעט לכל אירי יש חשבון בבנק כזה), ברבדוס, טרינידד, קנדה, ארה"ב (43% מהתושבים שותפים). אופי המוסדות האלו משתנה בדרך כלל על פי אופי המדינה, ורובם חברים בארגונים בין לאומיים של מוסדות דומים.
 
המדינה נותנת פתרון
מוסדות פיננסיים אלטרנטיביים נוספים הם מוסדות ששייכים למדינה, כרגע המפורסם בהם הוא בנק צפון דקוטה שזכה והגיע אפילו אל אוזניו מלאות השעווה הקפיטליסטית של דה-מרקר.
הבנק הממשלתי הכי מפורסם היה הג'ירו-בנק של בריטניה, הוא הוקם בתקופת הפריחה של הסוציאל דמוקרטיה (1968) הבריטית ע"י בנק הדואר הבריטי. קשה לדמיין את הבנקאות המודרנית בלעדיו, הוא הראשון שהנהיג פעילות ממוחשבת, הראשון שהציע חשבונות עו"ש נושאי ריבית, הראשון שהכניס בנקאות בטלפון,  והניע תקופה של שיכלולים ושיפורים רבים במערכת. הג'ירו-בנק היה למעשה חלומו של כל סוציאל דמוקרט שרואה כיצד מנגנוני השוק החופשי נכשלים במתן פתרונות פשוטים, יצירתיים, והגיוניים. במקום לפקח, לכעוס, ולקנוס את המערכת הקיימת, מקימים לה תחרות בבעלות המדינה. הממשלות השמרניות שפקדו את בריטניה החל מסוף שנות ה-70 היו מפרקות את הבנק בכל מקרה, אבל ההצלחה שלו זירזה את התהליך והוא הופרט לחתיכות ובא אל סופו בשנת 1989.
 
הבנק הממשלתי הכי טוב היה הח'ירו-בנק (ג'ירו בהולנדית) של הולנד, שהוקם במסגרת בנק הדואר. כל אזרח הולנדי נשא כרטיס מגנטי של הבנק, לכל בית עסק היה חשבון, הבנק ביצע א
 
ת כל הפעולות הפשוטות. ניתן היה להעביר/להוציא מזומן מחשבון פרטי לחשבון פרטי בכל קורא כרטיסים (כולל מכשירים בעסקים), למעשה רק מי שעסק בפיננסים ואשראי פתח חשבון בבנק מסחרי. הבנק נתן שירותים בסיסיים בחברה מודרנית במחירים נמוכים מאוד.
 
 
חלוקת כסף במוצאי שבת, ארכיון נאות מרדכי
 
 
ומה בישראל?
בישראל פותחו בעבר מודלים של מוסדות פיננסיים ללא כוונת רווח. המודל המפורסם בהם הוא ארגוני הקניות של ההתיישבות העובדת. ארגונים אלו קמו כדי לשמש צינור שיתופי לקניה ומכירה והם חוסלו במסגרת התוכנית הכלכלית של שנת 1985, בה הועברו רוב נכסי המגזר היצרני לידי המגזר הפיננסי.
מוסדות פיננסיים אחרים כמו אגודת הלוואה וחיסכון התפרקו מעצמם מסיבות מגוונות שעיקרן האשליה כי מרגע שהקמנו מדינה יש על מי לסמוך ואין יותר מקום להבחנה מעמדית ומגזרית.
המוסד הפיננסי ללא כוונת רווח האחרון שנשאר כיום הוא בנק הדואר. אותו הממשלה מנסה להפריט בשיטת ייבוש ייחודית, במקום לקצץ תקציבים מגדילים שירותים בלי להגדיל תשתית עד להפרטה הגואלת.
המהפכה של הקיץ האחרון נבטה עם שינוי התודעה של הציבור הישראלי וההכרה כי הדמוקרטיה הישראלית עברה השתלטות עוינת של משטר קלפטוקרטי – אוליגרכי (הר הבית?.. לא בידנו!)  וההבנה שמנגנונים אנושיים (כמו דמוקרטיה) דורשים טיפול והשגחה תמידית בכדי להמשיך לתפקד.
 

יום שבת, 12 בנובמבר 2011

העם דורש תקציב חברתי



התפרסם בעבודה שחורה

בקיץ דרשנו צדק חברתי, אבל עכשיו כבר סתיו ועם הענן הגיע מושב החורף של הכנסת וההזדמנות האחרונה לתקן את תקציב  שנת 2012, לכן עכשיו אנחנו דורשים את התקציב החברתי!

מה זה תקציב חברתי? זה תקציב שעושים כשמדינה מחליטה להיות אחראית לאזרחיה. זה מה שעושים כשרוצים להקל את הנטל. כשהמטרה היא רווחה ולא רווח. כשהיעילות היא לתת שירותים לכל אזרח לא סך כל העלות, כי מה שזול בסוף עולה לנו ביוקר.

מה מבקשים? רק דברים פשוטים, כאלו שיקלו את החיים ואת סוף החודש, כאלו שישפרו את מצב השירותים, כאלו שהמדינה תבצע בשבילנו ולא תשאיר אותנו לחזירי השוק (כפי שאפשר לראות בטבלה שלמטה).
תקציב חברתי זה לא קשה, זה לא מסובך וזה מאוד כלכלי אז הנה מתכון פשוט לתקציב כזה.

א' – זה חינוך, כי זה הבסיס לפיתוח חברה, וצריך תקציב לחינוך מזמן גמילה (כשגומרים לינוק) עד מכללה (או אוניברסיטה). צריך תקציב לבנות כיתות כי הן צפופות מידי ומעטות מידי, צריך תקציב לבתי ספר חדשים כי הם מעטים מידי כי התקציב לתלמיד בישראל הכי נמוך בארצות ה- OECD וגם יותר נמוך משהיה לפני שנים.

ב' – זה דיור, צריך תקציב לחיזוק כל המבנים שעלולים לקרוס ברעידת אדמה, באזורי ביקוש צריך להוסיף דירות. התכנון והבניה צריכים להתבצע על ידי המדינה. הפיתוי לבנות באופן לא בטיחותי גדול מידי, והמדינה תוכל למכור את הדירות הנוספות במחיר סביר ללא רווח קבלני. צריך לבנות אלפי דירות ציבוריות לחסרי יכולת בכדי לפתור את הבעיה, ולהתאים את כמות הדיור הציבורי בישראל לרמה המקובלת בארצות מפותחות.

ג'- זאת בריאות, צריך להכפיל את התקציב לבריאות. להגדיל את התקנים בבתי החולים (הצעת האוצר) כשחסרים אלפי רופאים, זה כמו לקנות כפפות לגידם. להלחם במתמחים זה כמו לירות לעצמך ברגל ולבכות שזה כואב. מי ילך להיות רופא אם הוא לא יכול להתפרנס? לחכות לנדבנים שיבנו בתי חולים זה כמו בימי החלוקה ה"טובים". אם האוצר מציע לנו להתפלל ולהתחנן במקום לעבוד, למה הוא מתלונן על חרדים?

ד' -  זה תחבורה, צריך להוסיף אוטובוסים ורכבות, צריך לסבסד את התחבורה הציבורית. היום שני אנשים במכונית פרטית מוציאים פחות מאשר אילו נסעו בתחבורה ציבורית, זה מצב לא שפוי. במקום להוציא מיליארדים על כבישים שיתפקקו מחרתיים עדיף להגדיל להוזיל ולשפר אוטובוסים ורכבות. כבישי ישראל צפופים פי שלוש מהולנד לא יעזרו המחלפים ולא דונמים של אספלט עקר. כאן צריכים פתרונות חכמים. ניסינו וראינו כמה זמן לוקח ליזמים לבנות רכבת "קלה" ראינו איך נכשלו בבניית רכבת תחתית. צריך להחזיר את המושכות לידי המדינה ולבנות רכבות תחתיות בכל כרך, ועיליות לפריפריה.

ה' – זה מזון, מחירי תוצרת גבוהים הם לא חובה, הם תוצאה של חוסר פיקוח. אפשר לחכות שתגדל כאן תחרות ואפשר לחכות למשיח אבל בנתיים צריך לאכול אז תביאו מפקח. כי עובדה שחמאה בפיקוח עולה שליש פחות ולחם אחיד עולה שליש. פעם היה כאן ניהול המשק החקלאי וחקלאים עשירים, עכשיו יש לנו אזרחים עניים וחקלאים בלי עתיד. פער התיווך מהחקלאי לצרכן הוא פי 4, אם המדינה תנהג כמו התאגדות צרכנים ותסבסד את החקלאים נחסוך 4 ₪ על כל 1₪ סובסידיה.

ו' - זה תקשורת, אנחנו חיים בעידן המידע עכשיו תקשורת זה לא מותרות. תקשורת בישראל היא הכי יקרה בין המדינות המפותחות וגם הכי איטית. כולם עוסקים כל הזמן בקניה ומכירה של חברות תקשורת ובנתיים אין להם חשק לבנות כאן תשתית, אז ביקשו מחברת חשמל שתקים את מה שהשוק הפרטי לא רוצה לעשות- קווים אופטיים בפרישה ארצית. אחר כך יתנו לשודדי הסלולר וגזלני התקשורת הקווית להשתמש בתשתית שהמדינה מימנה בכדי להכניס לנו יד חמדנית לכיסים.  למה לא להקים חברת תקשורת ממלכתית שתתחרה ותוריד מחירים?

ז' – זה בנקים, אומרים שהמאפיה בניו-יורק לומדת כאן שיטות עושק חדשות כי הבנקים שלנו מאוד יצירתיים כשהם באים לקחת. זה לא מחוייב המציאות, הבנק עם הכי הרבה סניפים הוא בנק ממשלתי, בנק הדואר. אנחנו רוצים שהמדינה תאפשר לו לתת שירות בנקאי רגיל. לא צריך יועצי השקעות וגם לא הלוואות ומשכנתאות. רק חשבון עו"ש פשוט וחשבון חיסכון צמוד. חשבון בבנק שמטרתו שירות לא רווח, חשבון שיוכל כל אזרח להחזיק בלי עמלת שורה ואות. בנק פשוט, שבו השודד לא יושב מאחורי הדלפק.

ח' – זה הפגנה, אנחנו מוכרחים לשנות את המדיניות הכלכלית בארץ הזאת, כי לנו אין (ארץ) אחרת ובמדיניות הנוכחית הגיעו מים עד גועל נפש.



(1) הוצאות למשק בית באחוזים מתוך כלל ההוצאה והשינוי בעשור האחרון ב-₪ ע"פ סקרים של הלמ"ס


גידול בעשור האחרון (₪ לחודש)
20062007
2002
1998
1993
1980
1968
דיור
0%
23%
24%
23%
20%
21%
14%
אחזקת בית
27%+ בש"ח     
10%
-
9%
-
-
-
בריאות
42%+
5%
-
4%
-
-
-
חינוך תרבות ובידור
8%+
14%
-
14%
-
-
-
תחבורה ותקשורת
21%+
20%
20%
19%
16%
13%
9%
מוצרים ושירותים אחרים
14%+
5%
-
5%
-
-
-

(2) טבלת צמיחה ממוצעת לנפש  1951 - 2010


צמיחה ממוצעת 1951-1977- 4.6% לשנה
צמיחה ממוצעת 2000 – 2010 1.45% לשנה
 
מקורות תקציביים:
ביטול הפחתת המס על פי המלצות ו. טרכטנברג תוספת כ- 5 מיליארד ₪ לשנה,
שינוי מדיניות כלכלית מכלכלה חופשית לכלכלה מתוכננת תוספת של כ- 23 מיליארד ₪ לשנה.

ובא לציון גואל

תכנון דמוקרטיה וצדק חברתי



בשנים האחרונות מבצעת ממשלת ישראל מספר שינויים בתחום הקרקע, התכנון, ורישוי הבניה. השינויים כולם באים מתוך מטרה לקבוע כי קרקע ודיור הם סחורה.
בניגוד להבטחות השינויים אינם באים להוריד עלויות דיור, להקטין בירוקרטיה ולזרז בניה.
הממשלה יזמה את השינויים האלו מתוך מטרה להגדיל את סך כל הסחורה בשוק ההגדלה חיובית על פי התפיסה הכלכלית הניאו-ליברלית כי היא מאיצה ומרחיבה את השוק ויוצרת רושם של צמיחה.

לצעדים אלו קדמו צעדים אחרים שכולם מכוונים לאותה מטרה - הפיכה של שירותים, משאבים, זכויות יסוד, ורכוש ציבורי לסחורות בשוק.
למשל הפרטה של משאבי טבע, חברות ממשלתיות, קרקע הלאום, שירותים ציבוריים ועוד לסחורה. הפרטת חלקים מהשירות של השלטון המקומי. הקטנה של הבקרה והפיקוח על חוקי עבודה בכדי להפוך את העבודה והעובדים לסחורה.
הפרטה של חלקים ממערכת הבריאות והשירותים החברתיים, הפרטה של חלקים ממערכת החינוך.
מהלך להפרטה של ייצור המים וההספקה שלהם כמו גם הפרטת הביוב והטיפול באשפה. הפרטת קרנות הפנסיה ושליחת כספי החוסכים לקזינו בורסה.

תפיסת העולם שהניעה את המהלכים האלו משותפת לכל הממשלות האחרונות.
בקיץ העבירה הממשלה את חוק הוד"לים – ועדות דיור לאומיות זה צעד נוסף בתהליך אחרי הפרטת הקרקעות. חוק דומה הועבר בתקופת ממשלת שרון, אז קראו לו חוק הוול"לים. בהתאם לחוק הקודם תוכננו ונבנו שכונות באיכות נמוכה חסרים בהן מבני ציבור, גנים ועוד דברים לא רווחיים.
עכשיו מונח על שולחן הכנסת חוק התכנון החדש זה שמכונה "חוק המרפסות" כי ראש הממשלה טען שבארץ לא נותנים לסגור מרפסת.
החוק החדש לא מקטין בירוקרטיה הוא מקטין בעיקר את היכולת של הציבור להשפיע על תוכניות. הוא מגדיל את כוחו של היזם על חשבון כוחו של הציבור. הוא נותן לציבור פחות זמן ללמוד תוכנית ולהגיש לה הסתיגויות/תיקונים. החוק מקטין את יכולתו של אזרח שנפגע מהתוכנית לדרוש פיצויים. בניגוד להבטחות מדובר בשינוי לרעה מבחינת שיתוף הציבור ודמוקרטיה תיכנונית.
חוק התכנון הקיים איננו מושלם, יש לו שני חלקים הראשון מערכת תכנונית היררכית שמשתדלת לתת תשובות מהמקרו – המדינה עד המיקרו – מרפסת בבית פרטי. החלק השני הוא ועדות הרישוי בהן נתקל כל מי שבנה בית, מדובר בתהליכים מסורבלים ומעצבנים. את תהליך הרישוי צריך לתקן כך שהועדות יתנו שירות טוב לציבור. אנשי המקצוע בתחום התכנון הכינו תיקון לחוק שמטפל בכל הבעיות האלו. ממשלה שרוצה לאפשר תכנון איכותי ודמוקרטי תוך שיפור השירות לאזרח צריכה לקבל את החוק ולהוסיף תקציבים ובעלי מקצוע לועדות המקומיות. המצב הקיים בו הועדות האלו מתקיימות מאגרות וקנסות מעודד עבירות בניה ותכנון לקוי.

החוק מקטין את השקיפות והיכולת של הציבור לדרוש תיקונים בתכניות לבנייה למגורים. הוא מאפשר לטייקונים ליזום שכונות




פגישה אסביר בקווים כללים את החוק התכנון והבניה הקיים והשקפת העולם שיצרה אותו.
את השינוי שמבקשת הממשלה להחיל בחוק התכנון והבניה, ואת חוק הוד"לים.
ננסה לחשוב יחד מהי השקפת העולם שמאחדת את המאבק החברתי ואיזה ביטוי ניתן לתת לה בחוק תכנון ובניה אלטרנטיבי.
על פי השקפתי חשיבותם של זכויות יסוד של האדם והסביבה הטבעית וחיים ברי קיימה מבחינת  משאבי העולם,
גדולה לאין ערוך מחשיבותו של המסחר והשוק.