אתם ואני נשנה את העולם

ניצול הניצולים

בשבוע הראשון של אוגוסט נפל דבר, ראש הממשלה החליט על קצבה מיוחדת לניצולי שואה. מדובר בתוספת 120 מליון ₪ שיחולקו ל- 120 אלף ניצולים בשנת 2008 (83 ש"ח לחודש לאדם) ו240 מליון שיחולקו ב-2009, הסכום יעלה עד לתקרה של 300 מליון ב-2011.

בשנת 1952 נחתם "הסכם השילומים" עם גרמניה במסגרת ההסכם הועברו לישראל כ- 2 מיליארד ש"ח לשנה (בערכים של 2007), מדובר בסכומים מכובדים מאוד גם בימינו. לצורך השוואה נאמר כי סך כל התרומות של המגבית היה באותם זמנים כ- 900 מליון ש"ח לשנה.

השילומים נמשכו 12 שנים, ממשלות ישראל השתמשו בכסף להשקעות בתעשיה, בחקלאות, לקליטת עליה ועוד. חברת צים הוקמה בעזרת הכסף הזה.

בויכוח המר שפרץ בעקבות ההסכם עם גרמניה ניצבו בן גוריון מול מנחם בגין. בן גוריון טען כי מדובר בכורח כלכלי ומבחינה מוסרית מגיע לישראל פיצוי על אובדן הרכוש היהודי.

בגין טען מנגד כי מדובר בכסף תמורת דם ועוולות, לכן על לנו לתת לגרמנים למרק את מצפונם בעבור חופן מרקים.

כשאני מסתכל היום על הפן המוסרי של ההסכם עולים בי ספקות קשים. צים כמו רוב הרכוש הציבורי, נמסרה לידיים פרטיות בעבור אחוזים בודדים מערכה.

האם המאבק ההוא היה מוסרי כאשר התוצאה שלו היא, 120 אלף ניצולים על סף רעב והכסף (השווי של צים ודומותיה) בידיים של האחים עופר?

אני יכול להסכים בהסתייגות למצב בו תוצרי השילומים נשארים רכוש כלל הציבור, אבל לחשוב שהויתור על העקרון: "אי אפשר לקנות דם בדמים", הביא בסופו של דבר להתעשרות נוספת של האוליגרכיה המקומית! את זה אני לא מוכן לקבל.

רמיסת הנשארים

בשבוע בו השפילו את ניצולי השואה, חיברו בית ראשון בישוב עין-חוד למערכת החשמל,

עין-חוד היה מה שמכונה "יישוב בלתי מוכר". התושבים הגיעו אליו מעין-הוד (כפר האמנים) משם גורשו אחרי מלחמת השחרור. במשך שנים רבות התנכלו להם השילטונות הישראלים וניסו לגרש אותם הלאה לכפר אחר או מעבר לגבול. התושבים נשארו בתנאים לא תנאים. אחרי 59 שנים, אחרי הפגנות, אחרי עצומות, אחרי תביעות ופסקי דין, סוף סוף בא לציון גואל, המדינה איפשרה לחברת חשמל להתחיל לחבר בתים בכפר לרשת.

לא מעט קרה בארץ הזאת בחמישים ותשע השנים שחלפו, הוקמה חקלאות לתפארת וכמעט חוסלה - הוקמה תעשייה ויוצאה לסין - הוקמה חברה שואפת צדק והפכה שואפת כסף – הוקם בית לאומי לעם היהודי והפך לבית תמחוי (כל ילד שלישי עני).

ישראל היא ארץ אחת די קטנה ושני עמים טוענים לבעלות עליה.

אני יכול להסכים בהסתייגות לנישול שנישלנו את הפלשתינאים אחרי מלחמת השחרור, אחרי השואה היה ברור שהיהודים צריכים ארץ משלהם.

העולים שהגיעו לכאן הפכו לחקלאים, תעשיינים, ומשרתי ציבור שבנו חברה חופשית שיוויונית ודמוקרטית.

אבל היום כאשר רוב הרעבים היהודים בעולם גרים כאן - כאשר חקלאים הופכים לנדלני"סטים - כאשר מגילת העצמאות הופכת לטפט על קירות הבורסה – כשמסתכלים על כל אלו בפרספקטיבה היסטורית, האם באמת המוסר לצידנו? אני חושב שלא.

בשורה התחתונה

לישראל יש חוב מוסרי לעצמה ולעולם, אפשר להחזיר אותו ע"י בניית חברת מופת.

כדאי שנתחיל בזה, כי היום אתם יודעים מי שלא מחזיר חובות, לוקחים לו את הבית וזורקים אותו לרחוב.