"דגים מתים שוחים עם הזרם"

מול הזרם

שנת 2007 נגמרת בנימה אופטימית: שביתת המורים.

השביתה הראשונה (שאני זוכר) שזכתה לתמיכה ציבורית בשונה משביתות רגילות בישראל. אנחנו שהתרגלנו לראות רופאים כועסים על שביתה בחברת החשמל, עובדי חברת החשמל כועסים על שביתה בנמלים, עובדי נמלים כועסים על שביתה של מפני האשפה, ומפני האשפה שכועסים על שביתת רופאים, נוכחנו שאפשר אחרת. השביתה הזאת קיבלה גיבוי מרוב הציבור, כולל הורים ותלמידים שובתים. זאת הייתה גם הפעם הראשונה שעשרות אלפים (ואולי יותר) יצאו לככרות והפגינו לטובת נושא חברתי.

ההסכם אליו הגיעו הצדדים איננו סוף הסיפור הוא רק שלב בתוך שינוי חברתי שעובר עלינו.

במאבק יוצגו בעצם שלוש עמדות

בקצה אחד עמדת המורים:

לחברה יש אחריות על איכות החינוך והיא חייבת לאזרחיה חינוך שמשתפר משנה לשנה.

אם ישראל שואפת להיות מדינה מפותחת היא צריכה להשקיע בפיתוח אנושי. בכדי להשיג את המטרות האלו צריך ראשית להחזיר את שעות הלימוד שקוצצו בחמש השנים האחרונות – סך כל השעות שהממשלות האחרונות קיצצו מסתכם בשנה וחצי. בישראל 2007 אין 12 שנות לימוד, במקומן יש עשר וחצי.

שנית, יש ליצור תנאים שמאפשרים לימוד והתפתחות, המורים לא ביקשו להגיע לרמה המקובלת בקובה הקומוניסטית (24 תלמידים מקסימום בכתה) הם ביקשו לבנות מתווה יורד, כדי להגיע תוך כמה שנים למקסימום של 30 תלמידים בכיתה (חשוב לזכור כי בשנת 1975 השקיעה המדינה בבנית כיתות לימוד יותר מאשר בשנת 2005*).

שלישית, יש להעלות את שכר המורים, כל אחד מאיתנו יודע להבדיל בין מורים טובים לגרועים (והכי טוב יודעים זאת פקידי האוצר), אבל האמת היא שאין ביננו הסכמה – כל מורה מקבל ציונים כמספר מבקריו והציונים נעים בין - 0 ל- 10. במצב כזה אי אפשר להוסיף שכר לטובים כי לא יודעים מי הם באמת. לכן הפיתרון הוא לשפר את איכות המורים ע"י תגמול כללי, שכר גבוה לכולם, ימשוך כוח הוראה מאיכות גבוהה וישפר במשך הזמן את מעמד המורה ואיכותו. לשכר יש להוסיף תנאים כמו סביבת עבודה ושיפור מערך הניהול והפיקוח של משרד החינוך.

בקצה הנגדי אומרים פקידי האוצר:

1. המורים צריכים לעסוק רק בשכרם לא בתיקון המערכת והעולם, לנו מותר לעסוק בחינוך אבל להם אסור לחרוג מגבולותיו הצרים של המאבק המקצועי.

2. צריך לממש את רפורמת דברת הנשכחת, זאת הייתה הרפורמה האידאלית- היא הבטיחה עליה בשכר המורים, הקטנת הכיתות, שיפורים במשרד החינוך, וכל זאת ללא הגדלת תקציב החינוך (יעני מרצדס 450 SLE חדשה במחיר של ס'קודה יד שניה).

היה בה גם התבלין הזה שחביב כל כך על פקידי האוצר – מתן הכוח בידי מנהלי בתי הספר לנהל את בית הספר כאילו היה מפעל בלטות בשטחים. ניהול "עיסקי" מצד אחד, והעברת האחריות על בתי הספר מהמדינה לרשויות המקומיות מצד שני. מה יכול להיות יותר טוב ממורים עובדי קבלן ומערכת מופרטת?

(פקידי האוצר לא מאמינים ביכולת של המגזר הממשלתי לנהל מערכות מורכבות, וכשמסתכלים על ההתנהלות שלהם במשרד האוצר אפשר להבין אותם).

3. לטענתם של פקידי האוצר ההשקעה הישראלית בחינוך גבוהה והתוצאה נמוכה בהשוואה בין לאומית, כאשר בודקים את ההוצאה לפי מספר התושבים ( למעשה מדובר בהולכת שולל משום שבישראל מס' הילדים היחסי גבוה, לכן בהשוואה להשקעה לתלמיד בעולם המפותח, ישראל נמצאת בתחתית הרשימה).

4. כפי ששיחררנו את כלכלת ישראל יש לשחרר את החינוך, כפי שנתנו לשוק החופשי לנהל את הכלכלה ניתן לו גם לנהל את החינוך.

לסיכום: משרד החינוך מתנהל בחוסר יעילות צריך לפטר מורים, מנהלים, ופקידים. צריך לבנות תוכנית הבראה שתכלול קיצוץ רחב במשרד ובכוח ההוראה והעיקר להקטין את התקציב.

באמצע שרת החינוך, הצוות שלה, ושר האוצר:

כפוליטיקאים הם יודעים שהם צריכים להיענות לציבור, שרת החינוך גם יודעת שהמורים צודקים. הבעיה הגדולה שלהם היא שפקידי האוצר מייצגים את הזרם המרכזי בחשיבה הכלכלית. הזרם הזה אומר להקטין תקציבים, להפריט, פחות פוליטיקה ודמוקרטיה יותר מקצוענות טהורה. הזרם הזה מתייחס לעלות של כל נושא כאילו הייתה העיקר (חינוך = כסף וכסף צריך לחסוך). הם יודעים שלשחות מול הזרם הזה קשה, לכן הם מנסים לקבל רק את מה שלדעתם אפשר, לכן הם נלחמים על קטנות, כך העקרונות וחשיבות החינוך נותרים מיותמים.

השביתה הזאת ותגובת הציבור אליה, מצטרפות לסימני שינוי בכוון הזרם המרכזי והן סימנים חשובים משום שצמחו מהציבור בלי מניפולציות של מעצבי דעת קהל, הן ביטוי אמיתי לשינוי.

השלב הבא יקרה כשהציבור יבין שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה. ששלטון פוליטיקאים טוב משלטון מומחים - כי דמוקרטיה יותר חכמה מאנשי מקצוע. או אז ישבו פקידים במשרד האוצר שמעדיפים חינוך על קיצוץ.

*http://www1.cbs.gov.il/shnaton58/st08_01.pdf