הספר "רובים חיידקים ופלדה" מאת ג'ראד דיימונד, מנתח את התפתחות הציבילזציות ומנסה לראות מדוע יש שונות בין ציביליזציות שונות על פני הגלובוס.
בפרק 14 - משוויון לקלֶפטוקרטיה, סוקר המחבר את המעבר מחבורות ציידים לקטים שיוויוניות, לשבטים ← נגידויות (Chiefdoms) ← מדינות.
עמ' 215
עתה כבר צריך להיות ברור שהנגדיות העלו את דילמת היסוד של כל החברות הלא-שוויוניות הנשלטות שליטה ריכוזית. במקרה הטוב הן עושות טוב כשהן נותנות שירותים יקרים שהאדם היחיד אינו יכול להשיגם. במקרה הרע, הן פועלות ללא בושה כקלפטוקרטיות (שלטון גנבים), המעבירות עושר נטו מפשוטי העם אל המעמדות הגבוהים. הפונקציות הנאצלות והאנוכיות האלה קשורות זו לזו לבלי הפרד, אף שיש ממשלות שמדגישות פונקציה אחת הרבה יותר מהפונקציה השניה. ההבדל בין קלפטוקרט ובין מדינאי חכם, בין ברון גזלן ובין נדבן ציבורי, הוא רק הבדל של דרגה: איזה שיעור מן המנחה המוצאת מידי היצרנים מוחזקת בידי האליטה, ומידת שביעות הרצון של פשוטי העם מהשימושים הציבוריים שבהם מושקעת המנחה המחולקת מחדש. מובוטו נשיא זאיר לשעבר נחשב בעינינו קלפטוקרט מפני שהוא שמר לעצמו יותר מדי מנחה (שווה ערך למיליארדים), וחילק מעט מדי מנחה (אין מערכת טלפונים מתפקדת בזאיר). ג'ורג' וושינגטון נחשב בעינינו מדינאי מפני שהשקיע את כספי המס (המנחה) בתוכניות נרחבות שזכו להערצת הכול, ולא התעשר מהיותו נשיא. ואף על פי כן , ג'ורג' וושינגטון נולד למשפחה בעלת עושר, המחולק בארה"ב חלוקה הרבה פחות שוויונית מחלוקתו בכפרי ניו-גינאה (מקום בו חיים האנשים כפי שחיו אבותינו משך מאות אלפי שנים).
בכל חברה מדורגת (לא שוויונית), אם נגידות אם מדינה, צריך איפה לשאול: למה פשוטי העם מוכנים לסבול את העברת פרי עבודתם הקשה לקלפטוקרטים? שאלה זו, ששאלו הוגי דעות במדע המדינה מאפלטון עד מרקס, שואלים שוב הבוחרים בכל מערכת בחירות מודרנית. לקלפטוקרטיות בעלות תמיכה ציבורית דלה נשקפת סכנת הדחה בידי פשוטי העם נדכאים או קלפטוקרטים-מחליפים שאפתניים, המבקשים את תמיכת הציבור בהבטחה לשירות רב יותר תמורת הפירות הגנובים. למשל, ההיסטוריה של איי הוואי זרועה מרידות חוזרות ונשנות נגד מנהיגים עריצים, ובדרל כלל עמדו בראשן אחים צעירים שהבטיחו להקל את הדיכוי. בהקשר של הוואי המסורתית אולי נשמע הדבר מצחיק, עד שאנו נותנים את דעתנו על הסבל שגורמים מאבקים כאלה בעולם המודרני. מה צריכה אליטה לעשות כדי לזכות בתמיכת העם ובכל זאת לנהל אורח חיים נוח יותר מזה של פשוטי העם? הקלפטוקרטים של כל הדורות נקטו תערובת של ארבעה פתרונות:
- לקחת את הנשק מהאוכלוסייה ולחמש את האליטה. דבר זה קל הכבה יותר בימים אלה של נשק משוכלל, שרק מפעלי תעשייה מייצרים אותו ואין כל קושי לאליטה לקנות מונופול עליו, מבימים קדומים של אלות וחניתות שנקל לייצרן בבית.
- לשמח את ההמונים בחלוקה מחדש, בדרכים פופולריות, של הרבה מהמנחה (המיסים) שהתקבלה. עקרון זה כוחו היה יפה לפנים למנהיגים בהוואי לא פחות משכוחו יפה היום לפוליטיקאים אמריקאים.
- להשתמש במונופול על הכוח לצורך הגדלת האושר, באמצעות שמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות. זה יתרון פוטנציאלי גדול ובלתי מוערך של החברות הריכוזיות על פני החברות הלא ריכוזיות (בחברות הלא ריכוזיות רבו מקרי האלימות). ....................................
- הדרך האחרונה הפתוחה לפני הקלפטוקרטים המבקשים את תמיכת הציבור היא לבנות אידאולוגיה או דת המצדיקות קלפטוקרטיה. החבורות והשבטים היו תמיד בעלי אמונות על טבעיות, כמו הדתות הממוסדות המודרניות. אבל האמונות העל-טבעיות של החבורה והשבט לא שימשו להצדקת סמכות מרכזית, להצדקת עושר או להשכנת שלום בין בני אדם שאינם קשורים בקשרי משפחה. ...................
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה