יום רביעי, 25 במאי 2011

(למות) על קידוש הפרופורציות



ג'ורג' ברנרד שאו, שמוכר יותר בזכות משפטי המפתח שלו מאשר בזכות היותו סוציאליסט, פאביאני ומחזאי פוליטי, מצוטט רבות בזכות דו שיח שלו עם שחקנית אחת: הוא הציע לה לשכב איתו, היא אמרה איכס, הוא שאל, תמורת מליון סטרלינג? היא ענתה, יש על מה לדבר. אם כך אמר, עכשיו כשאנחנו יודעים מה מקצועך בואי נתווכח על המחיר.

שביתת עובדות הקבלן באוניברסיטת באר-שבע מעלה שאלה דומה, כאשר בתשובה לשאלות של קרן נויבך בתוכנית סדר יום ברשת ב' מתקבלת תשובת האוניברסיטה כי ליבת העיסוק של המוסד היא השכלה. אני מצפה ממוסד להשכלה לשים לב לשפה. לשימוש במונחים מהתחום העסקי (ליבת עיסוק?), אני מצפה ממוסד כזה להיות מגדלור מוסרי. האם יהיה זה מוגזם להשוות את הנהלת האוניברסיטה לשחקנית דלעיל?
אני חושב שלא, אני חושב שגבול הניצול הוא ברור ואם יש ספק אפשר להתייעץ עם העוסקים בתחום.

כשאנחנו מקבלים את ההנחה שהאוניברסיטה יכולה לקחת חלק בניצול עובדים והפרת חוק בעבור בצע כסף או מטעמי "לא הייתה ברירה" היכן נסמן את הגבול? מהן הפרופורציות מה מותר מה אסור, מי מגדיר אותן? אילו עוד דברים מותר לאוניברסיטה לעשות בכדי שתוכל ללמד את הסטודנטים על חברה דמוקרטיה והומניזם? אם האוניברסיטה הייתה מחרימה את כלי הרכב של המרצים שלה ומוכרת אותם בכדי לממן את ליבת העיסוק שלה זה לא היה עובר. אבל מותר לה לקחת שווה הערך, את הזמן שלהם, להעסיק אותם בתנאי ניצול של מרצה מהחוץ, לפטר אותם כל כמה חודשים, לנצל את הכי חלשים בחברה הישראלית. 

אם לאוניברסיטה אין מספיק תקציב בכדי להעסיק באופן ישיר את כל העובדים ממנקה עד מרצה מהחוץ האם הפתרון הוא לחטוא? אני יכול לסלוח לאדם שגנב תפוח כי היה רעב, אבל לא למוסד שעוסק בחינוך.
האם התירוץ לא הצלחנו לקבל תקציב מהמדינה לכן הצטרפנו לשורת המנצלים צריך להתקבל במשיכת כתפיים ע"י הציבור, ע"י אנשים שלוחמים למען מדינה דמוקרטית שמכבדת את זכויות האדם? לדעתי לא.

התשובה נמצאת בספריית האוניברסיטה, ביו-טיוב, ובעבודה שחורה, על כל נפגעי המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל להתאחד ולומר עד כאן. ההתחמקות של הנהלת האוניברסיטה מהמאבק הזה לא תעזור, כי היום אלו עובדות ניקיון ומחר סגל בכיר, כולנו נמצאים באותה סירה.
אנחנו לא יכולים להסכים לפגיעה בחלשים כי אפשר לעשות את זה, אנחנו לא יכולים לקבל את הפרופורציות הנוכחיות של שכר ושל זכויות.

האנשים שמקבלים עכשיו את ההחלטות האלו איזה עתיד הם מבטיחים לילדים שלהם? צמיתים בעולם פיאודלי?

עמית הרפז


אין תגובות: