קובץ שאלות מטרידות
למה ואיך התדרדרה מדינת ישראל לפוגרום עזה?
מאיפה נובע חוסר המוסר הישראלי האם הוא ייחודי לנו? בהיסטוריה האנושית לא חסרה אכזריות, עמים רבים נקטו בה כלפי שכניהם ואויביהם.
גם העובדה שהישראלים מתייחסים לערבים כאל תת-אדם איננה חדשה, כך התייחסו לשחורים באפריקה ובארה"ב.
כך התייחסו ליהודים לאורך דורות באירופה, עד לשיא הגדול של השואה.
האם מדובר באלפיים שנים של פוגרומים בהם הועשר מאגר הגנים היהודי בגנים של פוגרומצ'יקים? יכול להיות, אבל ידועים מקרים דומים בעולם, דורות של סודנים שטובחים בדרפורים לא היו מטרה לפוגרומים באירופה. מצד שני לאור העובדה שהתופעה נפוצה בקרב המין האנושי, ייתכן שיש ייתרון גנטי לעמים המבצעים. אחד ההבדלים הבולטים ביננו לבין פוגרומיסטים אחרים הוא מיעוט מקרי האונס. אולי זה נובע מתחושת העליונות הישראלית.
האם תחושת הקורבן האולטימטיבי, זה ששרד את הפוגרומים והשואה, נותנת לנו אישור לעשות באחרים את שעשו בנו?
האם כמו שילד מוכה הופך לאב מכה כך גם אנחנו, עם מוכה שהופך לעם מכה באכזריות חסרת כל רסן שהוא? אולי זאת התבנית בתוכה גדל העם היהודי, אבל תופעות של אכזריות יהודית כמו שאנחנו חווים בישראל, לא מוכרות בגולה היהודית. אולי ההתנהגות הזאת התפתחה פשוט מפני שאנחנו יכולים? מול הסורים המצרים והלבנונים פשוט לא יכולנו להתנהג כך.
האם התגובה המופרזת שלנו בעזה קשורה לכהונתו של אהוד ברק כשר ביטחון? כשברק היה שר ביטחון בפעם הקודמת, הוא השתמש לראשונה בתולדות הסכסוך עם הפלשתינאים במטוסי קרב – הפצצה מודרניים, נגד אזרחים F-16 מול קלאצ'ניקוב.פצצות של טון ויותר פירקו מבנים בלב ערים צפופות ללא כל התיחסות לפגיעה באזרחים.
כבר לפני 8 שנים ראינו תגובה חסרת פרופורציה ומוסר, האם שר ביטחון אחר היה נוהג כמוהו?
האם מדובר בתסכול פשוט? כזה שנובע מחוסר יכולת לפתור סיכסוכים בצורה בלתי אלימה.
תסכול שדוחף אותנו לתגובות בלתי פרופורציונליות בכל פעם שכבודנו האתני נפגע.
או שאולי התסכול מהעובדה שלמרות האמצעים, המצור, השליטה הטוטלית בשטח, כמות המשת"פים,
אמצעי הלחימה המודרניים עדיין הפלשתינאים לא נכנעים.
כמו איזה גוליית שמסלים את אמצעי הענישה ומחכה שהדויד שמולו יגיד, נכנע.
אבל הכניעה לא באה וגוליית מכה יותר חזק ויותר חזק....
או אולי זה התיסכול של דויד סאמנר שמתחיל בחיפוש פשרה ונגמר בטבח נוראי ממטבחו של פקינפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה