הצד השמאלי של הכביש

יולי 05

בבריטניה נוסעים כידוע בצד שמאל, אבל בדרך כלל בוחרים ממשלות ימניות. ממשלת ת'אצ'ר נבחרה בסוף שנות השבעים, מרגרט ת'אצ'ר ראש הממשלה, ביצעה במשך השנים שבאו אחר כך מהפכה ימנית כלכלית. לראשונה מאז מלחמת העולם השניה החליטה ממשלה בריטית לסגת מהמדיניות הסוציאל דמוקרטית. אחת מאבני היסוד של המהפכה הכלכלית הייתה הפרטה מאסיבית של נכסי מדינה. הטיעון של מצדדי המדיניות הזאת אמר: "המגזר הפרטי יכול לתת שירות יותר טוב במחיר יותר נמוך".

במסגרת הזאת החלה הפרטה של שירותי התחבורה הציבורית בבריטניה. ההפרטה לא הוכיחה את עצמה במונחים של יעילות תחבורתית - היא לא גרמה לירידת מחירים ועליית מספר המשתמשים בתחבורה ציבורית.

במאמר הזה אני מבקש לבחון את הפרטת התחבורה הציבורית והשפעתה על איכות הסביבה/החיים.

הפרטת התחבורה הציבורית גרמה להקטנת השימוש בה ומעבר נוסעים לתחבורה פרטית בעיקר מכוניות, מספר המכוניות לנפש עלה בכ- 50%. בריטניה בניגוד לישראל היא מדינה מפותחת, לפני עלית ת'אצ'ר לשלטון היו בה פי שתיים מכוניות לנפש מאשר בישראל היום. רוב המכוניות שנוספו הן הגדלת מס' המכוניות למשפחה. משמעות הדבר הגדלת ההוצאה המשפחתית על כלי הרכב, ותוספת משמעותית לזיהום האוויר.

בעשרים וחמש השנים שעברו מאז המהפך הכלכלי של בריטניה, עלה השימוש ברכב פרטי ב- 65% לעומת השימוש בתחבורה ציבורית שנשאר כמעט ללא שינוי (פלוס מינוס 5% ).

תחבורה ציבורית, בעיקר מסילתית גורמת הרבה פחות זיהום סביבתי. השימוש הגובר בתחבורה פרטית, מבזבז זמן. זמן הנסיעה לעבודה וממנה גדל בגלל עומס התנועה, שבתנאים הקיימים בבריטניה איננו ניתן לפיתרון.

אורך הדרכים עלה ב- 16%, בכדי לנסות לענות על הביקוש הגובר והצפיפות בדרכים עלה קצב הסלילה של דרכים חדשות בכ-50% לעומת שנים קודמות.

הכסף שעדיף היה להפנות לשיפור והרחבת התחבורה הציבורית הוצע על סלילת כבישים. הצורך הדחוף בפתרונות תנועה לרכב פרטי, גרם לפגיעות חוזרות ונשנות בערכי טבע כמו יערות הרים ונהרות. במקום לפתח מערכת רכבות מהירות דוגמת צרפת ויפן, השתרכו הבריטים חלוצי השימוש ברכבת הרחק מאחור.

בשנה האחרונה הוחלט במספר ערים בבריטניה להטיל היטל גודש על כלי רכב שנכנסים לעיר, מדובר בהוצאה של עשרות שקלים לרכב ליום. לונדון, שהצליחה אחרי הרבה שנות מאמצים, לטהר את האוויר מעשן תנורי החימום והתעשיה, סובלת היום בעיקר מזיהום שמקורו ברכב פרטי.

הכלכלנים של ממשלת ת'אצ'ר (כמו הכלכלנים של האוצר הישראלי) לא התכוונו ליצור את המכה החברתית - תחבורתית -  אקולוגית שייצרו. לאנשי האוצר הבריטי (כמו אנשי האוצר שלנו) יש אידיאולוגיה/דת, הם מאמינים בשוק חופשי והקטנת המעורבות הממשלתית בכלכלה, הם בעלי זווית ראיה צרה וטווח ראיה קצר . כאשר הונחה לפניהם הסוגיה של הפרטת מערכת התחבורה הציבורית, הם לא שקלו סוגיות של זיהום אויר, רעש, פגיעה בנוף. הם לא שקלו ולא בנו תחזית אפשרית של הגדלת ההוצאה הפרטית. הם לא בדקו בכמה תעלה צריכת הנפט הגולמי של בריטניה, הם לא ראו איך התלות שלהם במדינות אופ"ק תגבר. הם לא ניסו להבין איך תוספת של אחד עשר מליון מכוניות תשפיע על זיהום האוויר העולמי. אנשי האוצר הבריטי רק הגשימו חלום שמשותף לכל מאמיני דת השוק החופשי, הם "שיחררו" את התחבורה הציבורית מ"אזיקי" הממשלה ויצרו - סיוט מקומי וגלובלי.