אתמול בבוקר ראיתי עגלה וסוס על יד קיוסק ברחוב סלמה, כמה סוסים ועגלות עוד יש בתל אביב חשבתי וחניתי על יד הקיוסק .
כמובן שהעגלון היה ליפה, הזמנתי קפה בוץ וישבתי לדבר אתו.
לא ראיתי את ליפה איזה עשר שנים. הכרתי אותו בשנת 72, בדרך חזרה מטיול טרמפים בסיני, ליפה עבר עם סוס ועגלה ולקח אותי טרמפ עד רמת אביב.
שאלתי, תגיד איך זה שעד היום לא החלפת את הסוס באיזה טנדר?
ליפה סיפר לי שדווקא לפני כמה שנים הילדים לחצו וגם נתנו קצת כסף אז הוא קנה טנדר סובארו קטן. נו אמרתי, איך היה?
ליפה גירד בראש אתה מבין, אני רגיל שהסוס יודע לאן ללכת. ברמזור בהרצל ראיתי את פרנקו מדבר עם לא אשתו,
הסתכלתי רק לרגע והטנדר, נתקע בעמוד של הרמזור.
מאז חזרתי לסוס, אולי הוא לא גאון גדול אבל הוא יודע לאן אני רוצה ללכת ואיך מגיעים לשם בלי תאונות.
ומה קורה אתך? עניתי: אצלי אישית הכל בסדר, אבל כשאני מסתכל על המדינה כואב לי הלב על החלומות שהלכו לעזזאל.
איך מדינה שפעם דאגה לרווחת האזרחים, שוכחת היום את תפקידה ומניחה הכל בידי כוחות השוק החופשי.
תגיד שאלתי, מי לדעתך יותר אינטליגנטי, השוק החופשי או הסוס שלך? ליפה חשב קצת ואמר,
אני לא יודע לגבי אינטליגנציה אבל מה שבטוח הסוס הולך לאן שאתה רוצה והשוק?
השוק כמו כל דבר בטבע, נתון ליד המקרה ולידם המזיקה של כמה מיליארדרים. אם לא מנהלים אותו וכל הזמן מתקנים סטיות,
אם הממשלה לא מתערבת ומשקיעה, אם מחכים שהסקטור הפרטי יעשה צמיחה, אין למשק סיבה להתפתח לכיוון הרצוי.
אז איך קורה שכלכלנים ונבחרי ציבור הולכים על תאוריה כל כך לא רציונלית כמו שוק חופשי? שאלתי.
ליפה משך בכתפיים ואמר: קודם כל זאת אמונה ואני, עם אנשים מאמינים לא מתווכח.
שנית זאת עצלות, יותר קל לעזוב את השוק לנפשו מלתכנן לנהל ולקחת אחריות. והעיקר היום זה הכי אופנתי.
גמרנו את הקפה ויצאנו לרחוב הייתה מין שמש חורף נעימה, השלוליות של אתמול נעלמו דרך מעברי המים הסתומים של העיר.
ליפה כבר עלה לעגלה כששאלתי, אתה חושב שזה יגמר כמו בפעם הקודמת, במשבר של 1928?
הוא מתח את המושכה ואמר, זה בטח ייגמר באיזשהו קיר או עמוד.
הסוס, כבר התחיל ללכת.
עמית הרפז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה