אפילו מדען מוכשר כמו איציק [אייזיק] ניוטון היה צריך שיפול עליו תפוח כדי לגלות את כוח המשיכה של כדור הארץ [חוק הכבידה]. למזלנו איציק היה אנגלי קר רוח ולכן ניסה להבין את התופעה במקום לכעוס ולנקום.
חלק גדול של הנפט העולמי מופק במזרח התיכון, בשנת 1973 הייתה כאן מלחמה [מלחמת יום כיפור] בניגוד לניוטון, אצלנו במזרח התיכון, כעס היא תכונה נפוצה ולכן התכנסו מנהיגי מדינות ערב והחליטו להעניש את העולם. העונש היה קיצוץ חריף בהספקת הנפט. כמו שבפיסיקה כל כוח מפעיל כוח נגדי, גם כאן התגובה האמריקאית לא אחרה לבוא ואמריקה, נכנסה לפאניקה. לפאניקה הזאת היו שתי סיבות טובות, ראשית האמריקאים צורכים את רוב הנפט בעולם, שנית מקדם ההיסטריה של הציבור האמריקאי הוא בין הגבוהים בעולם ולמעשה רק הציבור הישראלי מצליח [בקושי] להקדים אותו.
התפוח [או האסימון] נפל על ראשם של מנהלי חברות הדלק, הם חשבו איך אפשר להרוויח מהיסטריה? התשובה ברורה מחירי הנפט עלו בתוך זמן קצר פי חמש, תורים השתרכו בשערי תחנות הדלק ברחבי ארה"ב, מכלי התחנות היו ריקים. חברות הדלק העולמיות היו יכולות לספק את כל התצרוכת מתוך מלאים קיימים ולהגדיל את התפוקה בארצות ידידותיות.
אבל הן העדיפו למכור מעט נפט ביוקר במקום הרבה נפט בזול. בדיקה של נתוני תפוקת הנפט בעולם, מראה כי לאורך כל השנים [כולל שנות השבעים] התפוקה עלתה בקצב אחי ד, לעומתה המחיר, זינק בשנות השיבעים והתאזן רק בהתערבות ממשלתית מסיבית בשנות השמונים.
תפוח אף פעם לא נופל לבד והאחי ם שלו נפלו על ראשיהם של מנהלי החברות הגדולות בעולם. עד שנות השיבעים היה שיעור הרווח המקובל בעולם חמשה-עשר אחוז. אבל, אם אפשר למכור נפט ברווח גבוה למרות שלא חסר נפט, למה לא למכור גם דברים אחרים ברווח גבוה? כל כלכלן מתחיל יאמר לכם שמחיר תלוי ב"חוק היצע וביקוש" אם יש ביקוש גבוה והיצע נמוך המחיר עולה ואם ההיפך הוא יורד. ההבדל בין חוק היצע וביקוש לבין חוק הכבידה הוא שאת חוק הכבידה לא המציאו אנשים, אפילו לא כלכלנים, ניוטון רק מצא אותו. לכן חוק הכבידה לא מפשל וחוק היצע וביקוש עובד רק מתי שבא לו. החברות העולמיות יצרו החל מאמצע שנות השיבעים עידן כלכלי חדש, עידן האינפלציה של צד ההיצע. ערך הכסף נשחק במהירות בכל העולם, זה לא קרה משום שלציבור היה הרבה כסף וכמות התוצרת הייתה קטנה, להיפך כמות התוצרת לנפש עלתה יד ביד עם הטכנולוגיה המודרנית והמחירים עלו הרבה יותר רק בגלל תאוות הממון של החברות הגדולות.
רעב לאוכל אפשר להשביע אבל רעב לכסף הוא אין סופי. החברות הגדולות לא הסתפקו ברווחים האדירים שגרפו וחיפשו מקור נוסף, הם מצאו אותו בעולם השלישי. דוגמא מוכרת היא נעליים: זוג נעליים שמיוצר במדינה מפותחת כמו איטליה נמכר לצרכן בכ - 500 ש"ח עלות הייצור היא בערך חמישית כלומר פער התיווך [רווח] הוא 400% . לעומת זאת עלות הייצור של זוג נעליי ספורט [נייקי או ריבוק] שמיוצר בתאילנד נמוכה בהרבה ומגיעה לכ- 10 ש"ח, אפשר היה לצפות שמחירן יהיה זול בהרבה, אבל גם הן נמכרות ב – 500 ש"ח. פער התיווך במקרה התאילנדי הוא 4900%. ידוע שאין מחסור בנעליים ואילו היה חוק היצע וביקוש עובד, היה מחיר הנעליים יורד. במציאות המחיר לא יורד כי אנשים צריכים נעליים והספקים קובעים את המחיר לא השוק. ברור שלמתווכים, כדאי יותר למכור תוצרת מהעולם השלישי. מגזרי תעשיה שלמים נסגרים במערב והייצור עובר לארצות מתפתחות לא בגלל עלות הייצור כי אם בגלל עלות התיווך.
גלילאו גלילי גילה כי העולם עגול ומאז מי שעדיין חושב כי העולם שטוח הוא טמבל. כלכלנים שממשיכים לחשוב היום, כי חוק היצע וביקוש הוא שקובע את המחירים, גם הם טמבלים לא קטנים ומעתה יש לקרוא להם "כלכלני העולם השטוח".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה