חלפה שנה נה נה ושום דבר לא השתנה

מאי יוני 2000

אהוד ברק נסע לאמריקה להביא הסכם שלום. הוא שכח ואולי אף פעם לא ידע, שצריך להיות פוליטיקאי טוב כדי להגיע להישגים מדיניים. כאן בארץ חמדת, השאיר מאחריו בלגאן. בממשלה, בכנסת וגם ברחוב האנשים לא ממש בטוחים בו.

במאי שנה שעברה נבחר אהוד ברק להיות ראש ממשלה. מערכת הבחירות התמקדה בנושאי כלכלה וחברה. הליכוד ניסה לגרור אותו לסיפורי כן/לא מדינה פלשתינאית כן/לא ירושלים כן/לא רמת הגולן. ברוב המקרים ברק התנהג כמו יו יו וחזר לנושאי הפער בין עשירים לעניים, מערכת בריאות מפגרת, מערכת החינוך המוזנחת ועוד מיני דברים שלחשו על אוזנו יועציו הנבונים. עברה שנה, היו שיחות עם האמריקאים והסורים, האמריקאים והפלשתינאים, ועוד קצת עם האמריקאים, יצאנו מלבנון ומה השתנה בנושאי כלכלה וחברה? כלום! הרופאים שבתו חודשים, אבל הם לא גרים בוושינגטון אז בשביל מה לדבר איתם? כמו שנאמר הים אותו הים, השמש אותה השמש, והמפ"איניקים כרגיל בענייני חוץ וביטחון. היי תגידו, שכחתם שהצבא צועד על קיבתו והאזרחים על האוברדרפט?

ש"ס ש"מס, מר"צ שמר"צ, קמפ-דיויד, מחנה פילון, איך אמר רט בטלר [חלף עם הרוח] " בכנות, זה לא מזיז לי את קצה הקצוץ".

לברק, היה אשראי אין סופי אחרי החמסין המחניק ששרר כאן בימי נתניהו, הוא נתפס כתקווה גדולה [מזגן אלפיים]. אילו היה מנסה למלא את מה שהבטיח, הוא היה יכול להעביר כל הסכם מדיני שהוא רוצה. עם שגשוג כלכלי ובטן מלאה אפילו הישראלים חמומי המוח נרגעים.

הכלכלה שלנו מנוהלת כבר הרבה שנים, על פי עקרונות רווח והפסד כמו שלומדים אותם בקורסים לחשבונאות. אבל כלכלה פשוט לא עובדת לפי החוקים האלו. ההבדל בין כלכלי לרווחי הוא כמו ההבדל בין הים התיכון לכוס מים. רווחי הוא מה שמכניס יותר כסף מההוצאה בגינו. כלכלי פירושו, השקעה לצורך רווח חברתי [לא בהכרח כסף], לדוגמא הולדת ילדים איננה רווחית אבל בהחלט כלכלית.

אם ראש הממשלה היה מכריז מיד אחרי הבחירות כי עם כל הכבוד לאינפלציה, ריבית וגירעון נמוך הדבר הכי חשוב זה לצאת מהמיתון. אם הוא היה אומר, שהוא יכפיף את כל עבודת הממשלה לכבוד המטרה הזאת. אילו אחרי שכבר הוקמה הממשלה, היה מודיע שהוא מגדיל את התקציב כדי להחזיר את המשק לצמיחה ואפילו רק ב –1%, היינו היום בתוך פריחה כלכלית. הממשלה הייתה צריכה רק להתחיל את העבודה היתר היה נעשה ע"י כולנו. היינו כל כך אופטימיים, היינו בטוחים שהכלכלה שלנו על סף מהפך. בכלכלה מצב רוח יכול להיות יותר חשוב ממצב הכיס. בחשבונאות שקל שיצא כבר לא יחזור, בכלכלה אם נוצרת תנועה של כסף היא מלבה את עצמה וכך יש יותר ייצור, יותר צמיחה. הציבור משקיע יותר כאשר הוא אופטימי, כשהוא רואה שהממשלה באמת מתכוונת למה שהיא מבטיחה.

לאמריקאים חשוב שהנשיא שלהם ישמור את הריצ'רץ' סגור יותר מאשר המצב המולטילטראלי - וגטטיבי - אופציונאלי – סטטוטורי - רפרזנטטיבי. קלינטון [נשיא ארה"ב הכי סוציאליסטי מאז פ.ד.רוזוולט] ידע שרק ממשלה יכולה להוציא משק ממיתון. הוא הביא לאמריקאים את השגשוג הכלכלי של החיים שלהם. אז הם סלחו לו על הצורה בה השתמש בעוזרות בית [הלבן].

אילו היינו יוצאים מהמיתון לתוך פריחה כלכלית ברק היה יכול לתת את הכינרת לסורים, את ירושלים לפלשתינאים, את מר"צ לש"ס ואת ש"ס למר"צ. הוא היה אומר לרב עובדיה יוסף לרקוד עם שולמית אלוני והם היו רוקדים. הם היו רוקדים בחתונה של הבן של יוסי שריד עם הבת של אלי סויסה והרב מלכיאור היה עושה לוּּ לוּּ לוּּ.

החברים של אהוד ברק אומרים: "הוא גאון", "הוא יודע הכל", "הוא מתכנן עשרה צעדים קדימה ורואה מאה צעדים קדימה". הוא רואה כל כך רחוק, הכי רחוק שאפשר ובכל פעם שהוא נעמד להשתין על איזה עץ, נרטבות לו הנעליים.