ע"פ חברת השפע מאת: ג'ון ק. גלברייט, תרגום: יוסף עוזיאל
מוסכמות הן אחת התופעות המעניינות בחיי המין האנושי. בימי הביניים הייתה באירופה מוסכמה שהעולם שטוח והשמש נעה סביבו. גליליאו גליליי הוכיח שלא כך הוא המצב. הוא שילם על כך בחרותו ועברו עוד שנים עד שהתקבלה מוסכמה אחרת.
מוסכמות אלו קיימות בכל תחומי החיים ותמיד לוקח זמן מהרגע שבו מגלים שמדובר במוסכמה שגויה ועד שמתקבלת מוסכמה חדשה.
--------------
תופעה זו עניינה מאוד את הכלכלן, הסופר והפילוסוף ג'ון ק. גלברייט, הוא קרא למוסכמות "חוכמה מקובלת". בספרו "חברת השפע" כתב בערך כך: תנאי ראשון להבנת חיי הכלכלה והחברה של זמננו הוא ראייה בהירה של היחס בין מאורעות והפרשנות שלהם. שכן לכל אחד מאלה קיום נפרד, למרות הסתירה שבכך. לכל אחד מהם עשוי להיות מסלול-התפתחות עצמאי משלו לאורך זמן. לא קשה לגלות את הסיבה לכך: חיי הכלכלה, כתחומי החברה, אינם מתנהלים בדפוסים פשוטים והגיוניים. אדרבא, לעיתים תכופות הם נראים בלתי הגיוניים, חלקיים ומתסכלים מבחינה אינטלקטואלית. אבל האדם מוכרח למצוא הסבר או פירוש להתנהגות הכלכלית. סקרנותו והאני הפנימי שלו אינם מאפשרים לו להתעלם מתופעה הקשורה קשר כה הדוק לחייו.
תופעות כלכליות חברתיות הן באמת קשות להבנה וקשה עד בלתי אפשרי למצוא להן הסבר אחד מוחלט. אדם יכול לבחור לו אמונה כלבבו בטווח רחב למדי. הוא עשוי לדגול בכל השקפה הנראית לו על אודות עולמנו. משום כך הופכת כל פרשנות של חיי החברה להתנגשות מתמדת בין הנכון לבין המקובל. אמנם לרעיון הנכון יש יתרונות אסטרטגיים, אבל זה המקובל נהנה מכל היתרונות הטקטיים. הקהל מגלה התלהבות רבה פי כמה מהדברים שהוא רוצה לשמוע. בעניינים חברתיים מבחן הסכמת הקהל משפיע הרבה יותר ממבחן המציאות.
רעיונות מתחילים להתארגן ולהתגבש סביב גרעין הנראה מקובל בעיני הציבור או חלק מהציבור.
אנשי יחסי ציבור בודקים מה מקובל על הציבור, ומוסרים את המידע ללקוחותיהם. הללו משתמשים במידע וזוכים לאהדת/הסכמת הקהל. לדוגמא: "עובדי חברת חשמל - שיאני השכר במשק", (לא נכון - יש 250 אלף איש שמרוויחים יותר).
כאמור לעיל, התנהגות חברתית-כלכלית היא מסובכת, והבנתה מעייפת מבחינה מחשבתית. לכן אנחנו דבקים, כטובע הנאחז בקש, באותם רעיונות המובנים לנו. זהו גילוי מובהק של אינטרס שמור, שכן אינטרסים שמורים המצויים בעולם הדעת מוגנים בחרדה רבה, יותר מכל אוצר אחר. בשל כך נחלצים אנשים לעיתים תכופות מאוד, במעין להט דתי, להגנה על מה שטרחו כל כך ללומדו. צריך למצוא שם לרעיונות, הזוכים בתקופה מסוימת להערכה יתרה רק משום שהם מוכרים. כדאי ששם זה ידגיש שהתקבלותם הנלהבת צפויה מראש. לכן קורא להם גלברייט "חוכמה מקובלת". אפשר לכנותם גם מוסכמות/דעות אופנתיות.
החוכמה המקובלת אינה נחלתה של תפיסה פוליטית מסוימת. השונה והמפריד בין אלו המכונים "סוציאליסטים" לבין אלו המכונים "קפיטליסטים" אינו גדול ביותר. מדובר בעיקר בהדגשים דקים.
ה"קפיטליסט" נוטה על פי מזגו והאינטרס האישי-כספי שלו לדבוק בתיאוריות מוכרות וממוסדות.
"הסוציאליסט" יוצא מתוך להט מוסרי ותחושת צדק, שאותם הוא יוצק אל תוך הרעיונות המוכרים והמקובלים עליו. הרעיונות שמטפחים שניהם שונים, אבל בשני המקרים מדובר ברעיונות שהם יותר מקובלים מאשר בדוקים. שני הצדדים כופרים בכל חתירה רצינית לעבר מקוריות. לא פעם ההכרזות "יש לתור אחר רעיונות חדשים", משמשות תחליף לחיפוש רעיונות כאלו ובדיקתם.
-------------
כמו שאנחנו רואים הטענה העיקרית של גלברייט היא, שהכלכלנים כמו כל נערה בת עשרה, מעדיפים ללבוש מכנסי חצי טוסיק כמו כולם, מאשר להביט בראי ולראות שזה מקלקל להם את הגזרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה