יום חמישי אחד, כזה שהשמש זורחת, השמים כחולים והאספלט שחור.
החלטתי לייצר חלק לאופנוע ב.מ.וו ישן. בארץ לא מצאתי חלק כזה וחו"ל זה רחוק, אז לקחתי חתיכת אלומיניום, מחרטה, כרסומת ויום אחד של שמונה שעות עבודה, והופס גמרתי.
את החלק המוכן הבאתי לחבר שמפעיל מכונה ממוחשבת לעיבוד שבבי.
שבע דקות מאוחר יותר היה לי ביד חלק חילוף מדויק (וגם יפה).
פעם, כשישראל היתה צעירה בת שלושים, היינו צריכים כמה שיותר אנשים בייצור התעשיתי והחקלאי. עכשיו אנחנו בני חמישים, ושום דבר כבר לא כמו פעם. היום, פחות אנשים מיצרים הרבה יותר. עוד מעט, עם קצת מאמץ נגיע ל 200,000- מובטלים. התפתחות הטכנולוגיה יותר מהירה מכל שרי האוצר בעולם ולכן תמיד נשאר עודף כוח אדם.
האבטלה והחרדה מפני האבטלה הן בעיות חברתיות קשות. בגרמניה ובצרפת, למשל, הן גורמות לעליית כוחן של התנועות הימניות (וזה, אגב, דווקא בדיוק כמו פעם). בכל חברה עם רמת טכנולוגיה גבוהה שעורי הפשיעה עולים והתמוטטות המארג החברתי מורגשים.
אנחנו כבר בני חמישים צריך לעשות התעמלות, השתלת שיער, לאכול פחות, לעשן פחות והעיקר: לדאוג.
לדאוג לאנשים שמאבדים את מקור הפרנסה שלהם . אנשים שגרים בכל הארץ לא רק בירוחם. אנשים שעבדו בכל מני עבודות, לא רק בטקסטיל. אנשים בעלי תארים אקדמיים, ולא רק בוגרי כתה ט'. אנשים מכל רמות ההכנסה כאלה שפעם הרוויחו 15000 שח' לא רק מקבלי שכר המינימום.
לדאוג להם משום שללא מקום העבודה שלהם קשה להם לישון בלילה, הם מרגישים חסרי ערך, קשה להם להתמודד עם עצמם ועם המשפחה שלהם.
לדאוג לאנשים שהם מה שעושה את הארץ הזאת, מדינה שאינה שומרת על שמחת החיים של אזרחיה מי בכלל צריך אותה?
אפשר לדאוג לתשתיות כמו חינוך (את הדברים שתנועת ש"ס נותנת המדינה צריכה לתת לכולם), תחבורה ציבורית, מערכות תקשורת, מחקר, הספקת מים וביוב, ואפילו חשמל. כל אלה ישתלמו רק בטווח של עשרות שנים לכן המדינה צריכה ליזום ולממן אותם (למשקיעים פרטיים אין אורך נשימה מספיק), אבל אם לא נעשה אותם הם לא ישתלמו לעולם.
השוודים עושים את כל הדברים האלה והנה, אפילו שהם בלונדינים, הם גם מובטלים.
בחיים, כמו בנעלים של ילדים, אם לא לוקחים קצת יותר זה קטן אחרי חודש.
אז איך למצא דרך להיות עם האבטלה ובלי המובטלים?
אל יאוש. אחרי הכל, אנחנו העם הנבחר!! לנו יש אוצר טבע שאין לאף אחד, אין בהם חרדה מהאבטלה, הם לא נפגעים כשאומרים להם שלא רוצים שיבואו למפעל, הם לא מרגישים שהחברה מוותרת על שירותיהם, האבטלה לא פוגעת בהערכה העצמית שלהם, הם לא מתדרדרים לפשע, בקיצור: החרדים. אם רק ניתן להם מספיק כסף כך שיוכלו לקנות מוצרים, יהפכו לחלק צרכני חשוב מאוד בכלכלה, ויחליפו את המובטלים כבלם זעזועים כלכלי.
יום שני, שנה אחרת ואופנוע אחר אבל עדיין האספלט שחור השמים כחולים ואפילו השמש אותה השמש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה