על גלים ועל דגל אדום

כמו השוק וכמו כל דבר אחר בטבע גם רוח האדם נעה בגלים, שיאים של יצירתיות ותהומות של אלימות, שיאים של טוב ותהומות של רשעות. שנים של יצירתיות מדהימה בתחומי המדע, הרוח, והתעשיה שהיו בשנות ה- 20 של המאה ה- 20, הסתיימו במרחץ דם ושואה בסוף שנות – שלושים תחילת שנות הארבעים.

אחד השיאים של החברה האנושית היה בשנת 1871, בשיאה של מחאה חברתית הוקמה אז ממשלת פריס ממשלה הידועה בשמה – הקומונה הפריסאית. הממשלה הזאת הייתה אחד הניסיונות הראשונים בעולם להקים משטר סוציאל דמוקרטי, דגלה של הקומונה הפריסאית היה אדום. את המאמר הזה אני כותב בערב חג הפועלים ה- 1 במאי, חג שדגלו האדום הוא זכר לאותה תקופה. באותן שנים צרפת כולה הייתה במלחמה מול גרמניה ובעיקר מול פרוסיה שהנהיגה את הפדרציה הגרמנית. כישלונו של נפוליאון ה- III במלחמה נגד גרמניה הביא למהלומת נגד מוחצת, בתוך הבלאגן שנוצר קמו קבוצות של פועלים, אנרכיסטים ורפובליקאים והחליטו לשתף פעולה בהקמת משטר דמוקרטי חברתי. שיתוף הפעולה הזה התגשם בדמות ממשלה שהעבירה חוקים ותקנות לטובת האזרחים. הממשלה הכריזה על הפרדה בין הדת למדינה, בוטלו חובות שנצברו בזמן המלחמה, נקבעו שעות עבודה סבירות, נקבעו פיצויים לבנות זוג וילדים של חיילים שנהרגו במלחמה, כלי עבודה של פועלים שמושכנו הוחזרו לבעליהם, נדחו חובות ובוטלו קנסות וריבית מתקופת המלחמה, כמו כן נקבע שהעובדים יכולים להפעיל מפעלים נטושים ובעלי המפעלים יזכו בפיצוי. הזכות להטיל קנסות על עובדים ע"י מעסיקים בוטלה, מעתה יוכלו רק בתי משפט להטיל עונשים כאלו. חינוך וחינוך מקצועי הוכרזו כזכות אנוש בסיסית וניתנו חינם. במסגרת השלטון החדש פעלו גם ארגונים לשוויון זכויות לנשים, הוכרז כי לנשים יש זכות ליזום גירושין, זכות להשכלה, זכות לשכר שווה, נסגרו בתי הזונות ונעשה ניסיון להאבק בתופעת הזנות. הנשים ראו במאבקן חלק אינטגרלי מהמאבק נגד הקפיטליזם העולמי ובעד זכויות האדם הפשוט. הוקם קואופרטיב של נשים שעסק בהכנה ומכירה של מזון, קואופרטיב שהשתתף גם בקרבות מול הגרמנים.

מגוון הדעות בתוך הכוחות ששיתפו פעולה בקומונה הפריסאית היה חסר תקדים עד אותו יום ולא חזר על עצמו מאותו יום. היו שם אנרכיסטים סוציאליסטים, ליברלים קיצוניים, ורפובליקנים, היה שם ייצוג לכל הקבוצות האתניות והדתיות של פאריס, וכולם עבדו למען שלטון דמוקרטי. סופה של הקומונה הפריסאית היה מהיר ושתוף דם כוחות של הצבא הצרפתי בשיתוף עם פרוסיה כבשו את פאריס בשבוע של הרג חסר רחמים. הקומונה התקיימה במלואה בחודשים אפריל ומאי 1871 סה"כ 61 ימים אבל היא רשומה בספר דברי הימים של האנושות לתמיד. היא לא העבירה אלינו רק את הדגל האדום היא העבירה אלינו שאיפה בלתי מתפשרת של חופש שוויון ואחוה. שאיפה שהציבור השקט בדרך כלל מרים על נס מדי פעם ויוצא לרחובות בכדי להגשים אותה במלואה.

חומרי הדברה, אטמוספרה ואדם בעמק החולה

במסגרת כנס מחקרי הגליל ה- 15 שהתקיים  בתל חי בתאריכים 29/30-04-2013 היה מושב אחד מעניין במיוחד עבורנו, מי שגר כאן בגליל ופעיל בתחום איכות הסביבה.

ראשונת הדוברים הייתה פרופ' יעל דובובסקי מהטכניון, המחקר שהובילה בדק את שיעור חומרי ההדברה אליהם נחשפים מי שגרים כאן. אמנם רק אחוזים מעטים מחומרים מחטיאים את מטרתם ומתפזרים בסביבה אבל העובדה שהם מתפזרים באויר לאורך חודשי הקיץ בכל שנה משפיעה עלינו  באופן מצטבר. הצוות של פרופ' דובובסקי מצא כי חומרי ההדברה מגיעים אלינו במספר דרכים, ראשית טיפות ריסוס שעפות באויר, שנית אדים שמתנדפים בימים שלאחר הריסוס, שלישית באבק שמקימה הרוח ולבסוף במים אליהם נשטפים החומרים. חלק מהמים נושא עמו את החומרים האלו גם אל הכנרת וממנה לכל המדינה.

אחריה דיברה דר' ליאורה שאלתיאל-הרפז ממו"פ צפון ומכללת תל-חי. היא דיברה על מיזם חקלאות ידידותית לסביבה שמתקיים בעמק החולה מאז 2006. בשנה ההיא החליטו שאול גרף ממשרד החקלאות וליאורה כי יש למצוא דרך להקטין את השימוש בחומרי הדברה בעמק. הם החליטו לגייס את החקלאים כמשתמשים וכתושבי העמק למשימה. בשלב ראשון התחילו להעביר לחקלאים קורס מדעי בנושא לאורך חודשי החורף בהם יש מעט עבודה בחקלאות. בשלב שני ביקשו לחקור את כל המערכת: חקלאים-גידולים-מזיקים-ריסוסים-תושבים. ובשלב שלישי לגייס כוחות פוליטיים שיארגנו ויקדמו את הנושא. לצורך הפעלת המיזם פותח כלי אינטרנטי שמאפשר איסוף מידע מכל העמק ושיתוף החקלאים, כך כל מגדל קיבל אינפורמציה על נוכחות מזיקים מסוימים ועל הטיפול שקיבלו. אנשי הסביבה והפוליטיקאים התגייסו למשימה והתוצאות הגיעו מהר ובאופן משכנע, כמות חומרי הריסוס באוויר ובמים ירדה משמעותית.

שלישית דיברה רינה אשכנזי ממשרד החקלאות היא הסבירה את תהליך הרישוי והרישום של חומרי הדברה. נתנה רשימה של חומרים שייצאו משימוש בשנים הבאות והסבירה כיצד מפקחים על הכנסה והוצאה של ריסוסים מרשימת החומרים המותרים בישראל. היא הדגישה כי המשרד עובד על פי סטנדרטים שמקובלים בעולם המפותח כמו השוק האירופי וארה"ב.

סיים את המושב פרופ' יורם פינקלשטיין מבית החולים שערי צדק בירושלים. פרופ' פינקלשטיין מבצע מחקר המשך למחקר שנעשה בעמק החולה לפני 30 שנים. במחקר מנסים לראות איך משפיעים חומרי הריסוס על בני האדם. פרופ' פינקלשטיין סקר את כל הפרויקט אבל הסביר שבמסגרת הזמן הנתונה יתמקד בנזקים שנגרמים לבני נוער וילדים. בכדי לעמוד על ההבדלים בין מי שנחשפו לכמויות שונות של חומרי הדברה נבדקן שלושה קיבוצים, אחד שממוקם בתוך השדות, אחד בשולי העמק ואחד באזור בו לא משתמשים בחומרי הדברה. נתגלו הבדלים משמעותיים בתפקוד המוח של הילדים תוקשר ברור בין הקרבה לריסוסים לקשיי תפקוד.

לסיכום:                                                                                                                                                         עכשיו אנחנו יודעים בוודאות כי חלק מהריסוסים (קטן ככל שיהיה) מגיע אל התושבים. אנחנו יודעים גם כי רק בעוד כמה שנים נדע את מלוא הנזק, אבל יש מקום להאמין שעד אז בעמק החולה תהיה חקלאות ידידותית לסביבה ולאדם.

קשר ראש ידיים

פורסם בעבודה שחורה

כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות גם בישראל השלטון מחולק לשנים, השלטון המרכזי והשלטון המקומי.

כמו ברוב הדמוקרטיות גם בישראל השלטון המרכזי והשלטון המקומי אינם מסכימים בהרבה נושאים, כי מדובר בדיסציפלינות שונות. הויכוחים האלו הם טבע היחסים, מה שלא טבעי הוא התנהגות השלטון המרכזי הישראלי ב-20 השנים האחרונות. הוא מתחמק מאחריות, מוסיף עוד מטלות על הרשויות ולא מסייע להן לעמוד בהן. התחמקות הזאת הגיעה לשיא בתוכנית הכלכלית 2002-2003. הטענה של ממשלת ישראל הייתה אם תעבדו כמו שצריך, אם תגבו את הארנונה לא תצטרכו עזרה ממשלתית.

לשלטון המקומי/ רשויות מקומיות בישראל ישנם שני מקורות הכנסה ארנונה והעברות מהממשלה. ההעברות מהממשלה הן מימון תמורת שירותים. במקום שהמדינה תדאג למערכת הרווחה, למערכת החינוך,  איכות הסביבה ועוד היא מעבירה את האחריות והעבודה לידי הרשויות ומשתתפת בתקציב. תקציב הרשות משקף את עלות כל השירותים שהיא נותנת לאזרח. בחדשות אנחנו נחשפים למקרים של שחיתות אבל ביום יום מדובר בהרבה גננות, מורים, עובדים סוציאליים, פקידים, מהנדסים וכו' שמקבלים שכר נמוך (אפילו מתחת שכר המינימום) ועובדים קשה. בממוצע הרשויות המקומיות מוציאות 32% מתקציבן לשכר עבודה, בתחום השירותים זה לא נחשב הרבה. כשבודקים מה עלות סל השירותים שרשות מקומית נותנת לתושביה מגלים פער גדול מאוד, מ-3,131 ₪ לשנה (נתוני 2010) בקלנסווה עד 23,443 בסביון. 

התפלגות המקורות התקציביים ברשויות בתרשים 1, נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עיבוד שלי.

 

 

                                                                          תרשים 1. 

ניתן לראות כי הרשויות נותנות חלק גדול משירותי המדינה ובממוצע שני שליש מתקציבן ממומן ע"י תקציב המדינה. האם הרשויות יכולות לממן את השירותים ללא מימון המדינה? מתוך 201 רשויות מקומיות בישראל 13 רשויות מצליחות לממן חצי מההכנסה שלהן. זה נובע מהעובדה ששיעור העסקים ברשויות אלו גבוה, בדימונה אין מגדלי עזריאלי ובקריית שמונה אין בורסה ליהלומים, לכן הן כמו רוב הרשויות מוכרחות השתתפות מסיבית של המדינה. גם כפר שמריהו וזיכרון יעקב העשירות נמצאות באותה קטגוריה זה לא נובע מחוסר גביה ולא משום שהארנונה נמוכה מידי, בשני המקומות האלו הגביה מצוינת. כפי שאנחנו רואים בתרשים עיקר ההכנסות העצמיות בא מעסקים לא מתושבים. הבעיה היא שבישראל פשוט אין מספיק עסקים בכדי לממן את השירותים הקיימים והטלת ארנונה של מאה ויותר ₪ למ"ר על דירות מגורים היא נטל שמעטים יעמדו בו. בנוסף המדינה הפריטה את הספקת המים לפני מספר שנים, לא רק שזה העלה את מחיר המים, זה הקטין משמעותית את סה"כ ההכנסות העצמיות והגדיל את ההוצאה להשקיה של גינון ציבורי. לסיכום גם אם כולם ישלמו את הארנונה המגיעה מהם הרשויות תוכלנה לספק שירותים רק בתמיכת המדינה.

העברת האחריות מהממשלה לרשויות והצפייה המופרכת שיצליחו לשאת בנטל לבד היא רק חלק מהבעיה, החלק השני הוא תקצוב חסר. כדי לבדוק כמה כסף צריך כדי לתת שירות סביר בחרתי משהו באמצע, בחרתי את סל השירותים של ירוחם,  10,223 ₪ לתושב לשנה. לדעתי דרישה לסל שירותים מינימלי בגובה של סל השירותים בירוחם היא דרישה סבירה. אבל בישראל 2013 ירוחם נמצאת בעשירון העליון, כן קראתם נכון למרות שמדובר בעלות נמוכה - בעיירת פיתוח - בפריפריה הדרומית, אצלנו בישראל היא בעשירון העליון. הרשויות המקומיות בישראל נותנות שירות ל- 6,927,000 אנשים, אם נכפיל את זה בעלות של עשרת אלפים ₪ לתושב נקבל עלות מצטברת של כמעט 7 מיליארד וזה 55% יותר מהתקציב היום.

עכשיו כשיש לנו ממשלה חדשה שמבטיחה לייצג את מעמד הביניים, ממשלה שהולכת לעשות כאן שינויים בהתנהלות הכללית ולדאוג לאזרח. ממשלה רציונאלית שרוצה להבטיח לימודי ליבה ומתמטיקה ממשלה לא אמונות טפלות. הגיע הזמן לשנות כיוון, לא להוסיף לעשירים ולא לענות את העניים, לא העביר שטחים מרשות עשירה לענייה ולא ההיפך. פשוט לדאוג שכל הרשויות יקבלו תקציב לפי מספר התושבים. כדאי שהממשלה הזאת תיישם קצת ידע מתמטי, תחבר את הראש- השלטון המרכזי, לידיים – השלטון המקומי ותביא את רמת השירות לאזרח  למקום מתקבל על הדעת.

מכתב לשר אוצר חדש

לכ' חה"כ יאיר לפיד

שר האוצר בממשלה הבאה 

פורסם בעבודה שחורה

הכותרות מספרות שתהיה לנו שר אוצר חדש, ושאתה צפוי לעבודה קשה מאוד, אז קודם כל בהצלחה.

שנית, מתוך דאגה כנה אני מבקש להציע לך כמה אפשרויות לשיפור המצב הכלכלי והמצב הכללי של מדינת ישראל.

נתחיל בצד ההוצאה אני חושב שתמיד יש מקום להתייעלות ולכן מדברים על קיצוצים  בתקציב. באוצר מנסים למצוא דרכים פשוטות ואופקיות לביצוע, לי יש הצעה אופרטיבית קלה לביצוע לא אופקית ולא שרירותית. באנליזה מקיפה שנעשתה ע"י שני חוקרים ג' דורנטון ומ.א. טרנר מהלשכה הלאומית למחקר כלכלי באוני' קיימבריג' מאסצ'וסטס ( W15376 NBER ) . עולה ש: הוספת כבישים איננה מקטינה את הצפיפות. אם תחבר את העובדה הזאת לעובדה שבשנים האחרונות משקיעה מדינת ישראל מיליארדי ₪ בכבישים רבי מסלולים, ומיליארדים נוספים במחלפים אדירי מימדים הפתרון בידייך. לא אני לא מתכוון לכמה כבישים מסוכנים שצריך לתקן וגם לא למקרים בהם אין חלופה אפשרית אחרת. אני מתכוון לכבישים ומחלפים שעדיף היה לו היו מוחלפים בהשקעה בתחבורה ציבורית כמו רכבת קלה.

אני אפרט כמה מקרים כאלו שכבר ממבט ראשון רואים כי המתכנן קיבל תמורה באחוזים מגודל הפרויקט. מחלף צמת גולני, 300 דונם של בטון ואספלט שנבנים כאילו יש לנו ארץ אחרת והיא גדולה פי כמה. נמשיך באותו הכביש 66 וניסע צפונה מחלף בגודל 120 דונם לקיבוץ רביד עם כל 93 תושביו, וזה ממשיך כך עוד כמה וכמה מחלפים. 150 מליון ₪ כביש 9 שייעודו העברת תנועה לכביש 6 ומילוי כיסי הזכיינים. כביש 77 יוקנעם רמת ישי, עוד 595 מיליון לטובת כביש 6, הרחבת כביש 2 מחבצלת עד זיכרון-יעקב 1.700 מליון ₪, כביש 65 עפולה עד צמת גולני 671 מיליון ₪, כביש 66 (טבעון עד מגידו) 390 מליון ₪, כביש 85 כרמיאל עד צמת  קדרים 1,150 מיליון ₪, כביש ואדי ע'רה 2,600 מיליון ₪, כביש שער הגיא בית שמש, 815 מיליון ₪, כביש 541 (כביש מקביל לנתיבי איילון וכביש החוף) 285 מיליון ₪. והכפלת כביש הערבה בעבור 2,300 מיליון, הרחבת הכביש לירושלים במקביל לרכבת 2,500 מיליון, כביש 531 (ע"י אבן יהודה) עוד כביש להזנת כביש 6 3,700 מיליון, ו"מחלפון" לקיבוץ הסוללים 120 דונם בעבור 115 מליון ₪ , עוקף קריות במקום רכבת תחתית 1,665 מיליון והשאור שבעיסה - כביש חיפה נצרת 500 מיליון ₪, כאן טמנו לנו גם בדיחה בדמות הכנה לרכבת קלה, כאילו מה? אם אתם עושים הכנה לרכבת קלה ואם כידוע לכולם בישראל צפיפות כלי הרכב הכי גבוהה בעולם, אולי נוותר על הכביש ונעבור לרכבת? אתה חושב שלעבור לרכבת שווה חצי מיליארד ₪? אולי במקום להוציא 19.136 מיליארד ₪ על כבישים שיובילו אותנו בעבור 8.5 ₪ לליטר בנזין עד לפקק הבא, אולי במקום כל אלו נשקיע בחינוך? או לפחות לא נקצץ בחינוך. אתה יודע השר לפיד, האנשים שלך במשרד האוצר כולם למדו באוניברסיטה שהשקעה בתשתיות משתלמת כלכלית. הם למדו שכל שקל ששקע באספלט יכול להביא שקלים רבים לתל"ג, הם צודקים. אבל יש משהו שהם לא למדו הם לא למדו שהשקעה בחינוך מביאה יותר שקלים ושאם צריך לחסוך ולקצץ, כבישים נפגעים פחות מתלמידים, צמתים סובלים פחות ממורים.

אחרי שמצאנו קצת מזומן בתחום החיסכון השר לפיד, בוא נחפש קצת זוזים בכיסים הגבוהים. בוודאי שמעת את המיליארדר באפט אומר שהעוזרת שלו משלמת יותר מיסים מאשר הוא. אתה יודע זה לא טוב ולא הוגן, תוסיף לזה את הפרט המעניין שבאפט העדיף לשלם על האקזיט של ישקר בישראל ולא בארה"ב. כי באפט לא פרייר אתה מבין, הוא שילם מיסים בישראל כי למרות שהמס בארה"ב נמוך על עשירים, בישראל הוא אפילו נמוך יותר. חוץ מזה ישנם כאן מה שנקרא בטעות רווחים כלואים, אלו רווחים שחברות ענק עשו ולא שילמו על פי החוק וההתחייבויות שלהם. יש כאלו שמדברים על 30 מיליארד ₪ ויש שמדברים על 3 מיליארד בוא נלך על פשרה 20. 20 מיליארד בנוסף לחיסכון הקודם והגרעון מסודר. לא זה לא כל כך מסובך לתבוע מהם את המס שהם חייבים, פשוט תגיש את התביעה נגד המנהלים. אתה מבין תאגיד הוא מסחרי אבל הוא לא יהודי ולא מונציה, אם תדקור אותו זה לא כואב, אם תדגדג אותו זה לא מצחיק, אם תתבע אותו יישאר אדיש. אבל מנהלים שתתבע אישית זה סיפור אחר, אולי הם יצאו זכאים בסופו של משפט אבל אתה יודע כמה זמן זה ייקח. אתה יודע שתצא להם הנשמה בזמן הזה. אם מערכת המשפט הישראלית כל כך איטית, למה לא למצוא לזה שימוש חיובי?

לסיום אני מבקש להציע לך לחשוב גם על מחר, וגם על מחרתיים, אתה יודע זה שמהשיר. כשאתה ואני גדלנו כאן למדנו בשיעורי מולדת שיש לנו רק אוצר טבע אחד, האנשים שכאן, האינטליגנציה היוזמה והחדשנות שלהם. היום זה שונה, היום יש לנו ים של אוצרות, גז ואשלג ופוספאטים. האוצרות האלו מביאים היום תמורה למפעילים שלהם, הרבה פחות לבעלים שלהם. שישנסקי זאת ירית פתיחה, בוא נדאג לעתיד, בוא נחזיר את התמורה לבעלים ונתכנן את ההפקה לטובת עם ישראל, לא לטובת בודדים.

באיחולי הצלחה וחג שמח וטעים

עמית הרפז

ראש-פנה