בשנים
האחרונות עולה נושא הפליטים בישראל ובאירופה על סדר היום הציבורי כמה פעמים בכל
חודש, כישראלים אנחנו בדרך כלל מבינים את האירופאים ואת הפחד הטבעי שלהם מזרים ועכשיו
בעיקר ממוסלמים.
לפני 70
שנים הפחד הזה גרם להם לחסל את רוב היהודים (הגרמנים היו רק מכונת החיסול, רוב
האירופים האחרים שמחו "לתרום"
את היהודים שחיו בקרבם), זה לא משנה לנו, כי בלב אנחנו מרגישים חלק מהם.
מעניין
לשמוע את התלונות
האירופיות על המהגרים מצד אחד
ומצד שני על הזדקנות היבשת, הרי
אלמלא המהגרים היו חסרים באירופה עובדים צעירים. זאת לא הסתירה היחידה של
האירופים, הם גם מתלוננים על בעיית הפנסיה, הגידול באורך החיים מצד אחד ועל אבטלה
מצד שני (זאת תלונה בלתי מבוססת שנפוצה גם אצלנו). בעיה של פנסיה לאנשים מבוגרים
יכולה להתקיים רק כאשר חסרים עובדים ולכן צריך להעסיק את העובדים הקיימים עד גיל
יותר מבוגר. במצב הנוכחי חסרה עבודה, רוב העובדים מפוטרים הרבה לפני גיל הפנסיה
ואין שום טעם להעלות אותו.
אצלנו
להבדיל מאירופה אין כמעט פליטים ממדינות מוסלמיות, רובם באים מדרום סודן
ואריתריאה, הסיבות לבואם אלינו תלויות בזהות ספק האינפורמציה. על פי העיתונות הם
כאן בכדי לתת למירי
רגב, אלי ישי, איילת שקד ועוד כמה פוליטיקאים שוליים כותרות ראשיות. על
פי דוברי ממשלת ישראל הם הסיבה שהממשלה נכשלת ברוב מעשיה, והם טיפה פחות מסוכנים
מפצצה אירנית.
אם תבדקו
עם אנשי אירגוני הסיוע לפליטים יתברר שעם
הקטנת מספר החתולים והכלבים הנטושים, נשארו להם זמן וסימפטיה שמחפשים מטרה ראויה.
הפליטים
עצמם אומרים שפשוט אין להם לאן ללכת, הארצות שלהם סובלות שלטון עריץ ועוני קשה, כן
ככה זה פליטים
לאורך כל ההיסטוריה.
אחד
מחברי הרשת שלי תירגם לאחרונה מאמר רלבנטי למרות שהוא בן יותר מ- 70 שנים:
"איזה בית דין, בעצם, היה מעז
לגנות אותנו לו הוקענו את פלישתם מעוררת ההשתאות של קופים לפריז ולצרפת? אי אפשר
שלא לדעת שלפני שנים השתקעו הקופים באזורים מסוימים, ואף בגני חיות. כיום אפשר
לראותם בכל מקום... יש להכיר בכך שמתפתח בקרב הציבור תסביך אנטי-קופי חזק למדי.
הולכים לתיאטרון? האולם מלא בקופים. הם נתלים מכל פינה, ביציעים, מאחורי
הקלעים. באוטובוס, ברכבת התחתית? קופים. אני מתיישב לתומי בבית קפה? מימיני
ומשמאלי, שניים או שלושה קופים תופסים מקום: מיומנותם לחקות את תנועות בני האדם
מביאה לכך שלעתים אין מזהים אותם מיד... הדבר המכונה אנטישמיות (המשיכו לקרוא,
בבקשה) הופך מדי יום לצורך חיוני! " את הדברים האלה כתב רובר ברזייאק (Brasillach), עיתונאי וסופר צרפתי נחשב, כמה שנים
לפני השואה "שלנו", בעת שמהגרים יהודים ממזרח אירופה הגיעו לצרפת. לאחר
השחרור מהכיבוש הגרמני נשפט ברזייאק והוצא להורג בירייה בפברואר 1945. אבל אסור
כמובן להשוות אצלנו יותר קל להבחין בהבדלים.
אבל המדור שלי לא עוסק בכל נקודות ההשקפה האלו, כאן אני מתמקד בכלכלה
ולכן מעניין לראות את התפתחות בעיית הפליטים בעולם בראי ההתפתחות הכלכלית.
בתרשים המצורף לקחתי נתונים מאתר הבנק העולמי והשוואתי נתונים של
הכנסה לנפש בין ארצות מפותחות לארצות עניות. ניתן לעקוב אחר הפערים בין ארצות ה- OECD לארצות עניות באמצעות הקו
האדום. אנחנו רואים שבשנות השישים הפער בין אדם בארץ עשירה לענייה היה פי 18-20,
בשנות ה-80 הוא מתחיל לגדול באיטיות. קצב הגידול מתגבר בשנות ה – 90 ובשנת 1996
הוא כבר פי 76, השיא מגיע בשנת 2001 פי 81, בשנת 2005 מתחילה ירידה ובשנת 2011
הפער יורד עד פי 53.
פערי הכנסה בין אדם במדינה עניה לאדם באחת ממדינות OECD
והכנסה לנפש במדינות עניות מקור: הבנק העולמי.
בעשורים
האחרונים גדלה ההגירה מארצות עניות והפערים האלו יכולים להסביר את התגברות ההגירה.
נוסיף להגדלת הפערים גם את העובדה שהחל משנות ה- 80 ועד סוף שנות ה- 90 רמת החיים
בארצות העניות, נמצאה בירידה (הקו הכחול) ובאופן כללי היא כמעט לא משתנה והסיבה
הכלכלית ברורה.
מה מסביר
את הירידה ברמת החיים, השינוי בפערים, והתגברות העריצות בארצות עניות? לדעתי סקירה
קצרה של השינויים במדיניות הכלכלית העולמית יכולה לתת תשובה טובה.
בין
השנים 1945-1973 הייתה המדיניות של כלכלה
מנוהלת וצמצום פערים, בינואר 1973 החליט נשיא ארה"ב (ניקסון) לשנות את
המדיניות לכלכלת שוק חופשי. הוא ביטל את ההסכמות הבינלאומיות ונייד את הדולר. לצעד
הזה הייתה תוצאה, לקראת סוף 1973 העולם נכנס למשבר פיננסי שמכונה משבר
הנפט (כל המוצרים התייקרו אבל הנפט תפס את הכותרות). המשבר הזה ייצר
אינפלציה עולמית וגידול באבטלה תופעה שחלק מהכלכלנים לא ידעו להסביר וקראו לה
סטגפלציה.
המשבר
פגע בכל המדינות ובמשך עשור שנים הכלכלה העולמית נתקעה, המדינות המפותחות מצאו
דרכים להיחלץ מהמשבר והחל מ 1983 הגדילו פערים בינן לבין המדינות העניות. חלק
מהפתרונות של העשירים היה כרוך בניצול המדינות העניות ע"י קניית חומרי גלם ועבודה
בזול, ומתן הלוואות בריבית מופרזת. בסוף שנות ה- 80 התמוטטה ברית המועצות, נביאי
השוק החופשי בארה"ב חגגו, קראו לזה "עולם
שטוח" ו"קץ
ההיסטוריה".
בשנים שלפני
התמוטטות בריה"מ חשש הממשל בארה"ב לפגוע במדינות זרות, היה סיכוי שהן יעברו
לתמוך בגוש הקומוניסטי, אבל עם התפרקות בריה"מ למדינות עצמאיות נפרץ המחסום
הזה. בשנת 1994 מוטטו תאגידים בינלאומיים את כלכלת מקסיקו, בסוף שנות ה- 90 את
מדינות מזרח אסיה (נפילת הנמר האסייני). החגיגה נמשכה דרך משבר ההי-טק והסתיימה רק
במשבר של 2008.
כפי
שראינו קודם, הפערים בין המדינות העשירות לעניות עוקבים באופן צמוד אחרי השינויים
האלו, הם יציבים עד סוף שנות ה- 70, גדלים במתינות בשנות ה- 80, מאיצים בשנות ה –
90, קטנים בשנות 2000 ומאז מתייצבים. המשבר הפיננסי פגע כידוע בעיקר במדינות
העשירות (לכן ישראל ניצלה ממנו באופן
יחסי).
התיאור
הארוך הזה מסביר טוב את הפערים אבל לא את הסיבות לעריצות במדינות עניות וגם לא את
הגידול במספר הנמלטים מהמדינות האלו. לדעתי הסבר לתופעות אלו נמצא בתחום הנפש לא
בתחום הכסף. במשך השנים האלו בהן המדינות העניות נשארות עניות הלך וגבר התסכול
והתחושה שאין מוצא מהעוני, זה הוליד שלטון אלים והגירה.
באותו
זמן התחוללה מהפכת התקשורת. רדיו טלוויזיה ועכשיו אינטרנט מגיעים כמעט לכל פינה נידחת בעולם. מי
שהיה מתוסכל מהעובדה שאינו יכול לספק מים ואוכל לילדיו, יודע שישנם מקומות אחרים,
הוא ראה את זה ברשת. שני הדברים האלו מניעים אנשים לדאוג למשפחתם והם באים לשבור
שבר בעולם ה"מתוקן", בדיוק כמו שאבותינו ירדו מצריימה, העולם המתוקן של
הימים ההם.
עוברים
ממדינה ענייה עם שלטון בלתי מתפקד למדינה עם שלטון יציב ועושר.
אז מה
אפשר לעשות עכשיו? אפשר לשנות, כבר כמה שנים אנחנו יודעים שהשיטה הכלכלית הקיימת
פחות יעילה ויוצרת פערים לא רק בין מדינות, כי אם גם בתוך מדינות. צריך לנהל את
הכלכלה לטובתנו ולטובת הפליטים האפריקאים, אנחנו באותה סירה. צריך להפסיק לנצל את
המדינות העניות ולהשקיע בפיתוח שלהן.
אם ישראל
תפסיק למכור לסודן אריתריאה ומדינות עניות נוספות נשק ושיטות רציחה, אם הממשלה
תאסור על חברות ישראליות להשתתף בשוד אוצרות הטבע של המדינות האלו.
אם נחזור
לסייע להן בידע בתחומי ההנדסה, החקלאות והרפואה כפי שעשינו בימים המוסריים שלנו.
אם נלמד
את הפליטים שהגיעו לכאן אזרחות, תעשיה, רפואה וחקלאות, אם נסייע להם לתקן את
המדינות שלהם, יהיו להם ולנו חיים הרבה יותר טובים.
