פני הדור כפני הכלב

פורסם בעבודה שחורה

בבית הורי היה תמיד כלב ולאורך השנים היו רבים, אבל אני רוצה לספר לכם על כלב אחד מעניין במיוחד. הוא נולד אצלנו לאמו שחורק'ה ושמו היה עוּש. עוש היה רועה גרמני גדול ובעל נשמה עדינה והוא ליווה אותי בבחרותי. כשהקמנו את מושב קדש ברנע גר איתי בחדר וכשנגמרה תקופת ההתיישבות שלי והתחילו הטיולים לחו"ל, חזר לבית הורי בראש-פינה. את ימיו במושבה בילה קשור מתחת עץ השקד. בבוקר ובערב אחרי שהושם מחסום לפיו, יצא לו לטיול בשכונה. המחסום היה הכרח משום שרבים מההולכים ברחוב לא הכירו את עדינותו ופחדו ממנו.

יום אחד שמעתי את עוש נובח נמרצות, יצאתי החוצה וראיתי שהוא מנסה להבריח נמיה. ניגשתי אליו שחררתי אותו ואמרתי לו יאללה רוץ, גרש אותה. עוש נשאר עומד, מבטו היה נעוץ במחסום שהיה תלוי לידו והוא חיכה שאלביש אותו. אמרתי לו עזוב אותך אי אפשר לרדוף אחרי נמיה עם פה נעול, אבל הוא לא זז, כאילו אמר על כללים מוכרחים לשמור. נזכרתי בעוש כששמעתי על השבץ המוחי שאחז בדורון נשר ועל דרך הטיפול של צוות מגן דוד. במשך זמן ממושך עמדו שם אנשים שטיפול במצבי חירום ובבעיות רפואיות הוא המקצוע שלהם והם לא עשו כלום בגלל הכללים. חשבתי לעצמי האם מותר האדם? נראה שלא.

מדינת ישראל עברה שינוי משמעותי מאוד בשנות קיומה, מחברה יוזמת, חושבת, יוצרת, מחדשת - שוברת כול דוֹגמה הפכה לחברה בה העיקר הוא לשמור על הכללים. כאשר חייל נהרג בודקים אם הפיקוד נהג על פי הנוהל, כשהולך רגל נדרס שואלים זה קרה במעבר חציה? כשטרקטור דורס מפגינה בודקים אם הנהלים נשמרו. לא בודקים אם הופעל הגיון, לא בודקים את ההסתברות לטעות. לא שואלים אם המשימה הייתה נחוצה, אם נעשה שימוש בידע, בניסיון, ובשכל ישר. לא, רק אם זה נעשה לפי הכללים.

לפני כמה חודשים הלכתי לועידה האידאולוגית של מפלגת העבודה. כמו רבים וטובים נסעתי ברכב פרטי לתחנת הרכבת הקרובה (אצלנו בפריפריה זה שעה ורבע) ומשם לתחנת וולפסון. מהתחנה יצאנו קבוצה של כמה עשרות והלכנו ברגל לאולמי גאלרי פאלס מקום הועידה. בדרך היינו צריכים לחצות את רחוב הלוחמים, האור ברמזור שלנו היה אדום. שמעתי סירנה מתקרבת ואמבולנס הופיע מפלס את דרכו בין המכוניות שעמדו ברמזור, כשהתקרב התחלף הרמזור להולכי הרגל. עמדתי עם ידיים פשוטות לצדדים ואמרתי: חכו אי אפשר עכשיו. אבל ירוק אמרו לי. אבל אמבולנס אמרתי. אמרתי ונזכרתי בפעם הראשונה (1980) שעשיתי סיור בישראל לחבר מגרמניה, הוא שאל אתה לא מחכה לירוק? עניתי לא, אני רק מחכה שהכביש יתפנה.