יום שני, 25 באוקטובר 2010

גאווה ישראלית

גאווה
לאור הצלחתי בהבאת ילד לעולם נבחרתי פה אחד (של מנהלת בית הספר) ללוות טיול שנתי של כתה ו'.
במשרד החינוך גילו כבר לפני שנים שחלק מילדנו לא זכו לראות את ירושלים בירת הנצח שלנו ולכן שמנו לשם את פעמינו.
יצאנו מוקדם בבוקר יום ראשון ונסענו בפקק מס' 6 אל עירנו הקדושה.
ראשית צריך לומר שהילדים היו נפלאים מצחיקים ומעצבנים, רועשים ולפעמים מקשיבים.
הצוות מילא את כל תפקידיו על הצד הכי טוב ודליה המורה הנחושה הלכה לישון רק באשמורת שלישית.
אנחנו ההורים המלווים (זכרים בדרך כלל) הלכנו לישון בשקט נפש ולא הקדשנו דקת מחשבה לעתיד הריהוט של האכסנייה ולשלוות נפשם של אורחים אחרים, אורחים שבוודאי תכננו ללכת לישון לפני 02:00.

ישראליות
בירושלים ביקרנו בכל המקומות החשובים: הכנסת, הר הרצל, משכנות שאננים, בכותל ואפילו בנקבת השילוח בעיר דוד.
בכנסת גילינו מה זה עשבים שוטים, אלו רוב הצמחים ש"מגדלים" בגינות סביב לבנין.
בהר הרצל ראינו את קברות גדולי האומה מהרצל עד יצחק רבין וכל מנהיגנו ההיסטוריים. אבל החורשה מול הקבר הייתה מלאה אשפה, אולי לא חדשה אבל גם לא היסטורית.
גם כאן בהר הרצל היה הגינון מוזנח ומקסים הורה מלווה וגנן מוסמך לא התפעל בכלל.
בביקור בנקבת השילוח ראינו כיצד רשות ממלכתית, רשות הטבע והגנים, משתפת פעולה עם אירגון לאומני קיצוני שחי מתרומות מליונר קיצוני (עמותת אלע"ד ואירווין מושקוביץ'), ביצירת מיתוסים חדשים. להבדיל מגנים לאומיים אחרים כאן היו המדריכות לבושות בצניעות, אך לא בצניעות המקובלת בטהרן והמדריכים קיבלו פתור והיו לבושים רגיל. העמותה שמנהלת את החפירות עושה זאת תוך פגיעה בתושבים המקומיים והאבנים שהם זרקו באזור כפו עלינו חזרה בדרך עקיפה.
מובן ששיא הישראליות היה בכותל, השריד למתחם בית המקדש השני, כאן חילקו לחסרי כיסוי ראש, כיפה תוצרת סין.
האם ייצור לבוש מסורתי יהודי איננו יכול להתבצע בישראל? האם איננו יכולים לדאוג לגינון במקום הכי סמלי לריבונות שלנו? האם איננו יכולים לדאוג לניקיון סמל התקומה המתחדשת של העם היהודי? האם איננו יכולים לחפור ולנהל חפירות על חשבוננו מבלי לחזור לימי הקבצנות של הגולה? אני מקווה שאובמה צודק ואנחנו יכולים.

עדיין דבר טוב אחד אפשר לומר על יזמת משרד החינוך וטיולים לבירה, כך ילדנו לא יטפחו ציפיות חסרות ביסוס, על הארץ על אתריה ועל יושביה.

אין תגובות: