עברו הימים ששליחים סרבו להודיע הודעות קשות והימים שמשרד האוצר אמת ידבר עדיין לא הגיעו. לכן מי שרצה לעיין בתקציץ 2009-10 ובחוק ההסדרים, הלך לאתר של שלי יחימוביץ', שם ניתן לראות אותו ולהשתתף בבקרה שלו.
יש בו לא מעט בתקציב ועד שיעבור את ביקורת הכנסת יהיו בו עוד כמה מיליארדים, אבל אין בו שינוי, אין בו ברכה, אין בו הבנה מדוע אנחנו במשבר, אין בו דרך לצאת מהשבר.
אבל יש בו בשורה, בתקציב ובחוק ההסדרים ל-2009 2010, הוא מבשר שאיתו יהיה עוד יותר קשה.
קיצוצים
ממשלות ישראל נוהגות כבר שנים לקצץ בתקציב, אם יש שנת צמיחה הן מקצצות כי אפשר, אם יש מיתון הן אומרות אי אפשר. רם בלניקוב הממונה המתפטר על התקציבים, וקודמיו אומרים: "צריך לגלות אחריות תקציבית". נתניהו ופרשניו מספרים לנו איך הוא "הציל" את המשק בקיצוצים של 2003. השאלה היא מה קרה בארצות שלא קיצצו, כמו רוב מדינות המערב. האם מצבן טוב יותר? בין המדינות המפותחות בעולם ישראל נמצאת במקום ה-18 בצמיחה לנפש. בעשר השנים האחרונות צמחה הכלכלה של אירופה המערבית בממוצע ב- 6.8% לשנה, הכלכלה הישראלית צמחה רק ב- 4.3% (אם מודדים צמיחה לנפש מצבנו פחות טוב).
מדינות אירופה הגדילו את התקציב כשהכלכלה האטה והקטינו אותו בשיגשוג.
הן שינו את שיעורי המס בהתאם כי צריך לנהל כלכלה ולתת לאזרחים שירותים.
המשבר הנוכחי מגדיל את הפער ביננו לבין העולם המפותח לא רק ברמת ההכנסה, כי אם גם בדרכים לפתרון המשבר.
שם מגדילים את התקציב, מלאימים מוסדות ומפעלים, מאפשרים לפועלים "לפטר את הבוס" להשתלט על מפעלים ולנהל אותם כקואופרטיב. גם מעבר לים ישנם עדיין חולמים על קפיטליזם ושוק חופשי, אבל הרוב התעוררו.
ייצוג דמוקרטי
נתניהו מינה ליועצו המיוחד את איש העסקים אורי יוגב, האיש שכמנכ"ל בזק בינלאומי (1996) "שכח" לספר לציבור שתעריפים מוזלים מקבלים רק מנויים.
יוגב יוצא ובא מהשרות הציבורי לשוק הפרטי, כבר הרבה שנים. בשנת 2003 הוביל עבור נתניהו את תוכנית הקיצוצים המסיבית שייצרה בישראל כמה מאות אלפי עניים, חלק משותפיו לאותה תקופת זוהר נמצאים בחקירות משטרה/ נתבעים בבתי משפט (גם בזק נתבעת על התנהגותה בתקופתו). חלק אחר של ה"חבורה" הצליח למצוא תעסוקה אצל האוליגרכיה המקומית, זאת שקנתה בשיטת השקשוקה את רכוש הציבור. כן, אותו רכוש שהחבורה הזאת מכרה בדיל הכי זול.
יוגב הסביר שצריך להעלות את המע"מ, לא את המיסים לעשירים מאוד. על הטענה שהעליה במע"מ פוגעת בשכבות החלשות והגיע הזמן שאלו המרוויחים 100 אלף ש"ח ויותר לחודש ישתתפו בנטל, ענה: "אם היינו מטילים מסים על העשירים - הם היו בורחים מהארץ".
נו? ומה יקרה אם הם יברחו? לא אלמן ישראל, אני בטוח שיקומו במקומם גנבים חדשים.
אולי זה הבסיס לשיטה – משלמים לעניים מעט, גובים מהם הרבה מיסים, הם לא יכולים לברוח כי: אין להם כסף לכרטיסים.
את המשא והמתן בכללו, ניהלו אורי יוגב הנ"ל כנציג המדינה ועפר עיני כנציג האזרחים, איש עסקים ומנהיג עובדים.
האם מי שאיננו עובד מדינה צריך לייצג אותה? האם מי שלא נבחר לכנסת/ממשלה צריך לייצג את הציבור בדיוני תקציב? במדינות דמוקרטיות נוהגים אחרת.
מפריטים
חלק מההסכמות נוגעות בהפרטות נוספות, חברת חשמל, נמלי ים, מינהל מקרקעי ישראל -אדמות מדינה, דואר ישראל.
המאבק שאנחנו רואים בין נגיד בנק ישראל לשרי אריסון בעלת השליטה בבנק הפועלים, כמו גם התוצאות העיסקיות של בנק הפועלים. מראים שניהול פרטי איננו ערובה לאיכות, בנק לאומי הממשלתי מנוהל טוב יותר.
אם יפריטו את חברת חשמל מי יבצע פרוייקטים בעלי חשיבות לאומית? עשר שנים חיפשו חברה פרטית שתבצע תשתית להולכת גז טבעי, בסוף נתנו לחברת חשמל כי היא היחידה שיכולה לבצע.
בנק הדואר יכול בשליטה ממשלתית להיות תחרות אמיתית לבנקים המסחריים, כפי שנעשה בחלק ממדינות אירופה. הפרטת הדואר בחלק ממדינות העולם גרמו לעליה כל כך גדולה במחירים שיותר זול להכנס לרכב, ליסוע עם המכתב ולהביא אותו לתעודתו.
אנחנו שגרים בגליל ולא מהיום, זוכרים שבשנות ה-70 לקח למע"צ הממשלתית, פחות זמן לשדרג את הכביש לקריית שמונה מאשר היום לחברות פרטיות. אנחנו צעירים מכדי לזכור כי הבריטים סללו את הכביש בעבודת ידיים בלי טרקטורים ומשאיות ענק, בעשירית הזמן שלוקח היום לשפר אותו. מה בעניין הבטיחות בכביש הזה? הרי לא הכל כסף. האם לא היה עדיף להשאר עם מע"צ ממשלתית, ובלי התאונות הרבות שקורות עליו?
את מינהל מקרקעי ישראל כבר הפריטו באופן בלתי חוקי (ע"פ דו"ח מבקר המדינה) ב-1994 מסתבר שכישלון ההפרטה ההיא, לא לימד כלום את חבורת מפריטי ישראל.
לצערי התקציב וחוק ההסדרים אינם בשורה, הם רק עוד צעד באותה דרך נלוזה שהורסת את החברה והכלכלה הישראלית.
שתית וגם ייבשת
חבורת האוצר דאגה לשים לנו גם דובדבן על העוגה, קנס עשרים ש"ח לכל מ"ק מים. אחרי עשרות שנים שמשרד האוצר מסרב להשקיע בהתפלה, מחזור, טיהור, או אגירה הוא יקנוס אותנו אם נשקה את העצים שלנו.
הכשלון ההיסטורי, הכשלון לחזות את המשבר, הכשלון להבין את סיבותיו ודרכי ההתמודדות עמו. כל אלה לא עצרו את השתן שעלה לראשי אנשי האוצר והביא אותם ליזום את וידוא ההריגה של הכלכלה הישראלית - "תוכנית הגזרות" של האוצר. תוכנית שלא הייתה מביאה הבראה למשק הישראלי אלה את סופו. כמו סופו של הסוס שמת דקה אחרי שהתרגל לא לאכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה