יום רביעי, 29 באפריל 2009

על החיים

החיים כמו בחורות

את/ה יכול לבחור מה את/ה רואה

אפשר לראות רק את היפות

אפשר לראות רק את המכוערות

אפשר לראות את כולן

אני שהראיה שלי לא משהו

לא יכול להרשות לעצמי ביזבוז

אני רואה רק את היפות

חג שמח

2 comments:

Michal אמר/ה...

חשבתי על המשפט הזה שאמרת לי אתמול.
הוא יפה. הוא אופטימי. אני בסה"כ אדם אופטימי.

ובכל זאת... בהקשר שבו אמרת את המשפט... על האנשים שלא מבינים איך טוב לך, ועליך שלא מבין את האנשים שלא מבינים, כי יש אנשים שכל-כך יותר קשה להם, אז בטח שלך טוב...

ואני... למרות שאני אופטימית, מרגישה שמאד קשה לי לפעמים. אני גם יודעת שקשה לי באופן אובייקטיבי, נניח, יחסית ל"קבוצת השווים" לי (שכנים, קולגות, הורים של חבריהם של ילדיי).

ולמרות שאני יודעת שיש אנשים שהקיום שלהם הרבה יותר קשה משלי, אני בכל זאת זקוקה לאישור (הן הפנימי והן החיצוני) לכך שאכן קשה לי, שאני לא מדמיינת, שאני לא מתבכיינת, שאכן, לגדל שני ילדים לבד לגמרי, בלי אבא שלהם בארץ, ובלי אף בן משפחה אחד קרוב לעזרה, זה קשה. ואפילו שהשכר שלי הוא לא שכר מינימום, אני בכל זאת עובדת קשה בשבילו, ולא רוצה להרגיש רע על זה שאני מרחמת על עצמי לפעמים, למרות שיש אנשים אחרים שקשה להם יותר, אולי.

רחמים עצמיים, גם הם לפעמים כלי נחוץ, ע"מ לאגור כוחות להמשך.

עמית הרפז אמר/ה...

אני מסכים איתך.
רחמים עצמיים ותחושות תיסכול ועצב הן תחושות קיימות ואני לא מתכחש להן.
אני רק משתדל מידי פעם להרים ראש ולראות את החיים שלי ושל אחרים בתוך הפרופורציות, זה מנחם ומחזק את האופטימיות.
פיט סיגר חגג בתחילת השבוע 90 שווה להקשיב לו בעיקר כשהוא מסביר בראיון משנת 2004 למה הוא אופטימי.
http://www.democracynow.org/2009/5/4/legendary_folk_singer_activist_pete_seeger