פורסם לראשונה בעבודה שחורה
מסתבר שכל ההפרטות אותן עבר מינהל מקרקעי ישראל הידוע בקיצור כ- ממ”י לא עוזרות. למרות שהיום נשארו בידיו בעיקר סמכויות פיקוח וקביעת מדיניות, הוא עדיין מאכזב, את הפקידות באוצר וגם לא מעט פוליטיקאים. לכן “מה שלא הולך בכוח הולך בהרבה יותר …. “.
אם יאושר חוק ההסדרים החדש לא נפגוש יותר במינהל, הוא יהפוך לרשות ממשלתית.
יש לשער כי המסגרת החדשה תעשה את עבודת המפריטים קלה יותר ועמידה בביקורת ציבורית כפי שהראה כאן ירון חנן.
למינהל מקרקעי ישראל יש היסטוריה ארוכה של ייצור אכזבות.
בשנות השמונים הוא איכזב כשלא סיפק קרקעות לבניה בקצב העליה ממדינות חבר העמים.
אחר כך הוא איכזב את הקשת הדמוקרטית כשחילק את אדמות המדינה להתישבות העובדת בחצי חינם. הוא איכזב את ההתישבות העובדת כשלא עמד בהבטחות הממשלה לפצות אותה על “חובות הבנקים” הוא איכזב את בג”צ כשלא נהג באופן שיוויוני.
ב-94 הוא איכזב את מבקרת המדינה כשהפריט את עצמו באופן לא תקין ללא החלטה של מועצת המינהל והממשלה.
הוא מאכזב באופן קבוע את מי שמצפים לקבל שרות במשרדיו.
הוא מאכזב את מי שקנו ממנו קרקע מפותחת במחירים מופקעים, בקיצור מינהל אכזב.
אחרי חמש עשרה שנות הפרטה כשמסתבר שהמינהל עדיין לא ממלא את ציפיות המפריטים הם לא למדו. להיפך, הם מפריטים יותר. כמו שהכותרת מציעה לעשות במקום בו הכוח לא משיג תוצאות.
אבל יש בעיה יותר גדולה מהפרטת הקרקע והניהול שלה, וזאת בעיית התכנון.
תכנון יגיד לכם כל מאמין בכנסיית השוק החופשי הוא אבי כל חטא, לכן צריך לחסל את מערכת התכנון המרכזית של ישראל (הצעה שמופיעה בנוסח מכובס בחוק ההסדרים).
צריך להעביר את התכנון לידיים פרטיות ומקומיות.
האם לא “הרווחנו” מהעברת תעשיות מזהמות לגליל? האם המועצות המקומיות שעודדו את המעבר הזה לא נהנות מארנונה מוגדלת? אם נמשיך לקצץ בתקציב הרשויות המקומיות מצד אחד ונאפשר להן לתכנן ללא בקרה ארצית מצד שני מה נקבל?
נקבל חשיבה מקומית בלי ראיה כוללת. נקבל ערכי איכות חיים נמכרים בנזיד עדשים.
רשויות מקומיות בפריפריה נמצאות בתחתית ההכנסה הן עושות הכל בכדי לשרוד.
להלן דוגמא עכשווית: המועצה המקומית ראש פינה (בה אני חבר) חתמה על הסכם חלוקת מים בנחל ראש פינה עם רשות הטבע והגנים, ע”פ ההסכם רוב מי המעיינות נשארים בטבע.
אילו היו הדברים בשליטה מקומית, האם לא היינו מעדיפים לחסוך את העלות של מים ממקורות על חשבון הטבע?
עם פרוק המסגרות הארציות של תכנון וחלוקת משאבים אנחנו בראש פינה יכולים להרוויח פעמיים 1. ננצל את כל מי המעיינות. 2. נפסיק לטהר את השפכים, מה איכפת לנו אנחנו הרי לא שותים מהכנרת אליה הם נשפכים.
אחרי ששכנעתי אותכם שמדובר בעוד סעיף רעיל (ע”ש הנכסים הרעילים של הבנקים למשכנתאות) בתוך חוק רעיל נשאלת השאלה לאן להשליך אותו (את חוק ההסדרים), האם לסכן את אגן ההיקוות של נחל הבשור ולהשליך אותו לרמת חובב?
