פורסם לראשונה בעבודה שחורה
מה שקרוי רפורמת הקרקעות/הפרטת הקרקעות/ או "תנו לסגור מרפסת בשקט", נתמך בידי כמה סוגים של אנשים.
הסוג הראשון מיוצג בכבוד ע"י אייל גבאי וראש הממשלה נתניהו מדובר באנשים דתיים, יהודים בני דת השוק-החופשי. אנשים מאמינים או בכינוי גנאי "חסידים שוטים", אמונתם מתחזקת ככל שמביאים הוכחות למופרכותה.
הדוגמא הראשונה שקופצת לראש אלו הטויטע חסידים (חסידים מתים - חסידים של רב מת), של ברסלב בעבר והיום גם של חב"ד. אנחנו רואים כאן שדווקא מותו של הרב חיזק את האמונה, והמאמינים ממשיכים להאמין בו למרות שאיננו.
חסידי השוק החופשי כמו גבאי ונתניהו, לא נותנים לנפילתו של הרעיון בעולם, להשפיע על דעותיהם החלטותיהם ומדיניותם.
מחקר בניו-סיינטיסט מראה עד כמה הדת היא תופעה נפוצה (85% מהאנושות) וכיצד היא מתחזקת בזמן משבר. אך טבעי הוא שהמצב ההיסטרי של אנשי כת השוק החופשי דוחף אותם עמוק יותר ויותר לאמונת השווא שלהם. מצד שני ברור שהזיגזג בין השרות הממשלתי כמפריטים, לשוק הפרטי כמנהלי חברות שהפריטו, הוא משפר מוטיבציה מצוין. גמול כספי הוא השפה המדוברת בכנסיית השוק-החופשי.
הסוג השני הוא הנספחים, ח"כים ושרים שהלחץ המופעל עליהם בתוספת לאתנן בתחומים שקרובים לליבם, מעבירים אותם מישיבה על הגדר לתמיכה בהפרטה.
קשה לבוא אליהם בתלונות אחרי הכול מבחינתם זאת לא שאלה אידיאולוגית, התמורה שהם רוצים הרבה יותר חשובה להם ולא פעם גם לשולחיהם.
הסוג השלישי הוא הסוג שמעורר בנו שאט-נפש, לא בגלל דעותיו ומעשיו כמו בגלל הציניות.
מובן שהעובדה שחלקנו הצביע עבור האנשים כאלו בבחירות האחרונות לא עוזרת, להיפך היא יוצרת תחושת אשמה וזלזול ביכולתנו לבחור נכון.
אם אתם לא מתמלאים שמחה וגאווה למראה השורה הראשונה במפלגת העבודה, מה תאמרו על השורה השנייה? כנראה שכמאמר השיר מה שיותר עמוק יותר כחול (במובן שניתאי מתכוון) ובכדי להגיע לאיכות יש ללכת לשורות עצמן.
המכתב ששלח מזכיר התנועה הקיבוצית, לאהוד ברק נובע מתוך חשיבה פסימיסטית גורפת. זאת קבוצת אנשים שמוכרת כל מה שהיא יכולה מתוך הבנה שייתנו לה טרמפ, "יד אחת על הכלי, יד שנייה על הגג ופנינו אל זריחה חדשה". בניגוד לדעה הרווחת בציבור, בתנועה הקיבוצית יש ייצוג מלא לכל הגישות הקיימות בחברה הישראלית. במפעל קיבוצי ששייך לחברי קיבוץ מופרט, לא נדיר למצוא חברי קיבוץ בעלי שכר גבוה פי 15 משכרו של חבר אחר.
רעיונות שהיו נפוצים פעם, בדבר פערים גבוהים שפוגעים במרקם האנושי ובחברה נפוצים היום יותר בסקנדינביה ופחות במה שהיה פעם החברה הקיבוצית.
סיפור מעניין ושונה מהתזה שמובילים המפריטים קרה בעת הפרטת רוב מבני התעשייה והקרקע לתעשייה לפני 16 שנים. מטרות ההפרטה היו זהות למטרות המוצגות לפנינו היום, לייעל את פעילות חברת מבני תעשייה ולהקטין את המערכת הממשלתית. תוצאות ההפרטה הם: מחיר השכירות עלה, ירדה הגמישות התפעולית, פורקו מבנים קיימים כדי לחסוך ארנונה, נשמר יחס היצע נמוך מביקוש כדי להעלות מחיר, שונה תמהיל שטחי מסחר מול שטחי תעשייה כדי לייקר את השכירות.
כל זאת במקום החברה הממשלתית שרצתה רק להקים עוד ועוד מבנים ולהשכיר אותם במחיר נמוך לטובת פיתוח התעשייה. יעילות החברה הפרטית נמדדת בשיעור הרווח, יעילות החברה הממשלתית נמדדה בבניית המבנים ובהגשמת יעדי המדינה כפי שגובשו ע"י הממשלה.
מבחינה סביבתית – ייקור המבנים הביא לבניית מבני תעשייה חדשים ע"י פרטיים ותעשיינים, שטחים חדשים נחצבו בהרים, גאיות מולאו בבטון וכל זאת כאשר יש היצע נכבד של מבנים ריקים.
עמית הרפז
