כלכלה ופליטים

בשנים האחרונות עולה נושא הפליטים בישראל ובאירופה על סדר היום הציבורי כמה פעמים בכל חודש, כישראלים אנחנו בדרך כלל מבינים את האירופאים ואת הפחד הטבעי שלהם מזרים ועכשיו בעיקר ממוסלמים.

לפני 70 שנים הפחד הזה גרם להם לחסל את רוב היהודים (הגרמנים היו רק מכונת החיסול, רוב האירופים האחרים שמחו "לתרום" את היהודים שחיו בקרבם), זה לא משנה לנו, כי בלב אנחנו מרגישים חלק מהם.

מעניין לשמוע את התלונות האירופיות על המהגרים מצד אחד ומצד שני על הזדקנות היבשת, הרי אלמלא המהגרים היו חסרים באירופה עובדים צעירים. זאת לא הסתירה היחידה של האירופים, הם גם מתלוננים על בעיית הפנסיה, הגידול באורך החיים מצד אחד ועל אבטלה מצד שני (זאת תלונה בלתי מבוססת שנפוצה גם אצלנו). בעיה של פנסיה לאנשים מבוגרים יכולה להתקיים רק כאשר חסרים עובדים ולכן צריך להעסיק את העובדים הקיימים עד גיל יותר מבוגר. במצב הנוכחי חסרה עבודה, רוב העובדים מפוטרים הרבה לפני גיל הפנסיה ואין שום טעם להעלות אותו.

אצלנו להבדיל מאירופה אין כמעט פליטים ממדינות מוסלמיות, רובם באים מדרום סודן ואריתריאה, הסיבות לבואם אלינו תלויות בזהות ספק האינפורמציה. על פי העיתונות הם כאן בכדי לתת למירי רגב, אלי ישי, איילת שקד ועוד כמה פוליטיקאים שוליים כותרות ראשיות. על פי דוברי ממשלת ישראל הם הסיבה שהממשלה נכשלת ברוב מעשיה, והם טיפה פחות מסוכנים מפצצה אירנית.

אם תבדקו עם אנשי אירגוני הסיוע  לפליטים יתברר שעם הקטנת מספר החתולים והכלבים הנטושים, נשארו להם זמן וסימפטיה שמחפשים מטרה ראויה.

הפליטים עצמם אומרים שפשוט אין להם לאן ללכת, הארצות שלהם סובלות שלטון עריץ ועוני קשה, כן ככה זה פליטים לאורך כל ההיסטוריה.

אחד מחברי הרשת שלי תירגם לאחרונה מאמר רלבנטי למרות שהוא בן יותר מ- 70 שנים:

"איזה בית דין, בעצם, היה מעז לגנות אותנו לו הוקענו את פלישתם מעוררת ההשתאות של קופים לפריז ולצרפת? אי אפשר שלא לדעת שלפני שנים השתקעו הקופים באזורים מסוימים, ואף בגני חיות. כיום אפשר לראותם בכל מקום... יש להכיר בכך שמתפתח בקרב הציבור תסביך אנטי-קופי חזק למדי. הולכים לתיאטרון? האולם מלא בקופים. הם נתלים מכל פינה, ביציעים, מאחורי הקלעים. באוטובוס, ברכבת התחתית? קופים. אני מתיישב לתומי בבית קפה? מימיני ומשמאלי, שניים או שלושה קופים תופסים מקום: מיומנותם לחקות את תנועות בני האדם מביאה לכך שלעתים אין מזהים אותם מיד... הדבר המכונה אנטישמיות (המשיכו לקרוא, בבקשה) הופך מדי יום לצורך חיוני! " את הדברים האלה כתב רובר ברזייאק (Brasillach), עיתונאי וסופר צרפתי נחשב, כמה שנים לפני השואה "שלנו", בעת שמהגרים יהודים ממזרח אירופה הגיעו לצרפת. לאחר השחרור מהכיבוש הגרמני נשפט ברזייאק והוצא להורג בירייה בפברואר 1945. אבל אסור כמובן להשוות אצלנו יותר קל להבחין בהבדלים.

אבל המדור שלי לא עוסק בכל נקודות ההשקפה האלו, כאן אני מתמקד בכלכלה ולכן מעניין לראות את התפתחות בעיית הפליטים בעולם בראי ההתפתחות הכלכלית.

בתרשים המצורף לקחתי נתונים מאתר הבנק העולמי והשוואתי נתונים של הכנסה לנפש בין ארצות מפותחות לארצות עניות. ניתן לעקוב אחר הפערים בין ארצות ה- OECD לארצות עניות באמצעות הקו האדום. אנחנו רואים שבשנות השישים הפער בין אדם בארץ עשירה לענייה היה פי 18-20, בשנות ה-80 הוא מתחיל לגדול באיטיות. קצב הגידול מתגבר בשנות ה – 90 ובשנת 1996 הוא כבר פי 76, השיא מגיע בשנת 2001 פי 81, בשנת 2005 מתחילה ירידה ובשנת 2011 הפער יורד עד פי 53.

פערי הכנסה בין אדם במדינה עניה לאדם באחת ממדינות OECD והכנסה לנפש במדינות עניות מקור: הבנק העולמי.

בעשורים האחרונים גדלה ההגירה מארצות עניות והפערים האלו יכולים להסביר את התגברות ההגירה. נוסיף להגדלת הפערים גם את העובדה שהחל משנות ה- 80 ועד סוף שנות ה- 90 רמת החיים בארצות העניות, נמצאה בירידה (הקו הכחול) ובאופן כללי היא כמעט לא משתנה והסיבה הכלכלית ברורה.

מה מסביר את הירידה ברמת החיים, השינוי בפערים, והתגברות העריצות בארצות עניות? לדעתי סקירה קצרה של השינויים במדיניות הכלכלית העולמית יכולה לתת תשובה טובה.

בין השנים 1945-1973 הייתה המדיניות של  כלכלה מנוהלת וצמצום פערים, בינואר 1973 החליט נשיא ארה"ב (ניקסון) לשנות את המדיניות לכלכלת שוק חופשי. הוא ביטל את ההסכמות הבינלאומיות ונייד את הדולר. לצעד הזה הייתה תוצאה, לקראת סוף 1973 העולם נכנס למשבר פיננסי שמכונה משבר הנפט (כל המוצרים התייקרו אבל הנפט תפס את הכותרות). המשבר הזה ייצר אינפלציה עולמית וגידול באבטלה תופעה שחלק מהכלכלנים לא ידעו להסביר וקראו לה סטגפלציה.

המשבר פגע בכל המדינות ובמשך עשור שנים הכלכלה העולמית נתקעה, המדינות המפותחות מצאו דרכים להיחלץ מהמשבר והחל מ 1983 הגדילו פערים בינן לבין המדינות העניות. חלק מהפתרונות של העשירים היה כרוך בניצול המדינות העניות ע"י קניית חומרי גלם ועבודה בזול, ומתן הלוואות בריבית מופרזת. בסוף שנות ה- 80 התמוטטה ברית המועצות, נביאי השוק החופשי בארה"ב חגגו, קראו לזה "עולם שטוח" ו"קץ ההיסטוריה".

בשנים שלפני התמוטטות בריה"מ חשש הממשל בארה"ב לפגוע במדינות זרות, היה סיכוי שהן יעברו לתמוך בגוש הקומוניסטי, אבל עם התפרקות בריה"מ למדינות עצמאיות נפרץ המחסום הזה. בשנת 1994 מוטטו תאגידים בינלאומיים את כלכלת מקסיקו, בסוף שנות ה- 90 את מדינות מזרח אסיה (נפילת הנמר האסייני). החגיגה נמשכה דרך משבר ההי-טק והסתיימה רק במשבר של 2008.

כפי שראינו קודם, הפערים בין המדינות העשירות לעניות עוקבים באופן צמוד אחרי השינויים האלו, הם יציבים עד סוף שנות ה- 70, גדלים במתינות בשנות ה- 80, מאיצים בשנות ה – 90, קטנים בשנות 2000 ומאז מתייצבים. המשבר הפיננסי פגע כידוע בעיקר במדינות העשירות (לכן ישראל ניצלה ממנו באופן יחסי).

התיאור הארוך הזה מסביר טוב את הפערים אבל לא את הסיבות לעריצות במדינות עניות וגם לא את הגידול במספר הנמלטים מהמדינות האלו. לדעתי הסבר לתופעות אלו נמצא בתחום הנפש לא בתחום הכסף. במשך השנים האלו בהן המדינות העניות נשארות עניות הלך וגבר התסכול והתחושה שאין מוצא מהעוני, זה הוליד שלטון אלים והגירה.

באותו זמן התחוללה מהפכת התקשורת. רדיו טלוויזיה ועכשיו  אינטרנט מגיעים כמעט לכל פינה נידחת בעולם. מי שהיה מתוסכל מהעובדה שאינו יכול לספק מים ואוכל לילדיו, יודע שישנם מקומות אחרים, הוא ראה את זה ברשת. שני הדברים האלו מניעים אנשים לדאוג למשפחתם והם באים לשבור שבר בעולם ה"מתוקן", בדיוק כמו שאבותינו ירדו מצריימה, העולם המתוקן של הימים ההם.

עוברים ממדינה ענייה עם שלטון בלתי מתפקד למדינה עם שלטון יציב ועושר.

אז מה אפשר לעשות עכשיו? אפשר לשנות, כבר כמה שנים אנחנו יודעים שהשיטה הכלכלית הקיימת פחות יעילה ויוצרת פערים לא רק בין מדינות, כי אם גם בתוך מדינות. צריך לנהל את הכלכלה לטובתנו ולטובת הפליטים האפריקאים, אנחנו באותה סירה. צריך להפסיק לנצל את המדינות העניות ולהשקיע בפיתוח שלהן.

אם ישראל תפסיק למכור לסודן אריתריאה ומדינות עניות נוספות נשק ושיטות רציחה, אם הממשלה תאסור על חברות ישראליות להשתתף בשוד אוצרות הטבע של המדינות האלו.

אם נחזור לסייע להן בידע בתחומי ההנדסה, החקלאות והרפואה כפי שעשינו בימים המוסריים שלנו.

אם נלמד את הפליטים שהגיעו לכאן אזרחות, תעשיה, רפואה וחקלאות, אם נסייע להם לתקן את המדינות שלהם, יהיו להם ולנו חיים הרבה יותר טובים.

מענה לטרגדיה ידועה מראש

 פורסם בעבודה שחורה

הצירוף של משבר כלכלי מתמשך עם פערים כלכליים בתוספת מצוקה ועוני שהולכים ומחמירים יוצרים טרגדיה אנושית ידועה מראש, טרגדיה בה כל מגזר בחברה מאשים מגזר אחר במצבו העגום.

שלוש הקבוצות הכי מותקפות בישראל הן ערבים, חרדים ופליטים, הקבוצות הכי עניות והכי מוזנחות ממסדית.

בשנים האחרונות מגיעים אלינו פליטים ומהגרי עבודה רבים מאפריקה. זאת תוצאה של קולוניאליזם אירופי היסטורי ומדיניות כלכלית שמנצלת את היבשת ומעוררת בה מלחמות בכדי לגרוף רווחים. חברות בין לאומיות בתחום הנפט ואוצרות טבע אחרים, מממנות מלחמות פנימיות בלתי נגמרות. ראשית בכדי למכור נשק ושנית כי שלום תוך אפריקאי יקטין את השפעתן על  הממשלים ביבשת.

ממשלת ישראל הפנימה את המסר העיקרי של כלכלת השוק החופשי לעומק רב, לכן היא משתדלת להניח ליד הנעלמה (האלוהית) לפתור את בעיית הפליטים או במילים אחרות פשוט לא לעשות דבר.

אסטרטגיית הבטלה הזאת איננה האפשרות הכי גרועה, כמו שאנחנו מכירים את ממשלת ישראל היא בוחרת לא פעם אפשרויות גרועות יותר כמו הפרטה והסתה. עכשיו עם ירידת האיום ל"עניין עם אירן" וחשיפת עומק המשבר הכלכלי, אנחנו כבר רואים הסתה ממשלתית מאורגנת ויש להניח שצעדים יותר גרועים נמצאים בקנה.

ישנן דרכים אחרות וטובות לטפל בבעיית הפליטים, אלטרנטיבה שלא נשקלה עד כה היא הקמת מערך הכשרה והשכלה שייתן מענה לצרכים של הפליטים ופתרון לטווח רחוק לארצותיהם. זה יהיה טיפול אנושי בפליטים תוך שיפור מצבה הבין לאומי של ישראל.

בכדי לעשות זאת יש לעבוד באופן מסודר: ראשית יש לבדוק באופן יסודי ועל פי הנחיות האו"מ, מי זכאי לתואר פליט ומי פשוט מחפש פרנסה (ישראל נמנעת היום מהבדיקה הזאת מתוך חוסר רצון להכיר בפליטים האמיתיים) . שנית הפליטים ומהגרי העבודה שיימצא כי יש להשאיר כאן אחרי הבדיקה, צריכים לקבל  יחס טוב תוך הספקת צרכיהם המינימאליים כמו מעון מזון ומרפא.

שלישית יש לדאוג להם לתעסוקה שלא תבוא על חשבון העובדים הישראלים, הכשרה מקצועית ואזרחית היא תעסוקה וצורך. אומנם הפליטים לא יוכלו לחסוך כסף ולשלוח למשפחותיהם אבל הם גם לא יהיו מופקרים לגורלם באזורים הכי עניים והכי מוזנחים בישראל.

את מרכזי ההכשרה לפליטים/מחפשי עבודה ניתן להקים בכל הארץ.
אפשר להקים אותם כפי שהוקמו מרכזי קליטה לעולים, במקומות כמו:  בסיסים ריקים של צה"ל, בתי מלון/הארחה ריקים, אזורי תעשיה ריקים, ובאתרי קרווילות שפונו כבר ממפוני גוש קטיף.

יש לבנות מערכת לימודים שתכשיר את הפליטים לחיים במדינה מפותחת. כלים שבעזרתם יוכלו לקדם את הדמוקרטיה התעשייה והחקלאות בארצותיהם ביום בו יגמרו המלחמות והם יוכלו לשוב בבטחה. אם נאמץ את המענה הזה לבעיית הפליטים נזכה לעמוד בסטנדרטים אנושיים כפי שמצופה ממדינה שהוקמה ע"י פליטים. יתרה מכך הכשרת הפליטים תספק עבודה למאות מורים מובטלים ישראליים. הפליטים שישובו לביתם יהיו יותר משכילים וגם יכירו תודה למדינה שנהגה בהם בהוגנות.

ישראל איננה חביבת העולם השלישי, ברוב המקרים היא מזוהה עם קפיטליזם מערבי חזירי שמנצל את העולם הזה ותורם לבעיית הפליטים. מהלך כזה ייתן לישראל הצדקה לדרוש השתתפות פעילה מצד העולם המפותח ע"י תרומות או הקמת מרכזים כאלו במדינות נוספות. הפליטים שיחזרו לארצותיהם בעלי ידע בניהול מדינה דמוקרטית ואהדה לישראל יוכלו ליישם אותו לטובת מולדתם ולטובת התדמית שלנו.

שיפור מעמדה הבין לאומי של ישראל שווה מיליארדים, לזה יש להוסיף את החיסכון שנשיג בהפסקת ההשקעות שאנחנו משקיעים היום.

היום נבנית גדר לאורך גבול מצריים, אחת ממטרות הגדר היא חסימת זרם הפליטים, מי שזוכר את הגדרות שחצו את גרמניה המזרחית והמערבית יודע שעוד לא נבנתה הגדר שעוצרת אנשים לאורך זמן. בשנים הבאות ישראל תשקיע עוד מאות מיליוני שקלים בניסיון להכניס שיפורים בגדר בכל פעם שיתגלו תקלות. המיליונים האלו יהיו יעילים הרבה יותר אם יספקו הכשרה ועתיד לעשרות אלפי פליטים גם אם הם סתם מחפשי עבודה.

גם ההוצאה האדירה על הקמת מחנה לריכוז הפליטים בנגב תיחסך, ומדובר במחנה מחנה שיכול לקלוט רק 15 אלף איש.

בנוסף שיעור מחפשי העבודה בקרב הפליטים ירד משום שלא יוכלו לעבוד ולחסוך וזה יקטין את מספרם של הבאים.

אם נבצע מהלך כזה ייצא שמנו לטובה, הגיע הזמן להגשים את יעודנו להיות אור לגויים, הגיע הזמן לקיים את דברי ההגדה ולזכור כי גר היינו בארץ מצריים..

שורשי האלימות

פורסם בעבודה שחורה

גל האלימות ששטף את ישראל ממוצאי שבת 05/05/2012 והשאיר אחריו לא מעט קורבנות, הציף את נושא האלימות בחברה הישראלית וכל כלי התקשורת כולל עבודה שחורה עסקו בו.

רוב הדוברים הציעו יותר משטרה, חלקם הציעו שיפוט מהיר וענישה חמורה, היו גם כאלו שדיברו על הצלת נוער שנושר ממסגרות רגילות ונסחף לשולי החברה. אבל מי שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה היו אלו שהציעו את "המודל של ג'וליאני" בניו-יורק.

רודולף ג'וליאני שהיה ראש העיר ניו-יורק רוב שנות ה-90 הצליח למצב את עצמו כאיש ש"ניקה" את רחובות ניו-יורק וצמצם את הפשיעה באופן דרמתי. הצעדים שנקט היו: הגדלת כוחות המשטרה, החמרת התנאים למעצר עד כדי עצירת כל מי שנחשד בשוטטות (בעיקר אם היה בעל צבע עור "נכון"), החמרת הענישה, וגירוש דרי רחוב אל ערים סמוכות (למרבה הפליאה גם בהן ירד שיעור הפשיעה).

האמת במקרה ג'וליאני פשוטה כמו במקרה גנראל פקהם שקיבל עיטור גבורה רק משום שביקש אותו, ולא מפני שעשה מעשה גבורה כלשהו. כך גם  ג'וליאני פשוט ניכס לעצמו את העובדה ששיעורי הפשיעה בניו יורק ירדו.

ישנן לא מעט תיאוריות בנושא ירידת הפשע בכל ארה"ב משנת 1990 והלאה ובפוסט הזה לא נרד לעמקן, רק אומר כי לא רואים השפעה מובהקת בתקופת שלטונו של ג'וליאני (1994-2001) על שיעור ירידת הפשיעה בניו-יורק משנת 1990 ועד שנות ה- 2000 ומיקומה של העיר בסולם הפשיעה איננו טוב.

אם ג'וליאני לא מה כן? כשאנחנו בוחנים השוואה בין לאומית של  שיעורי רצח לא פשוט למצוא את הסיבות למצב הקיים בעולם, אבל אפשר לראות קשר בין המצב הכלכלי לשיעורי הפשיעה המשתנים לאורך עשרות שנים(PDF).

בבדיקה השוואתית שנעשתה בארה"ב ניסו לראות השפעה של גורמים שונים על פשיעה. כיוון שארה"ב וישראל נמצאות במקום גבוה בין המדינות שמשתמשות בפאניקה ככלי חשיבה, נמצא שגם שם ההצעה הכי פופולארית היא הגברת השיטור והאכיפה.

שלא במפתיע מתברר שכמות השוטרים והענישה לא משנים את שיעורי הפשיעה במדינות בתוך ארה"ב ומחוץ לה.

נבדקו גם השפעות של: שימוש בסמים, עוני, זמינות כלי נשק,  משפחות הרוסות, רמת חינוך נמוכה, נשירה ממערכות חינוך, שיעור השתתפות בבחירות לפרלמנט, צפייה בתכנים אלימים בסרטים/טלוויזיה/מחשב, וחוסר שוויון ברמת החיים.

הגורם הוודאי היחיד שתורם להגדלת שיעורי הפשיעה הוא חוסר שוויון (הלינק הכי חשוב בפוסט הזה).

ממצאים של מחקרים אינם פוסלים תרומה אפשרית של כל אחד מהגורמים האחרים שהזכרתי אבל גם לא מוכיחים תרומה כזאת.

דבר אחד ודאי, הפשיעה בארה"ב גדולה מהפשיעה בישראל פי שש, והפשיעה בשבדיה היא שישית מהפשיעה בישראל.

אז לא פשוט להסיק מסקנות חד ערכיות מהשוואה בין מדינות בעלות אקלים ותרבות שונים, אבל כפי שידוע לכל תלמיד אם כבר להעתיק כדאי להעתיק ממי שמצליח.

בכל דור ודור

פורסם בעבודה שחורה

ממשלת ישראל החליטה להקים מחנה למסתננים.

לא חייבים לקרוא לזה לָאגֶר אבל זה יתפתח להיות אחד כזה.

בשנים האחרונות שמענו על כל מיני פתרונות לבעיית המסתננים.

דיברו על מכשול קרקעי (אולי התכוונו לחומת ההפרדה מהשטחים?).

דיברו על קבלת פנים חמה אֶש.

הציעו לגרש אותם לא חשוב איך ולא חשוב לאן.

אמרו: "נעשה להם חיים קשים" שלא ירצו לבוא לכאן.

הסבירו שהם הסכנה לאפיה של ישראל כדמוקרטית ויהודית (שביס על הראש ונר שבת ביד).

היו לשמחתי גם הצעות כמו לבדוק מי פליט ולעבוד על פי הכללים העולמיים.

לבדוק עם מדינות שקולטות פליטים אם יהיו מוכנות לקלוט חלק מהם.

היו שפשוט ניסו לרענן את זיכרוננו העבש והזכירו מה שאולי שכחנו על פליטות.

אני חשבתי על הקוֹלוֹניות, על הרס תבניות החברה הלא אירופית.

חשבתי על הפאזה הקודמת של הגלובליזציה, זאת שנגמרה עם מלחמת העולם ה-II.

על הניסיון לתקן נזקי דורות של קולוניאליזם בעזרת מוסדות בין לאומיים כמו קרן המטבע והבנק העולמי לפיתוח.

על ההשקעה של המוסדות האלו שנולדו לצמצם את הפערים העולמיים בין ארצות "מתפתחות" למפותחות.

הזמן שלפני שהזמינו משקיעים פרטיים ל"עולם של פיתוח ריווחי" (פרסומת עכשווית של הבנק העולמי).

בתקופת הביניים שהחלה אחרי המלחמה ונגמרה בינואר 1973 כשארה"ב רוקנה מתוכן את הסכמי ברטון וודס.

התקופה בה ניהלו את כלכלת העולם במטרה להביא לרווחה כללית לא לרווח אישי.

עכשיו יש מתלוננים שהם לא יכולים לקלוט יותר מהגרים, ונמאס להם לדאוג לכל דפוקי העולם.

והם המהגרים משנים לנו את אופי המדינה, ולמה אנחנו צריכים להשקיע בהם, למה הם לא דואגים לעצמם.

האמת פשוטה מאוד, העולם המפותח יונק את לשדן של המדינות העניות ומחזיר להן בתמורה אשפה.

הפערים הגדלים בין העולמות וחוסר התקווה של תושבי העולם המנוצל, מביאים מאות אלפים מהגרים לנסות בכל כוחם למצוא עתיד.

אם אנחנו רוצים לטפל בבעיה האנושית הזאת, צריך לחזור למדיניות של פיתוח והשקעה בעולם השלישי.

מדיניות שתפסיק לנצל את משאביו המוגבלים ותקטין את הפערים חסרי ההיגיון שקיימים היום.