צבי ישראל על במותיך חלל

פורסם בעבודה שחורה

שמתם לב לשיפוצים שעשו בשנה שנתיים האחרונות בסניף הדואר הקרוב למקום מגוריכם? זה קרה גם בסניפי דואר אחרים בארץ. שמתם לב למסכי הפלאסמה שתלויים מעל האשנבים? שמתם לב שבשמונה השנים האחרונות הדואר נותן יותר ויותר שירותים, ממכירת טלפונים ועד העברת בעלות על רכב? שמתם לב שחלק מהעובדים הוותיקים כבר לא עובדים בדואר? גם התור התארך להפליא וכחלק מה"שיפורים", בבתי הדואר אצלנו ובכל הארץ הציבו מכונות מספרים וכסאות שהפכו הכרחיים. ראיתם את התוצאות של זה בעיתונים, חברת הדואר מפסידה כסף?

כל התופעות האלו הן לא מקריות ולא טבעיות אלו תוצאות של מדיניות מכוונת, ממשלות ישראל מנסות להפריט את הדואר כבר הרבה שנים. בהתחלה (1986) הפכו את הדואר משרות ממשלתי לרשות, ואחרי זה לחברה בע"מ, כך שינו את מטרת הדואר ממתן שירות לציבור לחברה שצריכה להרוויח. אחד הצעדים שממשלות בארץ ובחו"ל עושות בכדי לזכות בתמיכה ציבורית לפני הפרטה נקרא ייבוש. מדובר בפגיעה בשירות, במוניטין, בחוסן הכלכלי של המערכת, בדיוק כפי שהן עושות בחברת חשמל וכו'. מול הדורסנות הזאת עומדים בדרך כלל רק העובדים והם כפופים לחוקים שלא מאפשרים להם להתנגד למדיניות אלא רק לתנאי העבודה שלהם, הם אפילו לא יכולים לנקוט עיצומים אם פוגעים בפנסיונרים שלהם.

דואר ישראל נותן היום שירות אוניברסלי בכל הארץ, יש לו 700 סניפים, יותר מכל שירות דומה. דואר ישראל מספק גם שירותי בנק במחיר נורמלי ואין צורך לבדוק את החשבונות כי לפקידים אין אינטרס לרמות את הלקוח. אפילו ירום אריאב מי שהיה פעם מנכ"ל האוצר שאיננו חשוד במחשבה חברתית, הציע להפוך את בנק הדואר לבנק חברתי. אילו ממשלת ישראל לא הייתה עוסקת במשילות המוגזמת שיש לה כבר עכשיו, אילו לא הייתה עסוקה במצג שווא שנקרא שוויון בנטל, אילו עסקה בטובת האזרחים היא לא הייתה חושבת על הפרטת הדואר, להיפך.

פול קליינדורפר, כלכלן מאוניברסיטת פנסילבניה ומומחה בנושא מדיניות כלכלית, הסביר בעת ביקור בישראל כי הפרטת שירותי הדואר תביא לעלייה במחירים כפי שקרה במדינות אחרות שהפריטו את השירות. במקרים האלו של הפרטה מראה מחקר ישראלי שעשו הפרופ' איינהורן ושפיגל יש פגיעה משמעותית בעובדים, מספר העובדים הזמניים, עובדי קבלן, עובדים בשכר נמוך עולה. הביטחון התעסוקתי ממנו נהנים העובדים בחברת הדואר היום ייפגע, אצלנו בישראל המצב הזה הפך מכת מדינה משום שהוא יוצר מעמד מתרחב של עובדים עניים. החוקרים מראים כי במקרים של הפרטה בעולם המפותח כמו בריטניה, גרמניה, וניו-זילנד קמו חברות דואר פרטיות אבל הן נותנות שירות לחלק קטן מאוד של האוכלוסייה ולכן התקווה שתתפתח תחרות שתוריד את המחירים נכזבה. הם מביאים כדוגמה את שירות הדואר הראשון בעולם שהופרט, שירות הדואר הארגנטינאי. למרות שנרכש ע"י הבנק הכי גדול בארגנטינה השירות פשט את הרגל והמדינה הלאימה אותו תוך הפסד כספי משמעותי.

בשביל רובנו דואר זה המקום ממנו מקבלים חשבונות לתשלום ולכן אולי לא איכפת לנו אם יסגר אבל האמת היא שההפרטה לא תעצור את זרם החשבונות אלא רק תייקר אותם. שבעת אלפים עובדי חברת הדואר כמו העובדים של חברות שהופרטו עד היום יסבלו העסקה נצלנית ושכר נמוך. מתוך מאות סניפי הדואר שפזורים היום על פני כל הארץ יסגרו הבלתי רווחיים כלומר אלו שנמצאים בפריפריה או בשכונות עניות. שירות הדואר הממלכתי, שמגיע אל כולם מחירו זול ושוויוני גם אם אתה גר באילת או ראש-פנה. שירות שהוקם לפני 90 שנים ע"י הבריטים יעלם לכבוד יום העצמאות ה- 66 של מדינת ישראל ורבים ישאלו את עצמם אם זאת באמת עצמאות או פשוט שיעבוד לשליטים אחרים שליטי ההון.

העם דורש תקציב חברתי

התפרסם בעבודה שחורה

בקיץ דרשנו צדק חברתי, אבל עכשיו כבר סתיו ועם הענן הגיע מושב החורף של הכנסת וההזדמנות האחרונה לתקן את תקציב  שנת 2012, לכן עכשיו אנחנו דורשים את התקציב החברתי!

מה זה תקציב חברתי? זה תקציב שעושים כשמדינה מחליטה להיות אחראית לאזרחיה. זה מה שעושים כשרוצים להקל את הנטל. כשהמטרה היא רווחה ולא רווח. כשהיעילות היא לתת שירותים לכל אזרח לא סך כל העלות, כי מה שזול בסוף עולה לנו ביוקר.

מה מבקשים? רק דברים פשוטים, כאלו שיקלו את החיים ואת סוף החודש, כאלו שישפרו את מצב השירותים, כאלו שהמדינה תבצע בשבילנו ולא תשאיר אותנו לחזירי השוק (כפי שאפשר לראות בטבלה שלמטה).

תקציב חברתי זה לא קשה, זה לא מסובך וזה מאוד כלכלי אז הנה מתכון פשוט לתקציב כזה.

א' – זה חינוך, כי זה הבסיס לפיתוח חברה, וצריך תקציב לחינוך מזמן גמילה (כשגומרים לינוק) עד מכללה (או אוניברסיטה). צריך תקציב לבנות כיתות כי הן צפופות מידי ומעטות מידי, צריך תקציב לבתי ספר חדשים כי הם מעטים מידי כי התקציב לתלמיד בישראל הכי נמוך בארצות ה- OECD וגם יותר נמוך משהיה לפני שנים.

ב' – זה דיור, צריך תקציב לחיזוק כל המבנים שעלולים לקרוס ברעידת אדמה, באזורי ביקוש צריך להוסיף דירות. התכנון והבניה צריכים להתבצע על ידי המדינה. הפיתוי לבנות באופן לא בטיחותי גדול מידי, והמדינה תוכל למכור את הדירות הנוספות במחיר סביר ללא רווח קבלני. צריך לבנות אלפי דירות ציבוריות לחסרי יכולת בכדי לפתור את הבעיה, ולהתאים את כמות הדיור הציבורי בישראל לרמה המקובלת בארצות מפותחות.

ג'- זאת בריאות, צריך להכפיל את התקציב לבריאות. להגדיל את התקנים בבתי החולים (הצעת האוצר) כשחסרים אלפי רופאים, זה כמו לקנות כפפות לגידם. להלחם במתמחים זה כמו לירות לעצמך ברגל ולבכות שזה כואב. מי ילך להיות רופא אם הוא לא יכול להתפרנס? לחכות לנדבנים שיבנו בתי חולים זה כמו בימי החלוקה ה"טובים". אם האוצר מציע לנו להתפלל ולהתחנן במקום לעבוד, למה הוא מתלונן על חרדים?

ד' -  זה תחבורה, צריך להוסיף אוטובוסים ורכבות, צריך לסבסד את התחבורה הציבורית. היום שני אנשים במכונית פרטית מוציאים פחות מאשר אילו נסעו בתחבורה ציבורית, זה מצב לא שפוי. במקום להוציא מיליארדים על כבישים שיתפקקו מחרתיים עדיף להגדיל להוזיל ולשפר אוטובוסים ורכבות. כבישי ישראל צפופים פי שלוש מהולנד לא יעזרו המחלפים ולא דונמים של אספלט עקר. כאן צריכים פתרונות חכמים. ניסינו וראינו כמה זמן לוקח ליזמים לבנות רכבת "קלה" ראינו איך נכשלו בבניית רכבת תחתית. צריך להחזיר את המושכות לידי המדינה ולבנות רכבות תחתיות בכל כרך, ועיליות לפריפריה.

ה' – זה מזון, מחירי תוצרת גבוהים הם לא חובה, הם תוצאה של חוסר פיקוח. אפשר לחכות שתגדל כאן תחרות ואפשר לחכות למשיח אבל בנתיים צריך לאכול אז תביאו מפקח. כי עובדה שחמאה בפיקוח עולה שליש פחות ולחם אחיד עולה שליש. פעם היה כאן ניהול המשק החקלאי וחקלאים עשירים, עכשיו יש לנו אזרחים עניים וחקלאים בלי עתיד. פער התיווך מהחקלאי לצרכן הוא פי 4, אם המדינה תנהג כמו התאגדות צרכנים ותסבסד את החקלאים נחסוך 4 ₪ על כל 1₪ סובסידיה.

ו' - זה תקשורת, אנחנו חיים בעידן המידע עכשיו תקשורת זה לא מותרות. תקשורת בישראל היא הכי יקרה בין המדינות המפותחות וגם הכי איטית. כולם עוסקים כל הזמן בקניה ומכירה של חברות תקשורת ובנתיים אין להם “חשק” לבנות כאן תשתית, אז ביקשו מחברת חשמל שתקים את מה שהשוק הפרטי לא רוצה לעשות- קווים אופטיים בפרישה ארצית. אחר כך יתנו לשודדי הסלולר וגזלני התקשורת הקווית להשתמש בתשתית שהמדינה מימנה בכדי להכניס לנו יד חמדנית לכיסים.  למה לא להקים חברת תקשורת ממלכתית שתתחרה ותוריד מחירים?

ז' – זה בנקים, אומרים שהמאפיה בניו-יורק לומדת כאן שיטות עושק חדשות כי הבנקים שלנו מאוד יצירתיים כשהם באים לקחת. זה לא מחוייב המציאות, הבנק עם הכי הרבה סניפים הוא בנק ממשלתי, בנק הדואר. אנחנו רוצים שהמדינה תאפשר לו לתת שירות בנקאי רגיל. לא צריך יועצי השקעות וגם לא הלוואות ומשכנתאות. רק חשבון עו"ש פשוט וחשבון חיסכון צמוד. חשבון בבנק שמטרתו שירות לא רווח, חשבון שיוכל כל אזרח להחזיק בלי עמלת שורה ואות. בנק פשוט, שבו השודד לא יושב מאחורי הדלפק.

ח' – זה הפגנה, אנחנו מוכרחים לשנות את המדיניות הכלכלית בארץ הזאת, כי לנו אין (ארץ) אחרת ובמדיניות הנוכחית הגיעו מים עד גועל נפש.

(1) הוצאות למשק בית באחוזים מתוך כלל ההוצאה והשינוי בעשור האחרון ב-₪ ע"פ סקרים של הלמ"ס

	גידול בעשור האחרון (₪ לחודש)	20062007	2002	1998	1993	1980	1968
דיור	0%	23%	24%	23%	20%	21%	14%
אחזקת בית	27%+ בש"ח	10%	-	9%	-	-	-
בריאות	42%+	5%	-	4%	-	-	-
חינוך תרבות ובידור	8%+	14%	-	14%	-	-	-
תחבורה ותקשורת	21%+	20%	20%	19%	16%	13%	9%
מוצרים ושירותים אחרים	14%+	5%	-	5%	-	-	-

(2) טבלת צמיחה ממוצעת לנפש  1951 - 2010

צמיחה ממוצעת 1951-1977- 4.6% לשנה צמיחה ממוצעת 2000 – 2010 1.45% לשנה

מקורות תקציביים:

ביטול הפחתת המס על פי המלצות ו. טרכטנברג תוספת כ- 5 מיליארד ₪ לשנה,

שינוי מדיניות כלכלית מכלכלה חופשית לכלכלה מתוכננת תוספת של כ- 23 מיליארד ₪ לשנה.

ובא לציון גואל

תום עידן הקידמה החברתית

-->

השיח הציבורי החל מאמצע המאה ה-19 עסק בקידמה כמכשיר לרווחה אוניברסלית ובטכנולוגיה בשרות המין האנושי. בתקופה שבין 1950 ל-1970 הגיעה המגמה הזאת לשיאה. העולם המפותח היה מאוד אופטימי. מומחים צפו אל העתיד וחזו את העידן הפוסט – תעשייתי. דיברו על הטכנולוגיה ככלי, לשיפור איכות החיים הכלל עולמית. טכנולוגיה שתשחרר את האדם בשנת 2000 ותאפשר לו הרבה יותר פנאי, עם רמת חיים גבוהה. טכנולוגיה שתאפשר למדינה לדאוג לכל צורכי האדם מלידה עד זיקנה ושיבה. דובר על עולם אוטופי, ללא רעבים, ללא עוני, עולם שבו כולם יזכו לחינוך חינם, עולם עם רמת שירותים גבוהה, שתסופק ע"י המדינה במחיר סימלי.

אמצעי תחבורה שקטים זולים ונקיים מבחינה סביבתית. ישובים מטופחים עם אזרחים שלווים בעלי ביטחון קיומי.

היה לתחזיות האלו על מה להסתמך. טכנולוגית, העולם התפתח בקצב שרק עלה והתעצם משנה לשנה. מוסדות של מדינות המערב גילו אחריות גבוהה לאיכות החיים של האזרחים. מוסדות בין לאומיים כמו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי לפיתוח, השקיעו ממון רב בפיתוח עולמי, הלוואות נוחות, בקרת שערי הריבית ובקרה על שערי החליפין של המטבעות השונים.

קצב הפיתוח התעשייתי היה (ועודנו) מדהים, באמצע המאה ה-19 היה קצב הטוויה בנול יד 5-6 חוטי ערב בדקה, בנול ממוכן היה הקצב 60-80 חוטי ערב בדקה. היום בנול מודרני הקצב הוא 1000 חוטים בדקה, רוחב הבד עלה ממטר אחד לשלושה, ואורג אחד יכול להפעיל 24-30 נולים, כלומר קצב הטוויה גדל פי 15 אלף. לפני 150 שנה עבדו רוב האנשים בחקלאות (75%-90%) היום עובדים בישראל בחקלאות פחות מ-2%, והם מייצרים הרבה יותר.

מבשר הסתיו של 'עידן הרווחה לכל', היה ריצ'רד ניקסון שניבחר ב-1969. הוא החל בעקשנות והתמדה ובעזרת חבורת כלכלנים מאוניברסיטת שיקגו, לבטל את הרפורמות של רוזוולט. בתחילה בוטלו הרפורמות בתוך ארה"ב, ואחר כך שינו את המוסדות הבין לאומיים. הם הפכו את קרן המטבע והבנק העולמי, לכלי שעוזר לתאגידי ענק אמריקאים ואחרים, להתעשר על חשבון אזרחי כל העולם.

קצב הפיתוח התעשייתי היה (ועודנו) מדהים, באמצע המאה ה-19 היה קצב הטוויה בנול יד 5-6 חוטי ערב בדקה, בנול ממוכן היה הקצב 60-80 חוטי ערב בדקה. היום בנול מודרני הקצב הוא 1000 חוטים בדקה, רוחב הבד עלה ממטר אחד לשלושה, ואורג אחד יכול להפעיל 24-30 נולים, כלומר קצב הטוויה גדל פי 15 אלף. לפני 150 שנה עבדו רוב האנשים בחקלאות (75%-90%) היום עובדים בישראל (ובעולם המפותח) בחקלאות פחות מ- 2% מהעובדים במשק, והם מייצרים הרבה יותר מזון.

היום אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים מאוד של השתלטות בעלי ההון על כלכלת העולם. לא שילטון הרוב ולא דמוקרטיה, לא להביא רווחה לעולם ולא בטיח. רק אוליגרכיה פיננסית שעובדיה הם נשיאים וראשי ממשלות והם חותרים לכלכלה פיאודלית והפרת זכויות האדם החברתיות.

שנים מהמשרתים הבולטים של אוליגרכית ההון בישראל, הם יעקב פרנקל ובינימין נתניהו. התוכנית הכלכלית ששלב ב' שלה, מתגשם בתקציב 2004 היא הקרשצ'נדו של היצירה שלהם.

נביאי הקידמה חשבו שהיא תביא רווחה לכל, הם חשבו שקצב הייצור הגבוה יוכל לממן חיי רווחה לכלל האוכלוסיה מינקות עד זיקנה. הם לא שיערו ששנות האלפיים, יתאפיינו במנהיגים אדישים למין האנושי.  כפי שאנחנו רואים רווחי הטכנולוגיה לא משמשים את הציבור, במקום זה הם משמשים מעט מאוד מיליונרים.

נתניהו ופקידי האוצר טורחים לסמא את עיננו בנתונים לא רלוונטיים כמו: "לפני מאה וחמישים שנה היתה תוחלת החיים באירופה 45 שנים היום היא +70 לכן אין אפשרות לממן כל כך הרבה פנסיונרים".

יש כאן שקר רב פנים א. קרנות הפנסיה עובדות בשיטת פנסיה צוברת. כלומר, לאורך שנות העבודה מפריש הפועל אחוז מסוים משכרו שניצבר לטובתו בקרן נושאת רווחים. לעת זיקנה תשלומי הקרן מאפשרים לו חיים של כבוד. דוגמא: עובד החל את חייו בשוק העבודה בגיל 25, יוצא לפנסיה אחרי 40 שנה. בנתונים שהיו קיימים עד השינויים של נתניהו, הצטברו בקרן שלו סכומים שאמורים לתת לו פנסיה בגובה 70% משכרו לתקופה של כ-15 שנים. כאשר ההפקדות מובטחות ע"י המדינה עם ריבית ריאלית של  2% (המדינה נהינת מכסף זול והאזרח מחיסכון בטוח). תוחלת החיים בישראל עומדת על כ-80 שנה. יוצא מכך שקרן הפנסיה יכולה לעמוד בקלות בתשלומים. קרנות פנסיה שנכשלו (יש כאלו) יכול משלם המיסים, לממן בעלות קטנה בהרבה מהעלות של הצלת הבנקים אחרי משבר המניות.

ב. הציבור משלם ביטוח לאומי שכשמו כן הוא ביטוח. כאשר העובד פורש לגימלאות משלם הביטוח קצבת זקנה. כל הקיצבה הזאת, כמו קיצבאות נכות, ילדים, וכו' משולמת מכספי הביטוח הלאומי לא מתקציב המדינה. סילבן סטיב שלום ניר מוזס ואחריו נתניהו מקצצים בקצבאות האלו ללא רחם, כאילו לא מדובר בכספי המבוטחים.

ג. היעילות והטכנולוגיה, השיגו בהרבה את תוחלת החיים והן יכולות לממן בקלילות את העליה הזאת.

ד. אין עבודה אפילו לבני 35 שנה ודאי שלא לבני 67. אלה מה, כאשר מעלים את גיל הפרישה דוחים את מועד תחילת תשלום קיצבת ביטוח לאומי ואת תשלומי הפנסיה. חלק גדול של שוק העבודה מבוסס על צעירים שימצאו את עצמם מובטלים משנות הארבעים לחייהם אבל בתנאים החדשים הם יזכו לכל היותר, לקיצבת סעד שתאפשר להם להחליף כל שנה, את גג הקרטון מתחתיו יחיו.

כשתוחלת חיים ממוצעת של חסרי בית תהיה 45 שנה (בלמ"ס אין נתונים לשנת 1854), נמצא את עצמנו סוגרים מעגל שהחל לפני 150 שנה.

תום עידן הקידמה החברתית

-->

השיח הציבורי החל מאמצע המאה ה-19 עסק בקידמה כמכשיר לרווחה אוניברסלית ובטכנולוגיה בשרות המין האנושי. בתקופה שבין 1950 ל-1970 הגיעה המגמה הזאת לשיאה. העולם המפותח היה מאוד אופטימי. מומחים צפו אל העתיד וחזו את העידן הפוסט – תעשייתי. דיברו על הטכנולוגיה ככלי, לשיפור איכות החיים הכלל עולמית. טכנולוגיה שתשחרר את האדם בשנת 2000 ותאפשר לו הרבה יותר פנאי, עם רמת חיים גבוהה. טכנולוגיה שתאפשר למדינה לדאוג לכל צורכי האדם מלידה עד זיקנה ושיבה. דובר על עולם אוטופי, ללא רעבים, ללא עוני, עולם שבו כולם יזכו לחינוך חינם, עולם עם רמת שירותים גבוהה, שתסופק ע"י המדינה במחיר סימלי.

אמצעי תחבורה שקטים זולים ונקיים מבחינה סביבתית. ישובים מטופחים עם אזרחים שלווים בעלי ביטחון קיומי.

היה לתחזיות האלו על מה להסתמך. טכנולוגית, העולם התפתח בקצב שרק עלה והתעצם משנה לשנה. מוסדות של מדינות המערב גילו אחריות גבוהה לאיכות החיים של האזרחים. מוסדות בין לאומיים כמו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי לפיתוח, השקיעו ממון רב בפיתוח עולמי, הלוואות נוחות, בקרת שערי הריבית ובקרה על שערי החליפין של המטבעות השונים.

קצב הפיתוח התעשייתי היה (ועודנו) מדהים, באמצע המאה ה-19 היה קצב הטוויה בנול יד 5-6 חוטי ערב בדקה, בנול ממוכן היה הקצב 60-80 חוטי ערב בדקה. היום בנול מודרני הקצב הוא 1000 חוטים בדקה, רוחב הבד עלה ממטר אחד לשלושה, ואורג אחד יכול להפעיל 24-30 נולים, כלומר קצב הטוויה גדל פי 15 אלף. לפני 150 שנה עבדו רוב האנשים בחקלאות (75%-90%) היום שיעור העובדים בישראל ובמדינות המפותחות בחקלאות פחות מ-2%, והם מייצרים הרבה יותר מזון.

מבשר הסתיו של 'עידן הרווחה לכל', היה ריצ'רד ניקסון שניבחר ב-1969. הוא החל בעקשנות והתמדה ובעזרת חבורת כלכלנים מאוניברסיטת שיקגו, לבטל את הרפורמות של רוזוולט. בתחילה בוטלו הרפורמות בתוך ארה"ב, ואחר כך שינו את המוסדות הבין לאומיים. הם הפכו את קרן המטבע והבנק העולמי, לכלי שעוזר לתאגידי ענק אמריקאים ואחרים, להתעשר על חשבון אזרחי כל העולם.

היום אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים מאוד של השתלטות בעלי ההון על כלכלת העולם. לא שילטון הרוב ולא דמוקרטיה, לא להביא רווחה לעולם ולא בטיח. רק אוליגרכיה פיננסית שעובדיה הם נשיאים וראשי ממשלות והם חותרים לכלכלה פיאודלית והפרת זכויות האדם החברתיות.

שנים מהמשרתים הבולטים של אוליגרכית ההון בישראל, הם יעקב פרנקל ובינימין נתניהו. התוכנית הכלכלית ששלב ב' שלה, מתגשם בתקציב 2004 היא הקרשצ'נדו של היצירה שלהם.

נביאי הקידמה חשבו שהיא תביא רווחה לכל, הם חשבו שקצב הייצור הגבוה יוכל לממן חיי רווחה לכלל האוכלוסיה מינקות עד זיקנה. הם לא שיערו ששנות האלפיים, יתאפיינו במנהיגים אדישים למין האנושי.  כפי שאנחנו רואים רווחי הטכנולוגיה לא משמשים את הציבור, במקום זה הם משמשים מעט מאוד מיליונרים.

נתניהו ופקידי האוצר טורחים לסמא את עיננו בנתונים לא רלוונטיים כמו: "לפני מאה וחמישים שנה היתה תוחלת החיים באירופה 45 שנים היום היא +70 לכן אין אפשרות לממן כל כך הרבה פנסיונרים".

יש כאן שקר רב פנים א. קרנות הפנסיה עובדות בשיטת פנסיה צוברת. כלומר, לאורך שנות העבודה מפריש הפועל אחוז מסוים משכרו שניצבר לטובתו בקרן נושאת רווחים. לעת זיקנה תשלומי הקרן מאפשרים לו חיים של כבוד. דוגמא: עובד החל את חייו בשוק העבודה בגיל 25, יוצא לפנסיה אחרי 40 שנה. בנתונים שהיו קיימים עד השינויים של נתניהו, הצטברו בקרן שלו סכומים שאמורים לתת לו פנסיה בגובה 70% משכרו לתקופה של כ-15 שנים. כאשר ההפקדות מובטחות ע"י המדינה עם ריבית ריאלית של  2% (המדינה נהינת מכסף זול והאזרח מחיסכון בטוח). תוחלת החיים בישראל עומדת על כ-80 שנה. יוצא מכך שקרן הפנסיה יכולה לעמוד בקלות בתשלומים. קרנות פנסיה שנכשלו (יש כאלו) יכול משלם המיסים, לממן בעלות קטנה בהרבה מהעלות של הצלת הבנקים אחרי משבר המניות.

ב. הציבור משלם ביטוח לאומי שכשמו כן הוא ביטוח. כאשר העובד פורש לגימלאות משלם הביטוח קצבת זקנה. כל הקיצבה הזאת, כמו קיצבאות נכות, ילדים, וכו' משולמת מכספי הביטוח הלאומי לא מתקציב המדינה. סילבן סטיב שלום ניר מוזס ואחריו נתניהו מקצצים בקצבאות האלו ללא רחם, כאילו לא מדובר בכספי המבוטחים.

ג. היעילות והטכנולוגיה, השיגו בהרבה את תוחלת החיים והן יכולות לממן בקלילות את העליה הזאת.

ד. אין עבודה אפילו לבני 35 שנה ודאי שלא לבני 67. אלה מה, כאשר מעלים את גיל הפרישה דוחים את מועד תחילת תשלום קיצבת ביטוח לאומי ואת תשלומי הפנסיה. חלק גדול של שוק העבודה מבוסס על צעירים שימצאו את עצמם מובטלים משנות הארבעים לחייהם אבל בתנאים החדשים הם יזכו לכל היותר, לקיצבת סעד שתאפשר להם להחליף כל שנה, את גג הקרטון מתחתיו יחיו.

כשתוחלת חיים ממוצעת של חסרי בית תהיה 45 שנה (בלמ"ס אין נתונים לשנת 1854), נמצא את עצמנו סוגרים מעגל שהחל לפני 150 שנה.

על חרדות וחרדים

-->

יום חמישי אחד, כזה שהשמש זורחת, השמים כחולים והאספלט שחור.

החלטתי לייצר חלק לאופנוע ב.מ.וו ישן. בארץ לא מצאתי חלק כזה וחו"ל זה רחוק, אז לקחתי חתיכת אלומיניום, מחרטה, כרסומת ויום אחד של שמונה שעות עבודה, והופס גמרתי.

את החלק המוכן הבאתי לחבר שמפעיל מכונה ממוחשבת לעיבוד שבבי.

שבע דקות מאוחר יותר היה לי ביד חלק חילוף מדויק (וגם יפה).

פעם, כשישראל היתה צעירה בת שלושים, היינו צריכים כמה שיותר אנשים בייצור התעשיתי והחקלאי. עכשיו אנחנו בני חמישים, ושום דבר כבר לא כמו פעם. היום, פחות אנשים מיצרים הרבה יותר. עוד מעט, עם קצת מאמץ נגיע ל 200,000- מובטלים. התפתחות הטכנולוגיה יותר מהירה מכל שרי האוצר בעולם ולכן תמיד נשאר עודף כוח אדם.

האבטלה והחרדה מפני האבטלה הן בעיות חברתיות קשות. בגרמניה ובצרפת, למשל, הן גורמות לעליית כוחן של התנועות הימניות (וזה, אגב, דווקא בדיוק כמו פעם). בכל חברה עם רמת טכנולוגיה גבוהה שעורי הפשיעה עולים והתמוטטות המארג החברתי מורגשים.

אנחנו כבר בני חמישים צריך לעשות התעמלות, השתלת שיער, לאכול פחות, לעשן פחות והעיקר: לדאוג.

לדאוג לאנשים שמאבדים את מקור הפרנסה שלהם . אנשים שגרים בכל הארץ לא רק בירוחם. אנשים שעבדו בכל מני עבודות, לא רק בטקסטיל. אנשים בעלי תארים אקדמיים, ולא רק בוגרי כתה ט'. אנשים מכל רמות ההכנסה כאלה שפעם הרוויחו 15000 שח' לא רק מקבלי שכר המינימום.

לדאוג להם משום שללא מקום העבודה שלהם קשה להם לישון בלילה, הם מרגישים חסרי ערך, קשה להם להתמודד עם עצמם ועם המשפחה שלהם.

לדאוג לאנשים שהם מה שעושה את הארץ הזאת, מדינה שאינה שומרת על שמחת החיים של אזרחיה מי בכלל צריך אותה?

אפשר לדאוג לתשתיות כמו חינוך (את הדברים שתנועת ש"ס נותנת המדינה צריכה לתת לכולם), תחבורה ציבורית, מערכות תקשורת, מחקר, הספקת מים וביוב, ואפילו חשמל. כל אלה ישתלמו רק בטווח של עשרות שנים לכן המדינה צריכה ליזום ולממן אותם (למשקיעים פרטיים אין אורך נשימה מספיק), אבל אם לא נעשה אותם הם לא ישתלמו לעולם.

השוודים עושים את כל הדברים האלה והנה, אפילו שהם בלונדינים, הם גם מובטלים.

בחיים, כמו בנעלים של ילדים, אם לא לוקחים קצת יותר זה קטן אחרי חודש.

אז איך למצא דרך להיות עם האבטלה ובלי המובטלים?

אל יאוש. אחרי הכל, אנחנו העם הנבחר!! לנו יש אוצר טבע שאין לאף אחד, אין בהם חרדה מהאבטלה, הם לא נפגעים כשאומרים להם שלא רוצים שיבואו למפעל, הם לא מרגישים שהחברה מוותרת על שירותיהם, האבטלה לא פוגעת בהערכה העצמית שלהם, הם לא מתדרדרים לפשע, בקיצור: החרדים. אם רק ניתן להם מספיק כסף כך שיוכלו לקנות מוצרים, יהפכו לחלק צרכני חשוב מאוד בכלכלה, ויחליפו את המובטלים כבלם זעזועים כלכלי.

יום שני, שנה אחרת ואופנוע אחר אבל עדיין האספלט שחור השמים כחולים ואפילו השמש אותה השמש.