קשר ראש ידיים

פורסם בעבודה שחורה

כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות גם בישראל השלטון מחולק לשנים, השלטון המרכזי והשלטון המקומי.

כמו ברוב הדמוקרטיות גם בישראל השלטון המרכזי והשלטון המקומי אינם מסכימים בהרבה נושאים, כי מדובר בדיסציפלינות שונות. הויכוחים האלו הם טבע היחסים, מה שלא טבעי הוא התנהגות השלטון המרכזי הישראלי ב-20 השנים האחרונות. הוא מתחמק מאחריות, מוסיף עוד מטלות על הרשויות ולא מסייע להן לעמוד בהן. התחמקות הזאת הגיעה לשיא בתוכנית הכלכלית 2002-2003. הטענה של ממשלת ישראל הייתה אם תעבדו כמו שצריך, אם תגבו את הארנונה לא תצטרכו עזרה ממשלתית.

לשלטון המקומי/ רשויות מקומיות בישראל ישנם שני מקורות הכנסה ארנונה והעברות מהממשלה. ההעברות מהממשלה הן מימון תמורת שירותים. במקום שהמדינה תדאג למערכת הרווחה, למערכת החינוך,  איכות הסביבה ועוד היא מעבירה את האחריות והעבודה לידי הרשויות ומשתתפת בתקציב. תקציב הרשות משקף את עלות כל השירותים שהיא נותנת לאזרח. בחדשות אנחנו נחשפים למקרים של שחיתות אבל ביום יום מדובר בהרבה גננות, מורים, עובדים סוציאליים, פקידים, מהנדסים וכו' שמקבלים שכר נמוך (אפילו מתחת שכר המינימום) ועובדים קשה. בממוצע הרשויות המקומיות מוציאות 32% מתקציבן לשכר עבודה, בתחום השירותים זה לא נחשב הרבה. כשבודקים מה עלות סל השירותים שרשות מקומית נותנת לתושביה מגלים פער גדול מאוד, מ-3,131 ₪ לשנה (נתוני 2010) בקלנסווה עד 23,443 בסביון. 

התפלגות המקורות התקציביים ברשויות בתרשים 1, נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עיבוד שלי.

 

 

                                                                          תרשים 1. 

ניתן לראות כי הרשויות נותנות חלק גדול משירותי המדינה ובממוצע שני שליש מתקציבן ממומן ע"י תקציב המדינה. האם הרשויות יכולות לממן את השירותים ללא מימון המדינה? מתוך 201 רשויות מקומיות בישראל 13 רשויות מצליחות לממן חצי מההכנסה שלהן. זה נובע מהעובדה ששיעור העסקים ברשויות אלו גבוה, בדימונה אין מגדלי עזריאלי ובקריית שמונה אין בורסה ליהלומים, לכן הן כמו רוב הרשויות מוכרחות השתתפות מסיבית של המדינה. גם כפר שמריהו וזיכרון יעקב העשירות נמצאות באותה קטגוריה זה לא נובע מחוסר גביה ולא משום שהארנונה נמוכה מידי, בשני המקומות האלו הגביה מצוינת. כפי שאנחנו רואים בתרשים עיקר ההכנסות העצמיות בא מעסקים לא מתושבים. הבעיה היא שבישראל פשוט אין מספיק עסקים בכדי לממן את השירותים הקיימים והטלת ארנונה של מאה ויותר ₪ למ"ר על דירות מגורים היא נטל שמעטים יעמדו בו. בנוסף המדינה הפריטה את הספקת המים לפני מספר שנים, לא רק שזה העלה את מחיר המים, זה הקטין משמעותית את סה"כ ההכנסות העצמיות והגדיל את ההוצאה להשקיה של גינון ציבורי. לסיכום גם אם כולם ישלמו את הארנונה המגיעה מהם הרשויות תוכלנה לספק שירותים רק בתמיכת המדינה.

העברת האחריות מהממשלה לרשויות והצפייה המופרכת שיצליחו לשאת בנטל לבד היא רק חלק מהבעיה, החלק השני הוא תקצוב חסר. כדי לבדוק כמה כסף צריך כדי לתת שירות סביר בחרתי משהו באמצע, בחרתי את סל השירותים של ירוחם,  10,223 ₪ לתושב לשנה. לדעתי דרישה לסל שירותים מינימלי בגובה של סל השירותים בירוחם היא דרישה סבירה. אבל בישראל 2013 ירוחם נמצאת בעשירון העליון, כן קראתם נכון למרות שמדובר בעלות נמוכה - בעיירת פיתוח - בפריפריה הדרומית, אצלנו בישראל היא בעשירון העליון. הרשויות המקומיות בישראל נותנות שירות ל- 6,927,000 אנשים, אם נכפיל את זה בעלות של עשרת אלפים ₪ לתושב נקבל עלות מצטברת של כמעט 7 מיליארד וזה 55% יותר מהתקציב היום.

עכשיו כשיש לנו ממשלה חדשה שמבטיחה לייצג את מעמד הביניים, ממשלה שהולכת לעשות כאן שינויים בהתנהלות הכללית ולדאוג לאזרח. ממשלה רציונאלית שרוצה להבטיח לימודי ליבה ומתמטיקה ממשלה לא אמונות טפלות. הגיע הזמן לשנות כיוון, לא להוסיף לעשירים ולא לענות את העניים, לא העביר שטחים מרשות עשירה לענייה ולא ההיפך. פשוט לדאוג שכל הרשויות יקבלו תקציב לפי מספר התושבים. כדאי שהממשלה הזאת תיישם קצת ידע מתמטי, תחבר את הראש- השלטון המרכזי, לידיים – השלטון המקומי ותביא את רמת השירות לאזרח  למקום מתקבל על הדעת.