האשם תמיד מי? הם!

התקופה העכשווית שאחרי בחירות ולפני קואליציה חדשה, מביאה את הספורט הישראלי הלאומי "הוא אשם" לשיאים חדשים. מפלגת העבודה אשמה כי היא לא נכנסת לממשלה החילונית ש"אנחנו" כל כך רוצים. הפייגלינים אשמים כי הם כל כך קיצוניים ובכלל החברים שלהם הצביעו בנט למרות שהם חברי ליכוד. הערבים אשמים כי הם נגד מדינה יהודית (מה זה?) והם גם כל כך עניים. ועדי העובדים הגדולים אשמים כי בגללם המחירים כל כך גבוהים (זה לא בגלל מנכ"לים שמרוויחים מיליונים). נתניהו אשם כי הוא לא מנהל שיחות שלום עם הפלשתינאים ולכן העולם נגדנו. ציפי לבני אשמה כי לא הצטרפה לממשלה הקודמת והיא אשמה כי היא מצטרפת לממשלה הנוכחית. בנט אשם כי עשה הסכם עם יש עתיד, יש עתיד אשמים כי הם עומדים בהסכם. אשמה שיטת הממשל הלא יציבה, אשם חוסר המשילות (לצאת למלחמה אחרי דיון של שלוש שעות זה חוסר משילות, להשליך את הפנסיה לקזינו בורסה זה חוסר משילות). השמאלנים האלו שמדליפים לתקשורת את החדשות מתחנת טלוויזיה אוסטרלית אשמים, בטח שהם אשמים. הח"כים אשמים שהם לא עושים חוקה, אני לא מבין מה הבעיה להסכים על חוקה במדינה שלא מסכימה מי זה יהודי. מזל שאין אצלנו מפלגה של פליטים/מסתננים/שוהים לא חוקיים אילו הייתה היו כל האצבעות מופנות אליה. אבל לא אלמן ישראל, בהעדר אריתראים רוב הישראלים מאשימים את החרדים (ואלי ישי מעביר את האשמה לסודנים).

למה הכלכלה מקרטעת? בגלל החרדים! למה משלמים כל כך הרבה מיסים? בגלל החרדים! למה מחלקות הרווחה קורסות? בגלל החרדים! למה הפסדנו בלבנון II? בגלל החרדים? למה כול העולם שונא אותנו? כי הם אנטישמים! מי אנטישמיים החרדים? לא, הגויים!

נתחיל ממה שהכי מעצבן ישראלי שכורע תחת נטל הפרנסה ואפילו לא יכול להרשות לעצמו משכנתא. השירות הצבאי - מחזור של בני -18 מונה היום בערך 130 אלף איש, בני 18-21 מונים 390 אלף, האם צה"ל צריך כל כך הרבה אנשים? האמת היא שלא, הוא צריך בערך חצי וזה מה שהוא מגייס. לפני 6 שנים מינתה הממשלה ועדה לבחינת קיצור השירות הצבאי. הועדה מצאה כי 58% מהגברים ו 55% מהנשים משרתים שירות חובה, וצריך לקצר את השירות כי יש יותר מידי חיילים. טוב אם לא צבא אז שילכו לשירות לאומי, אני בעד, ומה יעשו בשירות לאומי?

האם יתנדבו לעשות שירות לאומי בתוך החברה החרדית? אני חושב שזה רעיון מצויין, השאלה איך מארגנים דבר כזה, הרי מדובר בערך ב- 20 אלף אנשים (חרדים שקיבלו דחיית שירות בגילים 18-21). כיום שיעור המתנדבים בתוך החברה החרדית על פי דו"ח של משרד התמ"ת עומד על 36%, (פי שלושה משיעור המתנדבים בחברה החילונית). המתנדבים היום מאורגנים על ידי החברה החרדית, אם נרצה שיותר יתנדבו נצטרך את עזרתם בכדי שיארגנו את זה. אני חושב שלא נצליח להכריח אותם לעזור, מה דעתכם?

שירות לאומי אזרחי כללי, על פי דו"ח שהוגש לכנסת כל מתנדב בשירות לאומי עולה 22 אלף ₪ לשנה. המשמעות הכספית, אם רוצים שכול אזרח ישראלי ישרת שרות צבאי או לאומי יש להוסיף לתקציב כמעט ארבע מיליארד ₪, אני בעד.  אך אם רוצים שיהיו בישראל 170 אלף מתנדבים (מספר הלא משרתים בצה"ל בגילים 18-21) צריך להחליט מה יעשו במה יתנדבו?. צריך לנהל את כל האוגדות האזרחיות האלו, צריך לוודא שלא ייקחו את הפרנסה של אחרים. צריך להקים ארגון כמעט בגודל של צה"ל שידאג למשרתים שירות אזרחי, זה רעיון מצוין, בואו נתכנן ונקים מערכת כזאת. בינתיים כולם מדברים על שוויון בנטל כבר 20 שנים ויותר, אבל אם מחר יהיה שירות אזרחי, הארגון יהיה המחדל שידברו עליו שנים.

ויש מי ששולחים את הגברים החרדים ואת הנשים הערביות לעבוד, נשמע טוב אם שוכחים שכבר יש לנו 260 אלף מובטלים. שוכחים את הממשלות שחיסלו את כל המתפרות בכפרים הערבים. כי רק אותנו בחרת מכל העמים ורק אצלנו מכל עמי העולם אין מכס על תוצרת סין. אבל אם ילכו לעבוד ובמקרה יצליחו למצוא עבודה, מה יקרה? הם יקבלו את המשכורת שמקבלים רוב העובדים בישראל  4300 ₪ לחודש.  חצי מהעניים בישראל עובדים, אם החרדים והערביות יעבדו מה יקרה? נצליח להעלות את שיעור העובדים העניים.

אולי הבעיה היא בכלל שאין לעובדים מספיק כוח ולכן השכר בישראל כל כך נמוך. על פי הניסיון העולמי כשהשכר עולה ואפשר להתפרנס מעבודה יותר אנשים הולכים לעבוד. אהה ומי אשם שהמשכורת נמוכה, ועדי העובדים הגדולים. למה ועד הנמלים לא נלחם עבור העובדים הסוציאליים? כי זה פשוט לא חוקי! כי בישראל סולידריות זאת התנהגות לא חוקית.

הבעיה אומרים לי, זאת השכלה, החרדים יהיו מובטלים כי הם לא למדו לימודי ליבה, נשמע מעניין אם שוכחים ששיעור האקדמאים המובטלים הוא כרגע למעלה מ 5%. לפני שלושים שנים ישראל הייתה המדינה בעלת שיעור ההשכלה הכי גבוה בעולם, היום אנחנו פחות מממוצע מדינות ה- OECD. בכיתות שלנו יותר צפוף מאשר בכיתות בטורקיה וב 43% מהכיתות בישראל יש למעלה מ- 31 תלמידים. החרדים מצופפים את הכיתות או אולי הערביות, זה בטח לא הממשלה.

האם מקור הבעיה היא חוסר לימודי ליבה בקרב החרדים? לא ניראה לי, יותר הגיוני שהבעיה היא מערכת חינוך מוזנחת וחוסר יכולת לממן לימודים אקדמיים. הממשלה הזאת שטוענת כי רק השכלה תביא לישראל רווחה, מקטינה כבר הרבה שנים את תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. אז איפה הבעיה  בלימודי ליבה, או בחוסר ההיגיון של המדיניות הממשלתית?

או קיי. אז מי אשם? על מי לכעוס? זה דווקא פשוט, על הממשלה, על הכנסת, והכי חשוב על מי שבחר אותם.

אחרי הסערה

עכשיו כשנגמרה מערכת הבחירות כפי שנגמרה אפשר כבר להישען אחורה בכורסה ולחשוב איך זה קרה? איך קרה שנתניהו הפסיד כל כך הרבה? איך זה שאחרי שלטון יציב של ארבע שנים הוא זוכה ל 31 מנדטים ששווים רק 24 אחוזים מתוך הקולות הכשרים כלומר רק 15% מכלל בעלי זכות הבחירה. האם הוא נדבק משמעון פרס שהיה מסוגל להפסיד בתחרות בה היה משתתף יחיד? או שאולי פשוט הצביעו עבורו כל אלו שמאמינים בו וזאת דווקא התוצאה של 4 שנים בראשות הממשלה ועוד כמה שנים כשר בממשלות אחרות?

בשביל להבין כיצד הגיע לאמון הזה נבחן את פעולתו לאורך השנים בהן כיהן כשר וראש ממשלה. נתחיל בהיסטורית ההפרטות של נתניהו מימיו כשר אוצר: אל-על נמכרה במחיר של כנף אחת של ג'מבו, צים הופרטה בעסקה שידועה כשיטת השקשוקה, בזק הופרטה לידי "משקיע" שמכר אותה 4 שנים אחר כך ברווח של 300%, הכינו את ההפרטה של נמלי הים שעלתה הרבה מיליונים עד שועד העובדים הצטרף לליכוד ועצר את התהליך, הפרטת קרנות הפנסיה הרווחיות שגרמה הפסד לחוסכים, הלאמת קרנות הפנסיה המפסידות שגרמה להוצאה של משלמי המיסים. העברת קרנות הפנסיה ממסלול מובטח של אגרות ממשלתיות לקזינו בורסה מקום בו הן זוכות לתספורת חודשית.

מדיניות המס והקצבאות: נתניהו שינה מהיסוד את מדיניות המס לכיוון רגרסיבי, הוא הקטין את המס על חברות מ- 36% ב – 2002 ל – 25% ואת מס ההכנסה השולי על בעלי ההכנסות הגבוהות מ - 50% ל- 44%.  הוא הוריד את שיעור התשלום לביטוח לאומי ובתמורה קיצץ את הקצבאות לנזקקים. הקיצוצים פגעו בכל החלשים בחברה הישראלית, מניצולי שואה קשישים ועד אמהות חד הוריות צעירות, זוכרים את ויקי כנפו? השיטה של הקלות מצד אחד וגזרות על חלשים מצד שני ליוותה אותו גם כשהחליט להקטין את נטל המס על מעמד הביניים כך הגדיל את מדרגות המס אבל הקפיא את נקודות הזיכוי למשך כמה שנים.

אחת התופעות המזעזעות שמאפיינת את כהונותיו של נתניהו היא העמקת העוני. בשנת 2002 כשמונה להיות שר אוצר בממשלת אריק שרון היו 21.1% מתושבי ישראל ו 29.6% מילדי ישראל  מתחת קו העוני. עד היום עלה מספר האנשים העניים ל – 24.8% ומספר הילדים העניים עלה ל 35.6%. רוב המשפחות מתחת לקו העוני 65% הן משפחות של אנשים עובדים. 20 אחוזים מהישראלים בני 65 ומעלה נמצאים מתחת קו העוני, ו 65% נמצאים קצת מעליו בזכות קצבת זקנה. זה שיפור קטן לעומת המצב ב- 2010 אבל זאת עדיין בושה גדולה יותר.

הרשויות המקומיות הן חלק מהשלטון בישראל, קיצוץ התקציבים שלהן שהחל בשנת 2002 לא ייעל אותן, הוא רק הקטין את רמת השירות לאזרח ברוב המדינה. כחצי מהרשויות נמצאות בגרעון תקציבי, שגם גביית 100% ארנונה לא יכולה לתקן משום שרק שטחי מסחר שירותים ותעשייה יכולים לממן שירותים ברמה סבירה. אבל לא מדובר רק בשירותים הרגילים כמו ניקיון תאורה חינוך ורווחה, מדובר גם בשירותים נוספים. כאשר רשות רוצה לפתח מבני ציבור כבישים מדרכות ועוד היא נזקקת לתקציב ממשלתי, את התקציב הזה הרשות מקבלת אם היא יכולה לממן חלק מהפרוייקט. כלומר המדינה מוכנה לתת מיליון ₪ לפרוייקט תשתית בתנאי שהרשות יכולה לשלם חלק נאמר 300 אלף ₪. מה קורה עם רוב הרשויות? אין להן 300 אלף ₪ ולכן הן מפסידות גם את המיליון, כך רשויות עשירות מתעשרות ועניות מתענות.

הבעיה עם השלטון המקומי לא מטרידה את רוב הישראלים שחושבים עליו רעות, כפי שהם חושבים על השלטון בכלל. אבל חוסר התפקוד של חלק מהרשויות מגדיל את חוסר השוויון בין האזרחים, האם מגיע לאזרח של ישוב א' יותר מאשר לאזרח של יישוב ב'? לדעתי כל אזרח בישראל צריך לקבל בדיוק אותו שירות, זה לא הוגן להעניש אותו בגלל עוניו או העוני של היישוב שלו.

בשנים הקרובות תהיה כאן ממשלה חדשה, בראשה ישב אדם שרק מיעוט בחר וכנראה בצדק. חברים בממשלה הזאת יהיו אנשים חדשים, אני מקווה שהם ישנו את המדיניות של נתניהו, שהיא תהיה יותר מאוזנת ופחות פוגענית.

בזכות המגוון

שיטת הבחירות הישראלית מביאה לממשלות השונות הרכב מגוּון של חברים. העובדה שאין שום מפלגה בעלת רוב, מחייבת הקמת קואליציות מרובות מפלגות. ישנם פרשנים ופוליטיקאים שטועים ומתלוננים על כך, אבל זה רק משום שאינם מבינים את חשיבות היצוג המגוּון. המיגוון הזה הציל אותנו מגורל קפיטליסטי קיצוני כפי שקרה בבריטניה בארה"ב ובעוד מספר מדינות.

הממשלה שנבחרה בשנת 2001 הייתה שונה רק במעט מהמקובל, הרכיבו אותה 10 מפלגות. בראשה עמד אריאל שרון, והיו בה יהדות התורה החרדית ושינוי האנטי חרדית, הליכוד הקפיטליסטית ועם-אחד הסוציאליסטית, מפלגת המרכז חסרת האג'נדה וש"ס בעלת אג'נדה של אמונה דתית וסעד. קל יותר לספור את המפלגות שלא השתתפו בה, כמעט כולן מפלגות ערביות.

הבחירות שהביאו להקמת הממשלה הזאת התקיימו לאחר קריסת ממשלת העבודה ברשות ברק ופריצת האינתיפדה השניה, אינתיפדת אל-אקצע. העולם היה שרוי באחד מהמשברים הרגילים של הקפיטליזם (הפעם הייתה זאת התפוצצות בועת ההיי-טק). אבל הייתה גם תוספת משמעותית, בספטמבר 2001 חצי שנה אחרי הבחירות הרסה התקפה של אירגון אל-קעידה את בניני התאומים בניו-יורק. בישראל התווסף לזה המצב המדיני והמשבר הכלכלי היה עמוק מאוד. התוצר הלאומי הגולמי ירד וקפא למשך 3 שנים. הכלכלה, המצב הביטחוני ואובדן האופק המדיני יצרו קוקטייל שפגע מאוד בשווי המשקל בממשלה ובכנסת. לאורך שנתיים וחצי נכנסו ויצאו כמעט כל מפלגות הכנסת לממשלה. סה"כ השתנה ההרכב של הקואליציה 9 פעמים עד שלבסוף ב- 2/11/2002 פרשה העבודה-מימד והממשלה התפרקה ב- 28/02/2003.

על רקע הדברים האלו התקבלו כמה חוקים ששינו את הכלכלה והחברה הישראלית באופן מהותי. חוקים שלמרות המגוון בממשלה ובכנסת  לא היו כוחות שיעצרו אותם, אני מתרכז באלו שמשפיעים על הסביבה. התקבל חוק תאגידי המים שהפך את המים מזכות יסוד – למוצר. מטרתו הייתה הפרטה של הספקת המים. במקביל התקבלו החלטות להקים מפעלי התפלה פרטיים. שתי ההחלטות האלו גרמו לעליה ריאלית של מחירי המים ב 125% תוך 6 שנים (2005-2012).

למרות העובדה שמחיר המים בהספקת הרשויות היה נמוך, הן הרוויחו מהספקת המים וזה היווה חלק ממקורות ההכנסה שלהן. החלטה נוספת באותה תקופה הייתה שינוי משמעותי של המימון הממשלתי לשירותים מקומיים, שירותים ציבוריים שניתנים באמצעות הרשות המקומית (רווחה חינוך וכו'). השינויים האלו הביאו לירידה משמעותית מאוד בהכנסות הרשויות, חלקן קרסו, חלקן לקחו הלוואות וקרסו יותר מאוחר. החלק האחרון לקחו הלוואות וחיפשו דרכים שונות להגדיל את ההכנסה. כך נוצר המרוץ אחר הארנונה, שיקולים חברתיים וסביבתיים נדחקו החוצה מפני הכורח לשרוד.

במסגרת התחרות הזאת קרו מאז מספר דברים. 1) בעשור האחרון הוקמו אזורי קניות מחוץ  למרכז העירוני – גורם שמגדיל את השימוש ברכב ומייבש את המרכזים המסורתיים. אלו מרכזים בהם שולטות רשתות ארציות ועולמיות, שתופסות את מקומם של העסקים המקומיים ומייצאות את הרווח לבעלים שגרים מחוץ לאיזור. 2) הוקמו איזורי תעשיה חדשים – מפעלים שתנאי העבודה בהם ירודים עברו מהמרכז אל אזורי תעשיה האלו יחד עם הזיהום ושכר העבודה הנמוך.

3) ניתנו אישורים להקמת תחנות דלק בשטחים פתוחים – תחנות בעלות מחזור עסקים נמוך ותחזוקה לקויה שמיכלי הדלק שלהן דולפים לתוך מי התהום. 4) קודמה הקמת מחצבות – גורמות לזיהום האויר באבק ופגיעה בנוף ובתיירות. 5) אושרו מיזמי נופש על חוף הים – חוף שגודלו לנפש בישראל מאפשר כבר היום רק עמידה על רגל אחת, ועוד ועוד פרויקטים בעיתיים.

לרשויות המקומיות יש כוח פוליטי לא מבוטל אבל במקום להיאבק בתוכניות האלו הן העדיפו לריב זו עם זאת. כך נבנו כפילויות, שטחי טבע הפכו והופכים למשטחי בטון וארנונה שחלקם לא מאוכלסים בגלל עודף שטחי מסחר. גבעות יושרו ומבנים חדשים נבנו עליהם למרות שבמרחק של כמה מאות מטרים מהמקום ניתן למצוא מבני תעשייה נטושים. במקום שיתוף פעולה בין רשויות נוצרה תחרות קפיטליסטית הרסנית. המדיניות הזאת המשיכה ואפילו הוגברה לתוך ממשלתו השניה של אריק שרון שנבחרה בתחילת 2003. שר האוצר באותה תקופה ומי שהיום הוא ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שאף כאז גם היום להקטנת השירות הממשלתי. הוא העביר נכסים למגזר העיסקי גם כאשר זה כרוך בהפסד כספי. מטרתו הייתה הפרטת השירותים שנותנות הרשויות, בחלק מהמקרים המהלך נכשל. אבל נתניהו שרצה בסך הכל ליישם תוכנית כלכלית קפיטליסטית שהוא מאמין בה, לא לקח בחשבון את הנזק הסביבתי. האמונה בשוק חופשי לא איפשרה לו לתת ביטוי לאחת מהנחות היסוד של השוק הזה – "הצרכן (וראש הממשלה) הוא רציונאלי ובעל ידע נרחב בתחום השוק".

המגוון בממשלות ישראל האט ללא ספק את השינויים ההרסניים האלו. ישראל לא הזיקה לרשויות המקומיות ולאזרחים בהיקף שהדבר נעשה במדינות אחרות. גם הפרטת המים לא הביאה לניתוק הספקת המים לעשרות אלפי אזרחים כפי שזה קרה בבריטניה. מכירת קרקעות ומשאבי טבע לאזרחי חו"ל עדיין לא הגיעה להיקף שנעשה בניו-זילנד. בחג הבחירות הקרב ובא, כדאי לזכור את חשיבות המגוון הזה כדי שממשלות עם חזון צר וממוקד לא יקצרו את עתידנו המשותף.

חשיבה חיובית

"הווה מוצא דבר מה משמח בכל מציאות ולו גם יה זה כחיפוש מחט בערימת שחת". חזל"מ.

בשנת 2002 החליטה ממשלת ישראל להסיר מעצמה לחלוטין את הדאגה לכספי הפנסיות בישראל. זה היה סופו של תהליך שהחל 10 שנים קודם לכן ב-1992. עד 1992 המדינה מכרה לקרנות הפנסיה ולביטוחים פנסיוניים אגרות חוב (אג"ח) עם תשואה מובטחת (ריבית קבועה שהייתה 5.7% וירדה באופן הדרגתי עד 4.86%). ההחלטה הזאת סימנה את סוף תקופת האחריות, ממנו והלאה עתידם של הגמלאים הישראלים עבר לידי גלגל המזל שנקרא בורסה.

בבדיקה שערך העיתון כלכליסט בתחילת השנה עולים הממצאים הבאים: שיעור התשואה בבורסה גבוה משיעור התשואה באג"ח ב- ,15% אבל מחיר הניהול של הקרנות הפרטיות  מוריד את התשואה ב-32%. אחרי הכל מנהלי הקרנות רוצים שכר "הולם" למאמצים וההצלחה/כישלון שלהם. לכן כשמנכים את עלויות הניהול מהרווח מתברר שהגמלאים הפסידו מהתרגיל הזה לא מעט.

הביטו על הגרף הבא:

בגרף הזה (מקור: טבלאות של הלמ"ס) אנחנו רואים את הערך של כל הניירות שנסחרו בבורסה ב- 11 השנים האחרונות. קל מאוד לראות ששווי השוק הוכפל תוך שנתיים (2002-2004) כתוצאה מהזרמת כספי הפנסיה והגיע עד פי 4 לפני הנפילה של 2008. (גם מהנפילה של 2008 הבורסה קמה ועלתה עד המכה הבאה 2010). אולי בטבלה כספי הפנסיה לא נראים מרשימים לכן כדאי לומר בקול רם בכמה כסף מדובר – שש מאות מיליארד ₪ במשך שש שנים! או מאה מיליארד ₪ לשנה שמהווים כ-11% מסה"כ התוצר הישראלי השנתי. הזרמה של כל כך הרבה כסף משפיעה, ולא רק על הבורסה.

העליות והירידות של הבורסה טבעיות כמו הגלים שבים והן תוצאה של הימורים חופשיים. לא רק הזרמת החסכונות יצרה את הגאות שראינו. אם נאמץ את גישת החשיבה החיובית נגלה כאן גם תוצאה טובה: חלק מהכסף שהונח על השולחנות בבורסה הגיע גם למשק ויצר עבודה ותוצרת. זה החלק שאחראי במידה רבה למצבה של הכלכלה הישראלית ולתחושת היציבות שלה. שאלות: האם הזרמת הכסף הזה הייתה יעילה (אולי אפשר לקדם את המשק בדרכים יותר יעילות)? האם רובו הגיע לכיסים העמוקים של הטייקנים? האם אפשר היה ליצור איתו יותר? האם צודק לסכן את זיקנת החוסכים? האם צודק שאנחנו נחיה על חשבונם? ועוד שאלות שאשאיר לקוראים.

יום רצח רבין

כמו כל שנה גם השנה יגיע נובמבר ויום רצח רבין, יהיו שיציינו את הרצח, יהיו שיציינו את המורשת שלו והניסיון לפתור את הסכסוך במזרח התיכון.

יהיו כאלו שבכלל יקראו לזה יום רבין וישתדלו ללכת בעדינות סביב כל נושא שבמחלוקת, כי רצח רבין כמו עיפרון עיפור מדגיש את המחלוקת והיא מפחידה. המחלוקת הזאת שפילגה את היהודים בישראל לפני הרצח אבל הפכה לתהום רבה אחריו.

ואני רוצה לדעת איך להגיע להסכמה שמוכרחים דמוקרטיה, כי רק עטיפה גמישה כמו דמוקרטיה יכולה להכיל את כל המחלוקות האלו. רוצה למצוא את הדרך לסולידריות ואכפתיות  חברתית ביחד עם סובלנות לשונים, לאחרים.

מכל הצדדים

מצד אחד אנחנו הגברים מתלוננים 

שהנשים, מנפחות כל דבר קטן.
מצד שני זאת הסיבה שהן מצליחות
להישאר איתנו.
מצד שלישי זה הדבר היחיד שסומך את 

הביטחון העצמי שלנו.