הירהורי יום הולדת

לפני שנים חשבתי שצעיר זה מצב קבוע.
חשבתי שזה כאן לתמיד.
עברו שנים ומתברר שצדקתי.

קילקולים סלולאריים

כל חצי שנה בערך נמאס לי מהתקלות של המכשיר הסלולארי, אז אני הולך לסניף החברה הסלולארית הקרוב לביתי (30 ק"מ), ככה זה בפריפריה.

אני מגיע, נותן דו"ח מקיף של התקלות, בכתב בשני העתקים.

הנוהג היה להגיע בסוף היום ולקבל את המכשיר עם תקלות חדשות ומרעננות במקום הישנות והמשעממות. אבל אל תגידו שלא היה שינוי בתחום הסלולארי, היה בטח שהיה, כל הכבוד לשר התקשורת.

עכשיו הגעתי השארתי את הטלפון וקיבלתי טלפון חליפי כי עכשיו שולחים את המכשיר לתיקון במרכז וזה לוקח "3 ימי עסקים".

קיבלתי טלפון חליפי ומשוכלל כבר לא צריך את הרב איפרגן מספיק להניח אותו על אוזן ימין ולשים ניר צילום על אוזן שמאל ואתה מקבל שיקוף מוח.

במשך שבוע הוא ליווה אותי בעבודה ובחופש, כמו תינוק היה צריך אוכל (טעינת חשמל) כל 3 שעות וסיקרן אותי עם שלל חסרונות שלא הכרתי.

אבל לכל דבר גם אם הוא טוב יש סוף, החזרתי אותו וקיבלתי את שלי, איזה כייף. המעבדה במרכז לא נופלת במאום מהמקובל בפריפריה, קיבלתי אחל'ה תקלות למשל אם שמים אוזניות שומעים מוסיקה למשך 3 שניות אבל כשהיא נפסקת ומוצאים את האזניות מהשקע המכשיר לא יודע את זה אז צריך לכבות אותו שיתאפס.

חוץ מזה הוא מדווח שהוא מחובר לאיזה אביזר אבל לא מפרט ואני נשבע שכלום לא מחובר אליו. טוב, נתרגל לבעיות ונחכה לחדשות שיגיעו בעזרת השם (או בלעדיה) ועוד חצי שנה נחזור למעבדה.

זה המצב

לזכרו של משה סילמן ששרף עצמו מתוך ייאוש עם אובדן כבודו וביתו

השוואה מספר הדירות לאלף תושבים בדיור ציבורי במדינות אירופה

הולנד	138
אוסטריה	100
דנמרק	95
צרפת	86
פינלנד	85
בריטניה	80
איטליה	29
ישראל	9

אוהדי כדור רגל צודקים

http://2nd-ops.com/adiby/?p=5650

השופטת נילי ארד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה החליטה לאחרונה כי לעובדי הרכבת אין זכות לבחור מי מייצג אותם.

זאת לא תופעה מיוחדת אצל כבוד השופטת, בעבר היא החליטה שאסור להסתדרות לשבות למען עובדי הקבלן. בספטמבר 2011 החליטה שלרופאים המתמחים אין זכות להתפטר. גם העובדים הסוציאליים גילו כי בית הדין בראשותה איננו מגן הצדק וזכויות העובדים.

מקרה עובדי הרכבת חמור לא פחות, ההסתדרות שכשלה פעמים רבות בייצוג עובדים החליטה לפטר את הועד שנבחר באופן דמוקרטי. הועד בראשות גילה אדרעי מנסה כבר 3 שנים לעצור את הפרטת הרכבת. במשך הזמן הועד הותקף על ידי שר התחבורה וכל חבריו הטייקונים בעלי אמצעי התקשורת. העיתונות הטלביזיה והרדיו יודעים מי משלם את המשכורת והם הדביקו לוועד כל עוולה וטעות שנעשו ברכבת מאז ומעולם. הועד אשם שבמוסך הרכבת אין פנסים, הועד אשם שהרכבת מאחרת, הועד אשם בתאונות, הועד אשם שאין הכשרת עובדים, הועד מושחת וממנה קרובי משפחה (לא נכון זה הועד הקודם שהיה דווקא ביחסים טובים עם השר כץ).

ההיסתדרות נוסדה לפני הדמוקרטיה הישראלית ועדיין לא הפנימה את השינויים שחלו במאה האחרונה. לכן החליטו בהנהגת ההיסתדרות לפטר את ועד הרכבת ולמנות אחר תחתיו, הועד בעצה אחת עם העובדים החליט להחליף אירגון עובדים. 60% מהעובדים ביקשו לעבור לארגון "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", זה חוקי, זה צודק, זה דמוקרטי אבל לא בבית המשפט של השופטת ארד.

לטובת השופטת ולטובת הקוראים אני מביא את הציטוט הרלבנטי מתוך מגילת זכויות האדם של האו"מ שישראל אישרה בשנה השניה לקיומה.

סעיף כ.

1. כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.

2. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף כג.

1. כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.

2. כל אדם, ללא כל הפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

3. כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על-ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.

4. כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על ענייניו.

אהוד אולמרט בשתי מערכות

מערכה 1

על משפט ועל מוסר

אהוד אולמַרט (מתחרז וולמרט) הואשם בשלוש עברות.

האשימו אותו כי קיבל כסף באופן ניסתר ממכר וניצל את תפקידיו הציבוריים לסייע למכר הזה (טלנסקי).

האשימו אותו כי קיבל כסף מארגונים ומוסדות שהזמינו אותו משום התפקידים הציבוריים שמילא. הכסף ניתן לצרכי הוצאות שנובעות מביקורים והרצאות שלו אצל המזמינים. האשימו כי קיבל יותר כסף מאשר הוציא והשתמש בכסף לצרכיו האישיים.

האשימו אותו כי דאג שחבריו יזכו בעזרה ממשלתית ממרכז ההשקעות בהיותו ממונה על המרכז כשר בממשלה.

בית המשפט מצא כי אהוד אולמַרט עשה את הדברים הבאים:

קיבל כסף ממכר באופן ניסתר.

קיבל כסף עודף מארגונים ומוסדות והשתמש בו לצרכיו הפרטיים.

עזר לחבריו לקבל סיוע מהמדינה בהיותו שר ממונה על מרכז ההשקעות.

עוד מצא בית המשפט:

הוא לא התכוון לעשות כלום תמורת הכסף שקיבל מהמכר שלו.

הוא לא שם לב שיש בלאגן במימון הנסיעות וההרצאות ולכן לא החזיר את הכסף העודף.

ברוב מדינות העולם היו השופטים מזכים אותו בדיוק כפי שזיכו אותו בישראל.

בחוף השנהב היה יוצא זכאי, בליבריה היה יוצא זכאי, בפארגווי היה יוצא זכאי, בבליז היה יוצא זכאי,

במלאזיה היה יוצא זכאי, בהודו היה יוצא זכאי.

רק מעט מאוד מדינות היו מוצאות שמעשיו ראויים לעונש משמעותי.

בהולנד היה יוצא אשם, בדנמרק היה יוצא אשם, בגרמניה היה יוצא אשם אבל מדובר במספר קטן ולא

משמעותי של מדינות, אשרינו שזכינו להימנות אל הרוב.

מערכה 2

על ממשל ועל יכולת

מיד לאחר השמעת פסק הדין במשפט אולמרט, אבל לפני גזר הדין יצאה תזמורת שלמה של דוברים ואנשי ציבור במסע לגיטימציה לאולמרט. הם לא היססו לומר שמדובר כאן לא רק באדם ישר כי אם גם באיש ציבור מהמעלה הראשונה וראש ממשלה מהטובים שידעה ישראל.

לא אני לא אובייקטיבי גם בנושא הזה, אבל החלטתי לבדוק את תקופתו בראשות הממשלה על פי נתונים שונים. אולמרט היה ראש ממשלה מ- 4 ינואר 2006 (כממלא מקום אריק שרון) עד ה- 31 מרץ 2009 כאשר פרש בעקבות האשמות חמורות בשחיתות.

חינוך: בתחום הזה היו לא מעט הצהרות, אבל נתוני ההשקעה הלאומית בחינוך לא מרשימים, שיעור ההשתתפות של הממשלה בהוצאות החינוך המשיך את ההזנחה המקובלת בממשלות ליכוד/קדימה כלומר מה שפחות. תקציב הפיתוח בחינוך שקוצץ בתקופת ממשלת שרון הראשונה מ 963 מיליון ₪ (התקציב בממשלת ברק) ל- 415 מיליון ₪, עלה במעט לאורך תקופת ממשלת אולמרט והגיע ל- 547 מיליון ₪ (43% פחות ממשלת ברק). ההוצאה על הוראה (תקציב שעות תקן) שירד בתקופת ממשלת שרון הראשונה ב- 1430 ₪ עלה ב- 629 ₪. תשלומי הורים הם חלק גדל והולך מהוצאות החינוך והוצאת המדינה ירדה עד 78%, לא פלא שמעמד הביניים יוצא לרחובות ושואל: ממתי חינם עולה כל כך הרבה?

הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה ב- 22% מהצפיפות הממוצעת בכיתות במדינות OECD  אבל לעומת זאת שכר המורים בישראל (יחסית לשכר עובדים אחרים) נמוך ב- 50%, את השכר הזעום הזה מקבלים המורים שלנו עבור הרבה יותר שעות עבודה (20% שהם 200 שעות). בתקופת אולמרט לא חל שום שיפור במצב הזה.

תחבורה: אחד ממחירי מלחמת לבנון II היה קיצוץ תקציבי, מיליארד וחצי ₪ שירדו מתקציב הרכבת גרמו לאיחור של כמה שנים בהשלמת המסילה לגליל. ממשלת אולמרט הבטיחה שהכסף הזה יגיע לצפון זה לא קרה ואני מציע לכם לא לחכות שיקרה.

בתחום הרווחה: ממשלת אולמרט המשיכה את תכנית ויסקונסין בשינוי קל, אבל דווקא בזמן ממשלת נתניהו נקברה התוכנית המזיקה והמיותרת קבורה נכונה – קבורת חמור. הממשלה הזאת המשיכה במדיניות קצבאות קטנות לעניים וייבוא עובדים עוד יותר זולים מחו"ל.

בריאות: כשממשלת אולמרט עלתה לשלטון היה שיעור ההשתתפות של הציבור בהוצאה על בריאות 39.8% הוא עלה מעט וירד מעט ובסופה של הממשלה הזאת היה 38.8%. הבריאות בישראל ממומנת באמצעות מס בריאות ותקציב משרד הבריאות, ממשלת ישראל מקטינה את החלק של משרד הבריאות כל הזמן, ממשלת אולמרט לא שונה בנושא זה. גם העדכון הטכנולוגי של סל התרופות בתקופת אולמרט המשיך לפגר אחר הדרישה ועמד בממוצע על 25% פחות מהרצוי.

אצלנו מודדים הכל לפי הצמיחה כלכלית, הצמיחה הכלכלית לנפש בממשלת אולמרט, משנת 2006 עד 2009 (כולל) הייתה 4.8% צמיחה כזאת במשך יותר משלוש שנים איננה סיבה לגאווה. הצמיחה בזמן ממשלת רבין 1992-1995 הייתה 9.3%.

סה"כ השיפורים בתחומי החברה של ממשלת אולמרט היו הפחתת המע"מ והגדלת שכר המינימום, שניהם בזכות מפלגת העבודה ועמיר פרץ. אי אפשר לומר כי אולמרט הובל אותנו להצלחה בתחומים החברתיים.

התחום המדיני: אולמרט אוהב להפתיע, כמו אצל חבריו העשירים מאוד, הימור היא טקטיקה מקובלת. לכן יצא למלחמת לבנון II  אחרי דיונים של כמה שעות תוך הפתעת החיזבאללה ותושבי ישראל. אבל הוא שכח שבהימורים יותר חשוב מתי יוצאים, והכי כדאי לצאת כשמנצחים. במקרה של המלחמה הזאת ניצחנו אחרי שלושה ימים והפסדנו אחרי ההחטאה הראשונה כשפגזים ישראליים נחתו בתוך המון אזרחים. 30 ימי מלחמה נוספים שינו את המצב לרעה.

למרות החזות האזרחית השקולה אולמרט דווקא אוהב מלחמות ובתוך 3 שנים יצא לשתים, המלחמה השניה הייתה המלחמה בעזה – מבצע עופרת יצוקה. למלחמה הזאת הוגדרו 3 יעדים, השגת שקט ביטחוני ארוך טווח, מניעת התחמשות החמאס, והחזרת גלעד שליט. אף אחד מהיעדים לא הושג, אין שקט ביטחוני, החמאס מתחמש ואת גלעד שליט הצליחו לשחרר שנתיים מאוחר יותר, מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחוב למען צדק חברתי.

הסכמי שלום: לא מעט ישראלים שואפי הסדר שלום הצביעו עבור ממשלת אולמרט, הם אוכזבו. אומנם היו שם הבטחות ודיבורים ופגישות אבל לא יצא מזה כלום.

בתחום המדיני החיובי ניתן לציין רק את ההחלטה למצוא פתרון לטילים קצרי טווח, כיפת ברזל, אבל גם במקרה הזה אי אפשר לזקוף את ההחלטה לזכות אולמרט.

לסיכום אפשר לומר בשקט נפש שגם אם אולמרט יצא זך כשלג מכל פרשותיו טוב יעשו אזרחי המדינה אם ידאגו לו לפנסיה שקטה ורגועה הרחק ממוקדי ההכרעה.

כוס התרעלה היוונית

ליוון ישנה ממשלה חדשה, זאת לא בדיוק הממשלה שהציבור רצה (30% תמכו במפלגה הגדולה). האומה שהמציאה את הדמוקרטיה נמצאת בצרות חמורות. אחרי ארבע שנים של משבר כלכלי וצעדי צנע מרחיקי לכת של כול הממשלות, הציבור כבר יודע שמשך המדיניות הכלכלית הזאת לא יביא תקווה. ממשלת מרקל בגרמניה דרשה שהיוונים יחסכו ויקטינו הוצאות על רווחה ושירותים והם עשו זאת, אך ללא הועיל.

ההוצאות של ממשלת יוון על שירותים ממלכתיים כמו רווחה בריאות וחינוך הן הכי נמוכות באירופה.

שיעור האבטלה הכללי מגיע לכ- 20% שיעור המובטלים בין צעירים 47%, רוב נכסי המדינה הופרטו.

המדיניות הזאת הביאה להתגברות הקולות הגזעניים והפשיסטיים שמסכנים את קיומה של החברה היוונית. קולות שמזכירים לנו ימים רעים של המשבר הכלכלי בשנות ה- 30 והשואה שפרצה בעקבותיו.

בעיתון כלכליסט סכמה את המצב דוקטורנטית להוראה באוניברסיטת אתונה, שמתפרנסת ממתן שיעורים פרטיים כי המדינה הפסיקה להעסיק מורים כבר לפני כמה שנים (בחינות רישיון ההוראה האחרונות התקיימו ב2008):

 "לפני כמה שנים אמרו לנו שאם לא נקצץ, נתייעל ונפריט הכלכלה תקרוס, המדינה תתפרק ולא יהיה לנו עתיד. הפרטנו, קיצצנו והתייעלנו, והכלכלה קרסה. המדינה מתפרקת ואין לנו עתיד. אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש?".

 רוב הפרשנים הכלכליים מדברים על המערכת היוונית המושחתת, על מדיניות שמעדיפה מקורבים, על שכר מופרז, ויעילות נמוכה. צריך להזכיר שאת הבעיות האלו בשיעור דומה אפשר למצוא בכל המדינות מארה"ב ועד הודו כולל גרמניה וישראל. זאת תוצאה של הצטברות כוח כלכלי גדול מאוד בידי טייקונים שמפעילים את כוחם במסדרונות השלטון ודואגים לחוקים שיחזקו אותם.

למרות זאת צריך לזכור כי במשך השנים שחלפו מאז מלחמת העולם הכלכלה היוונית הוכיחה את עצמה. במשך השנים האלו היא חוותה צמיחה מתמדת (להוציא שנתיים בשנות ה- 80), למעשה המשבר הנוכחי שנמשך מאז 2008 הוא הארוך ביותר מאז שנות ה- 40. לזאת יש להוסיף כי המשבר איננו משבר של הכלכלה היוונית בלבד, כי אם משבר פיננסי של העולם המפותח ונובע ממדיניות פושעת של הבנקים הלאומיים.

השאלה היא אילו אפשרויות עומדות היום לפני ממשלת יוון ומוסדות האיחוד האירופי.

במאמר שהתפרסם בגיליון "כלכלת העולם האמיתי" האחרון, מציעים שני כלכלנים יוונים קונדיאס וקאריגיאניס את האפשרויות הבאות:

1.       האיחוד האירופי צריך להפנים כי הקמת איחוד בין מדינות שונות בעלות כלכלות שונות ותרבות שונה מחייב הוצאה מתמדת על שיפור מצבן של המדינות החלשות. כפי שנהוג בתוך מדינה מתוקנת כאשר מערכת המס גובה יותר מהעשירים ומערכת השירותים והרווחה  מוציאות את הכספים כדי להקטין את הפערים בחברה. כך בעתיד מדינות כמו גרמניה, הולנד, צרפת ואוסטריה יצטרכו להשקיע כסף במדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל.

2.       יוון תפרוש מהאיחוד ותחזור למטבע הדרכמה, תוך הודעה לכל הנושים כי לא תחזיר את חובותיה (כפי שעשתה ארגנטינה בשנת 2001). במשך כמה שנים היא תסבול מאינפלציה חזקה שתוריד את ערך הדרכמה ותהפוך את יוון למקום זול עבור תיירות תעשייה וחקלאות. מצב כזה יגרום לפיתוח כלכלי וצמיחה חיובית. הניסיון מראה שבמצבים כאלו יש לעבור לכלכלה מכוונת. לכן הממשלה תצטרך לנטוש את שיטת הכלכלה החופשית ולהשקיע במשק היווני בכדי להחזיר אותו לרמה אירופית.

במה יבחרו היוונים והאירופים נדע עם הזמן, אני מאחל להם מכאן התפכחות מהחלומות הקפיטליסטיים וחזרה לקרקע המציאות בנחיתה רכה ככל האפשר.

המשתמטים בע"מ

או: רווח משוחרר לא יוחזר

מאז קום המדינה נעשו מאמצים גדולים לפתח את הכלכלה הישראלית, במסגרת הזאת נחקק חוק שמיטיב עם משקיעים – "החוק לעידוד השקעות הון".

החוק נתן למשקיעים פתור מתשלום רוב המיסים בתנאי שאת הכסף ישקיעו בפיתוח החברה.

במקרים בהם יזם/חברה רוצה לחלק רווחים או להשקיע אותם במקום אחר, בחו"ל, יש לשלם את המסים.

לאחרונה קם אחד מפקידי האוצר הפעיל את מצפונו וסיפר לתקשורת על בעיית ה"רווחים הכלואים".

רווחים כלואים הם רווחים שחברות הנ"ל החליטו לא לחלק למשקיעים ולא להשקיע בחו"ל בכדי לא לשלם מיסים בארץ.

מתברר כי מדובר בלמעלה ממאה מיליארד ₪ - 100,000,000,000 ₪. מה גובה המיסים החלים על הסכום הזה? הדעות חלוקות והערכה היא שמדובר ב- 15 עד 40 מיליארד ₪  סכום שיכול לשקם את מערכת הבריאות והחינוך ועדיין יישאר קצת להשקיע בציוד כיבוי אש.

אבל בניגוד למדליף הצדיק, פקידי אוצר אחרים ובראשם שר האוצר חשבו לתת לחברות הנחה משמעותית בשיעור המס.

הם הסבירו כי החברות צריכות לשלם רק אם הוציאו את הכסף ואם "נפחיד" אותן הן פשוט לא יוציאו אותו ולא ישלמו.

עדיף אמרו הפקידים ברוב התחשבות להיות חכם ולא צודק, עדיף לקבל כמה מיליארדים עכשיו מאשר לחכות שנים עד שהחברות ישלמו. עכשיו כשפתאום גילינו שהמשק בעצם במשבר ואנחנו צריכים כל גרוש כדי לגלות גמישות ולקבל פחות.

ברור נוסף העלה שבחלק מהמקרים מדובר לא ברווחים כלואים כי אם בהעלמת מס פשוטה.

מתברר שאחת החברות שקיבלה פתור ממיסים ומיליארדי ₪ מענקים העדיפה לבנות מפעל בחו"ל,

לצורך בניית המפעל השקיעה את כספי המיסים של כולנו.

חברה גדולה אחרת ש קיבלה גם היא מענקים ואפילו חוקים שמגינים על מעמדה, העדיפה לקנות חברות בחו"ל בכסף המיסים.

מי שיש לו מיליונים זוכה לכבוד גדול יותר ממי שיש לו אלפים, כי ככה זה עוד מהגולה, כשהערצנו את גביר העיירה.