תקציבים ופנסיה

פורסם בעבודה שחורה

לקראת סוף השנה משרדי הממשלה כבר יודעים כמה כסף נשאר להם בתקציב והם משתדלים להשתמש בו ליעודים השונים. משרד השיכון מנסה לבנות ולפתח, משרד החינוך ממהר לראות היכן ניתן להשקיע במערכת החינוך וכך הלאה. בכל המשרדים יודעים שאם יישאר להם תקציב השנה לא יוכלו להעביר אותו לשנה הבאה. שנים ארוכות של הפרטה, הקטנת סמכויות, חשש מתביעות משפטיות ואגדות על איש שמן שרוכב על האיש הרזה, הקטינו את יכולתם של המשרדים לתפקד והוציאו להם שם רע. לכן רוב המשרדים לא יצליחו להוציא את תקציבם עד סוף 2013, זה אומר שכל התחומים מסביבה עד בריאות יקבלו פחות, ואנחנו האזרחים נשלם יותר. יש חריג אחד בנוף הזה של משרדי ממשלה מסורסים, זה משרד הביטחון. משרד הביטחון תמיד מוציא יותר ממה שהקציבו לו בתחילת השנה, משרד הביטחון גם הוא נפגע במשך השנים ממדיניות הממשלה ומההפרטה אבל למזלנו שרד. האם משרד הביטחון הצליח לעבור את הקרבות עם משרד האוצר והממשלה יותר טוב ממשרד החינוך משום שישנם בו אנשים יותר מוכשרים? או אולי משום שהוא יכול לשמור על סודיות? או שאולי אנשיו מקצוענים במלחמות, ולכן הם מצליחים לנצח? הניחוש שלכם טוב כמו שלי, אבל את משרד האוצר ואת משרד ראש הממשלה זה מוציא מהכלים וגם מציל אותם. אילו היה משרד הביטחון מתנהל כמו כל משרדי הממשלה, כבר לא הייתה לנו מדינה ומשרד האוצר ומשרד ראש הממשלה היו נסגרים.

מה היה קורה אם היה ההיפך, במקום שמשרד הביטחון ילמד ממשרדים אחרים, היה משרד הבריאות לומד ממשרד הביטחון? יש להניח שישראל לא הייתה נמצאת במקום כל כך גרוע בנושא מיטות אשפוז לנפש. אולי המשרד היה בונה בתי חולים, מגייס יותר רופאים, קונה יותר ציוד והיום לא היינו בתחתית הטבלה של מדינות ה- OECD. אולי במקום שיהיו כאן 1.9 מיטות לאלף נפש היו כאן פי שתיים, 3.8 מיטות כמו ממוצע ה- OECD. אילו משרד המשטרה (ביטחון פנים) היה נוהג כמו משרד הביטחון אולי היו היום יותר שוטרים ויותר חוקרי מקרי פשע, אולי היינו מגיעים למספר שוטרים לנפש שמקובלים בארצות עם פשיעה כמו אצלנו. אילו המשרד לאיכות הסביבה היה עובד כמו משרד הביטחון אולי היה תקציב לפיקוח על זיהום אויר קרקע ומים, על השלכת פסולת בשטחים ציבוריים. אילו היה למשרד האנרגיה יותר כסף אולי היו משקיעים בחשמל אלטרנטיבי במקום בניסיון למכור את נכסי הטבע שלנו בעשירית משווים. אבל כל המשרדים האלו עושים מה שאומרים להם באוצר ובמשרד ראש הממשלה, ואנחנו משלמים את החשבון.

בכדי להילחם במשרד הביטחון משרד האוצר מגייס את "חבריו" כתבי כלכלה שלא לומדים מהניסיון וגם עובדים של חברות ביטוח וקרנות פנסיה. גיוס של כתבים עצלים בעלי שכר נמוך וסגידה לקפיטליזם זה דבר שגרתי, למה נוספו הפעם גם דוברים מחברות הביטוח והפנסיה? התשובה נמצאת מתחת לפנס, גייסו אותם כדי להילחם בפנסיה שנהוגה במשרד הביטחון, פנסיה תקציבית. פנסיה תקציבית למי שלא מכיר היא דבר פשוט, המעסיק מבטיח לעובד שלאחר פרישתו יקבל כל חודש משכורת עד מותו. זאת שיטה פשוטה מאוד זולה מאוד וטובה לכל הצדדים. אבל חברות הפנסיה והביטוח לא מרוויחות כלום מפנסיה תקציבית, הן רוצות שהשיטה הזאת תופרט ובמקומה העובדים יפרישו כל חודש חלק משכרם ויפקידו אותו אצלן. קוראים לזה פנסיה צוברת כי הפרשות העובד נצברות בה לאורך השנים ולמען האמת היא צוברת רווחים לבעלי החברות בלבד. גם משרד האוצר רוצה להפריט את הפנסיה, במשרד האוצר רוצים להפריט כל דבר שטייקון כל שהו מוכן לקבל אפילו אם צריך לשלם כדי שיקח. השילוב הזה של חברות ביטוח ופנסיה שמחפשות רווח קל מדמי ניהול ושל פקידי האוצר בעלי סמכויות הוא שילוב רצחני. אני מקווה שגם הפעם ידו של משרד הביטחון תגבר למרות שמדובר ביריבים הרבה יותר מתוחכמים וחזקים מחסן רוחאני נשיא אירן.

תקציב ויוקר מחיה

ממשלת ישראל הודיעה מספר פעמים כי תאבק ביוקר המחיה, גם עכשיו לקראת התקציב החדש שמענו את שר האוצר וראש הממשלה מדברים על זה. אבל הם ומי שהיו לפניהם מדברים על זה מאז מה שמכונה מחאת הקוטג', אז למה הם לא עושים שום דבר?

הם מדברים בסיסמאות, על "ריכוזיות", "חוסר תחרות", הסרת "חסמים" ועוד, אבל לא עושים מהלכים פשוטים שעובדים כמו פיקוח על המחירים. הרבה לפני המחאה ההיא היה מחיר הקוטג' בפיקוח ממשלתי, מחירו היה אז 4.35 ₪, בשנת 2006 בוטל הפיקוח והמחיר הממוצע של הקוטג' עלה ב- 19% תוך חמש שנים, זה בגלל ריכוזיות או חוסר פיקוח?

קל מאוד למצוא ברשת את רשימת המוצרים שמחירם נמצא בפיקוח ממשלתי וקל מאוד לזכור אותה, כי היא כל כך קצרה: לחם – 5.11 ₪, חלה - 5.58 ₪, אחיד פרוס- 7.67 ₪, לבן פרוס – 6.82 ₪, ק"ג מלח – 2.09, חלב – 4.95-6.54 ₪ בהתאם לאריזה ולשומן, אשל – 1.66 ₪, גיל 1.52 ₪, שמנת חמוצה 15% 2.47 ₪, חמאה 4.08 ₪, גבינת עמק או גלבוע – 4.6 / 4.37 ₪ ל- 100 גרם, ביצה 1.16 – 1 ₪. קל גם למצוא את הדו"ח שעוסק ביוקר מוצרי המזון, את הדו"ח מסרה ועדה שחקרה את הנושא בעקבות המחאה של קיץ 2011, יש בדו"ח פירוט של עליות המחירים. לדוגמא עליית המחירים של החלב בשנים 2005-2010 חלב בפיקוח – 0% עליה, חלב לא בפיקוח – 8%, חלב שהוסר הפיקוח על מחירו בשנת 2008 – 13%, גבינות צהובות בפיקוח ירידה של 5%, גבינות צהובות שבוטל עליהן הפיקוח עליה 21%. אם בן אדם הגיוני רואה שמחירים בפיקוח יציבים ומחירים ללא פיקוח יוצאים מדעתם כלפי מעלה מה יעשה? יטיל פיקוח על המחירים של מוצרי יסוד. אבל אם הוא שר בממשלת ישראל הגיון זאת כנראה לא הדרך הנכונה להסתכל על העולם, עדיף במקום פיקוח להפריח סיסמאות על ריכוזיות ותחרות. חבל שבממשלת ישראל לא עיינו בכתביו של אלברט אינשטיין.  הוא אמר: "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה בה השתמשנו כשיצרנו אותן." מה שגרם כאן לבעיית יוקר המוצרים היא הסרת הפיקוח על מחיריהם, כל מה שצריך לעשות זה להטיל פיקוח בכל מקרה של רווחים מופרזים.

יוקר המחייה הוא לא רק מוצרי מזון, גם לא רק מוצרים בכלל, יוקר מחיה זה לא רק מחירי דיור. יוקר מחיה הוא גם מחיר השירותים שאנחנו מקבלים מהמדינה או רוכשים מספקי שירות פרטיים. אחד השירותים שהתייקר משמעותית בשנים האחרונות הוא רפואה, סך כל העלות גדל בממוצע בשני אחוזים לשנה. אבל כבר כמה שנים מאז שהתחילו להפריט את מערכת הבריאות ונטל התשלום על הרפואה עובר מהממשלה לאזרחים. לפני 10 שנים האזרחים שילמו 30% מעלות מערכת הבריאות, עכשיו הם משלמים 40% מהעלות. על פי אמונתם הכלכלית של ראש הממשלה ושר האוצר כשמימון הבריאות עובר מהממשלה לאזרחים יש תחרות, כי האזרחים דורשים שירות ומחיר, לכן המחיר צריך לרדת והשירות צריך להשתפר. אמונות לחוד ומציאות לחוד, לא רק שהמחיר עלה אלא שהוא עלה כל כך, שהממשלה משלמת יותר (בממוצע 1% יותר כל שנה) למרות שהעבירה לאזרחים חלק מהנטל. כלומר הממשלה שניסתה לחסוך הוצאות משלמת יותר והאזרחים משלמים עוד יותר בכסף ובאחוזים. חלק ממחיר הבריאות אנחנו משלמים דרך ביטוחים, שיעור הוצאה ממוצע שעומד היום על כ- 1000 ₪ לנפש לשנה. חלק מההוצאה שלנו על ביטוח רפואי היא הוצאה על ביטוח רפואי פרטי, על פי בדיקה של משרד האוצר הביטוח הזה משאיר בידי החברות 62% מהפרמיה. 

בחדשות ראיתי מסיבת עיתונים מכובדת, היו שם ראש הממשלה נתניהו עם שר התחבורה ושר האוצר והם דיברו על הפרטת נמלי הים. היו שם הבטחות על תחרות בנמלים ועל הקמת נמלים חדשים ומפוארים, היו הבטחות על עתיד מדהים ומחירים נמוכים והפיכת ישראל למרכז סחר בינלאומי. הם הבטיחו אלפי מקומות עבודה חדשים בנמלים ובתעשייה. מסיבת העיתונאים הזאת הזכירה לי מסיבת עיתונאים שנערכה לפני יותר מ- 20 שנים בצד השני של כדור הארץ, בניו-זילנד. ערכו אותה באותם ימים שר האוצר וראש הממשלה של ניו-זילנד, גם הם הבטיחו עתיד מדהים, הם אמרו שהפרטת נמלי הים בניו-זילנד תגביר את התחרות תוריד את המחירים ותהפוך את ניו-זילנד למרכז סחר עולמי. בנתיים עברו 20 שנים, רוב נמלי הים של ניו-זילנד הופרטו, אבל ניו-זילנד לא הפכה מרכז סחר עולמי. לעומת זאת המחירים עלו וכשהם עלו ירדה רמת החיים היחסית של התושבים.S היעילות של הנמלים לא גדלה והם רחוקים מהיעילות של נמל חיפה שהוא הנמל הרביעי ביעילותו בעולם, הם בכלל לא  מופעים במחקר יעילות נמלים שעשה אירגון ה- OECD. הנמלים בישראל היום הם חברה בבעלות ממשלתית בניו-זילנד הם היו שייכים לרשויות המקומיות, חלק מהרשויות המקומיות לא הפריטו את הנמלים שלהם והם נשארו בידי הציבור. חצי מהמסחר הימי מתנהל בנמל הכי גדול נמל אוקלנד, והוא נמל ציבורי שלא הופרט, ומתחרה בהצלחה בנמלים פרטיים. כמו שאנחנו יודעים מההורים ו/או מהילדים שלנו, לא חייבים ללמוד מהניסיון. אבל אם במקרה תחליט ממשלת ישראל לבדוק לפני מעשה אפשר ללמוד מהניסיון הניו-זילנדי שלא כדאי להפריט, כי זה פשוט לא משתלם.

מכתב לשר אוצר חדש

לכ' חה"כ יאיר לפיד

שר האוצר בממשלה הבאה 

פורסם בעבודה שחורה

הכותרות מספרות שתהיה לנו שר אוצר חדש, ושאתה צפוי לעבודה קשה מאוד, אז קודם כל בהצלחה.

שנית, מתוך דאגה כנה אני מבקש להציע לך כמה אפשרויות לשיפור המצב הכלכלי והמצב הכללי של מדינת ישראל.

נתחיל בצד ההוצאה אני חושב שתמיד יש מקום להתייעלות ולכן מדברים על קיצוצים  בתקציב. באוצר מנסים למצוא דרכים פשוטות ואופקיות לביצוע, לי יש הצעה אופרטיבית קלה לביצוע לא אופקית ולא שרירותית. באנליזה מקיפה שנעשתה ע"י שני חוקרים ג' דורנטון ומ.א. טרנר מהלשכה הלאומית למחקר כלכלי באוני' קיימבריג' מאסצ'וסטס ( W15376 NBER ) . עולה ש: הוספת כבישים איננה מקטינה את הצפיפות. אם תחבר את העובדה הזאת לעובדה שבשנים האחרונות משקיעה מדינת ישראל מיליארדי ₪ בכבישים רבי מסלולים, ומיליארדים נוספים במחלפים אדירי מימדים הפתרון בידייך. לא אני לא מתכוון לכמה כבישים מסוכנים שצריך לתקן וגם לא למקרים בהם אין חלופה אפשרית אחרת. אני מתכוון לכבישים ומחלפים שעדיף היה לו היו מוחלפים בהשקעה בתחבורה ציבורית כמו רכבת קלה.

אני אפרט כמה מקרים כאלו שכבר ממבט ראשון רואים כי המתכנן קיבל תמורה באחוזים מגודל הפרויקט. מחלף צמת גולני, 300 דונם של בטון ואספלט שנבנים כאילו יש לנו ארץ אחרת והיא גדולה פי כמה. נמשיך באותו הכביש 66 וניסע צפונה מחלף בגודל 120 דונם לקיבוץ רביד עם כל 93 תושביו, וזה ממשיך כך עוד כמה וכמה מחלפים. 150 מליון ₪ כביש 9 שייעודו העברת תנועה לכביש 6 ומילוי כיסי הזכיינים. כביש 77 יוקנעם רמת ישי, עוד 595 מיליון לטובת כביש 6, הרחבת כביש 2 מחבצלת עד זיכרון-יעקב 1.700 מליון ₪, כביש 65 עפולה עד צמת גולני 671 מיליון ₪, כביש 66 (טבעון עד מגידו) 390 מליון ₪, כביש 85 כרמיאל עד צמת  קדרים 1,150 מיליון ₪, כביש ואדי ע'רה 2,600 מיליון ₪, כביש שער הגיא בית שמש, 815 מיליון ₪, כביש 541 (כביש מקביל לנתיבי איילון וכביש החוף) 285 מיליון ₪. והכפלת כביש הערבה בעבור 2,300 מיליון, הרחבת הכביש לירושלים במקביל לרכבת 2,500 מיליון, כביש 531 (ע"י אבן יהודה) עוד כביש להזנת כביש 6 3,700 מיליון, ו"מחלפון" לקיבוץ הסוללים 120 דונם בעבור 115 מליון ₪ , עוקף קריות במקום רכבת תחתית 1,665 מיליון והשאור שבעיסה - כביש חיפה נצרת 500 מיליון ₪, כאן טמנו לנו גם בדיחה בדמות הכנה לרכבת קלה, כאילו מה? אם אתם עושים הכנה לרכבת קלה ואם כידוע לכולם בישראל צפיפות כלי הרכב הכי גבוהה בעולם, אולי נוותר על הכביש ונעבור לרכבת? אתה חושב שלעבור לרכבת שווה חצי מיליארד ₪? אולי במקום להוציא 19.136 מיליארד ₪ על כבישים שיובילו אותנו בעבור 8.5 ₪ לליטר בנזין עד לפקק הבא, אולי במקום כל אלו נשקיע בחינוך? או לפחות לא נקצץ בחינוך. אתה יודע השר לפיד, האנשים שלך במשרד האוצר כולם למדו באוניברסיטה שהשקעה בתשתיות משתלמת כלכלית. הם למדו שכל שקל ששקע באספלט יכול להביא שקלים רבים לתל"ג, הם צודקים. אבל יש משהו שהם לא למדו הם לא למדו שהשקעה בחינוך מביאה יותר שקלים ושאם צריך לחסוך ולקצץ, כבישים נפגעים פחות מתלמידים, צמתים סובלים פחות ממורים.

אחרי שמצאנו קצת מזומן בתחום החיסכון השר לפיד, בוא נחפש קצת זוזים בכיסים הגבוהים. בוודאי שמעת את המיליארדר באפט אומר שהעוזרת שלו משלמת יותר מיסים מאשר הוא. אתה יודע זה לא טוב ולא הוגן, תוסיף לזה את הפרט המעניין שבאפט העדיף לשלם על האקזיט של ישקר בישראל ולא בארה"ב. כי באפט לא פרייר אתה מבין, הוא שילם מיסים בישראל כי למרות שהמס בארה"ב נמוך על עשירים, בישראל הוא אפילו נמוך יותר. חוץ מזה ישנם כאן מה שנקרא בטעות רווחים כלואים, אלו רווחים שחברות ענק עשו ולא שילמו על פי החוק וההתחייבויות שלהם. יש כאלו שמדברים על 30 מיליארד ₪ ויש שמדברים על 3 מיליארד בוא נלך על פשרה 20. 20 מיליארד בנוסף לחיסכון הקודם והגרעון מסודר. לא זה לא כל כך מסובך לתבוע מהם את המס שהם חייבים, פשוט תגיש את התביעה נגד המנהלים. אתה מבין תאגיד הוא מסחרי אבל הוא לא יהודי ולא מונציה, אם תדקור אותו זה לא כואב, אם תדגדג אותו זה לא מצחיק, אם תתבע אותו יישאר אדיש. אבל מנהלים שתתבע אישית זה סיפור אחר, אולי הם יצאו זכאים בסופו של משפט אבל אתה יודע כמה זמן זה ייקח. אתה יודע שתצא להם הנשמה בזמן הזה. אם מערכת המשפט הישראלית כל כך איטית, למה לא למצוא לזה שימוש חיובי?

לסיום אני מבקש להציע לך לחשוב גם על מחר, וגם על מחרתיים, אתה יודע זה שמהשיר. כשאתה ואני גדלנו כאן למדנו בשיעורי מולדת שיש לנו רק אוצר טבע אחד, האנשים שכאן, האינטליגנציה היוזמה והחדשנות שלהם. היום זה שונה, היום יש לנו ים של אוצרות, גז ואשלג ופוספאטים. האוצרות האלו מביאים היום תמורה למפעילים שלהם, הרבה פחות לבעלים שלהם. שישנסקי זאת ירית פתיחה, בוא נדאג לעתיד, בוא נחזיר את התמורה לבעלים ונתכנן את ההפקה לטובת עם ישראל, לא לטובת בודדים.

באיחולי הצלחה וחג שמח וטעים

עמית הרפז

ראש-פנה