The rocks of reality are the hardest and toughest thing in the universe

And we cannot do a thing about it.

לעשות או לא לעשות

-->

זאת השאלה, ששואלים את עצמם אנשי הכלכלה העולמית מכל האסכולות.

הגישה שהביאה אותנו במלוא התנופה לתוך המשבר הזה גורסת: השוק החופשי יעיל יותר, יודע טוב יותר מכל מנגנון דמוקרטי, הוא מתנהל הכי טוב כשלא מתערבים.

חלק מתומכי הרעיון הזה נבהלו עכשיו ושינו חלקית את דעתם, הם רוצים תוכנית הצלה ומיליארדים לבנקים ולמערכת הפיננסית.

החלק האחר אומרים, מי שטעה שישלם את המחיר גם אם כולנו נפסיד ונשקע למשבר כלכלי כמו ב-1929.

גם אלו שהתנגדו תמיד לרעיון השוק החופשי משליטה דמוקרטית, חלוקים. חלקם אומרים צריך להציל את המערכת, וחלקם אומרים תנו לה לקרוס, אנשי המערכת הפיננסית סתם ניצלו את המדינה כדי לעשות מיליונים.

בישראל אומרים אנשי בנק ישראל ומשרד ראש הממשלה בואו נפרוש רשת ביטחון להציל את החוסכים/פנסיונרים, אבל הם מתכוונים בעצם להציל את המגזר הפיננסי. אנשי האוצר אומרים למה שנציל אותם? אולי הם בכלל לא הפסידו נחכה ונראה.

ועדת הכספים של הכנסת, ההסתדרות והתעשיינים אומרים, צריך להציל את המגזר הפיננסי כי זה יציל חלק מכספי הפנסיה.

רק קולות בודדים מזכירים לנו שאם הבעיה היא כספי הפנסיה, אז אפשר בעלות קטנה מאוד להחזיר אותם למקום שהיו לפני "רפורמת" נתניהו, לפני שנזרקו לקזינו – בורסה.

מעניין לראות איך האנשים שייצרו את המשבר, מנסים לפתור אותו מבלי שהם מבינים מדוע הוא נוצר.

קודם כל: המשבר הזה נוצר משום שממשלות העולם ויתרו על ניהול הכלכלה, הם העדיפו לשבת בצד ולא לעשות.

הפתרון: החזרת הגה הכלכלה לידי הממשלה, כאן ומעבר לים, צריך לעשות.

כולנו מכירים את הטענות על השוק הפרטי היעיל והניהול הממשלתי הבירוקרטי והמסורבל. אנחנו זוכרים את המשל של נתניהו: משל האיש השמן (המגזר הממשלתי) על כתפי האיש הרזה (המגזר הפרטי). מסתבר שכשנותנים למגזר הפרטי לנהל את עניניו הוא מצליח להפוך זהב לדרעק. מסתבר שה"רזה" הזה כשהוא נופל צריך מנוף של טריליארד דולר כדי להרים אותו וזה מנוף ממשלתי (בלתי יעיל?). אז בלי קשר לכמות השומן אבל עם הרבה קשר לשלטון העם, השליטה צריכה להיות בידי נציגי הציבור. את נציגי הציבור אנחנו יודעים להחליף, את האוליגרכים לא.

חיינו כמה שנים בתקופה הזויה, תקופה שבה עלו המניות עשרות אחוזים בשנה משום שניתקו הקשרים בין ערכן למחירן. תקופה בה עלו מחירי הברזל והאורז, לא משום שעלתה הצריכה או ירד ההיצע. המחירים עלו בגלל הימורים בשווקים "חופשיים".

תקופה בה עלו מחירי הבתים משום שלבנק היה כדאי לתת הלוואות גדולות לרכישת בתים בכדי שהמחירים יעלו ואיתם יעלה מחיר נכסי הבנק, וחוזר חלילה.

זאת הייתה תקופה מדהימה של פרפטום מובילה כספי, כשגדולי המשק נהו אחרי שיטת הפירמידה, עכשיו בום זה נגמר.

עכשיו צריך לחזור לעשיה ציבורית, אם הבנקים לא מעבירים את הריבית הנמוכה של בנק ישראל לידי הציבור יש לנו בנקים ממשלתיים. בנק לאומי ובנק הדואר עדיין לא הופרטו הם יכולים להעביר אשראי זול. אנחנו יכולים להחליט שהבנקים האלו הם מוסדות ללא כוונת רווח ולהקטין את העמלות והעלויות, זה בסדר בנקים ללא כוונת רווח יש אפילו בארה"ב מולדת ה"שוק החופשי", הקפיטליזם, ה"כסף מדבר-והזבל הולך".

שמעתי מומחים שהסבירו כי על פי הפרמטרים הכלכליים המשק הישראלי במצב מצויין.

כמו חזאי שמספר על הגשם שאולי ירד ולא מוציא ראש מהחלון לראות את השמש.

המשק הישראלי במצב גרוע מאוד, החינוך, הבריאות, התעסוקה, התחבורה, התיירות, מספר העניים, פערי ההכנסה, איכות הסביבה, הצמיחה הכלכלית, כל הפרמטרים האלו לא הראו שום סימן חיובי ממשי מאז 1995.

במשרד האוצר גיבשו תוכנית להאצה כלכלית, אבל היא תוכנית בסגנון של לשפוך כסף ולא לנהל את השוק. אני מצטער חבר'ה אתם לא מעודכנים זה כבר לא אופנתי, עכשיו צריך לעשות כלכלה במשרד האוצר, לא לחכות לפרישה לשוק הפרטי כדי לעשות לביתכם.

האצה כלכלית עושים ע"י בנית כיתות בית ספר, מחלקות לחולים, משכורות גבוהות למורים.

צמיחה אמיתית נוצרת כשעושים רכבות תחתיות ומקצרים זמני נסיעה, כשמעלים מכסים על טקסטיל מצ'וקמק מסין כדי שאפשר יהיה ליצור איכות טובה בגליל.

רווחה ושיוויון נוצרים כשמסבסדים עובדים בחקלאות ומפקחים על השווקים, כשמורידים את המע"מ ומעלים מס על רווחי הון. איכות חיים היא תוצאה של שמירה על איכות הסביבה.

תיירות מגיעה מארצות הים כשלפלסתינאים יש פרנסה וחיים ותקוה, והם יודעים שיקבלו מדינה וחופש לא פחד אבטלה וכיבוש.

רווחה ושיגשוג מביאים שלום ושקט שמביאים עוד רווחה ושיגשוג, אלו דברים שלא באים מ"השוק החופשי", מתפילות מניסים, הם באים מתוך כוונה וכתוצעה של עשיה.

לכבוד חג החנוכה אני מציע שתסירו את צלמי השוק החופשי, הגלובלזיציה, והניאו ליברליות מההיכל. נס לא יקרה לנו פח שמן לא נמצא, להר נעלה לעמק נרד, מעינות ואורות נגלה בסלע נחצוב אפילו עד דם ונגיע לאור.

חג שמח

עמית הרפז

הסבר מסובך למצב מורכב

אדם נורמלי לא יכול להבין מה לעזזאל קרה בבורסות העולם, אז הנה הסבר פשוט למצב.

אדם – עובד סולידי בחברה פיננסית יציבה, נתן לברוך הלוואה של 100 אלף דולר לפיתוח העסק שלו.

בתמורה ביקש החזר חודשי 1600 דולר. אדם איש עסקים סולידי לקח 80% = 1280 דולר ומכר כאגרות חוב נושאות ריבית לגרשון. בא דוד ואמר לאדם: לדעתי ברוך יצליח להחזיר רק 75% מהחוב. אדם בטוח בעצמו (וגם עשה ביטוח בחברת AIG נגד כשל החזר חוב) אמר סבבה אם אתה צודק אני משלם לך 1024 דולר, אם אני צודק אתה משלם לי. עכשיו על פי החישוב של אדם הוא עומד לקבל כסף נוסף. אז הוא לקח 80% = 820 דולר ומכר אגרות חוב נושאות ריבית. בא הרצל לאדם ואמר אין מצב, לא תצליח לפדות את אגרות החוב שלך, אני אומר תקבל בקושי 70%. אמר לו אדם וואלאק אם אתה צודק תקבל 656 דולר אם אני צודק הכסף הולך אלי. ושוב לקח אדם והפך 80% מהרווח המתוכנן לאגרות חוב ומכר אותן ב – 525 דולר. אנחנו נעצור כאן את השלשלת משום שאני לא מכיר מישהו ב-ו ומשום שעד כאן הכל ברור.

עכשיו היו לאדם 4225 דולר ביד והוא חיפש מה לעשות איתם, ראה שברוך מוכר מניות קנה מניות באלפים דולר. עלה מחיר המניה של ברוך, עלה המחיר אמר אדם זה עסק טוב וקנה עוד, עלה המחיר – קנה עוד, עלה המחיר - קנה עוד, והיה מאושר.

בוקר אחד אמרה לו אשתו רוצה אוטו חדש הלך אדם ומכר מניות לברוך, ירד מחיר המניה – רץ מהר ומכר עוד, עד שנגמרו לו המניות והוא קיבל תמורתן רק 3000 דולר והיה מופסד.

למחרת בא אליו ברוך ואמר לו שמע, אין לי 1600 דולר לשלם החודש נשאר לי רק 1225.

שמע את זה דוד ואמר היי תן לי 1024 דולר, שמע הרצל ואמר תן לי 656 דולר.

באו הקונים של איגרות החוב ואמרו בוא הנה איפה הכסף?

עכשיו היו לאדם 4225 דולר כיוון שהיה חייב 4305 דולר הוא הוכרז פושט רגל.

חברת הביטוח מסתבר ביטחה את כולם, תביעות הביטוח מוטטו אותה ראשונה.

עד כאן סיפור פשוט על אדם שהפסיד 80 דולר, אבל יש סיפור יותר יפה, כי לברוך בכלל לא היה מפעל הוא לקח את ההלוואה בכדי לקנות מניות בבורסה.

נפילת הבורסה השאירה אותו עם מניות בערך - 800 דולר. כששמעו בבורסה שאדם הולך לפשוט רגל כי לברוך אין כסף, חלה בהלה המונית ומחיר המניות של ברוך צנח ל- 80 דולר, ואדם פשט רגל עם הפסד של 1225 דולר.

אני יודע שהמספרים נורא מבלבלים אז בואו נקצר ונפשט, אדם הלך לטיול וחישב חשבונות של רווח. הוא היה כל כך שקוע בחישובים שלא שם לב ופסע מראש צוק אל תהום.

המשיך ללכת וללכת עד שמשום מה החליט להסתכל איפה הוא נמצא ו..בווווםםם.

בעצם צריך לקצר יותר. הברון מינכאהוזן שקע בבוץ, אז הוא משך בשערותיו וכמעט נחלץ. אבל אז הסתכל סביבו ואמר: מה, אני עובד על עצמי? וטבע.

בחירות .....בחירות....בחירות....

-->

שם מעבר לים

נשיא שחור נבחר בארה"ב. גזענים ישראלים לא יודעים עד כמה אפשר להשתכלל בתחום. בארה"ב יש מיליוני אנשים שבטוחים שהשחורים והלבנים אינם אותם בעלי חיים. יש שם כאלו שחושבים שהשחורים באו מהקוף והלבנים מחתיכת בוץ.

בחירת נשיא שחור בארה"ב עבור לא מעט גזענים אמריקאים, היא כמו בחירת פרד לראשות הממשלה בישראל. הבחירה הזאת היא שינוי אדיר והיא אחד מהרבה שינויים.

אובמה ישנה את היחס לכלכלה ולחברה, לתאגידי ענק ולבריאות הציבור, למלחמה ולטרור, אבל השינוי הכי משמעותי שהוא מביא איתו הוא התקווה.

תקווה היא היסוד הכי חזק בקיום האנושי ואובמה העיר אותו. הרבה שנים לא היו תקוות גדולות כאלו באוויר העולם, חלקן יתגשם וחלקן יתפוגג, אבל העיקר הוא לנשום אותן עכשיו הרבה וחזק. כי כל זמן שהתקוות האלו כאן כדאי ליהנות מהן, כמו מאוכל טעים, כמו מאהבה גדולה, כמו מהשכבה מהירה בסיבוב, הכול עובר אבל זיכרון הכיף יישאר.

כאן במזרח הים התיכון

מי שהיה בקזינו יודע שלפעמים ייצר ההימור חזק מייצר הקיום. כך קרה שבכנסת החליטו על בחירות חדשות. מפלגות ייעלמו, ח"כים יפרשו, העיקר שנראה מה יביא המזל – עוד סיבוב של רולטה. הצדקנים בעיתונים דיברו על בזבוז כספים, על בחירות מיותרות ואני חשבתי איזה מזל שאנחנו יכולים לבחור. איזה מזל שאנחנו שייכים למיעוט הדמוקרטי בעולם. קשה להאמין באיזו קלות אנשים מוכנים לוותר על זכויות שנוצרו במלחמה של דורות.

אני שמח שיש בחירות, טוב שאנחנו יכולים להחליף את המנהיגים שלנו, נכון שהמצאי לא משהו, אבל הוא מייצג אותנו במדויק. בבחירות האלו נראה מפלגה סביבתית חברתית חדשה, אני אשמח אם היא תהיה הפתעת הבחירות האלו, צריך מפלגה סביבתית אמיתית.

בינתיים בעבודה

כשאני כותב את הדברים עדיין לא ברור מי יישאר על ספינת מפלגת העבודה, נראה שהקברניט הנוכחי חזק בדחייה וחלש במשיכה.

לפני הבחירות לכנסת יהיו בחירות מקדימות. היה ניסיון של אנ"ש לוותר על הדמוקרטיה המעייפת הזאת, אבל כוחותינו ניצחו חלקית, חצי מהרשימה משוריין וחצי לבחירה.

כושר הדחייה של אהוד ברק פועל לא רק על ח"כים, גם הציבור לא מתרשם במיוחד והתוצאה בקלפי תהיה כנראה שיא חדש-חלש.

שנתיים וטיפה עברו מאז נבחרה הכנסת הזאת וזה מספיק בכדי לראות מי איתנו במחנה החברתי. חלק מחברי הסיעה בכנסת מעדכנים אותנו הבוחרים, ראויות לציון חברות הכנסת: נדיה חילו, שלי יחימוביץ', אורית נוקד, קולט אביטל. כולן יודעות שהלכו לשם כדי לייצג אותנו והן גם מקפידות לשתף את הבוחרים. נוקד חילו ויחימוביץ גם מגייסות עזרה ונותנות למתנדבים הזדמנות להשפיע.

גם עמי איילון לא חושש לשתף, ועם יולי תמיר אי אפשר להתקשר.

אז את מי לבחור בפריימריס? לדעתי כדאי:

את יחימוביץ' - פעילות בלתי מתפשרת.

את אורית נוקד – עמדות חברתיות, נגישות, ואנושיות.

את נדיה חילו – פעילה למען צדק לכל ונושאי חברה.

את קולט אביטל – פעילה למען נפגעי השואה ונידחי החברה.
את עמיר פרץ - האיש שהעלה את הנושא החברתי על המפה.

את יולי תמיר – למרות אופק חדש ולמרות שהיא מעדיפה להתפשר, כי בכל זאת השיגה הרבה לחינוך.

את דניאל בן סימון – מצטרף חדש לפוליטיקה מביא איתו תקווה חברתית.

את אבישי ברוורמן – כי רק קפיטליסט שהתפקח יוכל לשנות את המדיניות הכלכלית המטופשת שלנו.

זאת רשימה קצרה אבל יש סיכוי שהרשימה שתיבחר בבחירות הכלליות בפברואר תהיה אפילו יותר קצרה, וחלק יישארו בחוץ.

בבלי הפסקה

התל אביבים כמעט עשו היסטוריה, כמעט בחרו ב"עיר לכולנו". מפלגת התקווה שדב חנין הקומוניסט בראשה. כמעט זכו באובמה מקומי. אבל לסוף העדיפו שליט. כאילו היו עיירה נידחת במערב הפרוע שהלכה לבחור שריף. הם יצטרכו לחכות חמש שנים נוספות לפני שיזכו בתחבורה מתקדמת ועירייה משרתת תושביה.

בפינה שלנו

מקובל לגמור ארוחה במשהו מתוק שיישאר זיכרון טוב כזה. בבחירות אצלנו עשו ההיפך הגישו פלפלי סודניה למנה אחרונה. השבוע האחרון בבחירות בראש-פינה היה זוועתי.

הלכתי לרחבת המתנ"ס – "פיאצה דה פינה" בחשש, אבל יגורתי לא בא.

מה שבא היה קרנבל, חג בחירות. היו ילדים דוהרים לבושים בחולצות מתמודדים. מעגלי שיחות ומוסיקת מעליות. אז ישי גרשוביץ ארגן רביעיית כלי נשיפה וזו נהייתה ממש מסיבה. כץ אללה ירחמו היה אומר: "כשהמכנסיים מלאים זה לא חוכמה להסריח", אז גם לנו המנצחים היה קל לשמוח עם התוצאות. בבחירות האלו התברר כמו לפני עשר שנים בבחירות הראשונות בהן הייתי פעיל, גם הפעם המצביעים העדיפו לבחור חזון חיובי על ביקורת עוקצנית. בבחירות ההן טעינו באיך שאמרנו, וצדקנו במה שאמרנו, והפסדנו.

עלות יעילות ותועלת

יש שאומרים אנשים: "בעולם, מרוויחים הכי הרבה הטובים והמוכשרים".
בעשורים האחרונים התרכזו בענפי הפיננסים האנשים בעלי השכר הכי גבוה בעולם, והתאגידים עם הרווח הכי גדול בעולם.
האנשים הכי מוכשרים והתאגידים הכי עשירים, האם הם הצליחו, כלומר הרוויחו? האם היו "שווים את הכסף" שקיבלו?

בינואר 1973 התחילה המדיניות הכלכלית הנוכחית, אחד הטיעונים לטובתה היה: השוק הפרטי יודע לנהל, הממשלה יודעת רק לעשות בירוקרטיה.
ממשלות בכל העולם הפריטו נכסים והקטינו פיקוח, הממשל האמריקאי עשה את זה מהר.
ממשלות אחרות בחרו כל אחת את הקצב שלה, אבל כולן עשו את אותו הדבר – העבירו כוח ליידי השוק ה"חופשי".
בסוף 1973 היכה המשבר הראשון, התרופה הייתה עוד הפרטה ופחות פיקוח (קרי – פפפ), ב-1982 היכה המשבר השני (אשראי בנקאי בלי כיסוי) נתנו עוד פפפ. ב- 1986 המשבר השלישי (חסכונות הלוואות ואג"ח זבל), ב- 1989 עוד אחד (התמוטטות בנקאים וסוחרים בוול סטריט) התרופה - עוד פפפ.
ב- 1994 מוקמת קרן הגידור לונג טרם קפיטל, "עסק אויר" בליגה עליונה. בדירקטוריון של הקרן שני זוכי פרס נובל. הקרן מגלה משמעויות חדשות לכסף וירטואלי. ב- 1998 הקרן פושטת רגל. אחרי שמשלם המיסים האמריקאי מנסה להציל אותה עם 3.6 מיליארד דולר.
ב- 2000 התפוצצות בועת ההי-טק, כשכולם מנסים לקלוט מה קורה, נפילה בעולם האמיתי - מגדלי התאומים הופכים לתל אבק וזכרון.
הממשל האמריקאי מגיב בהיסטריה סוגר את נמלי התעופה ופותח את ברזי הכסף. ב-2004 נגיד הבנק הפדרלי עושה צעד נוסף לכיוון כלכלה וירטואלית, הוא תומך במשכנתאות שאי אפשר להחזיר.
ב- 2007 סנונית ראשונה בנק בר-סטרנס פושט רגל. וב-2008 אנחנו רואים את ההמשך.

המשבר הכלכלי הנוכחי מעלה סוגיות כמו: האם המדינה צריכה להציל את המהמרים מהשוק? האם שוק חופשי מתקיים/מועיל? קפיטליזם למי הוא טוב?, צריך רגולציה של משק המדינה? עיסקי אויר זה עסק לגיטימי? ועוד.
אני שואל שאלות יותר פשוטות*: האם אנשי המגזר הפיננסי שווים את הכסף שהם מרוויחים? האם הם יותר טובים מעובדי ממשלה עם שכר זעום?
מי שמן? מי רזה?
מי סוחב את מי?

*(תשובות יש לשלוח אל: בנימין נתניהו, ג'ורג' בוש, מרגרט תאצ'ר, רוג'ר דאגלס, תום פרידמן ונחמיה שטרסלר.)

שוֹק ניירות ''ערך''

-->

"הלכו הלכו הלכו עד שהגיעו לשפת נהר. זה היה סוף הכיוון, שם נעצרו.

מה פתאום נהר? שאל חמורל'ה.

זה לא פתאום. אמר חמורון.

זה היה פה לפני פתאום. אמר חמוריקו.

מי היה? שאל חמורל'ה.

זה. הנהר. וחמוריקו טבל את רגלו במים והוציאה מהר.

רטוב? שאל חמורון.

קצת." (מתוך: חמורל'ה, חמוריקו, וחמורון. מאת: עודד בורלא).

קנו מניות, קנו אופציות, מעו"ף, נדל"ן, ביטוח, נגזרות פיננסיות, קצת אג"ח חברות. קנו אופציות עתידיות בלונג של ביטוח סיכון למניות מגובות אג"ח מוסדי של בנקים למשכנתאות במעל ומתחת לפריים.

עד שהגיעו לקריסת שערים.

מה פתאום קריסה?

זה לא פתאום.

זה היה פה לפני פתאום.

מי היה?

זה. זה ה-0 הגדול הזה שמייצג את שווי הניירות שבידנו, בררר.

אפס?

קצת.

מה לעשות היו ניירות והיו המון אנשים רצים למטה על המדרכה ועושים פוּ פוּ פוּ

והניירות עפו להם גבוה גבוה וכבר לא ראו אם הם לבנים או צהובים, אדומים או קרועים,

כחולים או מלוכלכים.

ופתאום באה רוח, שהייתה שם לפני פתאום, וזרקה אותם לאגם ונהייתה עיסת נייר גדולה גדולה.

כי הניירות האלו של הבורסות כאן ושם ובכל מקום זאת ערמת כלום שמייצגת שום דבר ושווה משהו רק כשאנחנו מאמינים בזה. כמו אוטו-סוגסטיה, כמו אלוהים.

והכלום הזה נמצא שם מאז ומעולם ומי שלא ידע לפני 1929 ידע אחרי, ומי שלא יודע אחרי יכתבו עליו ספר לילדים.

ומה שצריך לעשות אתמול והיום ומחר זה להוציא משם כספי פנסיה וחיסכון של אזרחים רגילים, ולשים אותם באיגרות חוב מיוחדות של המדינה.

ולתת לאחד העם כאן (גלו עפר מעיניו), ולנסדא"ק שם ובכל מקום, לנפח ולפוצץ בלונים כהרגלם, אבל במוסדות הסגורים שלהם.

ואפשר להעביר אליהם שטרות שיוצאים מהמחזור בשביל המַנְיָה, ולהשקיע בשירות פסיכאטרי בשביל הדֶפְּרֶסְיָה.

ושלום עלינו ועל כל העולם.

שנה טובה

קשוחה יותר מפלדה
גמישה יותר מגומי
גבוהה מהשמים
עמוקה מהמים

לכל כיווני הרוחות

כאן שם, בכל מקום
ומתחזקת לאורך הזמן
---------
התקווה
--------
עם התקווה הזאת
היסוד הכי חזק בעולם
אנחנו מאחלים לכם
שנה טובה

Happy New Year

Stronger then steel
Flexing better then rubber
Higher then sky
Dipper then ocean
Goes ever which way
It is here there and every where
And it toughens with time
-------
Its hope
-------
So with this the strongest element
We wish you a happy new
Jewish year