זה המצב

לזכרו של משה סילמן ששרף עצמו מתוך ייאוש עם אובדן כבודו וביתו

השוואה מספר הדירות לאלף תושבים בדיור ציבורי במדינות אירופה

הולנד	138
אוסטריה	100
דנמרק	95
צרפת	86
פינלנד	85
בריטניה	80
איטליה	29
ישראל	9

אוהדי כדור רגל צודקים

http://2nd-ops.com/adiby/?p=5650

השופטת נילי ארד נשיאת בית הדין הארצי לעבודה החליטה לאחרונה כי לעובדי הרכבת אין זכות לבחור מי מייצג אותם.

זאת לא תופעה מיוחדת אצל כבוד השופטת, בעבר היא החליטה שאסור להסתדרות לשבות למען עובדי הקבלן. בספטמבר 2011 החליטה שלרופאים המתמחים אין זכות להתפטר. גם העובדים הסוציאליים גילו כי בית הדין בראשותה איננו מגן הצדק וזכויות העובדים.

מקרה עובדי הרכבת חמור לא פחות, ההסתדרות שכשלה פעמים רבות בייצוג עובדים החליטה לפטר את הועד שנבחר באופן דמוקרטי. הועד בראשות גילה אדרעי מנסה כבר 3 שנים לעצור את הפרטת הרכבת. במשך הזמן הועד הותקף על ידי שר התחבורה וכל חבריו הטייקונים בעלי אמצעי התקשורת. העיתונות הטלביזיה והרדיו יודעים מי משלם את המשכורת והם הדביקו לוועד כל עוולה וטעות שנעשו ברכבת מאז ומעולם. הועד אשם שבמוסך הרכבת אין פנסים, הועד אשם שהרכבת מאחרת, הועד אשם בתאונות, הועד אשם שאין הכשרת עובדים, הועד מושחת וממנה קרובי משפחה (לא נכון זה הועד הקודם שהיה דווקא ביחסים טובים עם השר כץ).

ההיסתדרות נוסדה לפני הדמוקרטיה הישראלית ועדיין לא הפנימה את השינויים שחלו במאה האחרונה. לכן החליטו בהנהגת ההיסתדרות לפטר את ועד הרכבת ולמנות אחר תחתיו, הועד בעצה אחת עם העובדים החליט להחליף אירגון עובדים. 60% מהעובדים ביקשו לעבור לארגון "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", זה חוקי, זה צודק, זה דמוקרטי אבל לא בבית המשפט של השופטת ארד.

לטובת השופטת ולטובת הקוראים אני מביא את הציטוט הרלבנטי מתוך מגילת זכויות האדם של האו"מ שישראל אישרה בשנה השניה לקיומה.

סעיף כ.

1. כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.

2. לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף כג.

1. כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה.

2. כל אדם, ללא כל הפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.

3. כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום הראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על-ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.

4. כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על ענייניו.

אהוד אולמרט בשתי מערכות

מערכה 1

על משפט ועל מוסר

אהוד אולמַרט (מתחרז וולמרט) הואשם בשלוש עברות.

האשימו אותו כי קיבל כסף באופן ניסתר ממכר וניצל את תפקידיו הציבוריים לסייע למכר הזה (טלנסקי).

האשימו אותו כי קיבל כסף מארגונים ומוסדות שהזמינו אותו משום התפקידים הציבוריים שמילא. הכסף ניתן לצרכי הוצאות שנובעות מביקורים והרצאות שלו אצל המזמינים. האשימו כי קיבל יותר כסף מאשר הוציא והשתמש בכסף לצרכיו האישיים.

האשימו אותו כי דאג שחבריו יזכו בעזרה ממשלתית ממרכז ההשקעות בהיותו ממונה על המרכז כשר בממשלה.

בית המשפט מצא כי אהוד אולמַרט עשה את הדברים הבאים:

קיבל כסף ממכר באופן ניסתר.

קיבל כסף עודף מארגונים ומוסדות והשתמש בו לצרכיו הפרטיים.

עזר לחבריו לקבל סיוע מהמדינה בהיותו שר ממונה על מרכז ההשקעות.

עוד מצא בית המשפט:

הוא לא התכוון לעשות כלום תמורת הכסף שקיבל מהמכר שלו.

הוא לא שם לב שיש בלאגן במימון הנסיעות וההרצאות ולכן לא החזיר את הכסף העודף.

ברוב מדינות העולם היו השופטים מזכים אותו בדיוק כפי שזיכו אותו בישראל.

בחוף השנהב היה יוצא זכאי, בליבריה היה יוצא זכאי, בפארגווי היה יוצא זכאי, בבליז היה יוצא זכאי,

במלאזיה היה יוצא זכאי, בהודו היה יוצא זכאי.

רק מעט מאוד מדינות היו מוצאות שמעשיו ראויים לעונש משמעותי.

בהולנד היה יוצא אשם, בדנמרק היה יוצא אשם, בגרמניה היה יוצא אשם אבל מדובר במספר קטן ולא

משמעותי של מדינות, אשרינו שזכינו להימנות אל הרוב.

מערכה 2

על ממשל ועל יכולת

מיד לאחר השמעת פסק הדין במשפט אולמרט, אבל לפני גזר הדין יצאה תזמורת שלמה של דוברים ואנשי ציבור במסע לגיטימציה לאולמרט. הם לא היססו לומר שמדובר כאן לא רק באדם ישר כי אם גם באיש ציבור מהמעלה הראשונה וראש ממשלה מהטובים שידעה ישראל.

לא אני לא אובייקטיבי גם בנושא הזה, אבל החלטתי לבדוק את תקופתו בראשות הממשלה על פי נתונים שונים. אולמרט היה ראש ממשלה מ- 4 ינואר 2006 (כממלא מקום אריק שרון) עד ה- 31 מרץ 2009 כאשר פרש בעקבות האשמות חמורות בשחיתות.

חינוך: בתחום הזה היו לא מעט הצהרות, אבל נתוני ההשקעה הלאומית בחינוך לא מרשימים, שיעור ההשתתפות של הממשלה בהוצאות החינוך המשיך את ההזנחה המקובלת בממשלות ליכוד/קדימה כלומר מה שפחות. תקציב הפיתוח בחינוך שקוצץ בתקופת ממשלת שרון הראשונה מ 963 מיליון ₪ (התקציב בממשלת ברק) ל- 415 מיליון ₪, עלה במעט לאורך תקופת ממשלת אולמרט והגיע ל- 547 מיליון ₪ (43% פחות ממשלת ברק). ההוצאה על הוראה (תקציב שעות תקן) שירד בתקופת ממשלת שרון הראשונה ב- 1430 ₪ עלה ב- 629 ₪. תשלומי הורים הם חלק גדל והולך מהוצאות החינוך והוצאת המדינה ירדה עד 78%, לא פלא שמעמד הביניים יוצא לרחובות ושואל: ממתי חינם עולה כל כך הרבה?

הצפיפות בכיתות בישראל גבוהה ב- 22% מהצפיפות הממוצעת בכיתות במדינות OECD  אבל לעומת זאת שכר המורים בישראל (יחסית לשכר עובדים אחרים) נמוך ב- 50%, את השכר הזעום הזה מקבלים המורים שלנו עבור הרבה יותר שעות עבודה (20% שהם 200 שעות). בתקופת אולמרט לא חל שום שיפור במצב הזה.

תחבורה: אחד ממחירי מלחמת לבנון II היה קיצוץ תקציבי, מיליארד וחצי ₪ שירדו מתקציב הרכבת גרמו לאיחור של כמה שנים בהשלמת המסילה לגליל. ממשלת אולמרט הבטיחה שהכסף הזה יגיע לצפון זה לא קרה ואני מציע לכם לא לחכות שיקרה.

בתחום הרווחה: ממשלת אולמרט המשיכה את תכנית ויסקונסין בשינוי קל, אבל דווקא בזמן ממשלת נתניהו נקברה התוכנית המזיקה והמיותרת קבורה נכונה – קבורת חמור. הממשלה הזאת המשיכה במדיניות קצבאות קטנות לעניים וייבוא עובדים עוד יותר זולים מחו"ל.

בריאות: כשממשלת אולמרט עלתה לשלטון היה שיעור ההשתתפות של הציבור בהוצאה על בריאות 39.8% הוא עלה מעט וירד מעט ובסופה של הממשלה הזאת היה 38.8%. הבריאות בישראל ממומנת באמצעות מס בריאות ותקציב משרד הבריאות, ממשלת ישראל מקטינה את החלק של משרד הבריאות כל הזמן, ממשלת אולמרט לא שונה בנושא זה. גם העדכון הטכנולוגי של סל התרופות בתקופת אולמרט המשיך לפגר אחר הדרישה ועמד בממוצע על 25% פחות מהרצוי.

אצלנו מודדים הכל לפי הצמיחה כלכלית, הצמיחה הכלכלית לנפש בממשלת אולמרט, משנת 2006 עד 2009 (כולל) הייתה 4.8% צמיחה כזאת במשך יותר משלוש שנים איננה סיבה לגאווה. הצמיחה בזמן ממשלת רבין 1992-1995 הייתה 9.3%.

סה"כ השיפורים בתחומי החברה של ממשלת אולמרט היו הפחתת המע"מ והגדלת שכר המינימום, שניהם בזכות מפלגת העבודה ועמיר פרץ. אי אפשר לומר כי אולמרט הובל אותנו להצלחה בתחומים החברתיים.

התחום המדיני: אולמרט אוהב להפתיע, כמו אצל חבריו העשירים מאוד, הימור היא טקטיקה מקובלת. לכן יצא למלחמת לבנון II  אחרי דיונים של כמה שעות תוך הפתעת החיזבאללה ותושבי ישראל. אבל הוא שכח שבהימורים יותר חשוב מתי יוצאים, והכי כדאי לצאת כשמנצחים. במקרה של המלחמה הזאת ניצחנו אחרי שלושה ימים והפסדנו אחרי ההחטאה הראשונה כשפגזים ישראליים נחתו בתוך המון אזרחים. 30 ימי מלחמה נוספים שינו את המצב לרעה.

למרות החזות האזרחית השקולה אולמרט דווקא אוהב מלחמות ובתוך 3 שנים יצא לשתים, המלחמה השניה הייתה המלחמה בעזה – מבצע עופרת יצוקה. למלחמה הזאת הוגדרו 3 יעדים, השגת שקט ביטחוני ארוך טווח, מניעת התחמשות החמאס, והחזרת גלעד שליט. אף אחד מהיעדים לא הושג, אין שקט ביטחוני, החמאס מתחמש ואת גלעד שליט הצליחו לשחרר שנתיים מאוחר יותר, מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחוב למען צדק חברתי.

הסכמי שלום: לא מעט ישראלים שואפי הסדר שלום הצביעו עבור ממשלת אולמרט, הם אוכזבו. אומנם היו שם הבטחות ודיבורים ופגישות אבל לא יצא מזה כלום.

בתחום המדיני החיובי ניתן לציין רק את ההחלטה למצוא פתרון לטילים קצרי טווח, כיפת ברזל, אבל גם במקרה הזה אי אפשר לזקוף את ההחלטה לזכות אולמרט.

לסיכום אפשר לומר בשקט נפש שגם אם אולמרט יצא זך כשלג מכל פרשותיו טוב יעשו אזרחי המדינה אם ידאגו לו לפנסיה שקטה ורגועה הרחק ממוקדי ההכרעה.

כוס התרעלה היוונית

ליוון ישנה ממשלה חדשה, זאת לא בדיוק הממשלה שהציבור רצה (30% תמכו במפלגה הגדולה). האומה שהמציאה את הדמוקרטיה נמצאת בצרות חמורות. אחרי ארבע שנים של משבר כלכלי וצעדי צנע מרחיקי לכת של כול הממשלות, הציבור כבר יודע שמשך המדיניות הכלכלית הזאת לא יביא תקווה. ממשלת מרקל בגרמניה דרשה שהיוונים יחסכו ויקטינו הוצאות על רווחה ושירותים והם עשו זאת, אך ללא הועיל.

ההוצאות של ממשלת יוון על שירותים ממלכתיים כמו רווחה בריאות וחינוך הן הכי נמוכות באירופה.

שיעור האבטלה הכללי מגיע לכ- 20% שיעור המובטלים בין צעירים 47%, רוב נכסי המדינה הופרטו.

המדיניות הזאת הביאה להתגברות הקולות הגזעניים והפשיסטיים שמסכנים את קיומה של החברה היוונית. קולות שמזכירים לנו ימים רעים של המשבר הכלכלי בשנות ה- 30 והשואה שפרצה בעקבותיו.

בעיתון כלכליסט סכמה את המצב דוקטורנטית להוראה באוניברסיטת אתונה, שמתפרנסת ממתן שיעורים פרטיים כי המדינה הפסיקה להעסיק מורים כבר לפני כמה שנים (בחינות רישיון ההוראה האחרונות התקיימו ב2008):

 "לפני כמה שנים אמרו לנו שאם לא נקצץ, נתייעל ונפריט הכלכלה תקרוס, המדינה תתפרק ולא יהיה לנו עתיד. הפרטנו, קיצצנו והתייעלנו, והכלכלה קרסה. המדינה מתפרקת ואין לנו עתיד. אולי הגיע הזמן לנסות משהו חדש?".

 רוב הפרשנים הכלכליים מדברים על המערכת היוונית המושחתת, על מדיניות שמעדיפה מקורבים, על שכר מופרז, ויעילות נמוכה. צריך להזכיר שאת הבעיות האלו בשיעור דומה אפשר למצוא בכל המדינות מארה"ב ועד הודו כולל גרמניה וישראל. זאת תוצאה של הצטברות כוח כלכלי גדול מאוד בידי טייקונים שמפעילים את כוחם במסדרונות השלטון ודואגים לחוקים שיחזקו אותם.

למרות זאת צריך לזכור כי במשך השנים שחלפו מאז מלחמת העולם הכלכלה היוונית הוכיחה את עצמה. במשך השנים האלו היא חוותה צמיחה מתמדת (להוציא שנתיים בשנות ה- 80), למעשה המשבר הנוכחי שנמשך מאז 2008 הוא הארוך ביותר מאז שנות ה- 40. לזאת יש להוסיף כי המשבר איננו משבר של הכלכלה היוונית בלבד, כי אם משבר פיננסי של העולם המפותח ונובע ממדיניות פושעת של הבנקים הלאומיים.

השאלה היא אילו אפשרויות עומדות היום לפני ממשלת יוון ומוסדות האיחוד האירופי.

במאמר שהתפרסם בגיליון "כלכלת העולם האמיתי" האחרון, מציעים שני כלכלנים יוונים קונדיאס וקאריגיאניס את האפשרויות הבאות:

1.       האיחוד האירופי צריך להפנים כי הקמת איחוד בין מדינות שונות בעלות כלכלות שונות ותרבות שונה מחייב הוצאה מתמדת על שיפור מצבן של המדינות החלשות. כפי שנהוג בתוך מדינה מתוקנת כאשר מערכת המס גובה יותר מהעשירים ומערכת השירותים והרווחה  מוציאות את הכספים כדי להקטין את הפערים בחברה. כך בעתיד מדינות כמו גרמניה, הולנד, צרפת ואוסטריה יצטרכו להשקיע כסף במדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל.

2.       יוון תפרוש מהאיחוד ותחזור למטבע הדרכמה, תוך הודעה לכל הנושים כי לא תחזיר את חובותיה (כפי שעשתה ארגנטינה בשנת 2001). במשך כמה שנים היא תסבול מאינפלציה חזקה שתוריד את ערך הדרכמה ותהפוך את יוון למקום זול עבור תיירות תעשייה וחקלאות. מצב כזה יגרום לפיתוח כלכלי וצמיחה חיובית. הניסיון מראה שבמצבים כאלו יש לעבור לכלכלה מכוונת. לכן הממשלה תצטרך לנטוש את שיטת הכלכלה החופשית ולהשקיע במשק היווני בכדי להחזיר אותו לרמה אירופית.

במה יבחרו היוונים והאירופים נדע עם הזמן, אני מאחל להם מכאן התפכחות מהחלומות הקפיטליסטיים וחזרה לקרקע המציאות בנחיתה רכה ככל האפשר.

המשתמטים בע"מ

או: רווח משוחרר לא יוחזר

מאז קום המדינה נעשו מאמצים גדולים לפתח את הכלכלה הישראלית, במסגרת הזאת נחקק חוק שמיטיב עם משקיעים – "החוק לעידוד השקעות הון".

החוק נתן למשקיעים פתור מתשלום רוב המיסים בתנאי שאת הכסף ישקיעו בפיתוח החברה.

במקרים בהם יזם/חברה רוצה לחלק רווחים או להשקיע אותם במקום אחר, בחו"ל, יש לשלם את המסים.

לאחרונה קם אחד מפקידי האוצר הפעיל את מצפונו וסיפר לתקשורת על בעיית ה"רווחים הכלואים".

רווחים כלואים הם רווחים שחברות הנ"ל החליטו לא לחלק למשקיעים ולא להשקיע בחו"ל בכדי לא לשלם מיסים בארץ.

מתברר כי מדובר בלמעלה ממאה מיליארד ₪ - 100,000,000,000 ₪. מה גובה המיסים החלים על הסכום הזה? הדעות חלוקות והערכה היא שמדובר ב- 15 עד 40 מיליארד ₪  סכום שיכול לשקם את מערכת הבריאות והחינוך ועדיין יישאר קצת להשקיע בציוד כיבוי אש.

אבל בניגוד למדליף הצדיק, פקידי אוצר אחרים ובראשם שר האוצר חשבו לתת לחברות הנחה משמעותית בשיעור המס.

הם הסבירו כי החברות צריכות לשלם רק אם הוציאו את הכסף ואם "נפחיד" אותן הן פשוט לא יוציאו אותו ולא ישלמו.

עדיף אמרו הפקידים ברוב התחשבות להיות חכם ולא צודק, עדיף לקבל כמה מיליארדים עכשיו מאשר לחכות שנים עד שהחברות ישלמו. עכשיו כשפתאום גילינו שהמשק בעצם במשבר ואנחנו צריכים כל גרוש כדי לגלות גמישות ולקבל פחות.

ברור נוסף העלה שבחלק מהמקרים מדובר לא ברווחים כלואים כי אם בהעלמת מס פשוטה.

מתברר שאחת החברות שקיבלה פתור ממיסים ומיליארדי ₪ מענקים העדיפה לבנות מפעל בחו"ל,

לצורך בניית המפעל השקיעה את כספי המיסים של כולנו.

חברה גדולה אחרת ש קיבלה גם היא מענקים ואפילו חוקים שמגינים על מעמדה, העדיפה לקנות חברות בחו"ל בכסף המיסים.

מי שיש לו מיליונים זוכה לכבוד גדול יותר ממי שיש לו אלפים, כי ככה זה עוד מהגולה, כשהערצנו את גביר העיירה.

על השרפה

לא אני לא חושב שאלי ישי, יובל שטיניץ, ובנימין נתניהו צריכים להתפטר, אומנם הם אשמים במחדל שירותי הכיבוי כמו שאמר מבקר המדינה, אבל פיטורין שלהם לא יתקנו את המצב.

אצלנו בישראל ולא רק אצלנו יש רצון להעניש את האשמים בלי לתקן את המחדלים, אני מעדיף תיקון מחדלים על פני עריפת ראשים. כפי שראינו במלחמת לבנון ה- II את התיקונים במערך הביטחון עשו לפני ש"מיצו את הדין" עם הפאשלונרים.

כבר כמה עשורים שאנחנו מבקשים הסקת מסקנות אישיות אחרי כל מחדל. ביקשנו אותן אחרי מלחמת יום כיפור (1973), קיבלנו מסקנות אישיות לדרג המבצע ופטור לדרג המדיני. אחרי מחדלי מלחמת לבנון הראשונה (1983) ביקשנו מסקנות אישיות גם לדרג המדיני, וכך קיבלנו את כישלונות האינתיפאדה הראשונה (1988). מאז אנחנו הולכים מועדת חקירה לדו"ח מבקר, מסיקים מסקנות אישיות מחליפים מנהיגים ומפקדים ולא מפסיקים לטעות. כתוצאה משיטת החקירות האישיות התפשטה תרבות כיסוי התחת, לא עושים צעד בלי ייעוץ עורך דיני, במקום להחליט הולכים לבתי המשפט. בעלי שררה מעדיפים להפריט, להעביר אחריות לשוק הפרטי או פשוט לא לעשות. מדינה שהייתה ידועה בחדשנות יצירתיות ופתרון בעיות מורכבות, הפכה למדינה שנכשלה אפילו בתפעול צופרי חרום בזמן מלחמה (2006).

אני מציע לדחות את ביצוע המסקנות כלפי הדרג הפוליטי לבחירות הבאות ואם אתם רוצים שינוי עכשיו,  פשוט כיתבו לשרים הנ"ל שיתקנו. נכון חלק מהציבור יכעס איך האשמים הגדולים יוצאים בלי עונש, אבל מטרתנו היא חברה/מדינה מתוקנת ולא הגדלת הצפיפות בבתי הסוהר.

מענה לטרגדיה ידועה מראש

 פורסם בעבודה שחורה

הצירוף של משבר כלכלי מתמשך עם פערים כלכליים בתוספת מצוקה ועוני שהולכים ומחמירים יוצרים טרגדיה אנושית ידועה מראש, טרגדיה בה כל מגזר בחברה מאשים מגזר אחר במצבו העגום.

שלוש הקבוצות הכי מותקפות בישראל הן ערבים, חרדים ופליטים, הקבוצות הכי עניות והכי מוזנחות ממסדית.

בשנים האחרונות מגיעים אלינו פליטים ומהגרי עבודה רבים מאפריקה. זאת תוצאה של קולוניאליזם אירופי היסטורי ומדיניות כלכלית שמנצלת את היבשת ומעוררת בה מלחמות בכדי לגרוף רווחים. חברות בין לאומיות בתחום הנפט ואוצרות טבע אחרים, מממנות מלחמות פנימיות בלתי נגמרות. ראשית בכדי למכור נשק ושנית כי שלום תוך אפריקאי יקטין את השפעתן על  הממשלים ביבשת.

ממשלת ישראל הפנימה את המסר העיקרי של כלכלת השוק החופשי לעומק רב, לכן היא משתדלת להניח ליד הנעלמה (האלוהית) לפתור את בעיית הפליטים או במילים אחרות פשוט לא לעשות דבר.

אסטרטגיית הבטלה הזאת איננה האפשרות הכי גרועה, כמו שאנחנו מכירים את ממשלת ישראל היא בוחרת לא פעם אפשרויות גרועות יותר כמו הפרטה והסתה. עכשיו עם ירידת האיום ל"עניין עם אירן" וחשיפת עומק המשבר הכלכלי, אנחנו כבר רואים הסתה ממשלתית מאורגנת ויש להניח שצעדים יותר גרועים נמצאים בקנה.

ישנן דרכים אחרות וטובות לטפל בבעיית הפליטים, אלטרנטיבה שלא נשקלה עד כה היא הקמת מערך הכשרה והשכלה שייתן מענה לצרכים של הפליטים ופתרון לטווח רחוק לארצותיהם. זה יהיה טיפול אנושי בפליטים תוך שיפור מצבה הבין לאומי של ישראל.

בכדי לעשות זאת יש לעבוד באופן מסודר: ראשית יש לבדוק באופן יסודי ועל פי הנחיות האו"מ, מי זכאי לתואר פליט ומי פשוט מחפש פרנסה (ישראל נמנעת היום מהבדיקה הזאת מתוך חוסר רצון להכיר בפליטים האמיתיים) . שנית הפליטים ומהגרי העבודה שיימצא כי יש להשאיר כאן אחרי הבדיקה, צריכים לקבל  יחס טוב תוך הספקת צרכיהם המינימאליים כמו מעון מזון ומרפא.

שלישית יש לדאוג להם לתעסוקה שלא תבוא על חשבון העובדים הישראלים, הכשרה מקצועית ואזרחית היא תעסוקה וצורך. אומנם הפליטים לא יוכלו לחסוך כסף ולשלוח למשפחותיהם אבל הם גם לא יהיו מופקרים לגורלם באזורים הכי עניים והכי מוזנחים בישראל.

את מרכזי ההכשרה לפליטים/מחפשי עבודה ניתן להקים בכל הארץ.
אפשר להקים אותם כפי שהוקמו מרכזי קליטה לעולים, במקומות כמו:  בסיסים ריקים של צה"ל, בתי מלון/הארחה ריקים, אזורי תעשיה ריקים, ובאתרי קרווילות שפונו כבר ממפוני גוש קטיף.

יש לבנות מערכת לימודים שתכשיר את הפליטים לחיים במדינה מפותחת. כלים שבעזרתם יוכלו לקדם את הדמוקרטיה התעשייה והחקלאות בארצותיהם ביום בו יגמרו המלחמות והם יוכלו לשוב בבטחה. אם נאמץ את המענה הזה לבעיית הפליטים נזכה לעמוד בסטנדרטים אנושיים כפי שמצופה ממדינה שהוקמה ע"י פליטים. יתרה מכך הכשרת הפליטים תספק עבודה למאות מורים מובטלים ישראליים. הפליטים שישובו לביתם יהיו יותר משכילים וגם יכירו תודה למדינה שנהגה בהם בהוגנות.

ישראל איננה חביבת העולם השלישי, ברוב המקרים היא מזוהה עם קפיטליזם מערבי חזירי שמנצל את העולם הזה ותורם לבעיית הפליטים. מהלך כזה ייתן לישראל הצדקה לדרוש השתתפות פעילה מצד העולם המפותח ע"י תרומות או הקמת מרכזים כאלו במדינות נוספות. הפליטים שיחזרו לארצותיהם בעלי ידע בניהול מדינה דמוקרטית ואהדה לישראל יוכלו ליישם אותו לטובת מולדתם ולטובת התדמית שלנו.

שיפור מעמדה הבין לאומי של ישראל שווה מיליארדים, לזה יש להוסיף את החיסכון שנשיג בהפסקת ההשקעות שאנחנו משקיעים היום.

היום נבנית גדר לאורך גבול מצריים, אחת ממטרות הגדר היא חסימת זרם הפליטים, מי שזוכר את הגדרות שחצו את גרמניה המזרחית והמערבית יודע שעוד לא נבנתה הגדר שעוצרת אנשים לאורך זמן. בשנים הבאות ישראל תשקיע עוד מאות מיליוני שקלים בניסיון להכניס שיפורים בגדר בכל פעם שיתגלו תקלות. המיליונים האלו יהיו יעילים הרבה יותר אם יספקו הכשרה ועתיד לעשרות אלפי פליטים גם אם הם סתם מחפשי עבודה.

גם ההוצאה האדירה על הקמת מחנה לריכוז הפליטים בנגב תיחסך, ומדובר במחנה מחנה שיכול לקלוט רק 15 אלף איש.

בנוסף שיעור מחפשי העבודה בקרב הפליטים ירד משום שלא יוכלו לעבוד ולחסוך וזה יקטין את מספרם של הבאים.

אם נבצע מהלך כזה ייצא שמנו לטובה, הגיע הזמן להגשים את יעודנו להיות אור לגויים, הגיע הזמן לקיים את דברי ההגדה ולזכור כי גר היינו בארץ מצריים..